אור ברסלב
בית יצחק אבן העזר חלק ב דרושים › דרוש ז

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

דרושים · דרוש ז

דרוש ו

הספד על השר הצדיק מוה' שמעון וואלף באראן דע ראטהשילד אשר נאסף אל עמיו בעיר פראנקפורט יום ה' שבט תרס"א והספדתיו בביהכנ"ס הגדולה דחוץ לעיר פה לבוב יום כ"א שבט:

א אמר ר' יוחנן כי הוי מסיים ר"מ סיפרא דאיוב אמר הכי סוף אדם למות סוף בהמה לשחיטה והכל למיתה הן עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נחת רוח ליוצרו וגדול בש"ט ונפטר בשם טוב מן העולם ועליו אמר שלמה טוב שם טוב משמן טוב ויום המות מיום הולדו (ברכות י"ז):

ובמדרש רבה ויקרא פ' י"א נאמר לא במקום אחד ולא בשני מקומות מצינו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים אלא בכמה מקומות בסנה לך ואספת את זקני ישראל במצרים ובאת אתה וזקני ישראל. בסיני וכו' מועד וכו' אף לע"ל הקב"ה חולק כבוד לזקנים הה"ד וחפרה הלבנה ובושה החמה וגומר ונגד זקניו כבוד. ויש לבאר דהנה האדם נברא בשני חלקים הגוף הוא עפר מן האדמה והנפש אצולה משמי על חלק אלוקי ממעל. וידוע כי הגוף בכל פעם תחלשנה כוחותיו ובימי הזקנה תרדנה כוחותיו מטה מטה לא כן הנפש אשר בימי הזקנה תוסיף אומץ ומתחזק יותר מבימי הנעורים. וכבר פירש בעקידה מאמר חז"ל זקני ע"ה כל זמן שמזקינים דעתן מטורפת עליהם אלו כחות הגוף זקני ת"ח כ"ז שמזקינים דעתן מתישבת עליהם אלו כחות נפש המשכלת. על כן מ' שמכבד הזוקן הוא מורה שהנפש המשכלת חלק אלוקי ממעל יקרה יותר מהגוף אשר בעפר יסודו. וע"ז נאמר במקרא מפני שיבה תקום והדרת פני זקן ויראת מאלקיך כי המכבד הזקן משום יוקר הנפש המשכלת כש"כ שירא מאלוקיו כי אם מיקר החלק כש"כ שיש בו יראת שמים שהוא הכל יתברך. וע"כ מצינו בכמה מקומות שהקב"ה חולק כבוד לזקנים. והנה בעוה"ז ההכרח לתת כבוד לזקנים. ובן זומא אומר איזהו מכובד המכבד את הבריות ולכאורה היל"ל איזהו נכבד אך יובן דנחקור נא לתכלית הכבוד ולמה יכסוף האדם שיכבדו אותו ומה תועלת לו בזה ואם יכסוף שאחרים יכבדו אותו ויתנו לו מתנות התשוקה הזאת פחותה וגרוע' מאד. אולם עיקר תשוקת הכבוד ותועלתו הוא שע"י שיכבדו אותו ישמעו לדברו וילכו בדרך הטוב. וזה דברי בלק אל בלעם אמרתי כבד אכבדך וכל אשר תאמר אלי אעשה כי זאת התועלת מהכבוד. ע"כ אמר בן זומא איזהו מכובד המכבד את הבריות שמשתמש בקנין הכבוד לתועלת הבריות כאמור. ע"כ אמרו במדרש פ' חיי פ' נ"ט אברהם אבינו ע"ה ע"י שכתוב בו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. הכונה דמי שאינו מורה לאחרים דרך הטוב למ"ל זקנה שיכבדו אותו אבל אברהם שנאמר עליו שיצוה לשמור דרך ד' הוא זכה לזקנה וראוי שיכבדו אותו. ואמרו במדרש סוף בהעלותך בעוה"ז נתנבאו יחידים ולע"ל את רוחי אשפוך על כל בשר. ונבאו בניכם ובנותיכם וגומר. ע"כ בעוה"ז ההכרח לכבד הזקנים שיורו דעת והעם ישמעו לקולם, ואף לע"ל שיקוים והי' עיניך רואות את מוריך ונאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה עכ"ז נגד זקניו כבוד:

ב ולהבין מה שאמר הכתוב וחפרה הלבנה ובושה החמה. דהנה כתיב מה יתרון לו לאדם בכל עמלו ש שיעמול תחת השמש. ולכאורה הול"ל שעמל תחת השמש. ופי' הבינה לעתים שהמלך החכם שאל מה יתרון לאדם בכל עמלו רצונו איזה תכלית יש לו מכל עמלו והשיב שיעמול תחת השמש. כי השמש מספר גבורות ד' כנאמר ע"י נעים זמירות ישראל השמים מספרים כבודו. ואמרו חז"ל ב"ב ע"ז ע"ב מרגליות טובה היתה תלוי' בצוארו של אאע"ה בשעה שנפטר מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה. ופי' בעקידה שהמרגליות היא פרסום האלוקית שהי' אברהם אבינו מפרסם שמו הגדול. וכשמת תלאה בגלגל חמה שהשמים מספרים כבוד אל. וע"כ אמר שיעמול תחת השמש שיעמול לפרסם שמו יתברך במקום השמש. וע"כ נקראו הנביאים והצדיקים שמש שמאירים פני תבל ומפרסמים שמו יתברך כמו שאמרו וזרח השמש ובא השמש עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל הרמתי. והנה בעוה"ז שאין אנו משיגים כבודו יתברך אך באמצעות פעולותיו ההכרח לעדות השמש וירח וכל צבא השמים להכיר מהם גדולתו וכמו שאמר משרע"ה ערב וידעתם. כי ד' הוציא אתכם מאמ"צ שהיא הכרה מתוך פעולותיו. אבל לע"ל שנזכה להשיג את רוממותו ויקוים בנו והי' עיניך רואות את מוריך. ואמר ובוקר וראיתם את כבוד ד' ע"כ אמר אחרי שהקדים ומרוב ימים יפקדו (ישעי' כ"ד) דקאי על הגאולה העתידה וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ד' צבאות בהר ציון ובירושלים ולא תצטרכו לעדות השמש והירח להכיר אותו ית'. כי מלך ד' והכל רואין ותשיגו כבודו יתברך ועכ"ז נגד זקניו כבוד. ע"כ אמר הכתוב בישעי' ס' לא יהי' לך עוד השמש לאור עולם ולנגה הירח לא יאיר לך והיה לך ד' לאור עולם גם שם הכונה שלא תצטרכו להשיג כבודו יתברך מתוך פעולותיו. ואם כבוד זקנים חשוב שפיר עשינו כי אספנו היום בביהכנ"ס לחלוק כבוד לזקן שקנה חכמה השר הצדיק שנאסף הפעם ואם הגדולים שבישראל נקראו שמש אנו אומרים עתה חבל על האי שמשא שאבדה מן הארץ. הוא השר הצדיק הגדול החסיד מ' שמעון וואלף באראן דע ראטהשילד שהאיר את כל העולם בצדקתו ובפעולתיו יראתו ועבודתו:

ג ועליו נאמר בצדק שמעון הצדיק הי' משירי כנסה"ג הוא הי' אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה על העבודה ועל גמ"ח כי הצדיק ר' שמעון וואלף הי' ת"ח והגה בתורת ד' ושמר מצותיו בפרישות וזהירות והתפלל בציבור ושפך שיח לפני הקב"ה תמיד אשר כמעט לא נודע לנו איש כמוהו וכדמותו מימי קדם שר ועשיר מכמה מאות מיליאנען ובין האומות נקרא מלך העושר שהי' הולך בדרך היראים וביוחד הי' פזרן ואיש נדיבות לכל דופק על מזוזת פתחו מכל קצוי ארץ ומצות גמ"ח וצדקה הוא אחת מרגלי כסא הכבוד ואמרו חז"ל בילקוט (הושע) כי חסד חפצתי ולא זבח ודעת אלוקי' מעולות וכן הוא אומר עשות צדקה וחסד נבחר לד' מזבח אמר הקב"ה לישראל חביב עלי גמ"ח שאתם עושים זע"ז יותר מכל קרבנות שבתורה וחביב עלי ת"ת שלכם יותר מכל קרבנות שבתורה וכן הוא אומר זאת התורה לעולה ולמנח' זאת התור' לא עולה ולא מנחה ויש להבין מדוע צדקה וחסד טובים מזבח דאמרו במדרש רות כנפים לארץ כנפים לשמש כנפים לכרובים גדול כוחן של גומלי חסדים שאין חסין לא בצל כנפי השמש ולא בצל כנפי הארץ אלא בצל מי שאמר והי' העולם שנאמר מה יקר חסדך אלוקים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון ופרשנו הכונה דהנה מהבריאה תבל ומלואה סדורה וקיומה נראה לעין כל שהקב"ה בראה כמ"ש דוד המלך ע"ה יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו כי דבר שהוא במקרה לא יתמיד ואי אפשר שיהי' בסידור נכון כאשר רמזו חז"ל בחולין דף ס' בשעה שאמר הקב"ה באילנות למינהו נשאו דשאים ק"ו בעצמן מיד כל אחד ואחד יצא למינו פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו כי מסידור הבריאה נרא' שהבורא בראה בכונ' ולא במקר' – וכן השמש תעיד על הבורא יתברך והאדם יתרומם כמו בכנפים הן בכנפי הארץ והן בכנפי השמש. אולם אם האדם ישקוף פנימה לכוחות הנפש וירא' השמח' לאיש עושה חסד וצדק' מבלי שום תשלום גמול וישליך נפשו מנגד לטובת עמיתו ויכבד לעני מהונו א"ת מהונו אלא מגרונו ממה שהכין לעצמו לאכל' ולא לסחור' יחלק עם רעהו אז רוא' תשוקת נפשו הטהור' חלק אלוה ממעל ויתרומם לאהבת ד' לדבוק החלק עם הכל, וע"ז אמר גדול כוחן של גומלי חסדים ועושי צדק' שאין חסין בצל כנפי הארץ וכו'. ואמרו במדרש (שמות רבה פ' מ"א) לך ד' הצדק' ולנו בושת הפנים בשע' שאנו עושים צדק' מביטים אנחנו במעשים שלנו ויש לנו בושת הפנים והכונ' על דרך האמור:

ד שבשעה שאנו עושין צדקה אנו רואין שמחת הנפש המשכלת שביב מתחת כסה"כ. ואז אנו בושין מאבינו שבשמים שמי ששוכן בקרבו נפש יקרה תתגאל גויתו בתשוקות פחיתו' הערך המטמאין את נפשו הטהורה:

עוד יתפרש ע"ד האמור בקרא לא תטה משפט אביונך בריבו. וביארתי בספרי חיו"ד ח"ב צלעות הבית דרוש ו' ע"ד רמז דהכונ' לא תטה משפט אביונך היינו הנפש המשכלת הנקראת מסכן לא תטה משפטה בריבה עם תאות הגוף הנוטה לתשוקת הפחיתות זנות יין ותירוש. והנה בעת שעושה אדם צדק' לעני עליו לחשוב למה אתה חס על עני שבחוץ ולא תחוס על עני שבקרבך הנפש הנקראת מסכן. ע"כ עושה תשובה ומתחרט על עונותיו וזה שאמרו בשעה שאנו נותנים צדקה מביטים אנו במעשינו ויש לנו בושת פנים שנאמר לך ד' הצדק' ולנו בושת הפנים:

וזה שאמרו עשות צדק' ומשפט נבחר לד' בזבח וחביב צדק' וגמ"ח יותר מכל הקרבנות. כי הנה הקרבנות אין מכפרין רק באמצעות התשוב' שהאדם מחשב בדעתו שגם הוא ראוי להענישו ולהמיתו בעונותיו אך הקב"ה חס עליו ויחשב אם מקריב תמורתו בהמה כאילו הקריב גופו. וזאת הפעולה בעצמ' בעשיית צדק'. ע"כ חשובה הצדק' יותר מהקרבנות ואם חשובה הצדק' בכל אדם במד' גדוש' יקרה בעיני ד' הצדק' שעש' השר הצדיק ר' שמעון וואלף ז"ל אשר פיזר נתן במדה גדולה בכל קצוי תבל:

ה עליו נאמר בצדק מקרא קודש ונתת בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ד' אלוקיך. כי הוא הראה את כוחו הרב לחלק מעות לעניי עמו וצרת הכסף בידך. כי ידיו עשו תושי'. וכל מה שחלק לעניים עצר הכסף בידו. והלכת אל המקום אשר יבחר ד'. כי אין מלוין לו לאדם לא כסף וזהב אלא מע"ט וצדק' כאשר שאל מלך אחד את גביר נכבד כמה מספר הונו והשיב מה שחילק לעניים זה לבדו הוא הונו:

ו ואמרו במדרש (הובא בשם דמש"א אות ע"ו) כיון שנכנסו שני פליסון בחוטמיהון של בני אהרן אמרו מלה"ש לפני הקב"ה למה קרעת להם הים השיבו להם שרפי הקודש השיבינו ד' אליך ונשובה ויש אומרים בשכמל"ו ויש לפרש דהנה החטא שמתו בו נדב ואביהוא. הוא מה שנאמר עליהם ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו ופירש"י כאלו אכלו ושתו. היינו שסברו שבאו לכלל השגה עליונה ובאמת תכלית הדברים שנדע אשר לא נדע כי כשאדם בחיים א"א לבא לתכלית השגה העליונה וזה כי לא יראני האדם וחי – וזה דברי ד' לאמור בקרובי אקדש – לפי שתואר כבוד הוא ענין שנוכל להשיג ותואר קדוש הוא מופרש ומובדל והמלאכים שואלים אי' מקום כבודו כי א"א להשיגו ולכן אומרים קדוש. ואנחנו משיבים כבודו מלא עולם – וזה הכרה מתוך פעולותיו. אמנם למלאכים ולגדולים הכרה זאת קטנ' בערכ' ולכן אמר בקרובי אקדש היינו בחינת קדוש ועל פני כל העם הנני בבחינת כבוד, ועל פני כל העם אכבד. ע"כ כשנכנסו שני פלוסון בחוטמיהון של בני אהרן ומתו ביען שנאמר ויחזו את אלוקים. שאלו מלה"ש מ"מ קרעת להם הים וראו אפי' עוללים את גדולתו יתברך כמאמר חז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל. ואמרו במדרש בשלח סוף פ' כ"ג בא וראה כמה גדולים יורדי הים משה רבינו ביקש הראיני נא את כבודך אמר לו הקב"ה לא תוכל לראות פני, גם החיות הנושאות את הכסא אין מכירין את הדמות ועולי הים כל או"א הראה באצבעו ואמר זה אלי ואנוהו. ע"כ שאלו מפני מה מתו בניו של אהרן בשביל שראו הדמות ולמה קרעת הים וראו כלם הדמות וע"ז השיבו שרפי הקודש השיבינו ד' וכו' הרצון שבני אהרן לא מתו בחטאם אך לכפר על בנ"י שיתעוררו לתשובה כדברי המדרש (אחרי פ' כ' בסופה) באחד בניסן מתו בני אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים לומר לך כשם שיו"כ מכפר כך מיתת צדיקים מכפרת ומנין שיו"כ מכפר שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר, הכונה כשם שיו"כ מכפר עם התשובה כמ"ש לפני ד' תטהרו הכונ' טרם שיכפר ד' תטהרו עצמיכם. כך מיתת צדיקים מכפרת כשעושין תשובה וכמו שאמר אליהו לאלישע אל שאלת יהי נא פי שנים ברוחך אלי. אם תראה אותו לוקח מאתך הכונ' שתראה שאתה גרמת מיתת הצדיק והפרדו אז יכופר עונך. ובזה יהי' לך פי שנים וע"ז אמרו שרפי הקודש השיבינו ד' אליך ונשובה שמיתת צדיקים מעוררת התשובה מכיון שכ"א אומר בחטאו מת. וי"א ברוך שכמל"ו. הכונה שגם עולי הים לא השיגו הדמות רק השיגו כבוד מלכותו אבל הדמות מהשגה עליונה גם הם לא הכירו כמו שאמר יעקב אבינו כשנסתמה ממנו השכינה. אמר בשכמל"ו:

ז אחב"י אתם תבינו הדבר לאשורו כי נחוץ לעשות תשובה בהספדו משל אדם גדול הצדיק המפורסם הנאסף בעונותינו הרבים כמאמר דוד המלך ע"ה על אבנר ידיך לא אסורות ורגלך לא לנחושתים הוגשו שבכחו הי' לעשות צדקה ומשפט המאריכים ימיו ושנותיו של אדם. אך כנפול לפני בני עולה נפלת. וככה נאסף צדיק זה בעונינו.

על שלשה דברים העולם עומד אמר שמעון הצדיק על התורה וכו'. וכן הי' השר הצדיק ה"ר שמעון וואלף ז"ל עוסק בתורה וקבע עתים לתורה עד זקנה ושיבה והתורה הקדושה נותנת חיים ללומדי' מגינה ומצלה ואמרו במדרש רבה (שמות פ' כ"ח) וידבר אלקים את כל הדברים האלה בטכסיס של מלכים נהג הקב"ה עם ישראל למה כך בשביל שאמרו נעשה ונשמע. ויש לפרש דהנה המהר"ל מפראג העיר על מה שכפה הקב"ה הר כגיגית לישראל. וכתב דישראל אין להם חיות רק בהתורה ואין להם מציאת רק כשמקיימין התורה כמ"ש חז"ל כתובות דף ס"ו אשריכם ישראל בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטין בהם ובזמן שאין עושין רצונו של מקום הקב"ה מסרן ביד אומה שפלה. והכונה אשריכם ישראל שאין לכם מציאות רק בתורה וזולת התורה אתם כאפס ואין. וכיון שהתורה היא חיותן ההכרח לכוף אותם,. כי הנה אם אדם יבלום פיו ולא יאכל מעדנים אין לכוף אותו אולם אם לא ירצה לאכול לחם ומים ויש חשש שתצא חיותו ההכרח לפתוח פיו בע"כ להשביעו ויען כי התורה לישראל היא עצם החיות לכן כפה הקב"ה על ישראל הר כגיגית, ע"כ אמרו ישראל נעשה ונשמע, כי מי שהברירה בידו אומר אשמע ואם ייטב בעיני אעשה, אמנם מי שההכרח לו לעשות אומר אעשה ואשמע וישראל שהבינו שהתורה היא חיותם אמרו נעשה קודם לנשמע, ואמרו חז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע אמר הקב"ה מי גילה רז זה לבני לשון שמלאכי השרת משתמשין בו שנאמר עושי דברו לשמוע בקול דברו, הכונה דמלאכי השרת מוכרחין במעשיהן ללכת לכל מקום ששולחין אותם, ע"כ נאמר עליהם עושי דברו לשמוע בקול דברו, וישראל שהבינו שהתורה היא חיותן אמרו לשון שמלאכי השרת משתמשין בו, והנה בתורה ומצות יש ב' בחינות האחת היא שנעשה מצותיו כפקודת מלך נגיד ומצוה, כמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את מצות ד' כאשר ציונו, והשני' היא בחינת יועץ ורופא כמה שנאמר אם שמוע תשמע והאזנת למצותיו וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים וכו' כי אני ד' רופאיך, וההפרש הוא שהרופא מיעץ את החולה לקחת מזור אבל אין כופה אותו אולם המלך מפקד ומצוה. והנה במרה שהי' קודם מתן תורה אמר הקב"ה כי אני ד' רופאיך בתור יועץ אולם בקבלת התורה שבאו לכלל דעת שהתורה חיותינו אמרו נעשה ונשמע, וזה דברי המדרש וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמור ודיבור היא קשה ואלקים דין, אמרו בתכסיס של מלכים נהג הקב"ה רצונו לקיים מצותיו בבחינת גוזר ופוקד למה כך בזכות שהקדימו נעשה לנשמע וגילו דעתם שעיקר חיותם היא התורה, וע"ז אמרו חביב עלי ת"ת שלכם יותר מכל קרבנות שבתורה כי הוא חייך ואורך ימיך:

ח והנה בעבודה שהיא התפלה כמ"ש חז"ל איזה עבודה שבלב הוא התפלה והעולם עומד על התפלה כמ"ש בעקידה פ' צו שהמתפלל מורה שהוא מאמין במציאת ד' יכלתו והשגחתו, ומזה יתעורר ליראת ד' ולאהבה ולדבקה בו, וכזה יתפאר הצדיק הנכבד השר אשר התפלל בציבור בכל יום ערב ובוקר, ושמעון הצדיק הי' אומר בהתנהגותו על ג' דברים העולם עומד, והנה חז"ל אמרו (זבחים דף קט"ו) ע"פ וישמע יתרו וגומר מה שמיעה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, ויש להבין מה קושיתם הרי בקרא בהדיא כתיב כי הוציא ד' את ישראל ממצרים. אמנם נאמר בכתוב ויקח משה את עצמות יוסף עמו ודרשו חז"ל (בסוטה) חכם לב יקח מצות זה משה, והכונה דהנה במדרש ריש משלי נחלקו היכן החכמה מצוי' ר"א אומר בראשו ר' יהושע אומר בלבו וכן נחלקו דוד ושלמה דוד פתח באלף ושלמה פתח במם שהיא באמצע, ורמזו בזה שר' אליעזר אומר שלימת ההשכלה היא העיקר שהוא בראש ור"י אומר שלימות מעלות ומדות הוא העיקר שהוא בלב, והנה משרע"ה הורה לישראל שלימת ההשכלה לאהבתו יתברך וליראתו, ויוסף הצדיק הי' זן ומפרנס ונקרא שור על שם ורב תבואות בכח שור, והנה אמרו חז"ל במדרש (וישב פ' כ"ז] בזכות עצמות יוסף נקרע הים שנאמר הים ראה וינוס ראה ארונו של יוסף ונקרע מלפניו כי זכותו הי' רב הזן ומפרנס לאביו וביתו, וזה שאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו שהצטרף שלימת ההשכלה שהוא בראש עם שלימת מעלות ומדות שהוא בלב שהי' ביוסף הצדיק, וע"ז נאמר בחלום הראשון של יוסף והנה קמה אלומתי וכו' שהוא כח העושר הזן ומפרנס, ובחלום השני נאמר והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים, שזה מורה על אור ההשכלה. כי השמש והירח מספרים כבודו יתברך, משתחוים לי, רצונו ששלימתו יותר גבוה מהם, והנה קריעת ים סוף הי' בזכות יוסף כאמור, אמנם גם מלחמת עמלק הי' בכח וזכות יוסף הצדיק שמשה רבינו אמר ליהושע צא הלחם בעמלק כי הוא מזרעא דיוסף, והנה יתרו הי' לו ג"כ זכות שהי' זן ומפרנס כמ"ש קראן לו ויאכל לחם ואמרו במדרש יתרו פ' כ"ז שלח לחמך על פני המים זה יתרו שנתן לחמו למשה עי"ש, ע"כ כשמעו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שהי' בזכות מעלת יוסף בא גם הוא להסתפח בנחלת ישראל:

ט אמנם יש עוד כונה מיוחדת, דהנה זכות יוסף הי' במדרגה גבוה שהי' משנה למלך במצרים ועמו פרעה ורבים עמים ונשאר בצדקתו, וע"ע נקרע הים מלפניו, וא"כ איפוא יגדל נא זכותו של השר הצדיק מ' שמעון וואלף ז"ל שהי' ראש להבאנקהויז של משפחת ראטהשילד והי' קאנסיל למדינות אסט' אונגארין והתיצב לפני מלכים ושרים, ובכ"ז הי' נזהר אף מעבירה קלה ועמד בצדקתו, חבל על האי שופרא שמש המאיר שאבד מן הארץ, ועליו נאמר אבד חסיד מן הארץ כי בשבת קודש הי' ביתו בית הבאנקהייז סגור ומסוגר ושום מכתב לא נפתח בשבת, וכשהלך בשבת והי' גשם שוטף לא הלך מתחת לאהל (שירם) כמו שמקילין לעצמן בני עמינו:

ואמרו במדרש למה נסמכה פרשת תרומה אחר המשפטים כמה דכתיב עשיתי משפט וצדק בל תניחיני לעושקי, הכונה דבעל העקידה התעורר על חלק המשפטים שהחריד המקום כל החרדה הזאת ונאמר אלקי' נצב בעדת אל שלא יטו מן הדין והלא הצורה נמשכת תמיד אחרי החומר ואם החומר הוא גשם עב גם הצורה אינה נכבדה, וחומר המשפטים הוא חרס או כסף מהאדמה יצא ואיך אפשר שתהי' הצורה יקרה. עד שהזהיר עלי' הקב"ה בכמה אזהרות, אך ביען שהאדם יעשה צדקה וחסד בממונו ע"כ נעשה הממון דבר חשוב ולכן החריד הקב"ה כל החרדה, וזה שאמרו במדרש על פסוק והוא יושב באלוני ממרא ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה שב ואתה סימן לבניך שהדיינים יושבים והשי"ת עומד עליהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל, הרצון שעד אברהם אבינו לא ידעו ממצות צדקה וחסד והוא הי' הראשון שהמשיך והזריע מדת החסד בעולם השפל, וכשבא אברהם אבינו ועסק בגמ"ח וביקש לעמוד לפני הקב"ה, א"ל הקב"ה שב, מכיון שאתה מייקר קנין העושר. ואתה סימן לבניך שבחלק המשפטים הקב"ה עומד על הדיינים שלא יטו משפט, וע"ז נסמכה פ' משפטים לתרומה לפי שהאדם בעשותו צדקה מייקר חלק המשפטים, וזה שאמר עשיתי משפט וצדק בל תניחיני לעושקי, וככה התאמץ השר הצדיק לחלק תמיד צדקה לרבים ונתיקר הונו ורכושו, ולכן הארכנו בהספדו של אדם הגדול הזה שתכליתו הוא יקרא דחיי שיעשו גם נגידי עירינו כמסכונתו לנהג ביתם בדת יהודית לשמור מצות וחוקות ולעשות צדקה וחסד:

י ונפרש המאמר שהצגנו בראשית דברינו אמר ר"י כי הוי מסיים ר"מ סיפרא דאיוב כי איוב הי' קורא תגר על מציאת הרעות בעוה"ז יותר מן הטובות וביוחד על צדיק ורע לו. וע"ז הי' אומר סוף אדם למת כי תכלית החיים הוא שישלים נפשו ויחי' חיי הנצחי והעולם הזה הוא כפרוזדור לטרקלין, ור"מ אומר במדרש ברא' פ"ט טוב מאוד זה המות ע"כ סוף אדם למות כי הוא עיקר החיות כמו שסוף בהמה לשחיטה ועיקר תיקונה שיהנו בני אדם ממנה, והכל למיתה הן עומדין. דלכאורה יפלא איך האדם העולה במהלך השלימות ינתק תקות חוט חיו כהנתק פתיל הנעורת ע"כ אמר והכל למיתה הן עומדין שבשעת מיתה הן כבר עומדין אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה ועושה נ"ר ליוצרו כמ"ש בתענית ספ"ק לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמח' והכונה שיש צדיק שיש לו תשוקה לדברים שאינם הגונים אך הוא מוכרח לכבוש את יצרו ויש לו צער באין שמח'. ולעומת זה יש לו אור גדול ולפים צערא אגרא ויש שהוא ישר לב ואין לו צער רק שמחה וזה שאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה וע"ז אמר ועושה נ"ר ליוצרו שעבד באהבה ושמחה וגדל בש"ט ונפטר בש"ט כדאמרינן בשבת קמ"ג בעא מיני' ר"א מרב איזה הוא בעה"ב א"ל ואזנך תשמענה דבר מאחרך לאמור זה הדרך לכו בו כי תאמינו וכי תשמאילו וע"ז אמר נפטר בשם טוב הכונ' שהכל למדין ממנו שיעשו כמתכונתו ועלי' אמר שלמה טוב שם טוב כשבא משמן טוב שהוא התורה ויום המות כשהוא בא מיום הולדו הכונה שמיום הולדו עיניו צופיות לתכליתו כן יזכהו ד' לעוה"ב בזכות שהכל למדין ממעשיו יהי' נפשו צרורה בצרור החיים עם נשמות כל הצדיקים ויבולע המות לנצח וימחה ד' דמעה מעל כל פנים אמן:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה