אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

סימן קכה

סימן קכד

יען כי הספר נגמר בע"ה בימי הסכות נסיים מענינא דיומא את אשר חנני ה' לחדש בהלכות חג בחג: (א) הנה בדבר השאלה שנפלה מהסוכה הסכך ביו"ט ראשון אם מותר להניח הסכך ע"י נכרי הנה הפמ"ג סי' שט"ו בא"א סכ"א מצדד לאסור וחשש לבנין דאור' ובתשובת עטרת חכמים או"ח סי' ו' כתב להתיר ע"י נכרי דלא הוה בנין דאורייתא וראי' מרש"י עירובין ל"ד ע"ב שכ' באוירא דליבני זו ע"ג זו בעי טיט ביניהם דלאו סתירה הוא משמע דל"ה בנין בלא טיט. אך הנה בש"ס דשבת ק"ך ע"ב מבואר דס"ל לר' יוסי אפי' העלה והניח ע"ג דימוס של אבנים חייב ומוקמינן לה בעילאי דסגי בהנחה בעלמא ולא בעי טינא הרי דהוה בנין בהנח' בעלמא וצ"ל דהך דאוירא דליבני ל"ה עילאי רק תתאי דבעי צרורי ועפרא או מציעאי דבעי טינא כדאמרינן בשבת שם ולפ"ז סכך ס"ל להפמ"ג דהוה כמו עילאי. אך י"ל דל"ה רק בנין לשעה דעומד לסתור. אך בנין המתקיים לז' ימים י"ל דהוה כמו קשר לז' ימים דמבואר סי' שי"ז דמקרי קשר המתקיים מ"מ לענין בנין הוה בנין עראי אך מבואר בסוכה ל"א האי כשורא דמטללתא עבדי רבנן תקנתא ופירש"י דמצוה משוה לה קבע והני מילי בגו שבעה ואי חברו בטינא אפי' לאחר שבעה. וי"ל דשם מיירי בדפנות דאין דרך לסכך בכשורא וכן משמע מדקאמר ואי חברו בטינא ולדעתי אסור לסכך לחברו בטינא לפמ"ש תוס' ריש סוכה ד"ה כי עביד לה דאסור לקבוע הנסרים במסמרים דהסכך ודאי אסור לעשות קבע ודוקא בדפנות לא חיישינן אי עביד לה קבע וה"ה מה"ט אסור לחברו בטינא ועל כרחך בדפנות איירי אך בההיא סבתא דאמרה רבנן דבי ריש גלותא בסוכה גזולה הוה יתבי י"ל דמיירי בסכך שיש סברא לומר דאם גזל דפנות וסיכך בסכך שלו ל"ה גזילה דקרא דחג הסוכות תעשה לך דממעטינן גזול בסוכה ט' לא קאי אדפנות לשיטת הרא"ש הובא בסי' תרל"ח דדפנות אינן אסורים מדאו' מקרא דחג הסוכות לד' אך הפמ"ג כ' במשבצות סי' תרל"ז דגזול פסול בין בדפנות בין בסכך והגאון מהרש"ק בספר החיים מצדד דלא פסול מדאורייתא. אך מבואר ברש"י בההוא סבתא שפי' דגזלו עבדי דריש גלותא עצים וסככו בהן ומה"ט כתבתי בספרי לא"ח סי' ק' אות א' דבההוא סבתא מיירי בסכך ומדמסיק פעותא הוא דא ואין לה אלא דמי עצים ופירש"י דמצוה משוה לה כבנין קבע מבואר דאפי' סכך הו"ל כבנין קבע מה"ט מצדד הפמ"ג דהוה איסור דאורייתא הבנין והסתיר'. אך י"ל דהמצוה משוה קבע ל"ה רק מדרבנן. ולשיטת רש"י סוכה ל"ג דתיקון הושענא ל"ה רק שבות דרבנן. אך להתה"ד דפס"ר בדרבנן מותר הובא במג"א סי' שי"ד וקשי' להתה"ד מסוכה ל"ג (ובספרי לא"ח ס' ק"ב הבאת קושיא זו בשם המג"א וליתא במג"א אך בישי"ע ושאר אחרונים הקשו כן) מה מקשה בלקטן לאכיל' דהו"ל פס"ר על כרחך צ"ל דהתה"ד ס"ל דבהושענא במתקן לצורך מצוה הו"ל תיקן מלאכה דאורייתא ולפ"ז ה"ה דהנחת הסכך דמצוה משוה לה קבע הו"ל בנין דאורייתא ומ"מ יותר משמע דהו"ל בנין דרבנן יש לצדד להתיר לתקן ע"י נכרי ומבואר:

ב הנה בספרי לא"ח ס"ס ה' כתבתי דהכהנים הי' אוכלין שירי מנחות חוץ לסוכ' דלא היו רשאין לעשות סוכ' בעזר' דהוה מוסיף על הבנין. והנה שם כתבתי דהעזר' הי' מקור' ובהג' שם בדף הסמוך כתבתי דזה טעות דהעזר' הי' מגול' אח"כ בא לידי ספר שלטי הגבורים מצאתי שם פ"ג דכל הר הבית חוץ ממקום המזבח הי' מקור' ובתפארת ישראל פ"ב דמדות חולק עליו וע' תוי"ט שם וברמב"ם ה' ב"ה כ"ה מבואר דארבע לשכות לא הי' מקורות וכן הוא במשנ'. ושם כתבתי דהי' אסור לעשות סוכ' דהוה מוסיף על הבנין אך י"ל דאין מבטלו רק לז' ימים ול"ה מוסיף על הבנין היכי דאין מבטלו כדמשמע בחולין פ"ד. אך לפמ"ש רש"י סוכ' ל"א דמצוה משוה כבנין קבוע י"ל דהוה מוסיף על הבנין ושם הקשיתי קו' גדול' בעירוכין ג' דאמרינן הכל חייבין בסוכה כהנים. ומקשה פשיטא ומשני סד"א הואיל דתשבו כעין תדורו מה דירה איש ואשתו וכהנים בני עבודה נינהו ופירש"י ואין נזקקין לנשותיהם דצריכין לעבוד עבוד' קמ"ל נהי דבעידן עבוד' פטורין שלא בעידן עבודה חייבין ואמאי לא ומשני בפשיטות ס"ד הואיל דמותרין לאכול שירי מנחות חוץ לסוכה ס"ד דפטורין לגמרי קמ"ל שלא בעידן עבודה חייבין דגם אכילת שירי מנח' מקרי עבוד' כדאמרינן בפסחים ע"ג דאכילת תרומה מקרי עבוד'. אך ביומא ס"ט משמע דל"ה רק צורך עבוד' וזה דוחק לומר שהיו אוכלין שירי מנחות בכל הסוכות פחות מכביצה ועוד קשי' לשיטת ה"ר אביגדור ושבולי לקט הובא בטעם המלך ה' סוכ' דסעודת יו"ט דחשיבי בעי סוכ' אפי' פחות מכביצ' ה"ה שירי מנחות דמקיים עשה בעי סוכה אפילו פחות מכביצה. על כן כתבתי שם דהיו רשאין לעשות סוכ' בלשכות הבניות בחול ופתוחות לקודש דאוכלין שם קדשי קדשים. ואף דאסור לישן ואם אינו ראוי לישן אף לאכיל' אינו יוצא כיון דמדאורייתא מותר לישן לפמ"ש תוס' זבחים ט"ז דאיסור ישיב' בעזרה ל"ה רק מדרבנן שוב יוצא בסוכה:

ג והנה כעת מצאתי בפנים יפות פ' שופטים בפ' דלא תטע לך אשרה דמייתי דברי הילקוט ד"א אפילו בית אפי' סוכה ופירוש דהיינו סוכות מצוה בחג שהכהנים אוכלין לחם הפנים ושיורי המנחות חוץ לסוכ' והטעם כיון שאסור לעשות סוכ' בעזר' הם פטורים מן הסוכ' וצ"ל הא דאמרינן בילקוט ס"פ ראה חג הסוכות להדיוט מנין אף לגבוה ת"ל חג הסוכות לד' היינו בלחמי תודה (שנאכלין בכל העיר) כדאיתא בביצה דף י"ט מביא אדם תודתו בחג הסוכות עכ"ל. הנה לדבריו קשה מסוגיא דעירוכין דלא קאמר כהנים איצטריך לי' שהיו אוכלין חוץ לסוכה שירי מנחות ולחם הפנים קמ"ל דבחולין ולחמי תודה חייבין דאין דנין אפשר משאי אפשר על כן נ"ל. דהנה הראב"ד ספ"ו מה' עכו"ם כ' אדברי הרמב"ם דאסור לעשות אכסדראות של עץ במקדש הרחקה יתירה הוא שנאמר כל עץ אלא כל האכסדראות הי' של אבן וכ' הראב"ד לשכת העץ בית הית' ופי' הכסף משנה דלא אסור רק אכסדר' ולא בית וזה צ"ע דלהיפך מבואר בהראב"ד בפרושו למס' תמיד והמובחר כמ"ש בספר סדר למשנה זצ"ל לשכת העץ בית אבן הית' ונקראת לשכת העץ שהיו משוקעים בבנין יותר עצים משאר לשכות עיי"ש בספר הנ"ל ובכ"מ פ"א מבית הבחיר' ה"ט כ' שהיו מניחין עצים שם. עוד כ' הראב"ד בימות של עץ שעושין למלך בשעת הקהל לשעתה הית' וכן גזוזטרא שהקיפו בעזרת נשים בשמחת בית השואב' לשעת' הית' ובפ"א מבית הבחיר' כ' שלא הי' איסור לבנות בעזרת נשים ובהר הבית ומ"ה בשמחת בית השואבה עשו גזיזטראות. ובס' סדר למשנ' הקש' על תירץ הראב"ד דלשעת' מותר מירושלמי פ"ק דמגיל' ה"ד שכ' טעם דהקהל מאחרין כשחל שבת ביום א' דחה"מ ר' בא בשם ברי' דר"ח מפני התקיע' ר' יצחק בן ר' חי' אמר מפני הבימה ויעשו אותה מאתמול שלא לדחוק את העזר' א"ר מתני' על שם לא תטע לך אשרה הרי דאפי' לב' וג' ימים אסור וכש"כ גזוזטראות של בית השואב' שהי' לז' ימים עיי"ש שכ' דשני תירוצי הראב"ד שפה אחת להם דבנין לשעה בעזרת נשים מותר דראב"ד ס"ל דקי"ל כראב"י בסיפרא דמדאורייתא אינו אסור אלא בעזרה דוקא וחוץ לעזרת ישראל ובהר הבית אינו אסור רק מדרבנן ומ"ה מותר לשעת' וירושלמי כשיטתי' בסוטה דהמלך קרא בעזרת ישראל מדלא משני כש"ס דילן בסוטה מ"א דבעזרת נשים קרא על כן אסור בנין לשעת':

ד והנה בעיקר הקושיא על הראב"ד מירושלמי ע' סוף הלכות חגיגה שכ' הראב"ד דהקהל אפילו יו"ט אינו דוחה ופירש בירושלמי מפני הבימ' ויעשו אותה מעיו"ט שלא לדחוק את העזר'. נרא' דלא מייתי תירץ דר' מתני' מפני לא תטע דלא פסק כן. אמנם י"ל הנה הבאתי לעיל דברי הילקוט דאין בונין בית אפי' סוכה. ובש"ס דילן משמע דסוכה מותר לבנות מדלא משני בעירוכין כהנים אצטריך לי' שהי' אוכלים שירי מנחות חוץ לסוכה על כרחך ש"ס דילן ס"ל סוכה בנין לשעתה מותר לבנות וירושלמי ס"ל כילקוט דסוכה אסור לבנות על כן משני משום לא תטע ומ"ה הראב"ד בסוף חגיגה לא העתיק הירושלמי. והנה הי' מקום לומר בטעם דהרמב"ם לא מייתי התירץ דאית לי' הושענא אחריתי דכבר כתבנו לפמ"ש התה"ד דבאיסור דרבנן פסוק רישי' מותר ע"כ צ"ל דלנקוט ענבים מהושענא הוה איסור דאורייתא אף דל"ה התיקון רק למצוה והוא תיקן לשעתי' מ"מ המצוה משוה לה חשיבות תיקן וה"ה בנין סוכה אסור משום לא תטע לך אשרה כשיטות הילקוט ומ"ה הוצרך לשנוי' דאית לי' הושענא אחריתא. אמנם כבר כתבתי דסוגיא דעירוכין ס"ל דהכהנים היו עושין סוכה דל"ה רק בנין לשעתה וה"ה תיקן הושענא ל"ה רק איסור דרבנן ומ"ה מותר בלקטן לאכילה אף דל"ל הושענא אחריתא. ומעתה מבואר דבנין סוכה ל"ה רק איסור דרבנן דל"ה קבוע ומותר להניח הסכך ע"י נכרי דהוה שבות דשבות מדמותר לבנות סוכה ואינו עובר משום לא תטע דל"ה רק בנין לשעתה. ולפמ"ש הכסף משנה פ"א מבית הבחיר' ה"ט דכלונסות של ארז היו קבועים מכתלי של היכל כדתנן פ"ג דמידות לא קבועים ממש בבנין אלא קבועים בלא בנין כש"כ דסכך שלא הי' קבוע מותר בעזרה והדפנות היו עושים של אבנים. ובאמת עשו סוכות. והנה מקרא גופי' מוכח דעשו סוכות דבנחמי' ח' מבואר שעשו סוכות בחצרות בית אלקינו ולרבנן דראב"י אף בהר הבית אסור לבנות של עץ וע"כ עשו סוכות מטעם בנין לשעתה כדעת הראב"ד ואין להאריך בפרט זה. ושוב הראה לי הרב הה"ג מ' נטע דים אבד"ק סאניק דברי הרוקח שהקש' בהלכות סוכ' אקרא דבחצרות בית אלוקינו והלא אין ישיבה בעזרה ושם כתיב וישבו בסוכות ותירץ בעזרת נשים וגם חצירות הי' בירושלים שהבאים בית אלקים אוכלין שם שלמים ולתירץ הראשון קשה מקרא דלא תטע אך לפמ"ש הראב"ד דבנין לשעתה מותר ל"ק כנ"ל:

ה ולדאתאן עלה הנה בטעם הרמב"ם דלא הביא בלקטן לאכיל' דאית לי' הושענא אחריתא הנה י"ל דלמה אין ממעטין ביו"ט וניתא עשה ונדחה ל"ת דאין לומר דל"ה בעידנא דהרי י"ל שיקח הד' מינים לידו וממעט ותיכף יוצא והוה בעידנא אך דיו"ט עול"ת. וי"ל דפס"ר ל"ה בעול"ת רק בל"ת לחוד' דמוד' ר"ש בפס"ר מדאיצטריך בשר אעפ"י שיש שם בהרת וקוץ והקשה בשבת למ"ל קרא תיפוק לי' דאין מכוין ומשני קמ"ל אע"ג דהוה פ"ר. וי"ל דל"ה רק בל"ת וקרא קמ"ל דעשה דוחה לל"ת. אך זה פשיטא דעשה דוחה לל"ת וע"כ ס"ל דהוה עשה ול"ת וקמ"ל דבצרעת עשה דמילה דוחה ללתו"ע. וזה למאן דמתני' הדרוש על מילה בצרעת אבל בגמרא דשבת קל"ג אמרינן איכא דמתני' אהא דלעשות דעושה בסיב שע"ג רגלו ואם עברה עברה ומקשה דשא"מ הוא ומשני בפ"ר א"כ קמ"ל דבצרעת פס"ר מותר מכלל דבשאר דוכתא אסור וי"ל דל"ה רק בל"ת. ולפ"ז לכאורה י"ל דהא דמקש' בסוכ' מפס"ר דס"ל דיליף פס"ר מקרא דבשר אע"ג שיש בכרת וס"ל שיש עול"ת ורמב"ם פוסק כאיכא דמתני בשבת קל"ג ל"ה פס"ר רק ל"ת ועשה דוחה לל"ת (ובתשו' חסד לאברהם סי' כ"ז כ' דל"ה רק ל"ת ולפמ"ש תליא בפלוגתא. אמנם העיקר מה שיש לומר כיון שלקטן לאכילה ואין מכוין ללקוט למצוה אין עשה דוחה לל"ת למ"ד מצות צריכות כונה. אך למ"ד מצות א"צ כונה י"ל עשה דוחה לל"ת אף בלא כונה. ועיין בספרי ח"ב ליו"ד סי' קס"ח אות י"ב שדברתי מזה. ועיי"ש אות ו' שהבאתי דעת ז' הב"ח דסוכה בעי כונ' ומ"מ אף לדידי' נ"ל דלא ילפינן לולב מסוכה לענין כונה כדמשמע בש"ס סוכה מ"ב דמקשה והא מדאגבה נפיק בי' ואף בלא כונה כמ"ש תוס' ומבואר דלא ילפינן לולב מסוכה ומ"מ עדיין צ"ע:

ו והנה יש לעיין בעבר ובנה בעזרה דלוקה כמבואר בר"מ ובחינוך מצוה תצ"ב אם מחויב לסתור הבנין. הנה לאו הניתק לעשה ודאי ל"ה דלא כתיב העש' כמו גבי אונס שגירש דכתיב לא יוכל לשלח' כל ימיו ודרשינן בתמורה ה' כל ימי' בעמוד והחזיר ופירש"י שם דאפילו לרבא לא קאי דלא עבר כלל דל"ה שלוח שכל ימי' ולפירוש התוס' משמע דעבר רק דקרא אתי לנתק מלאו לעשה ולאביי אמרינן שם אי לאו כל ימי' הוה אמינא איסורא הוא דעביד לה איבעי ליהדר ואי לא בעי לא להדר. משמע דלרבא בלא כל ימי' מחויב להחזיר רק דלקי קמ"ל כל ימי' דאינו לוקה דנתקו הכתוב לעשה. ולפ"ז בעבר ובנה בעזרה לאביי דאמר אם עביד מהני א"צ לסתור הבנין כמו דא"צ להחזיר אונס שגירש לולא הקרא ולרבא דאמר אי עביד ל"מ לוקה דעבר אמימרא דרחמנא ומ"מ מחויב לסתור כמו באונס שגירש לולא קרא דכל ימי' כדמוכח מגמרא. ולפ"ז צ"ע בש"ס דתמורה דמקשה במסקנא מאי איכא בין רבא לאביי ואמאי לא משני דפליגא בהך דלא תטע לך אשרה דלאביי א"צ לעקור ולרבא צריך לעקור דאם עביד ל"מ. ונרא' דהיכי דהקפידה התורה על קיום הדבר כגון בנטיעת אשרה שאסרה התורה שכך היו עושין בבתי ע"ז ואסרה התור' להרחיק כל הדומה להם. א"כ אסרה התורה הקיום שלא יתקיים על כן אף לאביי מחיוב לעקור הנטיעה ואף אם נטעו נכרי שלא עבר ישראל מחויב לעקור הנטיעה ודוק:

תם ונשלם חלק השני

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה