אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

דרושים

סימן קכה

דרוש א

בעזה"י דרוש לשבת שובה תר"מ פרעמישלא.

בזאת יבא אהרן אל הקודש הה"ד לדוד ד' אורי וישעי ממי אירא ר' אלעזר פתר קרא בים אורי בים וגו' וישעי התיצבו וראו את ישועת ד' וכו' מכאן ואילך אמר ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים לא יירא לבי וכו' בזאת אני בוטח. בזאת שהבטחתני ד' ילחם לכם. ר' שמואל בר נחמן פתר קרא בפלשתים בקרב עלי מרעים זה גלית וכו' אמר דוד לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של פלשתים לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה של פלשתים בזאת אני בוטח בסקווטריס שהכתיב לנו משה בתורה ואמר להם לזקנים וזאת ליהודה. ר' יהושע בן לוי פתר קרא בעמלקים בקרוב עלי מרעים אלו עמלקים וכו'. רבנן פתרין קרא בראש השנה ויו"כ. אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים בקרוב עלי מרעים אלו שרי אומות העולם לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין על ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין צרי ואויבי לי. ימות החמה שס"ה ימים השטן גימטריא שס"ד כל ימות השנה השטן מקטרג וביו"כ אינו מקטרג אמרו ישראל לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של סמאל לא יירא לבי שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקודש (מדרש אחרי פ' כ"א):

א ארבע הנה המלחמות אשר ילחום האדם לישר מעגלותיו בדרך ד' מעת צאתו מרחם אמו עד עת בא פקידתו מהם נגלות ומהם נסתרות ולולא ד' יהי' בעזרו כי אז אין תקוה לנצח ולהתגבר במלחמה:

א' המונעים לאדם מצד הטבע ומטרידים אותו מהשגת שלמותו מצד היותו בעל גוף קרוץ מחומר ומוכרח למזון ולמחי', לכסות ולמעון לחסות מזרם וממטר. ולפעמים יולדו בגופו חלאים ופגעים רעים ר"ל הבאים מצד הטבע. והם מעיקים ומציקים לנפש האדם, ולפרקים מקרים רעים ר"ל כשטף מים שריפת אש ורוחות רעות הממשמשים ובאים. וע"י כן ישח איש וישפל אדם ולא יוכל לעלות במעלות בית חורין לחזות בנועם ד' ולאהבה אותו יתברך ולדבקה בו. אמנם ד' יתברך הראה בכחו כח עוז ותעצומות, כי הטבע וכל צבאי' נכנעים לפני בעלי השלימות ואנשי התורה. כי כן התנה הקב"ה עם כל מעשי בראשית. להיות משועבדים וכפופים תחת אנשי הצורה ובעלי התורה. ע"ד שקרע משה רבינו עליו השלום את הים. וישראל עברו בירדן בחרבה ור' פנחס בן יאיר חלק לגינאי נהר ג' זמנא וכן הוא בכח כל איש ישראלי ללחום נגד הטבע וע"ד זה אמרו חז"ל מכתב אלקים חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. והכונה שאי אפשר לחרות על לוח לבו חוקי התורה ומצותיו עד שיעשה עצמו בן חורים מן מצוקי הטבע ורבות צרכיו שאל יטרידוהו ויפרעוהו מעבודת הקודש. וע"ד זה אמרו חז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן והכונה שבעלי תורה אינם משועבדים להטבע אך עינם ולבם לשמים להשפיע להם צרכם והש"י מפרנסם בחמלתו שלא כדרה"ט והם לא יכנעו מפני הטבע ומקרי' הרבים. וע"ד זה נאמר בקרא והי' כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון ד' אדון כל הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון המים היורדים מלמעלה ויעמדו נד אחד (יהושע ג) והכונה בבא כהני משרתי ד' והמה נושאי' ארון ד' אשר שם התורה הקדושה ספונה ולוחות הטהורות הנתינות בלהבת אש מאדונינו יתברך, אז גלי מי הירדן יחשו ויהי' לדממה יכנעו ויכרתו לפני כהני משרתי ד':

ב וע"ד זה יש לפרש מקרא קודש בעת ההוא אמר ד' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מל את בני ישראל שנית. ונפלאת הוא איזה קישור יש למצוה הזאת עם הנס הגדול אשר, עשה הקב"ה אז, אשר הוביש את מי הירדן לפני בני ישראל. ונלע"ד על פי דברי מדרש רבה וירא פ' מ"ט ואתנה בריתי ביני וביניך, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה וכו' שנאמר סוד ד' ליראיו אמר לו הקב"ה לאברהם די' לעבד שיהיה כרבו, והכונה לדעתי כי מצות מילה. אם אמנם עיקר מצותה להכרית הערלה אבל רוחנית המצוה היא מילת הלב לתת מעצר להתאות ולהשקיט רוח כעס וגאון ואז ישקטו וינוחו גלי כוחות הנפש אשר המה לשטן למהלך השלימות. וכן אמרו במשנה ובגמ' דנדרים ל"ב. והנה כל הכוחות תבאנה להאדם משמי על כי הוא יתברך סבה הראשונה אדון כל הכוחת. אולם הכח הזה לעצור ברוחו להשביח שאון גלי לבו, יושג מאדונינו בכח השם הקדוש שדי, המרמז שאמר לעולם די כי בעת הבריאה היתה מתפשטת והולכת עד שגער בהם הקב"ה ואמר די. והוא הכח המצמצם והמעצר, ומכח זה יושפע לנו שפע שבע רצון לעצור ברוחנו. ועל כן אמר הקב"ה בעת שצוה לאברהם אבינו מצות מילה אני אל שדי, התהלך לפני וגו' ופירשו במדרש אני הוא שאמרתי לעולמי די ואתה בן אדם לך בכחך זה. והי' תמים במצותי, ומה נעמו דבריהם, די לעבד שיהי' כרבו. שאם בורא העולם העציר ברוחו. גם אתה בן אדם, חרס את חרסי אדמה, הוי קבל וקיים, עצור נא ברוחך ומול את לבבך ואת לבב זרעך, הרחק מאליך כל גאון וגובה לב למען מצא חן בעיני ה':

כן בעת אשר הוביש ד' את מי ים סוף. עצר ברוחו הטהור וצמצם כחו לבלי ינועו המים אנה ואנה כי הכל הולכים בכחו יתברך, ומאשר עצר כחו למנוע מרוץ המים נצבו כמו נד. כמאמר הקרא וברוח אפך נערמו מים, כי שמחה ושובע רצון לפני אדונינו יתברך הם השפע והחפץ להטיב לבריותיו ולעומתם נקרא חרון אף וחימה במידותיו יתברך כח הצמצום למנוע השפע משמי על ועל כן אמר וברוח אפך נערמו מים. כי אסף ד' חילו ולא הוסיפו המים לגור במורד, וכן בעת הוביש ד' את מי הירדן מפני בני ישראל בכח המעצר הנ"ל אמר ד' אל יהושע. שוב מול את בני ישראל שנית. כי תוצאות הכח הזה באו משמי על אל בן האדם והוא המצוה למול את בני ישראל, ודי לעבד שיהי' כרבו. ועל כן נקרא אליהו מלאך הברית, כי פנחס זה אליהו אשר השיב את חמתו מעל בני ישראל, לו ניתן למנה לעמוד בברית ולהיות לעזר לבני ישראל למול לבביהם ולשוב לאדונינו יתברך, לבל ישטפו בשטף מריצת מים הזדונים וגלי התאות. וע"ד זה אמרו חז"ל (בסנהדרין מ"ד) עכן משוך בערלתו הי' כי מעל בחרם ולא הי' בכחו לעצור ברוח תאותו, וזה לאות שהי' משוך בערלתו. ואמרו חז"ל בירושלמי פ"ז דיומא מפני מה כ"ג משמש בשמנה בגדים כנגד מצות מילה שהיא לח' ימים. וכונתם ז"ל לפי דברי בעל העקידה פ' תצוה שבגדי כהונה מורים על מדות טובות וישרות, ושפתי כהן ישמרו דעת וכל בגד ובגד מורה על מדה אחת טובה ומעולה ועל כן היו הבגדים מכפרים עיי"ש בדבריו כי נעמו. ועל כן הי' לבוש בח' בגדים כנגד מצות מילה שניתנה לח' לתקן המדות ולקנות על ידן מעלות ישרות ונעימות כמדות אשר נקנו במצות מילה ועל כן נתנה מצות מילה בשמינית לתקן ח' מדות ישרות וטובות שמנה בעל העקידה בפ' הנ"ל וזה למנצח על השמינית. ובכח הזה אשר האב ימול הבן לח' ומעשיהו כנגד הטבע לחוס על ילד קטן ורך יערה על הילד רוח ממרום לבל יהי' נכנע תחת הטבע, וכל דרכיו יהי' למעלה ממנו ע"ד שאמר הקב"ה צא מאצטגנינות שלך, הבט נא השמים אין הבטה אלא מלמעלה למטה:

ג ב' המלחמה השני' אשר ילחם האדם הוא כנגד אויביו המתקוממים נגדו ורצונם לגזול ממנו הונו ורכושו נחלתו וארצו והאויב הזה נפרד מהאויב אשר ישנא וירדוף, לא למען הרבות מקנה וקנין אך משנאתו את הדת, כי השונא מפאת הדת נקרא צר. והשונא מחמדת הקנינים אויב. וע"ד זה נאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם והכונה המדינים לא ישנאו אתכם מחמדת הקנינים אשר לכם הארץ והנחלה כי עי"ז לא יהיו צוררים כי איננה שנאת זולתם אך אהבת עצמם אבל צוררים הם לכם הם שונאים אתכם בנפש שנאת הדת. בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור. וע"ז אמרו במדרש גדול המחטיא את האדם יותר מהרגו כי המחטיא הוא השונא מצד הדת וההורגו יכול להיות שעשה פעולת הרע מאהבת עצמו מחמדת הקנינים או משאר סבות. ועל כונה זו אמרו במדרש רבה שמות פ' ל"ח על המן איש צר ואויב צר מלמעלה ואויב מלמטה כי הצר הוא שונא לנפש להחטיאה וזה מלמעלה, ואויב הוא שנאה מאהבת הקנינים וזה מלמטה בדברים שלמטה. וזה ד' הילקוט מיכה ה' עתיד הקב"ה להשמיד את בני עשו שהם צרי' ולהכרית את בני ישמעאל שהם אויבי' שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו והכונה בזה עמוקה מאוד. כי הקב"ה אמר לאברהם אבינו גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש עם בני עם יצחק, ועל כן הי' ישמעאל שונא ליצחק ולישראל שנאת הקנינים לא כן עשו שהי' שונא ליעקב עבור בכורתו וברכתו וידוע כי הברכה היתה בדברים רוחנים האומנם אמר לו בראשונה מטל השמים, וזה שפע שובע רצון מהקב"ה, ואח"כ משמני הארץ כי טוב הארץ ושמנה יהי' מעל לשפע השמימי לא כן אמר לעשו הנה משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל. ועל כן אמר בתרגום יונתן וישטום עשו ליעקב על סדר ברכתה כמ"ש באפיקי יהודה. וכן הדבר יתהפך בעת ד' ירים קרן ישראל להתגבר על אויבי', כי ידוע מדבריהם ז"ל וביארנו בכמה דרשות בענין בטחון בד' ובדבר החריצות והשתדלות אשר בדברים הנוגעים לבו האדם על האדם להשליך יהבו על ד'. לא כן בדברים הנוגעים להנפש בהם ההכרח לחריצות והשתדלות. לית ע"ד מאמר התנא אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני כמו שפירש באפיקי יהודה. וכן נאמר בפירוש המקרא ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד, כי האויב והוא השונא בעבור הקנינים הקב"ה יגרש מפניך כי בענינים הנוגעים להצלחה הזמנית הקב"ה ילחום לך ויאמר השמד אך הצר הצורר בעניני דת ואמונה והוא המעיק בנפש והמחטיאה, ד' אמר לך שאתה תשמידו כי בעניני הנפש אין לך לבטוח בד' ומההכרח ללחום מלחמת מצוה:

ד והנה המלחמה נגד האויבים מתשוקת הקנינים, גם היא תפריע את האדם מעבודת הקודש וגם במלחמה הכבדה הזו ד' לא יעזבנו ע"ד אשר הי' ד' את דוד המלך ע"ה ללחום מלחמות ד' את הפלשתים ועל זה הבטיח הקב"ה לא יחמוד איש את ארצך שלא יעזוב ד' את ישראל בהלחמם נגד אויבים החומדים קניני ישראל. ואדונינו דוד המלך ע"ה אמר למלך שאול בעת יצא להלחם נגד גלית הפלשתי, גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך והי' הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלקים חיים ויש לפרש דהנה האדם הנלחם את עמיתו. שתי סבות אשר תקראנה אותו לבית מלחמתו, או גאונו אשר יתגאה ויחשוב עצמו במעלה גבוה ממנגדו, וירע לו אשר קניני חבירו ירביין ועל כן ירדוף אחריו להשפילו ולהורידו או כי תכסוף נפשו קניני חבירו להטיב לעצמו ולהשתמש בהם לאכול ולשתות ולשבוע בעמל חבירו. וכבר אמרו במדרש רבה בראשית פ' ל"ו ג' הם שהי' להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, קין נח ועוזיהו, קין הי' עובד אדמה נח איש האדמה עוזיהו כי אהב אדמה הוא, ופירש בטל אורות דיש לאוהבי הקנינים המדומים ב' תשוקות שונות, האחד יכסוף רבוי הקנינים בעבור עצמותן ויחי' חיי צער לאסוף הון ועושר והוא קין ע"ש קנין, כי הוא אוהב הקנין בעצמו. ולכן אף להקב"ה לא רצה להקריב אך זרע פשתן ונח הי' אהב הקנינים להנות מהם ויטע כרם וישכר וגומ', ועוזיהו הי' אוהב הקנינים בשביל הכבוד הגדול שמכבדים העשיר כי הי' מתגאה ולכן נלקה בצרעת:

ה ועל אלו שלש התשוקות אמרו חז"ל (פסחים קי"ג) ארבעה אין הדעת סובלתן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס המתגאה על הציבור בחנם, דל גאה הוא תשוקת הכבוד. ועשיר מכחש הוא תשוקת הקנינים זקן מנאף הוא תשוקת הערב. ופרנס המתגאה על הציבור בו נאספו כל הג' תשוקות ביחד. ולעומת הג' תשוקת השפלות האלה אשר לא נמצא בהם תועלת אמרו בפסחים שם, ג' מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ויסיר ממנו תאות הגשמיות ואהבת הערב, ועל עני המחזיר אבידה לבעלים ויסיר ממנו אהבת הקנינים, ועל עשיר המעשר פירותיו בצנעא ונקי מאהבת הכבוד. והארי הוא מלך החיות ויתואר בו אהבת הכבוד. אמנם בדוב ירמוז לתאות אכילה ושתי' ותשוקת הערב והמועיל ואמרו בע"ז וארי חוי' תנינא דמי' לדוב תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. ואחרי שהי' אדונינו דוד המלך מסופק בתשוקה אשר תפעם ברוח גלית הפלשתי ללחום בישראל אם אהבת הכבוד להוריד ולהשפיל כבוד ישראל או אהבת הקנינים אמר יהי' איך שיהי' גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך והי' הפלשתי הערל הזה כאחד מהם:

ו המלחמה הג' אשר ילחום האדם בימי חיי' הוא נגד האויבים הקמים עליו משנאת הדת לא לשום סבה אחרת והוא מלחמה גדולה מאוד ותכבד יותר ממלחמת הקמים עליו מאהבת הקנינים. וגם במלחמה זו ד' לא יעזבנו ביד צוררי נפשו, ומלחמות עמלק היתה משנאת הדת וקנאתו. ואמרו בש"ס דר"ה דף ב' וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כסבר שניתן רשות להלחם בישראל. וכתבו תוס' וכן רש"י בחומש דהכנעני הי' עמלק. ואך ששינה כסות ולשון שיחשבו שהוא כנען וכונתם בזה שעמלק הי' שונא מאוד לדת הישראלי וידוע מדרכי הרשעים שמתחפשים המה ואומרים בפיהם שאין כוונתם להעביר הדת, מקצתם יאמרו שרצונם להטיב מצב המדיני והמסחרי. ושעל כן יסירו קצת ממנהגים הישנים, ובאמת כל מחשבותם להדמות לאומות העולם, ולעקור הדת. וכן כיוצא בהם עשה עמלק, וכל עוד שהי' אהרן הכהן קיים, שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו ולא הי' יכול ללחום נגד דת הישראלי. אך כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד שהיו סוככים על ישראל לבל יתערבו בין האומות רצה להלחם נגד הדת. אמנם לאשר ידע כי דרך זה ללא צולחה אם ילחום לעין כל נגד הדת, על כן התחפש בלבוש כנען. ע"ד שאמרו חז"ל בפסחים סוף פ' אלו אין כנען אלא סוחר והוא התחפש בלבוש כנען לאמר כי אל בית מלחמתו הי' לבו מסבת אהבת הקנינים. ובאמת כל מחשבתו לעקור הדת. וזה הכונה מה שאמרו בגמ' מה שמועה שמע ובא והדבר הקשה שהרי קרא קאמר וישמע הכנעני כי בא ישראל דרך האתרים. אמנם רש"י פי' דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה והכונה שישראל הלכו לאור ארון ד' הנוסע לפניהם להורות להם דרך ד'. והקשה בגמ' דהרי בכל מ' שנה הלכו לאורו של הקב"ה הנוסע לפניהם. ומה היום מיומים לזה פי' כל עוד אהרן הכהן קיים לא הי' תקוה לעמלק להניע ישראל מאת ד' אך כששמע שמת אהרן וסבר שיש תקוה התחפש בבגדי כנען להסיר ישראל מאת ד' ע"ד האמור:

ו ואמרו בפסיקתא כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וכתיב זכור את יום השבת כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו. אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו. וכונתם ז"ל כי שבת הוא עדות על מציאות ד' והשגחתו ויכלתו. ע"ד כי ששת ימים עשה ד' והוא מופת חיובי ומחיית עמלק הוא מופת שלילי שמי שכופר בד' סופו להמחק מן העולם ולהוכיח דבר אמת יש מופת חיובי ומופת שלולי:

וע"כ אמר למה לי ב' זכירות על דבר א' והשיב כי אינו דומה יין לחומץ זה לשמרו וזה לאבדהו וכן ב' המופתים אחד מופת חיובי והוא שבת לעדות על מציאת השם כי טוב ד' לקויו ומופת שלילי כי כופרים בד' יאבדו ויעלו בתהו:

ח אמנם מלחמה הרביעית הוא היותר קשה מכל המלחמות והיא מלחמות היצר הסוכן בנו מיום הולד. וכבר מבואר בבעל העקידה בביאור מקראי קודש סוף פ' שופטים כי לשון המקראות נאמר על מלחמה החצונה אמנם תוכם צפון פעמון זהב ומקישו מרגליות לעורר על המלחמה הפנימית כי יעמוד הכהן ומשיח המלחמה לדבר אל העם ולעוררם בימים האלה ימי רצון דין וחשבון על מלחמות היצר כי בא מועד לחשוב עם קונהו הלא כה דברי הכהן כאש ביערים:

אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי הנה האדם בהולד לו לו בן ואין ידוע אם זך ואם ישר פעלו ההכרח לגדלו עפ"י התורה והמצות. אכן היצר יאלצו לגדלו עפ"י רוח העת כי אז יצליח דרכו ויהי' לו שכר טוב בעמלו ולא יצטרך לעבוד בזעת אפו על לחם צר ומים לחץ ואל יצטרך להשכים ולהעריב כמדת ת"ח שאמרו חז"ל שחורות כעורב במי אתה מוציא דברי תורה במי שמשכים ומעריב עליהם בבהמ"ד רבה אמר מי שמשחיר פניו עליהם כעורב. רבא אמר מי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב וכנגד זה אמר הכהן המשיח אל ירך לבבכם ואל תחוסו על בניכם בעוה"ז כי העוה"ז עולם ההעדר והפסד ומה הוא מול ההצלחה הגדולה לגדל בניו לתור' ולתעודה ולחיי העוה"ב. והיצה"ר יסיתנו לנטות מדרך הטוב ולהטות אשוריו מדרך התורה למען יחי' חיי הזמנים ויפרנס ב"ב כי אם יהגה בתורה יחסרו לו האמצעים ההכרחים וימות ברעב, כנגד זה אמר הכהן המשיח אל תיראו, ולפרקים יסיתהו היצר לאמר לאדם בן אדם למה תחכה ליום אחרון כי יבא לעתים רחוקות ואז תבא על שכרך, הלא טוב לך לשמוע לעצתי אכול ושתה והתענג בעוה"ז וטוב לך התענוג אשר תקבל מיד אחרי שמעך עצתו מהעונג אשר תשיג בשמעך אחר עצת היצה"ט ברבות הימים. ע"ד שאמרו צדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה. ולכן אמר הכהן המשיח אל תחפזו אל תמהרו, כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ולא תהי' תפארת אדם חכם למכור בכורתו הון רב ועושר בנזיד עדשים, ולפרקים יסיתהו לעבור על מצות ד' כי יאמר לו הן יצחקו לך וירחיקו אותך אנשים אשר כגילך וירדפו אותך אם תלך בדרך התורה ולא תארח עמם לחברה להציג רגלך על מפתן בית כנגד זה אמר המשיח אל תערצו מפניהם. כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם אל תחוסו על בניכם ועל בנותיכם, אל תיראו מחסרון האמצעים ההכרחים ואל תחפזו להחליף עולם אמת בעולם עובר, ואל תערצו מאנשים המזיקים ומעיקים אתכם כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם:

ט ואמרו בגמ' דסוכה דרש ר' עויא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבע שמות יש לו ליצר הרע הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ומלתם ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלקים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנא' אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וד' ישלם לך אל תקרא ישלם לך אלא ישלימנו לך ישעי' קראו מכשול שנאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן יואל קראו צפוני ואת הצפוני ארחיק מעליכם:

ולעומת השבע שמות הנ"ל נמצא במסורה ז' פעמים עשה לך עשה לך עשה לך תיבת עצי גופר (בראשית ו' יז) עשה לך שרף ושים אותו על נס (במדבר כא) עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י) עשה לך חרבות צורים (יהושע ה) עשה לך כלי גולה (יחזקאל יב) עשה לך מוסרות ומוטות (ירמי' כז) עשה לך אשר תמצא ידך (שמואל א' י"ז) י':

י ונ"ל לפרש בעזה"י דהנה היצה"ר מסית לאדם לעשות רעה או שירע לחבירו או שימסרנו למלכות או שיזיקו בממונו, באמור לו כי העולם אינו חדש ולא נברא ואין משגית עלי' חלילה אין חשבון בשאול והעולם הפקר וכל הגדול מחבירו בולע את חבירו כמו שאמרו חז"ל ותעש האדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו כאשר ע"ד זה המן הרשע רצה להרוג את כל היהודים ושמח שנפל הגורל בחודש אדר מזל דגים על רמז זה שכמו דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו. ולא ידע שבחודש זה נולד משה אשר בזכותו וכחו הנחיל ה' תורה משמים המלמדת לאדם דעת שיש אלקים שופטים בארץ וכי הקב"ה המשגיח על בני אדם שלא יוכל הגבור לבלוע החלש להורידו לבאר שחת:

ובבחינה זו הקב"ה קראו רע שאם אין השגחתו על בני אדם הותרה הרצועה חלילה ואלמל' מוראו של מלך מלכי המלכים איש את רעהו חיים בלעו ובזה יבוארו מקראי קודש לא אוסף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואמנם בפרשת בראשית נאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ד' אמחה וגו' וע"כ אחרי שבתחלה ראה ד' כי רבה רעת האדם בארץ ומחה האדמה בעבור יצר האדם מה זה נתחדש אח"כ מה שאמר הקב"ה לא אוסף לקלל כי יצר לב האדם רע אמנם יובן עפ"י מ"ש בעל העקידה פ' תשא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל שפסקו בעלי אמונה לפי שכל מציאת העולם מסודרת שהאחד משפיע והשני יקבל השפע ויחזור וישפיע ע"ד הקרא והי' ביום ההוא אענה נאום ד' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל:

ומזה יקחו מוסר שבעת שאדם יקבל טובה מחבירו הלואה או שאלה שיחזור וישוב לו. וכן אם מקבל טובה מאת הקב"ה ישיב לו מזכרת תודה ותהלה ויתן ממה שחנני ד' לעני ודל. ואם יפסקו בעלי אמונה המקבל שפע ואין משיב בפועל לאדם או להקב"ה בהכרת טובה ע"י שיחזור וישפיע לעמיתו העני, גם הארץ תקבל מטר ולא תענ' דגן ותירוש או העבים יקבלו מים ולא יתנו מטר ולכן אמר אין הגשמים פוסקים. אלא בשביל שפסקו בעלי אמונה. והנה בטרם עלה בלב נח להשיב תודה להקב"ה כעל כל תגמולוהי, הגם שהאמין בבורא שמים וארץ ולא הי' כבני דורו אשר לבם מלא חמס ושוד ולא האמינו שהקב"ה משגיח ויש אלקים שופטים בארץ כדברי היצה"ר האמור למעלה. עכ"ז לא הי' הענין האלקי הנכבד אשר כל מקבל שפע יוכרח להשיב שפע ע"י הכרה ותהלה או ע"י פועל צדקה ולא הי' העולם כדאי כי לא הי' קיום לעולם בסבת מעשה היצה"ר. ועל כן מחה ד' כל היקום., אמנם עת שנבואת ד' באה לנח והאירה שכלו לבנות מזבח להעלות עולות לד' להכרת תהל' ותודה כעל כל תגמולוהי, אז וירח ד' ריח הניחוח כי ע"י נח הצדיק נתפרסם אלקותו יתברך והרעיון האלוק שכל מקבל השפע מוכרח להשיב תודה אף גם לשלם כגמול בפועל, ולעשות חסד עם עמיתו על דרך מלוה ד' חונן דל. ועל כן אמר לא אוסיף לקלל את האדמ' בעבור האדם כ' בכח ההשכל' הזאת הודיע שהקב"ה המשגיח והמשפיע והוא והדיין האמת ולדחות את היצה"ר. ועוד כי ימי הארץ וגו', ויברך אלקים את נח ומוראכם וחתכם וגו' כמו שפירשו המפורשים שמיראת ד' אשר הית' על נח ובניו יזלו אגלי טל גם על חית הארץ וייראו מפני האדם:

יא והנה אם כי הקב"ה קראו רע להיצה"ר אשר אין מאמין במציאת ד' ובריאת שמים וארץ, ושכר ועונש, אשר מזה תשחת הארץ ומלאה חמס. משה רבינו ע"ה קראו ערל כי אף לאחר שנודע למשגב שברא ד' שמים וארץ ברצונו הטוב עכ"ז אם אין מקבלין התורה אשר בידה להעציר בכוחות הנפש הכעסני והתואני הלב ושרעפי' יתפשטו בלי גבול, ובכח המתעורר אשר בו יחי' חיים בלי סדרים וישחית דרכו ואך ע"י התורה ישביח שאון המיית התאות כמאמר חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין. ועל כן אמר משה רבינו ע"ה ומלתם את ערלת לבבכם. וע"י ערלת הלב נקרא לב רע, לאשר אין לו הרגשה להרגיש צערו של חבירו ואוטם אזנו משמוע צעקת עניים ודלים, והתורה הקדושה תלמד דעת להחזיק ידי עניים ודלים ולתת להם די מחסרם. כי הקב"ה הזן ומפרנס ומשגיח עושה אחד עשיר והשני עני וכולם ברואיו יתברך. וכבר אמר דוד המלך ישב עולם לפני אלקים ודרשו חז"ל שאמר יישב עולמך ויהיו כולם שוים לטובה ופירשו המאמר ישב עולם לפני אלקים, למה אדם צריך להתיגע על הפרנסה ויפריע עצמו מעבודת הקודש הלא טוב שיהיו כולם שוין לטובה ואז ישבו כולם לפני אלקים, ולכן אמר חסד ואמת מן ינצרוהו, שאם יהיו כולם שוים לטובה לא יהי' מדת חסד בעולם לחמול על עניים ודלים ולא יהי' מדת אמת שהוא הכרת הטובה כאמור למעלה שהוא שורש אמונה:

יב וביום אחד לחדש השביעי האספו כל העם כאיש אחד ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה וגו' ויאמר נחמי' הוא התרשתא ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדוש הוא לד' אלוקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. ויש להבין אחרי שמצות היום בשופר להתפלל ולעמוד על נפשו כי הוא יומא דחושבנא, למה אמר להם לשלוח מנות אחרי אשר אין מצות היום בזה. וגם אמר וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. ואיזה הבנה נחוצה להדברים שהודיע להם. וכבר דברתי בפירוש הדברים באחת מדרשותי. וכעת נ"ל דהנה בנותני צדקה יש כתות שונות, האחד נותן צדקה למען יכבדוהו. וזה האיש אינו נותן צדקה למען המצוה אך מאהבת המועיל. והשני נותן צדקה בבא אליו עני ודמעתו על לחיו. והוא נותן צדקה לאשר לבבו עליו יכאב. על כן לא ישלח המנה לבית העני אשר לא יראה פניו ולא ישמע צעקתו. אמנם הצדקה אשר צותה תורה לתת, הוא מצד השכל בידעו כי הנהגת העולם אינו במקרה אך שאדונינו יתברך הוא הזן ומפרנס ומשגיח ולא נעשה זה עשיר מפני אשר הי' לו עסקים טובים. וזה עני לאשר קרוהו עסקיו רעים רק הכל הוא בכונה, וד' ישפיל וירום יקח מזה להשפיע לזולתו והכל של הקב"ה ידע העשיר כי אך סוכן הוא לפי שעה לתת לעניים, אשר על כן עד מהרה ישלח מתנתו הביתה וביחוד לעני הגון אשר אין לתלות שעונותיו גרמו השפלתו, אך ד' חפץ חסד ועושה לזה עשיר ולזה עני:

והנה בבא יום קדוש לאדונינו יתברך ומצות היום להמליך עליו מלך על כל הארץ ולצייר לפנינו קדושת אדון כל וכי הוא המשגיח וסבת כל הסיבות הי' העם חרדים ובוכים לחרדת קודש ביום בא מועד להתרפק עם דודינו אבינו שבשמים. ואמר להם נחמי' התרשתא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים אך ושלחו מנות לאין נכון לו, כי בזה תראו האמונה הקדושה והענין הנשגב שהקב"ה הוא הבורא הוא המשגיח הוא אדון כל, מלך על כל הארץ. ובזה תתקדשו ביום הנעלה להמשיך עליכם רצון אדון כל ב"ה וברוך שמו. ועל דרך זה אמרו חז"ל בב"ב י' כל הנותן פרוטה לעני זוכה ורואה פני השכינה כמו שאמר המלך הקדוש אני בצדק אחזה פניך כי בזה יראה האמונה בד' יכלתו ומציאתו והשגחתו. וחז"ל דרשו במס' ביצה לאין נכון למי שלא הניח עירובי תבשילין והכונה על דרך צחות לפי שנחוץ מאוד לתמוך ידי עניים הכשרים אשר לא יתנאלו בפתבג מאכלות אסורות ובעו"ה הפעם רבים פרצו חומות ירושלים ויהודה ואוכלים בכל מקום מבלי להשגיח אם היא כשר או טרפה ורבים שותים יי"נ ר"ל ויש שאין קונים בשר כשר. ואך בשם ישראל יכנו ואין מחזיקים בדת יהודית. והכל כמישור לפניהם למלאות בולמוס תאותם. ואמנם נחמי' התרשתא אמר שלחו מנות לאין נכון לו הכונה שלא נכון לפניו כל הנעשה אך יבחר ויברור אכל לו ולב"ב מבלי יתגאל בפתבג איסור. ולכן אמרו חז"ל שלא הניח עירובי תבשילין הכונה שלא הניח בביתו לערב תבשילין מבשר וחלב ומכשר לטריפה. ולאיש כזה מצוה לתמוך בכל מאמצי כוחו. אשר על כל זה אמר אדונינו משה רבינו ע"ה ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי ד' אלהיכם הוא וגו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ועל כן הדביקו במידותיו וההכרח לתת צדקה ולגמול חסד כאמור:

יג והנה דוד המלך עליו השלום קראו טמא כי הנה אמרו חז"ל בע"ז ה' נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ולא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה. ועיקר התשובה הוא לטבול במי דעת כמו שכתב החסיד הרמב"ם ז"ל בסוף ה' מקואות וז"ל דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזה"כ הן ואינן דברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזה"כ הוא והדבר תלוי בכונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל. ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואעפ"י שלא נתחדש בגופו. דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאת נפשות שהן מחשבות האין ודיעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאתיכם ומכל גלוליכ' אטהר אתכם וסיים השם ברחמיו הרבי' מכל חטא און ואשמה יטהרנו אמן. וע"כ קראו דוד טמא לרמוז על הענין הנשגב הזה דכל עוד שהאדם הולך בעצת היצר טמא טמא יקרא וההכרח עליו לסור מדרכו הרעה ולפרוש מעצתו הרעה ולהביא נפשו במי הדעת ע"ד וזרקתי עליכם מים טהורים. וכיון שטבל ועשה תשובה ונחם על רעתו ושב ורפא לו. ועל כן חלה מד' לב טהור ברא לי אלקים שהקב"ה יטהר נפשו לעשות תשובה כאמור:

יד והנה ישעי' קראו מכשול. כי היצה"ר מסית את האדם בפנים שונים ויכפור בהשגחה ובמציאת ד' ובשכר ועונש. ויטרידו בעניני העולם הזה בתאוה קנאה וכבוד. ואמנם בראותו כי כבר עשה עצתו ויירא שמא יתחרט ויעשה תשובה ע"כ יסיתהו כי כבר אבד ברוב חטאי' ואין לו תקנה. עד שישנא את עצמו וזאת המדרגה האחרונה והדיוטא התחתונה כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא. כי בתחלה החליק אליו בעיניו. ואח"כ למצוא עונו לשנוא. שאח"כ ימצא עונו שישנא את עצמו. ושתאבד כל תקוה מנפשו ואכל ושתה יאמר לו כי מחר נמות. ואבדה כל תוחלת מטוב. וכבר הבאתי בדרוש מה שאמר המלך החכם ודע כי כל אלה יביאך אלקי' במשפט ודרשו חז"ל עד כאן דברי יצה"ר מכאן ואילך דברי יצה"ט ופי' המגיד מדובנא ע"כ דברי יצה"ר מכאן ואילך דברי יצה"ט שלקחם יצה"ר לעזר לו שהיצ"ר מתלבש בלבוש היצ"ט ואומר לו שיתייאש מתשובה כי לא יועיל לו. ועל כן אמרו שלמה קראו שונא. שיצה"ר מסיתו לשנוא עצמו וע"י אשר כבר חטא יתייאש וימאס בעצמו:

ולכונה זאת ישעי' קראו מכשול כי מה שהיצה"ר יתלבש במדת יצה"ט ואומר לו שכבר חטא הרבה ואבדה תקותו. והרשות ניתן לו לעשות מה שלבו חפץ כי גם זולת זה נמשל כבהמה. זאת היא המכשול היותר גדול. ועל כן אמר הנביא סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי וכוונו להסיר טענות היצה"ר כאמור למעלה כי כה אמר רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. והוא האיש המדוכא מעונותיו ושפל רוח מצערת יגונו על רוב חטאי' להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וילך שובב בדרך ראיתי וארפאהו וגומר כמו שאמרו חז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם ועל כן אל יתיאש אדם. אך יעשה תשובה ושב ורפא לו:

טו וזאת כוונת חז"ל בחולין על מקרא ויאבק איש עמו חד אמר כגוי נדמה לו וחד אמר כת"ח נדמה לו. כי הראשון אמר שהיצה"ר בא לפני יעקב להסית לו לחטא ע"ד אין חשבון בשאול וכפר במציאת ד' ובהשגחתו. וחד אמר כת"ח נדמה לו כי לפני יעקב התלבש במדת ת"ח וכוזב בו שכבר חטא ודע כי על כל אלה יביאך ה' במשפט ולא תועיל לך תשובה. (טז) ויחזקאל קראו אבן. כי כמו שהאבן קשה להזיזו ממקומו כי חלקי' מדובקים זה בזה וכן דברי היצה"ר מדובקים זב"ז. וקשה להזיזו ממקומו. ואף אם היצה"ט בא במופתים שכלים והיקשים נכוחים והיצה"ר בא בהבליו כבד לדחותו. וכבר מנה בחובת הלבבות שער ה' עשרים טענות מה שהיצה"ר טוען ומסית האדם וע"כ אמרו לעתיד צדיקים נדמה להם כהר. כי כל חלקי' מדובקי' וקשה להזיזו ממקומו. ולעתיד הקב"ה יבטל היצה"ר ויסיר לב האבן. מקרב איש ולב עמוק:

יז ויואל קראו צפוני. ע"ד שכ' בחובת הלבבות כי לפרקים בעת יראה היצה"ר שלא יצלח במלאכותיו, יסיתהו לצפון היראה ודרך הטוב ויאמר למה תראה עצמך הולך בדרך תמים ועל כן יהללוך זרים, ויהי' לך בזה גאה וגאון, התלבש עצמך בלבוש וצא החוצה. ויחשבו אנשים שאתה רע ולא טוב ובקרבך יהי' צפון יראת ד' ודרך טוב. וכאשר ישמע לעצתו ילכד בחרמו. ויעשה רע ולא טוב באמצעית הרגילות עיי"ש דבריו כי נעמו. ועל כן בבחינה זאת קראו יואל צפוני. וגם על זה הבטיח הקב"ה ואמר ואת הצפוני ארחיק ממך והדחתיו אל ארץ צי' ושממה כן ד' יעזרני ללחום מלחמת היצר הרביעית הקשה מאוד מג' הראשונות מלחמות האדם בימי חלדו:

יח ומעתה נבא לביאור המאמר שהצגנו בראשית דברינו. הנה חכז"ל פרשו המזמור הקדוש ד' אורי וישעי מיוסד על ארבע מיני המלחמות אשר איש הישראלי לוחם כל ימי צבאו ושם ר' אליעזר מגמת פני' אל מלחמת הטבע ורבות מקרי' אשר תפריענ' את האדם מעבודת הקודש. ואמר אורי בים שד' האיר פני ישראל בצר להם והטבע ושר של ים הכניעו עצמם מפני אדונינו משה רבינו ע"ה. ובזה הראה לדעת כי הטבע אין לה שלטת נגד איש אלקים ועדת קודש ומאותותיו אל יחתו אם תקום עלי מחנה של מצרים אם מקרי הטבע ופגעי' ילחמו נגדי בזאת אני בוטח וקרא מלחמת הטבע מלחמת מחנה מצרים כי הוא היתה המלחמה הראשונה לבני ישראל ובמלחמה הזאת נכנעו כל כחות הטבע תחתיהם ופירש בזאת יבא אהרן אל הקודש, הכונה בעזר אלוקי אשר ילחם נגד הטבע יבא אהרן אל הקודש ור' שמואל בר נחמני שם מגמת פני' נגד מלחמת האויב מצד חמדת הקנינים. ולכן פירש לקרא על מלחמות דוד עם גלית הפלשתי. ופירש בזאת אני בוטח בסקויטרוס (ופי' בדת והבטחה שהכתיב לנו משה בתורה ואמר להם לזקנים וזאת ליהודה). והיא ההבטחה ידיו רב לו ועזר מצריו תהי' וע"י כן ישראל ינצחו במלחמ' ופירש בזאת יבא אהרן אל הקודש בכח אלוקי שהבטיח לשבט יהודה שינצחו האויבים יבאו ישראל אל הקודש. ור' יהושע בן לוי פתר קרא בעמלקים אשר נצחם דוד המלך עליו השלום והיא המלחמה השלישית אשר יש לאדם ללחום מצד שנאת הדת. אמנם רבנן אמרו שכל המזמור מיוסד על המלחמה הפנימית הכבדה מאוד. וזה שאמרו רבנן פתרי קראי על ר"ה ויוהכ"פ. ואמר אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים. והכונה דאמרו חז"ל ביומא השטן בגימטריא שס"ד דביו"כ לית לי' רשות להשטן לקטרג. והבנת הענין דאמרו חז"ל הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות ובכל השנה אין לישראל בעו"ה תגבורת על היצה"ר ולכן יש לו כח לקטרג. יורד ומסית ועולה ומקטרג. אמנם ביום הקדוש שישראל עושין תשובה ודומין למלאכי השרת אין יצה"ר מצוי ביניהם ולית לי' רשו לקטרג:

אמנם מאין יש לישראל כח לעשות תשובה ולנצח האויב הפנימי הזה. זה בא להם מאשר בר"ה ימליכו עליהם מלך מלכי המלכים ובחרדת קודש יציירו גדולתו יתברך ויתרפקו על דודם, ובאמצעות האור האלוקי ינצחו ביו"כ האויב הקשה. והבנת הענין לפי שכל החטאים באים מהעדר ידיעה ואלו הי' אדם מצייר נגד עיניו גדולתו תמיד לא יחטא אשר על כן מהשגה הגדולה בר"ה יש להם כח התשובה ביו"כ. ויתכן יותר כי העקרים חקר בכח התשובה הרי שהרג את חבירו או שחילל שבת איך ואיפא יכופר בתשובה התשוב נפש הנרצח או הישוב מעשה חלול שבת כאלו לא חללו אולם לפי שבכל הדברים אנו הולכים אחר הכונה. על כן אם ישוב בתשובה ויש לו חרטה ובדעתו כי הי' מוטעה בהשגה, משוה הוא הפעולה לטעות. ואמנם הרי עשה במזיד. אך גם זה עות שאלו ידע שהקב"ה רואה פעולותיו ומשגיח עליו לא הי' עובר על דבריו ואחרי שבר"ה תאירנה עיניו בהשגה העליונה קל לו ביו"כ לשוב לה' לעשות כל פעולותיו לטעות. ולזה אמר אורי בר"ה ועל כן וישעי ביו"כ וכן אמרו במדרש יחיינו מיומים ה ר"ה ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, ועל כן אמר לפי ששרי אומות העולם מנין ומקטרגין על ישראל וכו' הללו שופכי דמים וכו' אמנם ביו"כ אין להם רשות לקטרג. כאמור. ולכן אם תחנה עלי מחנה של ס"מ לא יירא לבי שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקודש. כן היינו אומר אם תחנה עלי מחנה אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח בזכות שישראל לומדים תורה בגלות מתוך צער יכריעו כל הקמים עליהם ויזכו בדין ובזאת נבא אל הקודש וד' יזכנו בדין ונזכה לעלות לציון ברנה:

יט והעצה היעוצה לעמוד במלחמות היצר באה המסורה שהוצגנו לעיל ולעומת יצה"ר אשר כשטף מים רבים אליו יגיע להכחיש השגחת ד' ושכר ועונש כדור המבול אשר כחשו בה' ואמרו אין רואינו. והקב"ה קראו רע. אמר הקרא עשה לך תיבת עצי גופר ומתרגמינין קיסין קרדינין בתרגום יונתן ובמדרש תנחומא על מקרא ויורהו ד' עץ ר' יהושע בן קרחה אומר קרדינין. והיא עץ קל. וכל זה רמז שיעשה לו גדרים וסייגים ואל יטה אוזן לדבריו אך באמצעות התורה ישוט על פני תבל לבל ישטפוהו גלי הזמן הדומה לים כמו שכ' בבחינת עולם העולם הזה דומה לים. ועל כן בהשליך העץ להמים ימתקו המים כי ע"י התורה ימתקו מים הזדונים. ואמר ואל אמה תכלנה מלמעלה וזה רמז שלמעלה מדירתו ישקיף לאדון כל יחיד ומיוחד. ובירושלמי ריש פסחים אמרו נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות בשעה שהי' כיהות הי' יודע שהוא יום ובשעה שהי' מבהיקות הי' יודע שהיא לילה. והיא רמז גדול על חי' האדם שבשעה שההון והעושר עיקר בעיניו ומאירין לפני' הדבר לאות ששכלו בחשכת לילה. ובעת שלא ישים עינו ועפעפיו על הון ועושר. ואבנים הטובות כיהות הדבר לאות ששכלו מאיר לפניו כאור יומם, עשה לך שתי חצוצרות כסף היא רמז גדול שיקוץ משנתו שנת הזמן ע"ד שכ' הר"מ בפ"ג מה' תשובה על תקיעת שופר הקיצו משנת תרדמתכם. והוא לעומת היצר הנקרא מכשול אשר לפי דבריו אין מועיל תשובה כאמור ואדונינו משה רבינו בכח התורה למד דעת לעשות החצוצרות. האחד לתקוע בשופר ולהתעורר בתשובה לעורר על האחדות לכן אמר ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה. שהוא מורה על אחדות והב' יעורר ע"י האמונה. או האחד יעורר על תשוב' מירא' והשני על תשוב' מאהב'. ואמר וכי תבואו מלחמ' על הצר הצורר אתכם הוא היצר והאויב הפנימי והרעותם בחצוצרת. ונזכרתם לפני ד' אלקיכם והכונה בטרם ד' משמים יעורר אתכם תזכרו לפני מבלי תצטרכו שד' יעורר אתכם על דרככם הרע:

כ ועשה לך שרף ושים אותו על הנס והוא היצה"ר אשר דוד המלך קראו טמא. אמר שהאדם יאחז במדת אברהם אבינו שאמר אנכי עפר ואפר ואם האדם יחשוב עצמו כאין ואפס. ומקבל עליו עול מלכות שמים למסור נפשו ורוחו בעד ד' ותורתו ע"ד שעשה אברהם אבינו וזאת ישים על הנס לזכור תמיד שהוא עפר ואפר. ויעשהו נחשת. כי הנחושת היא רבו מעפר. והי' אם נשכו הנחש, היא הנחש הקדמונ'. והביט על הנס הזה. נחש נחשת וחי'. או שמשה הראה לעין כל עצת הנחש מתחפש ונראה כאוהב. ובאמת הוא אויבו בנפש. ומשה רבינו הראה לעין כל כי רע בקרבו. עשה לך כלי גולה. ותקבל עליך ללמוד מתוך יסורין. ואז תריע אף תצריח על השונא אשר בקרבך, כאמור למעלה. עשה לך חרבות צורים לעומת היצה"ר הנקרא ערל כאשר קראו משה רבינו וביארתי לעיל מקראות האלה. ותסיר את לב האבן מקרבך ותשוב אל ה' באמת. ולעומת היצה"ר הנקרא אבן עשה לך מוסרות ומוטות והיא הגדרים אשר גדרו חז"ל ובזה תכריע היצר לבל קרוב אליך. עשה לך אשר תמצא ידך כי האלקי' עמך נגד היצה"ר הנקרא צפוני המיעצו שיצפין היראה בלבו. ויראה לעין כל שאינו הולך בדרך טובים לעומתו העצה יעוצה לעשות אשר תמצא ידך בכח צדקה ומע"ט כי אלקים עמך כן ד' ברחמיו יעזרנו להשיב לבבנו לעבודתו וליראתו יתברך. ולהשיב בתשובה בלב שלם:

דרוש ב

בעזה"י דרוש באגדה לשבת הגדול שנת תר"מ. ולקחתם אגודת אזוב הה"ד כל פעל ד' למענהו אתה מוציא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית לא ברא אלא לכבודו ולעשות בהם רצונו ביום הראשון ברא שמים וארץ אף הם לכבודו בראם וכו' וכן האור שברא לכבודו היא דכתיב עוטה אור כשלמה מה נברא ביום שני רקיע לכבודו ברא שיעמדו שם המלאכים ויהי' מקלסין אותו מה ברא ביום ג' דשאים ואילנות ומצינו שהדשאין מקלסין אותו. ומנין אף האילנות שנאמר אז ירננו עצי היער מלפני ד' אתה מוציא שצוה הקב"ה מן האילנות לעשות מהן מצות בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב וטהרת מצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב. וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ועל שתי המזוזות וכן ברא המים ביום ג' שכינסן מעל הארץ ומשם קלוסי עולה וכו' ביום ה' ברא עופות לכבודו להקריב מהם קרבן מה נברא ביום ו' בהמות לכבודו להקריב. מהם קרבן וברא בו אדם לכבודו שנאמר הללו את ד' מן הארץ הוי כל פעל ד' למענהו:

עוד שם ועבר ד' לנגוף את מצרים וכו' לעתיד לבוא הוא עובר ודן את עולמו לכך כתיב מה אעשה כי יקום אל מפני מה עתיד לקום מפני צעקת עניים ואנקת אביונים. עוד בש"ס דשבת דף קי"ז מפשיטין את הפסח עד החזה וחכ"א מפשיטין את כולו וכו' להבין טעמא מאי כל פעל ד' למענהו ומאי למענהו איכא שלא יסריח:

עוד במדרש תהלים הובא בבינה לעתים דרוש ל"ב. עולם חסד יבנה משל למה העולם דומה וכבוד של הקב"ה למלך שהי' לו אוצרות כל טובה ואמר על מה אלו מונחין לוקח אני עבדים ומאכילן ומשקן והן מקנסין אותי כך הי' העולם תהו ובהו עמד וברא את העולם והשליטו בכל טוב כדי לקלסו ועלינו מה לעשות לקלס ולברך וכן היא אומר כל הנשמה תהלל י"ה:

א תכלית בריאת תבל ומלואה אשר ברא הקב"ה יתב"ש הי' באשר הקב"ה הוא הטוב והמטיב ועלה ברצונו יתברך להודיע נצחתו ומציאתו כי אין שמחה והצלחה וטוב יותר מההכרה העליונה והשגת הדעת אלקותו יתברך. וע"כ ברא תבל ומלואה והודיע לבני אדם גבורותיו למען יבינו תהלתו וישיגו מציאתו ויתאחדו ויתקשרו באהבתו וביראתו ויצליחו וישישו כל ימיהם אתו יתברך. ואשר צוה ד' להללו ולכבדו גם זאת לא למענו יתברך כי הוא א"צ לכבודם ואך למענינו צוה ד' את הברכה כי אין שמחה בעולם כשמחת הכרת האמת והשכלת הטוב. וזה ביאור מקרא קודש אשר שר המלך הקדוש בתהלותיו יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו וגו' אשירה לד' בחיי אזמרה לאלקי בעודי יערב עליו שיחי אנכי א אשמח בד' (תהלים ק"ג) כי אף אמנם שהקב"ה מקבל תהלותינו וערב לו ית' כיבדנו אם כי הוא יתברך ויתעלה א"צ לו ויערב עליו שיחי כי אנכי אשמח בד' כי אין לנו שמחה גדולה מהכרת אלקותו יתברך וע"כ יקבל קלוסינו ובראנו לתכלית הנשגב הזה וכן שר המשורר הקדוש שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ד' (שם סי' ק"ד) כי זאת הי' תכלית בריאתינו וקבלת קילוסינו לא למענו יתברך אך למענינו שנשמח באהבתו והשכלתו וכן אמר המשורר הקדוש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. וכן אמר המלך החכם סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כי זאת תכלית הבריאה לירא את אלקים ולשמור מצותיו:

אמנם לחשוב שתכלית כונת בריאת העולם הי' להלל ולשבח להשי"ת לא יתכן כי מה נסכון למלך נורא וקדוש אם אנו משבחין ומהללין אותו. וכבר פי' בבינה לעתים דרוש ל"ב מקראי קודש כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך שאפי' בעודך אלקים לבדך קודם שנברא העולם היית גדול כמו אחר הבריאה:

ב ובגמ' קידושין ד' ל"א דריש עולא אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ד' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא ראש דברך אמת ר"ד ולא סוף דברך אלא מסוף דבריך ניכר שראש דברך אמת. כונת חז"ל דאוה"ע כששמעו דברות הראשונות חשבו שהקב"ה השמיע דברי קדשו למען ייראו מלפני' ולכבוד עצמו הוא דורש. אמנם כששמעו כשאמר הקב"ה כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וזה ודאי לטובתינו ולהצלחתינו חזרו והודו שגם דברות הראשונים לא הי' לכבוד עצמו אך לטובתינו ולהצלחתינו השכל וידוע שמו יתב' ורבא הוסיף לפרש בזה קרא ראש דברך אמת כי מסוף דבריו הקדושים ניכר שהקב"ה חפץ אך טובתינו הלא נראה שצוה מצות שבין אדם לחבירו וגם הזהיר לא תחמוד בית רעך וגו' שלא נטע בלבנו אהבת הקנינים המדומים רק לכסוף קניני השכל ושלימות הנפש. והצלח' הרוחניות לאות כי חפץ אך טובתינו ומלת אמת כוונתה דבר מבלי נגיעה כמו חסד של אמת (טרייע) ולכן אמר גם ראש דברך אמת שהשי"ת אמר הכל לטובתינו ונלמד זאת מסוף דברי' יתב'. ומכל זה יפלא על המדרש שהצגנו בראשית המאמר שמבואר שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית לא ברא אלא לכבודו וכי לכבודו הי' צריך ולא עוד אלא שנשען על מקרא קודש כל פעל ד' למענהו. והרי כן אמרו בתחלה אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש ושוב הודו כי כל דברי ד' אמת וכבר נתעורר ע"ז בדרוש לשה"ג הנדפס מחדש להגאון מהר"ל מפראג זצלה"ה. אולם נבאר דברי המדרש בהקדם מה שהערנו בדרוש לשה"ג תרל"ט כי תשוקת הכבוד היא בב' אופנים האחד יכסוף שיכבדו אותו לטובת עצמו שהאדם מדיני בטבע ואין בידו לחיות רק באמצעות החבורה. וע"כ יכסוף שיכבדו אותו להיטיב לו והוא כמו תשוקת העושר והגבורה כי גם המה אך לתכלית הנ"ל. ואמנם השני יכסוף שיכבדו אותו למען ישמעו בקולו ללכת בדרך הטוב וזאת היא התשוקה הנבחרת ובאופן זה צוה הקב"ה שיכבדו אותו למען ישמעו לדברי' וע"ז אמרו איזה מכובד המכבד את הבריות שמשתמש ונכסף למעלות הכבוד לא למענו אך לטובת הבריות שיטיבו צעד על ידו:

ג ובבחינה זו אמרו חז"ל דבריהם במדרש שהצגנו לעיל ועוד יפורש יותר עפ"י מקרא קודש וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים ק"ו) ופי' הא"ע כונת הכתוב דהי' לומר כבודי. ואמנם יש לפרש עפמ"ש החוקרים שנשית לב על כלל גדול בדת אלקים אשר בו נכלל כלו כאשר הוא יסוד מוסד בכל חכמה ומדע, וכמ"ש בהקדמת ספרי בית יצחק ואמרו שהכלל הוא תן כבוד להרוחני ותראה כבוד הרוחני בכל מעשיך בין בחיוב בין בשלילה (אכטע דיא פערזעהנליכע ווירדע דעס גייסטעס אונד בעוויזע דיעזע אכטונג מיט דיינעם געזאמטען טוהען אונד לאססען) ובזה נכללו כל המצות שבין אדם למקום לאשר הקב"ה הוא הרוחני האמתי וכן מצות שבין אדם לחבירו כי החיוב עליו לתה כבוד לאיש הנברא בצלם ולו נפש הרוחנית ואסור להנותו ולגזלו ולהעיד עליו שקר כי הוא רוחני כמוך ואין לך יתרון עליו וע"כ אמרו חז"ל במדרש שבפ' קדושים תהי' נכללו רוב גופי תור' שהפרשה תחלתה בקדושים תהיו כי קדוש אני וסופה והתקדשתם והייתם קדושים. ואשר ע"כ אמרו חז"ל כשאמר הקב"ה אנכי וכו' אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון ששמעו מצות כבד חזרו והודו וכו' רבא אמר מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת והכונה דאם הקב"ה צוה לכבד אותו יתב' א"כ נכלל במצוה הזאת לכבד נפש המשכלת חלק אלוה ממעל. וע"י כן ישמעו כל חקותיו ומצותיו שבין אדם לחבירו ולא זאת כבוד עצמו אך כבוד כל ברואיו וע"כ אמר המשורר הקדוש וימירו את כבודם בתבנית שור. כי במה שהמירו את. כבוד ד' גם כבודם המירו דאם לא יכבדו להקב"ה הרוחני האמתי איך יכבדו הנפש הנאצלת והמירו איפוא את כבודם בתבנית שור:

ד ומעתה כונת המדרש נכונה כל פעל ד' למענהו אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית לא ברא אלא לכבודו ולעשות בהם רצונו לכבודו שידעו כל ברואי מטה כבוד אדונינו יתברך וע"י כן יעשה רצונו יתב' לטוב לנו כל הימי' ביום ראשון ברא שמים וארץ אף הם לכבודו בראם שעל ידם יכירו כח מלכותו וכן האור ברא לכבודו והוא האור הספוגי שקורין עטעו כמ"ש המפורשים. ביום השני ברא מלאכים שיקלסו אותו וישיגו שלימותו כמ"ש העקידה בכמה מקומות שעל זה נאמר עושה דברו לשמוע בקול דברו. ביום הג' ברא דשאים ואילנות והם מקלסין להקב"ה שאנו רואין אשר יצאו הדשאים למינם ובצביונם ותפארתם, והיא עדות שהקב"ה בראם כמ"ש בש"ס דחולין בשעה שיצאו דשאים למינם פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ד' לעולם וכן אתה מוציא שהקב"ה צוה לעשות מצות באילנות וזה קילוס להקב"ה בעשות מצותיו יתב' על ידן. וזה ג"כ כונת המדרש תהלים משל למלך שהי' לו אוצרות כל טוב. והנמשל היא שהקב"ה הי' לו השכלתו יתב' שהוא סגולת ההצלחה וכו' עמד וברא את האדם והשליטו בכל טוב כדי לקלסו הכונה שנתן בלב אדם השכלתו כדי לקלסו כי זאת הוא עיקר הצלחת האדם. והנה כונת הגמ' דשבת קי"ז דמפשיטין העור כולו משום כל פעל ד' למענהו ג"כ הכונה דבאמת הפשטה לאו עבודה היא ואינה דוחה שבת ומשום כבוד הבשר שלא יסריח אינו ראוי לחלל שבת כי נראה שיש להקב"ה איזה תועלת הלילה. ובאמת אצל הקב"ה חביב כבוד ישראל יותר מכבודו ולא הי' לחלל שבת משום כבוד קדשים וע"כ אמר כל פעל ד' למענהו שהכל ברא לכבודו לפי שכבודו יתב' הוא כבודם וע"כ חס הקב"ה על כבודו למענהו. וצוה לחלל שבת מפני כבוד קדשים כי זה ג"כ כבודם:

ה והנה חשב במדרש בד' מקומות צוה הקב"ה לעשות באזוב בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב. ונ"ל לבאר. דהנה האדם יחטא בג' א' באהבת הערב כי יתאב לדברים הערבים ומקום התאוה בחלק התחתון שבאדם והיא בכבד, וע"י כן יכשל במאכלות אסורות נבילות וטריפות ואיסור וזנות וצוה שיקדש האדם החלק הזה ויאכל אך לשם שמים ולא יסיר אחרי תאות הגו נמשל החלק הזה להעזרה אשר שם המזבח. והקב"ה צוה אשר האדם יקדש עצמו לעבודתו יתב' ויאכל אך להחיות גוו והמותר שרוף ישרף באש. וזאת שריפת הפרה שהיא שריפת תשוקת הבהמיות תבוא אמה ותקנח על בנה. וחטא זה בא מכח יסוד המים אשר בקרבו. החטא הב' אשר יחטא האדם הוא בכח המתעורר אם ירדוף אחרי המועיל לעיניו ויכסוף לקנינים המדומים. וע"כ יכשל באיסור גזל וגניבה ועדות שקר ודומיהם ומשכן החטא בלב. ולעת יקדיש האדם החלק הזה ויסתפק באשר יש לו ולא יתאוה לקנינים המדומים וישליך אלילי כספו וזהבו כי אז נמשל החלק הזה להיכל אשר שם המנורה הטהורה והשלחן כי אז ד' יאיר עיניו בתוה"ק וזה השלחן אשר לפני ד' ואלה תפילין שביד זה בא מיסוד הרוח אשר בקרב האדם. החטא הג' אשר האדם נכשל היא ע"י קנאת איש מרעהו ומקורו הגאוה אשר ידמה בנפשו כי הוא גדול מחבירו ע"כ יצר לו מאוד אשר לרעהו הפחות ממנו לפי דעתו יותר כבוד ממנו ועל כן יכשל באיסור היותר גדול בלה"ר וברכילות ובמסירות ולפרקים בא לידי ש"ד להלבין פני חברו ברבים וחטא הגאוה מקורו במוח וחטא הלשון הוא מהחטאים היותר חמורים כמאמר חז"ל כל המדבר לה"ר חטאו קשה יותר מע"א ג"ע וש"ד וחטא זה נולד מיסוד האש אשר בקרבו ולעת יקדיש האדם החלק הזה לאדונינו ית' דומה הוא לקדשי קדשים אשר שם חביון עוזו הארון הקודש ובמקום מחשבת גאה וגאון ולה"ר יחשוב בהשכלת אדונינו יתב' וישעבד מוחו וחושיו לקונו ואלה תפילין שבראש:

ו ולתקן ג' החטאים תועילנה שריפת הפרה והזאת מי נדה וטהרת המצורע כי שריפת הפרה באה לתקן החטאי' הבאים מכח נפש הבהמית ואהבת הערב. והזאת מי נדה בא לתקן טומאת המת הבאה ע"י כח המתעורר ומאהבת המועיל וכבר אמרו חז"ל שהנבלה אינה מטמאה רק יום א' וא"צ הזאה רק טומאת מת ואמרו חז"ל יום שמת רבי בטלה כהונה. והבנת הדבר לפי שבעת האדם עושה מעשה ופעולה ויחשוב בה מחשבה ורעיון יצא חלק מנפשו מהכח אל הפועל והי' אם במותו יפרדו חלקי נפשו מגופו הפרדה שלימה וגמורה אז אין מבוא לשום טומאה. אך אם חלקי הנפש מעורבין בחלקי הגוף וע"י כן יצאו גם חלקי הנפש מעורבין כגון שנתן צדקה להתפאר למען יהי' נקל לו להרבות קנינים המדומים והי' במותו מעורבין חלקי הנפש בחלקי הגוף. ואז יש לטומאה מקום לאחוז בו כאשר ישפך האדם דבש ונשארו עוד טפים בהכלי ונדבקו בה זבובים כמ"ש באור החיים וכן יש מקום לכוחות הטומאה לאחוז בחלקי גופו לאשר מעורבים כחות הנפש בגוף. וע"כ אמרו יום שמת ר' בטלה כהונה כי רבינו הקדוש אשר העיד על עצמו מימי לא נהניתי אפי' באצבע קטנה כי כל מעשיו לש"ש. ובמותו התפרדה נפשו מגיו פרידה שלימה יום שמת בטלה כהונה. וע"כ אמרו בנדה אשתו של לוט אינה מטמא המת מטמא ואין נציב מלח מטמא יען שהיא לא עשתה שום מצוה וכל מעשי' הי' לצורך גווה. ולא הי' שום חלק הנפש בגופה היא נציב מלח בלי שום תערובת ואינה מטמאה. וע"כ באה הזיית מי נדה לטהר המת ולתקן אהבת המועיל כאשר יבואר. וטהרת המצורע בא לתקן חטא הגאוה אשר על ידה נכשל בלה"ר ומסבה זאת באה הצרעת כמאמר חז"ל זאת תורת המוציא רע ולה"ר בא מאהבת הכבוד. ולעומת הג' החטאים הראשים האלו אמרו חז"ל בברכות ה' לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש אם נצחו מוטב ואי לא יזכיר לו יום המיתה. כי אם היצה"ר מסיתו לרדוף אחרי הקנינים המדומים יום ולילה לא ישבות והיא אהבת המועיל יעסוק בתורה שיקבע עתים לתורה ואל ירדוף אחר קנינים המדומים כמאמר חז"ל לא כל המרבה בסחורה מחכים. ואם יסיתהו היצר ללבוש גאה וגאון יקרא ק"ש ויזכור גדולת אדונינו יתב' ושפלת אדם מעפר יולד וישפל בדעתו. ואם יסיתהו ללכת אחרי בולמוס התאות יזכור לו יום המיתה כי אז אבדו עשתנותי' ביום שינטו צללי ערב ויזועו שומרי הבית. וכל אלו ג' החטאים יתוקנו במדת הענוה אם יזכור כי עפר הוא והסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עביר' כי אז לא יכסוף לאהבת הערב בזכרו גו האדם מה הוא ולא יכסוף לאהבת המועיל ורבוי הקנינים ולא יהי' גאה וגאון לדבר לה"ר ורכילות. ואמנם בעת חפץ ד' להוציא ישראל ממצרים צוה אותם על ג' מצות פסח מצה ומרור לתקן ג' החטאי' הראשים האלו כאשר יבואר.

ז וזה הטעם שהקדימו אנשי כנה"ג לקרוא ג' פרשיות שקלים זכור פרה קודם פרשת החודש לתקן ג' חטאים האלה ובפ' החודש יתוקנו ג' החטאים ביתר שאת, לעומת חטא אהבת המועיל לכסוף לרבוי קנינים המדומים קורין פ' שקלים ובפרשה הזאת צוה ד' לתת שקלי צדקה לאות ולמופת כי זה חלקו מכל עמלו אשר יפריש מהונו ויגנוז במקום שאין היד שולטת בו וזולת הצדקה רבוי הקנינים ללא הועיל ואמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וקול ד' שובר ארזים בדברות קדשו העשיר לא ירבה כי הון ועושר לא יגדילהו על זולתו. והדל לא ימעיט כי דלת האדם לא ימעיטנו ממצבו ולא ישפיל ערכו כי כל בני אדם עשיר ואביון יחד שוים לטובה אשר ע"כ לא תהי' מחשבת אדם אך להרבות הונו. ואין מלוין לו לאדם לא כסף וזהב אך מעשים טובים. ולתיקון חטא הגאוה ולה"ר קורין פ' זכור אשר בו זוכרין רשעת עמלק אשר גאה וגאון הי' בעוכרי' והמן הרשע אשר רצה כי כל ישראל יכרעו תחתי' ובקש להשמיד את כל היהודים ודבר להצר על ישראל.

ח ואמרו בפסיקתא כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וכתיב זכור את יום השבת כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו. אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו. וכוונת חז"ל עפ"מ שביאר בחובת הלבבות דאף שהאדם צריך שיהי' שפל על חלקי גוו אמנם על חלקי נפשו המשכלת לא יהי' שפל אך יגבה לבו בדרכי ד' וכ"כ בעקידה וע' בכלי יקר מה שפי' הסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה, והדברים עתיקים. וע"כ האדם הישר בכל ימי השבוע מסתפק במיעוט לעומת הגוף השפל. ואמנם בש"ק יגבה לבו בדרכי ד' ויתענג בשמחה וטוב לבו לרומם נפשו אשר תתרפק על דודנו אבינו שבשמים וע"כ הוקשה לו כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק אשר גאה גאה ללחום נגד ה' והקב"ה השפילו לאות ולמופת שהאדם צריך להיות שפל בדעתו וכתיב זכור את יום השבת לקדשו לענגו במאכלים ולקדשו ולהגביה למעלה בדרכי ד' כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו כי על הנפש המשכלת אל יהי' שפל אך יגבה לבו בדרכי ד'. ועל הגוי' האדם יהי' שפל וישח איש. ולתיקון אהבת הערב ותשוקת נפש הבהמית קורין בפ' פרה לשרוף הפרה ועמה תאות הערב ללא טוב. ואמנם, אח"כ קורין בפ' החודש אשר אז צוה ד' לחדש כנשר ימי הנערות ולצאת לקראת נשק ללחום מלחמו' תנופה נגד היצה"ר ולבטלו כעפר. כאשר ע"ז בא מצות השבתת חמץ והכונה לפמ"ש החוקרים הראשונים דג' יסודות אש מים רוח הם פועלים אמנם יסוד העפר הוא מתפעל ולא פועל וע"כ מבטלין ג' פשעי ישראל וכח היצה"ר אשר יסית לאהבת הערב המועיל והכבוד ועושין היצה"ר כעפר שיהי' מתפעל ולא פועל.

ט וצוה השי"ת על ג' מצות פסח מצה ומרור. וע"כ אמר המגיד בשם ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח. דאף שבעוה"ר אין לנו פסח מ"מ נזכיר המצוה ועמה הכונ' אשר צפונה במצות הקדושות האלה. ובאה מצות פסח לבטל אהבת המועיל אשר על ידה יסיתהו היצר להרבות קנינים המדומים וד' צוה לקחת פסח ולמנות במנין כפי הצורך לא יותר. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו גם לא צוה לקבל בחנם אך משכו וקחו לכם לשלם במיטב. ולא יחוס על זהבו וכספו. והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו כי לא ידאג אדם על יום מחר אך ישליך על ד' יהבו ומאן דיהיב חיי יהיב מזונא ובאה מצות מצה להורות על שפלות האדם לבל יהי' גאה וגאון כמדת החמץ העולה למעלה, ומצות מרור לבל יכסוף האדם לאהבת הערב אך יזכור כי רבו תמרורים וימעט הטוב ומעט דבש אכול דייך ואל ישמע לעצת הנפש המתאוה אך מצות ד' ינעמו עליו. ואחרי שכל מצות האלה בשורש הענוה יסודם הטיבו מה שאמרו במדרש שבד' מקומות צוה דקב"ה על האזוב ולשריפת הפרה שהיא ביטול כח התאוה שבא מיסוד המים וצוה בארז להורות שאין גזעו מחליף כי הגוף בכל יום הולך ומתמעט כאשר אמרו חז"ל זקני ע"ה כ"ז שמזקינין דעתן מטורפת ופי' בעקידה שמרמז על כחות הגוף ובאזוב להורות על שפלות האדם שצריך להכניע עצמו בזכרו כי מעפר יסודו וצוה להזות מי נדה לטהר מטומאת מת והוא תיקון החטאים הבאים מיסוד הרוח תולדתו אהבת המועיל וע"י היסוד הזה שורה רוח הטומאה שהיא מסטרא דמסאבא. באזוב. להורות שבכח השפלתו וענותו גם רוחו יתרפא לבל יתעורר לאהבת המועיל לא ברוח ד'. וטהרת המצורע בא לתיקון חטא הגאוה ואהבת הכבוד הוא מיסוד האש וצוה לקחת עץ ארז ואזוב לרמוז כי לפרקים האדם צריך להשתמש במדה הזאת על דרך ויגבה לבו בדרכי ד' ועכ"ז צריך להשפיל עצמו שאם יזח דעתו יאמרו לו יתוש קדמך וצריך לטהר באזוב.

י ובמצרים שאז נתקנו ג' החטאים האלו הבאים מיסוד מים אש ורוח צוה הקב"ה לטבול הדם באזוב ואמר משה רבינו ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, אגודת אזוב מורה על ענוה וטבלו בדם שבא מיסוד האש ויסוד המים להורות שיהי' מהול אש ומים מדת החמימות ומדת הקרירות בענוה. כי ב' מדות האלו נצרכות בקודש החום למצות והקור לעבירה כמו שפי' הבל"ע צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ואם יהיו מהולים בענוה כי אז ישתמש בכל אחד כפי הצורך והגעתם אל המשקוף זה הקב"ה ואל שתי המזוזות זה משה ואהרן כמאמר חז"ל במדרש כי באמצעות המדות היקרות האלה יוכל אדם לבוא למדרגה גבו'. וזאת כונת המדרש מה שאמר כתפוח בעצי היער למה נמשל הקב"ה לתפוח לומר לך מה תפוח זה נראה לעין בלא כלום ויש בו טעם וריח נ"ל לפרש עפ"ד העקרים שפי' בפרק שירה אתרוג אומר כתפוח בעצי היער. כי בימים קדמונים נטעו אלנות להיות לצל משמש וגם לאכל מפרים. והאתרוג צלו מעט אך אח"כ יהי' לו פרי יקר וע"כ אמר אתרוג אומר כתפוח בעצי היער שהנוטע ישבע עמל ותלאה מחורב ומשמש שיכה על ראשו אך בסופו ישבע נחת. כן דודי בין הבנים שלע"ע צר לי בצלו חמדתי וישבתי. אף כי מעט צלו פריו מתוק לחכי וע"כ אמר נראה לעין בלא כלום כי צלו קצר ומעט.

ישמעו חכמים ויוסיפו לקח בחג הקדוש הזה לבל ירדפו אחרי הון ועושר ואהבת המועיל הבא מיסוד הרוח. אך יסתפקו במיעוט לבלי יצטרכו להונות איש את רעהו. וביחוד הנני להזהיר אחב"י על יושר המדות והמשקלות כי זה חטא גדול בעוה"ר לבלי נתן מדה צדק ומשקל צדק והתורה הקדושה הזהירה ע"ז בכמה מקומות ובעוה"ר נכשלים בזאת ובאיסור רבית כי אינם עושים היתר עיסקא כדת וזה ג"כ איסור גדול.

יא ואמרו חז"ל בב"מ. אמר רבא למ"ל דכ' רחמנא יציאת מצרים ברבית יצי"מ גבי ציצית יצי"מ במשקלות. אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה ש"ב אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית וממי שטומן משקלותיו במלח וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ולהבין למה הקב"ה תלה איסור רבית ומשקולת וציצית ביצי"מ. נ"ל עפ"י שאמרו חז"ל שבזכות ד' דברי' נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא הי' פרוצים בעריות ולא הי' בהם דלטורין וכונת חז"ל שלא שינו את לשונם שלא דברו אחד בפה וא' בלב כי יש בזה אונאת דברי' מדבר עם חבירו ולבו בל עמו. ואמרו חז"ל במקרא לא תונו זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד הלשון וכו' היתה לפניו גחלת נפח בה ובערה רקק בה וכבה אמר ר' ינאי ככר טבל אכלו עד שלא עישרה מות ביד לשון עשרו ואכלו חיים ביד לשון, ופירשתי בספרי שיח יצחק עפ"ד המגיד מדובנא שפי' לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה כי יש אדם שמוכר כמו חבירו ועובר בלאו והזהירה התורה ע"ד משל האחד מכר אמה פשתן או צמר בד' זהובים. ובא השני ומוכר אמה צמר בג' זהובים. אבל נותן אמה קטנה שאינה מחזקת אלא ג' רבעי אמה א"כ הוא לא אינה את רעהו ומ"מ עבר בלאו והיא אונאה שאסרה תורה וזה שאמר הכתוב לא תעשו עול במשפט שלא תעשו עול ונראה לך שהוא משפט. והאיך אפשר דבר זה ופירשה התוה"ק במדה במשקל במשורה ע"ד הנ"ל ע"כ דברי'. ועפ"ז פירשתי המדרש שהקשה להמדרש ק' הגמ' למ"ל לאו באונאה והרי כתיב לא תגזול וע"כ פי' המדרש דמיירי רק באונאת דברים ע"ד האמור שהוא מוכר בזול ונותן אמה קטנ' ואינה גזילה רק אונאה ולזה אמר המדרש זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון דכל עיקר החטא הוא בהלשון שאמר שמוכר אמה בעד ג' זהובים ונותן ג' רבעי אמה. וזה מייתי היתה לפניו גחלת נפח בה בערה רקקה בה כבה. כן הדבר הזה שביד לשון המוכר והלוקח מות וחיים ור' ינאי אמר ככר טבל ואכלו מות עשרו ואכלו חיים ומיירי בטבל טביל דרבנן דמותר לבטל לכתחלה א"כ למה אכלו טבל הרי יכול לבטל האיסור וע"כ מות וחיים ביד לשון ומעתה מה"ט תלה הכתוב איסור משקולת ביצ"מ דישראל יצא ממצרים בזכות שלא שנו את לשונם ולא דברו אחד בפה ואחד בלב ואיך יהין להונות את חבירו בדבר כזה והלא מות וחיים ביד לשון וע"כ אמר רבא אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לשאינו של בכור בזכות שלא שנו את לשונם ואני הוא שעתיד להפרע ממי שטומן משקלותי' במלח ומאנה המוכר שנותן לו סחורותי' במשקל הכבד יותר. וממי שחוטא בפה ולשון ותולה מעותי' בנכרי או שתולה קלא אילן ואומר תכלת היא.

יב ואשר תלה הכתוב מצות ציצית ביצי"מ י"ל עפ"י דברי חז"ל במנחות מעשה באדם א' שהיה זהיר במצות ציצית ושכר זונה אחת ובאו ציצית וטפחו לו על פניו ופירש ממנה אמרה לו מה מום מצאת בי א"ל העבודה שלא מצאתי כלום. אלא מצוה אחת צוה לנו הקב"ה, וכתיב אני ד' אלקיכם אני הוא שעתיד ליפרע אני הוא שעתיד ליתן שכר ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדים. ולהבין הכח הגדול של מצות ציצית. נ"ל עפ"מ שאמרו חז"ל בברכות ד' ה' תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא סמוך למטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דאמר ר"ח בר חנינא הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים וכו' ובהבנת המאמר נ"ל מה שנצטער שתהא תפלתו סמוכה למטתו לפי שבעוה"ר רבים נכשלים שקודם התפלה הולכים למו"מ ועושים מלאכתם ואח"כ מתפללים והוא מחסרון אמונה שאינם מאמינים שהקב"ה זן ומפרנס וע"כ צריך להתפלל קודם שהקב"ה ישפיע לו פרנסתו ולא יסמוך על פועל כפיו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וע"כ היה אבא בנימין מצטער על תפלתו שתהא סמוכה למטתו תיכף כשיעמוד ממטתו ואמנם אשר הצטער שתהי' מטתו נתונה בין צפון לדרום הכונה שיש אדם שהוא ממזג החם וכת התאוה גובר בו ויש אדם שהוא ממזג הקר והנה מי שכח התאוה גובר בו גם בנים אשר יולדו ממנו יהיו ממזג הזה והם עלולים לחטא בנקל. אמנם מי שאין כח התאוה גובר בו גם בניו ילכו בדרך הטוב ולא יקלקלו אורחותם והנה ידוע שמי שהוא בעל תאוה ר"ל אין בידו לעצור תאותו ותש כחו כנקבה. כי הוא אינו פועל רק מתפעל מהתאוה וע"כ הי' אבא בנימין מצטער שתהא מטתו נתונה בין צפון לדרום והכונה בין החמימות הנקרא צפון ובין הקרירות הנקרא דרום דאמר מר הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לי' בני' זכרים. הכונה שבניו אשר יולדו לא יהיו עמוסים תחת בולמוס התאות שיתיש כחם כנקבה אך יהי' זכרים כאיש גבורתם ללחום נגד יצר התאות:

יג ומזה יראה שהדרך הממוצע בין החמימות והקרירות הוא גדר בפני העריות ובמצות ציצית כבר כ' בעל העקדה שהתכלת מורה על דרך הממוצע בין הקרירות והחמימות בין השפלות והגבהות בין הכילות והפזרנות והיא דומה לרקיע שהיא מראה צבע הירוקות לא שחורה ולא לבנה. ואף שדרך הממוצע הוא הטוב מצד השכל כמאמר חז"ל בשעת שלום מלאך המות הולך בצד הדרך לא באמצע כי היא הדרך הטוב נבחר יותר אם האדם הולך בדרך הממוצע מצד שהקב"ה הורה לו הדרך הזה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שיקשור בדרך הממוצע עוד פתיל תכלת דומה לרקיע ולכסא הכבוד לקשר בגדי' הנקרא מדות בפתיל אזהרת הקב"ה וישקוף על כסא הכבוד ואזהרת אדונינו יתברך ע"ד שאמר המלך החכם בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. כי אם המדות האמצעות נבחרות מצד עצמן טובה כפולה ומכופלת עלינו אם נלך בהן מצד שהקב"ה צוה אותנו מצותיו הטהורות וע"כ מצות ציצית היא גדר לעריות. ובאו הציצית שהם ד' עדות וגדרו בעדו להפרישו מאשה זונה בכח מצות אלה ואזהרת התורה אגוני מגנא מבלי הכשל ח"ו וע"כ אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לשאינו של בכור בזכותן של ישראל שהיו גדורים בעריו' אני הוא שעתיד ליפרע ממי שמבטל מצות ציצית שהיא גדר בפני עריות. ומעתה ישמעו חכמים ויוסיפו לקח לקיים מצות ציצית כדין ויזהרו אחב"י מן עון המשקולת ומדות מבלי רמי':

יד ומה"ט אמרו במגלה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור כי הנה אמרו חז"ל במה ששאלו קרי לי' יהודי משמע מיהודה קאתי וקרי לי' ימיני ומשמע מבנימין ומשני מרדכי מוכתר בנימוסין ה' ולא נודע פירושו דאם לא הי' מיהודה איך התיחס ליהודה ואמנם כפי הנראה נמצאו ביהודה ובנימין מדו' שונות אשה מרעותה דיהודה מזג התם ומדת הגבורה וללחום מלחמות ד' ולא יחות מפני כל וע"כ ברכו יעקב בגבורות ארי. גור ארי' יהודה וכן דוד הי' ממזג החם כמ"ש בבל"ע מאמר המדרש שראה שמואל את דוד אדמוני וירא ממנו אולי הוא מזרעו של עשו שהוא אדמוני א"ל הקב"ה קום משחהו כי זה הוא בעוה"ז וזה הוא בעוה"ב כי ירא שמואל מפני דוד הואיל והי' ממזג החם אמנם כש כשיתגבר על מדותיו ותכונת מזגו אז הוא הגבר הוקם על זה הוא בעוה"ב ולעומת זה בנימין הצדיק לא הי' בו אך מדת החסד וע"כ חס שאול המלך על אגג. והי' בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קה"ק ששם מדת החסד גוברת ורצועה הי' יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי שהמזבח נקרא אריאל כמאמר הקרא הוי אריאל אריאל. וע"כ הי' בחלקו של יהודה. ואחרי שמרדכי התלבש במדת הגבורה לבלי יכרע תחת המן הרשע וגם במדת החסד לחוס על ישראל לחמול עליהם ולמלטם מצרתם ע"כ קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני וזה מוכתר בנימוסין שמוכתר בנימוסי דרך האמצעי ואחרי שהדרך הממוצע נבחר ע"כ שושנת יעקב שהיא בעצמותה אדומה ונהפכה ללובן. ע"י האש כמאמר הזוה"ק והיא תואר ישראל אשר נהפך עליהם מה"ד לרחמים צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי אשר בכח המראות שלו הכלולים מאדום ולבן מגבור' וחסד נכון להפוך דינים לרחמים:

טו ואמרו חז"ל בתענית ד' כ' מילי דשיבתי הוה גמור. ופירש"י שהשדי' מזיקים מי שאוכל ואינו נוטל ידיו, נ"ל שמרומז בזה מה שאמרו חז"ל על מקרא קודש ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו מכאן אמרו כל האוכל בלא נט"י חייב מיתה, ואמרו כל האוכל בלא נט"י כאלו בא עא"א והבנת הענין נ"ל בדרך סמך ורמז. בתוה"ק הזהירה ורחצו ידיהם ורגליהם ע"ד רחצו הזכו דהאדם צריך לשמור ידי' שלא יגזלו ואמרו חז"ל בתענית ז' אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור. ואין כפים אלא חמס שנאמר מן החמס אשר בכפיהם ואין אור אלא גשמים שנאמר יפיץ ענן אורו. ואמרו חז"ל בתענית כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה משיב כהוגן כנס"י אמרה רבש"ע שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. אמר לה בתי את מבקשת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר על כפים חקותיך וכונת וביאור הדבר שישראל מבקשים להקב"ה שיחוק אותם על לבו ועל זרועותיו בזכות התפלה שהיא עבודה שבלב ובזכות התפילין שעל הזרוע ואמר הקב"ה בתי את מבקשת דבר שפעמים נראת ופעמים אינה נראה כי לפרקי' מתפללים ומניחין תפילין בלא כונה ובלא גוף נקי. אני על כפים חקותיך בזכות שאתם שומרים ידיכם שלא תגזלו ובזכות שאתם עושים צדקה אני הנני להושיע וזה נראה תמיד והנה ידוע כי הקב"ה משגיח על ב"א להשפיע לכל אחד כפי רצונו יתברך וע"כ אמר המלך לא לאדם תשפטו כ"א לאלקים כי אם יקח מאחד לתת לשני הקב"ה יצטרך לטול ממנו ולהחזיר לבעליו. וע"כ אמרו כל האוכל בלא נט"י שהוא אוכל ונהנה בידים מטונפות מגזילה כאלו בא על א"א שגוזל חבירו ונהנה ממנו וע"כ אמרו בדיני שיבתא שהמזיקין מזיקים למי שאוכל בלא נט"י והוא רמז שמי שגוזל ממון חבירו אין ברכה שורה במעשה ידיו. על דרך יברכך ד' בממון וישמרך מן המזיקים ובגוזל ממון חבירו אין בו ברכה ומזיקים חומסים אותו ואמנם הכונה רחוץ רגלים שעל האדם לשמור רגליו שלא ילכו דרכות עקלקלות למסור ולדבר סרה כאשר בעוה"ר נמצא מוסרים המדברים סרה על אחיהם שמרו רגליכם פיכם ולשונכם ואז תצליחו:

טז ואמרו במדרש תהלים הובא בילקוט תהלים י"ט השמים מספרים כבוד אל. ר' ברכי' בשם רשב"ל מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש לפני הקב"ה שנאמר וראש עפרות תבל הים אין לו עינים בפני הבריות ויש לו עינים לפני הקב"ה שנאמר הים ראה וינוס הארץ אין לה אזנים בפני הבריות ויש לה אזנים לפני הקב"ה שנאמר ארץ ארץ שמעי דבר ד'. הים אין לו ידים בפני הבריות ויש לו ידים לפני הקב"ה שנאמר זה הים גדול ורחב ידים. שמים אין להם לב ובפני הקב"ה יש להם לב שנא' עד לב השמים הארץ אין לה פה ולפני הקב"ה יש לה פה שנא' ותפתח הארץ את פיה. השמים כו' יש להם פה שנא' השמים מספרים כבוד אל. אמר ישעי' רנו שמים כי עשה ד' א"ל אף אנו מקלסים שנא' השמים מספרי' כבוד אל א"ל מלה"ד למלך שהי' לו מדינות הרבה וכל אחת אומרת כך וכך זהב כך וכך כסף יש למלך וכך וכך עבדים, הי' שם פקח אחד אמר להם מנין אתם יודעים ואתם רחוקים ממנו אלא במדינה שהוא דר בה היא נאה לומר עושרו ושבחו של מלך שיודעת מה כבודו. כך אמר דוד אין הארץ והדרים עלי' יכולין לומר שבחו של הקב"ה ומי יוכל לומר שבחו של הקב"ה השמי' והרקיע שנא' השמים מספרים כבוד אל ואימתי הכל מקלסין אותו כשירומם קרנם של ישראל שנא' הללו את ד' מן הארץ אימתי וירם קרן לעמו הנה ראשית דבריהם ז"ל אין להם שום הבנה וגם בסוף דברי המדרש יש לדקדק למה בתחלה אמר כך וכך זהב כך וכך כסף ובשבחן של בני המדינה שדר בה המלך אמר הוא נאה לומר עשרו והדרו של מלך:

יז ונראה לפרש. הנה על רוע הסדר על פני תבל כבר דבר מרע"ה וביקש שיגלה לו הקב"ה על מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וגם איוב צעק מרה על הענינים הנפלאים האלה כאלו ח"ו אין הקב"ה משגיח חלילה וכבר התפלאו החוקרים על אשר מספר מקרים הרעים ר"ל מרובה מהטובים, אמנם אנחנו בני ישראל מאמינים בני מאמינים כי הכל בצדק ובמשפט והכל גלוי וידוע לפני' אולם החקר אלוה נמצא. וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וע"כ אמר המדרש מי שאין לו ראש בפני הבריות כגון הארץ שכפי הנראה לפרקים מארץ תצמח עול כאלו אין לה ראש ותעשה מעשיה שלא בצדק כשוגה ופתי יש לה ראש לפני הקב"ה כי בלי ספק הכל נעשה ברצונו עפ"י יושר וצדק הצור תמים פעלו. הים אין לו עינים בפני הבריות לפרקים שטף מים רבים יגיעו ויטבעו בים אנשים הרבה ונראה שהיא בלי צדק כאלו אין לו עינים ואצל הקב"ה יש לו עינים כי הכל נעשה בפלס ומאזני צדק שנאמר הים ראה וינס למען ישטפו המצרים. הארץ אין לה אזנים לשמוע צעקת עניים ודלים אשר יאבדו ממצוקות ורעות אשר יצמחו בארץ ואצל הקב"ה יש לה אזנים לשמוע גערתם. ובלי ספק הכל נעשה ברצונו יתב', הים אין לו ידים להשפיע לזולתו ואצל הקב"ה יש לו ידים שבאם הקב"ה חפץ להשפיע בא מאניות הים שפע ושובע רצון. שמים אין להם לב דלפעמים יבא משמי' מקרים שונים ונוראים ורבים יאבדו ר"ל כאלו אין לשמים לב לחמול עליהם אבל אצל הקב"ה יש להם לב כי הכל נעשה מאתו יתברך וכו':

חי והנה לשבח המלך שיש לו זהב וכסף אין זה שבחו של מלך ומה להמדינה בעושר המלך שבחו של מלך הוא משפטו עם בני מדינתו אם הוא בצדק וברחמים וזאת עשרו של מלך והדרו. ואמנם המדינות הרחוקות מהמלך אינו מרגישות טובת המלך והדרו אך זאת ידעו שהוא עשיר בכסף ובזהב. ויש לו עבדים ושליט גדול הוא. ע"כ כשהללו אותו בני מדינתו בכסף ובזהב ועבדים ושפחות אמר הפקח מה אתם יודעי' בני מדינתו הם יודעים עושר הרוחנית שלו הנדיבות ומדת החסד שלו כך אמר דוד בעת שאדונינו יתב' רחוק מאתנו ואנו רואין שפלות ישראל ורוממות האוה"ע אין אנו יכולים להגיד שבחו של הקב"ה. ואמנם השמים ומלאכי הקודש המשכילים שהכל במשפט וצדק הם יכולים לומר עשרו והדרו של הקב"ה, ע"ד הקרא להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. ופי' אפיקי יהודה לפי שבעת אופל וגלות אין אנו רואין חסד אל ע"כ אין לנו רק אמונה בד' כי אין דבר רע יורד מן השמים והכל לטובה. וע"כ אמר להגיד בבקר חסדך. בעת הצלחה נאמר חסדך ואמנם אמונתך בלילות. ע"כ בעוה"ז אומרים על בשורות לא טובות ברוך דיין אמת והוא משורש אמונה. כי אנו מאמינין שהכל לטובה אבל בעוה"ב על הכל נאמר ברוך הטוב והמטיב כי אז הכל יראו צדקת ד' והדרו כי הכל לטובה מאתו וזה דברי המדרש אימתי הכל מקלסין אותו כשירים קרן ישראל ואז נזכה לראות צדקת ד' והדרו:

יט והנה אחלי מאוד מאת נדיבי עמנו שיתמכו עניים ודלים וביחוד ביום השבת אשר אין להם בו די שבת וצרכו. ואורחים הנמצאים אין מאסף אותם הביתה והם נשארים באין מזון ומחי' כי בע"ב הולכים הביתה ואינם חסים עליהם והיא עון גדול ר"ל, ואמרו במדרש בא פי"ז ועבר ד' לנגוף את מצרי' שהובא בפתח דברינו הה"ד וגו' דור המבול דן הקב"ה בישיבה שנא' ד' למבול ישב מצרים בעברה אבל לעתיד לבוא הוא עומד ודן את עולמו שנא' ועמדו רגליו ביום ההוא. אומרים באי עולם מצרים דן בישיבה וגו' לכשיעמוד ודן את עולמו מי יוכל לעמוד לכך כתיב מה אעשה כי יקום אל מפני מה עתיד לקום מפני צעקת עניים. שנא' משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ד'. ונ"ל לפרש עפ"י מדרש וישלח פע"ה. ר"פ אמר חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תהלים קומה ד' הושיעני אלקי קומה ד' באפיך קומה ד' אל נשא ידיך אל תשכח. קומה ד' אל יעוז אנוש קומה ד' קדמה פניו א"ל הקב"ה דוד בני אפי' את מקימני כמה פעמים איני קם אימתי אני קם לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנחים הה"ד משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום ובארתי הכונה שהקב"ה מלא רחמן כשישמע צעקת עניים נתהפך מרחמים לדין ע"י שמרחם על העניים. ולכן אמר והי' כי יצעק אלי ושמעתי להעניש כי חנון אני הואיל ואני חנון ע"כ בצדק אמר המדרש על מה שאמר דוד קומה ד' באפך שד' ברחמים יתהפך לרוגז. ואמר הקב"ה איני קם אימתי אני קם משוד עניים מאנקת אביונים וזה דבריהם במדרש פרשתינו מפני מה עתיד לקום שיתהפך הרחמים לרוגז משוד עניים:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה