אור ברסלב
בית יצחק אבן העזר חלק ב דרושים › דרוש ו

בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש

דרושים · דרוש ו

דרוש ה

תוכחת מוסר ליום א' מימי הסליחות תרמ"ג ובו הספד על חמשה גדולי הדור:

א ישעי' הנביא קונן על מיתת הצדיקים ואמר הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק, יש להבין כפל הלשון. ונ"ל לפרש דהנה אמרו חז"ל בתענית ט"ו אמר רנב"י לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים לאורה וישרים לשמחה שנאמר אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. כבר פרשתי דבריהם דהנה יש צדיקים אשר נולדו בטבע במזג חם והטבע גורם להם שיהי' להם תשוקות ותאוה לאכילה ושתי' והם לוחמים עם יצרם תמיד. וכמו שפי' הבינה לעתים דברי חז"ל שאמרו כשבא שמואל הנביא למשוח את דוד וראה אותו אדמוני נחרד, ואמר לו הקב"ה קום משחהו כי זה הוא זה הוא בעולם הזה זה הוא בעולם הבא, ופי' שראה שמואל אותו אדמוני מטבע החם וירא שמא הוא שופך דמים מזרעו של עשו שהי' אדמוני. ואמר לו הקב"ה זה היא, היא המעלה בדוד שנולד בטבע רע והתהפך מזגו לטוב ועל כן אמר כי זה היא בעולם הזה הואיל וזה היא בעוה"ז שהיא מבני עה"ז אוהב תענוגים ושנה מזגו זה לטובה היא בעולם הבא. וזה כונת חז"ל בברכות ד' לדוד שמרה נפשי כי חסיד אני, אמר דוד לא חסיד אני שכל מלכי מזרח ומערב יושבים אגודות אגודות בכבודם ואני ידי מלוכלכות בדם בשפיר ושלי' לטהר אשה לבעלה אולי רמזו שדוד נולד בתכונה רעה הרמוזה באדמומות ולעומת הצדיקים שנולדו במזג טוב אומר שכל מלכי מזרח ומערב המה הצדיקים הגדולים יושבים אגודות אגודות ואני נולד בטבע רע וידי מלוכלכות בדם בשפיר ושלי' וידי עוסקות לטהר הלכלוך ולנקות חלאת המזג ולתקן החטאים שהמה מלידה ומבטן לטהר אשה היא הנפש המשכלת ולזכותה לפני האדון ה'. ולעומת זה אמרו חז"ל ביומא כ"ג שאול באחת ששאול הי' מטבע הטוב שנולד בתכונות טובות כמו שאמרו שם ביומא בן שנה שאול במלכו כבן שנה שלא טעם טעם חטא. אמנם דוד בשתים שדוד הי' לו בתחל' מדות רעות ואח"כ התהפך מדותיו, ולא עלו לו לרעה. והנה הצדיק אשר נולד במזג טוב אין לו עבודה קשה ועובד בשמחה וטוב לב. ולעומת זה אין שכרו גדול כל כך כמאמר חז"ל לפום צערא אגרא. ולעומת זה הצדיק אשר הי' לו מלחמ' בימי חי' עם תכונת ומדות נפש אין לו שמח' כמאמר חז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ולעתיד לבא צדיקים נדמה להם כהר ובוכים, מי יוכל לכבוש את ההר הזה אמרו בסוכה. אולם לעת"ל יאיר אורו ויגדל מאוד. וזה שאמר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה אלא צדיקים והם הכובשים את יצרם ולוחמים נגדו, לאורה לעתיד לבא וישרים המה הנולדים טבען במזג טוב לשמחה כי יש להם תענוג ועדן נפש ביראת ד' ואהבתו:

ב וע"ז אמר המקונן הצדיק אבד ואין איש שם על לב לפי שהצדיק הוא הלוחם תמיד ביצרו ע"ד שאמר דוד לבי חלל בקרבי שהי' ידיו מלוכלכות בדם בשפיר ושלי' לטהר הנפש מחלאתה ואין לו תענוג בעבודתו ושנאסף אל עני' אין איש שם על לב להתפעל לתשובה ולהבין שנאסף בעמו הדור אמנם אנשי חסד נאספו ישרי לב שהי' לבם שלם בקרבם לעבודת ד' ועשו מעשיהם בשמחה והתענגו בעבדות ד' והמה לא מתו מרוב צער ויגון ועבודה אך בעונות הדור והמה לאות כי גם הצדיק הראשון לא אבד מרוב יגון אך בעון הדור וע"ז אמר באין מבין כי מפני רעה נאסף הצדיק שלא יראה ברעה העתידה לבא ח"ו אם לא נשוב בתשובה שלימה והנה הפעם נאספו שלשה גדולי הדור והם הרב הגאון הצדיק מו"ה שמעון סופר אבד"ק קראקא והצדיקים הקדושים מסאנדוגורא ומסוגיט אורות אשר עבדו ד' בשמחה ובאהבת ד' ויראתו כל ימיהם והרב הצדיק האבד"ק קראקא והרב הקדוש מסאנדוגרא עוד לא באו לימי שבעים שנה והמה נאספו לתוגת כל ישראל ולצערם אוי לדור שאבדו מנהיגיהם ואוי לספינה שאבדה קברניטה ע"כ עלינו לבכות ולקונן חבל על האי שיפרא דבלי בארעא ולעורר קינה ואבל הגה ונהי:

ג ואמרו חז"ל שם בתענית י"ד ע"ב לא הכל בקימה ולא הכל בהשתחוי' מלכים בקימה ושרים בהשתחוי' שנאמר כה אמר ד' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים מלכים יראו וקמו שרים וישתחוו ופירש"י לישראל הבזוים ומתועבים ועבדים מושלים בהם ונ"ל לפרש דיש צדיקים המבקשים רחמים על ישראל ע"ד תפלה לעני כי יעטוף ולפני ד' ישפך שיחו ויש צדיקים גדולים המבטלים גזירות הרעות ע"ד הקב"ה גוזר וצדיק מבטלו ושמעתי דבר יקר במאמר חז"ל או לי כי נשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי ולכאורה הי' לומר מי מתיר לי דחכם בהתרה, אך ההפרש בין חכם לבעל דחכם צריך לבקש פתח וחרטה וכן צדיק מבקש זכות ומעתיר ומתפלל ובעל א"צ טעם להפרתו אך שאינו רוצה בנדרה וכן נמצא צדיקים מבטלין גזירת בלי בקש זכות ובלי נתון טעם והקב"ה ממלא רצונם וע"ד זה אמר או לי שנשבעתי ועכשיו שנשבעתי מי מיפר בי הגם שנמצאו צדיקים מלמדים זכות מחננים ומתפללים אבל בעו"ה לא נמצא צדיק אשר יבטל הגזירות בלי תת טעם לדברי' ע"ד הפרת הבעל ע"ד שאמרו במשה רבינו איש האלקים בעלה דמטרנותא וע"ז אמרו דמשה רבינו נקרא קם שנאמר ולא קם עוד נביא כמשה והקב"ה אמר במיתת משה מי יקום לי עם מרעים כמו שאמרו חז"ל בסוטה שמשה קם וביטל הגזירות לבל יחילו חלילה והי' איש גבור חיל הקב"ה גזר וצדיק מבטלו ואמנם נמצא צדיקים אשר מחננים ומעתירים בענות רוחם ועל כן אמר לא הכל בקימה להתיצב נגד גזירות של המקום ע"ד שאמר יתרו למשה רבינו הי' אתה לעם מול האלקים, שאתה משה רבינו תהי' לנגד מדת הדין לבטל גזירות של הקב"ה אך יתפללו ויתחננו מלפניו יתברך בבכי ובדמעות, ולא הכל בהשתחויה דיש צדיקים שמבטלין הגזירות ע"ד שביארנו מי מפר בי אלא מלכים בקימה ושרים בהשתחוי', וע"ז אמר כה אמר ד' גואל ישראל וקדושו לבזה נפש למתעב גוי לעבד מושלים והמה ישראל המבוזים בעו"ה בגלות ואיך יושעו ויגאלו אלא מלכים המה הצדיקים הגדולים יראו וקמו יתעוררו להושע לישראל מצרותיהם בדרך צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ושרים המה צדיקים שאינם במדה גבוה כזה וישתחוו יחננו ויתפללו לפניו יתברך שיכבוש כעסו ויהי' לעזר ולהושיע לישראל, ועתה מורי ורבותי הנה קרבו ימי הדין אשר כל אדם יחרוד וינוע הגיעה השעה לעמוד לפניו יתברך במשפט על כל נעלם על כל מעשה ופעולה ואנחנו נדע שאין לנו בעו"ה שום זכות כי ידינו מלוכלכות בעונות ופשעים וכל השנה לא עשינו מאומה לטהר הנפש ומי יעמוד לנו בפרק ומי ישפוך שיח ויעתיר בעדינו אם נאספו הצדיקים הקדושים האלה על כן עלינו לחלות ולחנן ולהשיב בתשובה לפניו יתברך, והנה פירשתי דברי הגמ' ברכות ל"ה כתיב ואספת דגנך וכתיב ועמדו זרים ורעו וכו' ומשני כאן בעושין רצונו של מקום כאן באי' עושין רצונו והקשו תוס' הרי קרא דואספת דגניך קאי אהי' אם שמוע תשמע, דעושין רצונו ופירשתי הכונה עושין רצונו של מקום היינו שמהפכין רצון הקב"ה וצדיק גוזר והקב"ה מקיים, והם עושין רצון להקב"ה, וקרא דוהי' אם שמוע לא מיירי בצדיק שיכול להפוך רצון כל כך וקצרתי:

ד והנה אמרנו היום בבקר במוצאי מנוחה קדמנוך תחלה הט אזנך ממרום יושב תהלה לשמוע אל הרנה ואל התפלה, נלע"ד לפרש עפ"י דברי הזהר הקדוש פ' בראשית סוף פיסקא ויאמר אלקים יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, הכא בפרט רזא לאפרשא בין מים עילאין לתתאין ברזא דשמאלא הכא מחלוקת ברזא דשמאלא דעד הכא רזא דימינא היא והכא היא רזי דשמאלא ובגין כך אסגיאו מחלוקת וכו' ובההיא מחלוקת אתתקף אשא דרוגזא ונפיק מיני' מההיא מחלוקת גהינם וגיהנם בשמאלא איתער וכו' כגונא דא מחלוקת קרח באהרן שמאלא בימינא וכו' חשך כד איתקף איתער בתוקפי' וברא בי' גיהנם וכו' כי נפיק שבת סלקא מגיהנם חד סטרא ממנא בישא דבעא לשלטאה בשעתא דאמרין ישראל ומעשה ידינו כוננה עלינו ונפיק מההיא דרגא ובעא לאתערבא בזרעא דישראל ולשלטאה עלייהו דישראל וישראל עבדי עובדא בהדס וביין ואמרו הבדלה ואיתפרש דכתיב הבדלו מתוך העדה וכו' כד איתברא גיהגם כדין איתבריאו כל אינון מלאכים דקטרגי למריהון לעילא וכונת דבריו הקדושים שהעולם נברא ביום א' וידוע דקודם שנברא העולם הי' הוא אחד ושמו אחד, ותיכף בהתחלת הבריאה דהתחילה בליל א' כדאמרינן בריש ברכות יליף מבריאתו של עולם דכתיב ויהי ערב ויהי בקר, ותיכף כשאמר הקב"ה ויהי מבדיל בין מים למים נעשה גופין מורכבין והיא שורש ההפרדה דבעולם עליון עושה שלום במרומיו וכאשר נעשה גופין מורכבין נעשה מחלוקת כמ"ש בעקידה פ' תשא, וכשאמר הקב"ה שיהי' הבדל בין מים למים אסגיאו מחלוקת דהמים התחתונים נתקנאו בעליונים ועל כן נקראו מי בוכים כמ"ש באור החיים פ' סוטה, ובההיא מחלוקת אשא דרוגזא ואיתברא גיהנם ונבראו מקטריגין ובעא לאתערבא בישראל אולם ישראל מבדילין תיכף במוצאי שבת ומברכין על הריח שחוש הריח לא נפגם בחטא אדם הראשון, כאשר ביארו חז"ל באמרם מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל וכו' איזה דבר שהנשמה נהנה ממנו לפי שלא נפגם בהחטא, וגם הדס רמז ליעקב אבינו כדאמרינן במדרש אמור וענף עץ עבות זה יעקב מה הדס רחיש בעלי' כך יעקב אבינו רחיש בבנים, ומברכין על היין והיא רמז לשבעים סנהדרין כי יין בגמטריא שבעים ומברכין על הנר והוא אור התורה וכ"ז רמז על מדת השלום, כי הסנהדרין ישבו אצל המזבח אשר כתוב לא תניף עליהם ברזל כי היא נעש' לעשות שלום ולהצמיח האחדות ויעקב הי' לו שבעים נפשות וקרא אותם הכתוב נפש כי ישראל היה שורש האחדות, ובכח התורה אשר דגלה שלום וכח הסנהדרין ומדת יעקב אבינו גוברין על המקטרגין ואש של גיהנם ועל כן אמרו חז"ל פושעי ישראל אין אש של גיהנם שולטת בהן ק"ו ממזבח, כדאיתא בסוף חגיגה, וע"כ כשאומרין ישראל הבדלה יקוים הבדלו מתוך העדה הזאת ואז קרח ועדתו ירדו לגיהנם שישראל שורש האחדות גוברין על קרח סטרא דשמאלא, וזה סוד ההבדלה, ועל כן העתרנו היום בבקר במוצאי מנוחה קדמנוך תחלה שאנו קדמנוך במוצאי מנוחה בעת שנברא גיהנם ואיתבריאו מקטרגים דמקטרגין למריהון לעילא ואנחנו קדמנוך בג' מצות יין הדס ואור, ובו הבדלנו אינון מקטריגין למריהון ולכל בני ישראל אור במושבותם, ועל כן אנחנו מחלים הט אזנך ממרום יושב תהלה לשמוע אל הרנה ואל התפלה ואל תתן כח למקטריגים שיחוצו בעד תפלתינו, הטה אזנך ושמע אבינו שבשמים:

ה ואמרו חז"ל שם בתענית י"ד ע"ב לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה משה ואהרן בנפילה יהושע וכלב בקריע' דכתיב ויפול משה ואהרן על פניהם ויהושע וכלב קרעו בגדיהם. יש לבאר עפ"י מקרא כתיב ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ד'. ונפרש עפ"מ שאמרו חז"ל ת"ח שמת הכל קרוביו הכל קרוביו ס"ד אלא הכל כקרוביו הכל קורעין עליו, והכונ' לפי מה שכ' בעקידה פ' תצוה דבגדים נקראים מדות וע"כ אמרו ת"ח שנמצא רבב על בגדו חייב מיתה, ובהבגדים האדם ניכר אם הוא עשיר או עני וכן במדות האדם ניכר. והנה במות ת"ח וצדיקי הדור כל אדם צריך לפשפש במעשיו ולעשות תשובה אולי בעונותיו מת הצדיק, דהצדיק נאסף בעון הדור כמו שאמרו חז"ל הנזקין שמין להם בעדיות וכשאדם חוטא הוא פוגם בספירות העליונות כמאמר עזרא חבול חבלנו בד' אלקינו וכל ישראל ערבים זה בזה והקב"ה גובה מעידית וע"כ אמרו אין הפרעניות מתחיל אלא מן הצדיקים שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש ואמרו חז"ל שכבר נאכל גדיש ואמרו חז"ל במדרש פ' תרומה ועשית קרשים למשכן על שם שהוא עומד למשכן שאם נתחייבו שונאיהם של ישראל כלי' היא מתמשכין עליהן אמר משה לפני הקב"ה והלא עתידים הם שלא יהי' להם לא משכן ולא מקדש ומה תהא עליהם אמר הקב"ה אני נוטל מהם צדיק אחד וממשכנו בעדם ומכפר אני עליהם את כל עונותיהם. וכן הוא אומר ויהרוג כל מחמדי עין, ודברי המדרש צריכין ביאור שבתחילה אמר שהקב"ה נוטל מהם צדיק אחד. ומייתי מקרא ויהרוג כל מחמדי עין. אך המקרא בעצמו מפרש דבריו שמסיים באהל בת ציון שפך כאש חמתו. שהי' חרון אף גדול ועל כן מתו כל מחמדי עין. וכן הקב"ה שפך כאש חמתו עלינו דור יתום ואלמון ונאספו הרבה צדיקים בשנה הזאת ועלינו לשוב בתשובה שלימה ולבקר ולחפש אחר עונותינו ועל כן אמרו ת"ח שמת הכל כקרוביו הכל קורעין עליו ואמרו חז"ל נשי דשכנציב אמרו ויי לאזלא ויי לחבילא וכן אמרו מותא כי מותא ומרעין חיבוליא. דהמיתה היא טבעית אך זאת רעה חולה כי הצדיקים נתמשכנו בעונותינו ועל כן חייב כל אדם לקרוע בגדיו ולפשפש במעשיו. ואמר הנביא וקרעו לבבכם ואל בגדיכם אם תקרעו לבבכם להשיב בתשובה לפניו יתברך אל תצטרכו לקרוע בגדיכם:

ואמנם שפתי כהן ישמרו דעת והכהנים היו מלובשים במדות יקרות לכן אמר בגדיכם לא תפרומו אך ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ד'. ולכן אמרו חז"ל לא הכל בקריעה ולא הכל בנפילה דמשה ואהרן בבא עת צרה ליעקב לא היו צריכים לקרוע בגדיהן אך נפלו על פניהן ויהושע וכלב קרעו בגדיהן. על כן אחי ורעי נפשפש במעשינו ונבקר פעולתינו אולי יתעשת ד' לנו ולא נאבד:

ו והנה אמרו במסורה זכרון תרועה אין זכרון לראשונים אין זכרון לחכם עם הכסיל. נ"ל לפרש עפ"י מה שפירשתי דברי התפלה כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה ואין דומה לך דרש"י כ' והוא מהמדרש דמשה רבינו אמר האזינו השמים ותשמע הארץ לפי שהי' קרוב לשמים יותר מהארץ ולכן אמר לשון האזינו הנאמר לדבר קרוב. וישעי' הנביא אמר שמעו שמים והאזיני ארץ. לפי שהי' קרוב לארץ וכבר כ' השל"ה דשופר הוא מורה על הצדיק שהוא קול שופר פשוט ותרועה מורה על הבעל תשובה עיי"ש. ועל כן כשאומרים כי אתה שומע קול שופר ומאזין תרועה שעל התרועה שהיא מורה על בעל תשובה אומרים בלשון האזינה לפי שהקב"ה מקרב הבעל תשובה ומקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד ואין דומה לך דכבר אמרו במדרש שהחכמה אמרה הנפש החטאת היא תמות, והקב"ה אמר יעשה תשובה ויכפר וזה הוא חסד גדול ולכן אין דומה למדת חסדו של הקב"ה שמקבל תשובה. ואמנם הנה הרמב"ם בה' תשובה כ' דהתשוב' הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו' ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלקינו למעשה ידינו וכו'. הנה מה שכ' ויעיד עליו יודע תעלומות לא נודע מקורו. ונ"ל דמקורו מן המדרש הובא בילקוט שובה ישראל וגו' אומרים ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אם אנו עושין תשובה מי מעיד בנו אמר להם הקב"ה לרעה נעשיתי לכם עד שנאמר וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר בכשפים ולטובה איני נעשה לכם עד הוי שובה ישראל עד ד' אלקיך שפי' תיבת עד לא בפתח רק בצירי עד ד' וגו' וצריך להבין מה שאלו מי מעיד בנו והרי תשובה הוא מצוה ככל המצות. ומדוע ישאל אך עלי' מי מעיד בנו. אולם לפמ"ש הרמב"ם שהתשוב' היא באופן שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב עוד לכסלה היטב שאלו מי מעיד בנו דע"ז לא יוכל להעיד רק יודע תעלומות. והכונה לפי מה שביארנו במקום אחר דאם אדם עושה דבר ונהנה ממנו עושהו פעם אחרת. אמנם אם נצטער בו אינו עושהו עוד הפעם על כן כשמתחרט על מעשה הרע ונתעצב יותר ממה שנהנה בו וכל עוד שזוכר עונו נתעורר העצב בלבו בסבת עונו ודאי לא יעשה זאת. והנה אמרו במדרש מהו צריך להתודות בעיו"כ רבש"ע כל מה שעשיתי בדרך רע הייתי עומד. והכונה אין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, על כן צריך לזכור ולשמור עצמו מלכד ולזכור שהלך בדרך שטות ויתחרט על זה ואחרי שהקב"ה יודע שלא ישוב עוד לכסלו מוחל העון. וכבר פירשתי דהטעם דנעשה מהחטא זכות לפי שע"י העצב שיש לו מהעבירה שעשה נותן ללבו שלא יעשה עוד ולא יכשל עוד בזה והוא זכות לנפשו וזה שאמר במסורה זכרון תרועה למה לא נאמר תקיעה בתור' בר"ה כי התקיעה הוא קול שופר פשוט, ולמה נאמר תרועה שהוא מורה על התשוב'. ולכן אמר שבעל התשוב' גדול בערכו כי אין זכרון לראשונים שהקב"ה מוחק גוף העון ובטעם הדבר אמר כי אין זכרון לחכם עם הכסיל כי האדם בחטאו נכנס בו רוח שטות. וכשעושה תשובה נתחכם ולכן תשובה הוא מעולם הבינה ה' עילאה ולכן יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישיב לכסלו ועל כן אין זכרון לחכם עם הכסיל ולכן נאמר זכרון תרועה:

ז ואמרו במדרש פ' אחרי מפני מה נסמכה פרשת מיתת מרים לאפר פרה מלמד כשם שאפר פרה מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת א"ר יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבירת הלוחות אלא מלמד שהי' קשה לפני הקב"ה מיתתו של אהרן כשבירת לוחות, א"ר חי' בר אבא בא' בניסן מתו בניו של אהרן ולמה מזכיר מיתתן ביום הכפורים אלא מלמד שכשם שיום הכפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרת ומנין שיום הכפורים מכפר שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת דכתיב ויקברו את עצמות שאול וכתיב ויעתר אלקים לארץ אחרי כן:

ונפרש מקודם דברי הירושלמי פ' הי' קורא אמר ר' חי' סבא מימי לא איכונית אלא חד זמן בעית כונית והרהרתי בלבי ואמרית מאן ליעל קמי מלכא קדמאי אלקפתא או ריש גלותא שמואל אמר אנא מניתי אפרוחי' ר' בון אמר אנא מניתי דומסיא וכו':

ונפרש דברי הגמ' דמ"ק א"ל רב אשי לבר קופיק האי יומא מאי אמרת א"ל אמינא אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר לויתן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק בנחל שוטף נפלה חכה מה יעשו מי גבים:

שלש הן הטובות והתועלות אשר תהיינה לנו מאיש צדיק א' שהצדיק מגין על הדור לבל תבא רעה חלילה מרעות המתרגשות לבא בדרך הטבע ואם ח"ו מן השמים תבא רעה על הארץ בדרך עונש הצדיק מתפלל ומתחנן לאבינו שבשמים למנוע הרעה וה' הטוב יענה ויאמר סלחתי ולא תבא ולא תהי' הרעה ב' שהוא מורה דרך ועושה משפט לבלי יניח שבט הרשע על. גורל הצדיקים ובכחו ישבר מלתעות הרשעים ועל ידי כן שלום ומשפט וצדקה יהי' בארץ. ג' ילמד תורה ברבים ויורה דעה ובינה להשכיל את ה' לאהבה וליראה אותו וע"ז שאל רב אשי לבר קופיק למען דעת מדברי' אם מקיים חובותי' בג' מדות היקרות האלה ובר קופיק א"ל שהוא ימלא אחרי הג' החובות העמוסות על הרב ואשר על ידו יתענגו בני עדותו מטובו, לעומת הטובה והמעלה הא' שמגין על הדור ובזה נדמה אמר כארז אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר כי מי יגין עליהם בעד הרעות המתרגשות בדרך הטבע אם ליקח מהם הארז המגין עליהם ולעומת מה שנהנין ממנו שהו' יעשה משפט לבל יניח שבט הרשע על גורל הצדיק לויתן בחכה העלה מה יעשו דגי הים כידוע שבטבע הדגים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו ועל כן אמרו אלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו שנאמר ותעשה האדם כדגי הים כדאמרינן בע"ז ואם לויתן שהוא הגדול שבדגים ומלך עליהן בחכה הועלה מה יעשו דגי רקק הלא כל הגדול מחבירו יבלע את חבירו ולעומת מה שלמד תורה ברבים והורה דיעה ובינה לתלמידי' אמר בנחל שוטף נפלה חכה וסכר את הנחל לבל יעברו מימי' מה יעשו מי גבים אנה ימצאו התלמידים מים לרוות צמאונם:

ח ולעומת ג' התועלת האלה. אמרו בירושלמי א"ר חי' סבא שהוא יצטער אשר לא יוכל לכוין לבו בתפלתו ואמר מימי לא איכונת חד זמן בעית כונת ועלה בלבו ספק בבחי' הצדיקים איזו גדול מחבירו ואמרו חז"ל בברכות ל"ד ע"ב בר' יוחנן בן זכאי שחלה בנו ושלח לר' חנינא בן דוסא הניח ראשו בין ברכיו וביקש עליו רחמים וחי' אמר ריב"ז אלמלי הטיח בן זכאי ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא הי' משגיחין עליו אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כעבד לפני המלך ואני דומה כשר לפני המלך ופירש"י עבד בן בית נכנס ויוצא שלא ברשות והשר אינו רגיל לבא לפניו. וזה שר' חי' סבא חשב בלבו מאן ליעל קמי מלכא קדמאי אלקפתא או ריש גלותא דאף דאלקפתא גדול מריש גלותא מ"מ אולי ריש גלותא יש לו רשות לבא לפני המלך יותר מאלקפתא וכן במעלות הצדיקים תפלתן מקובלת ביותר לפני הקב"ה ע"ד שאמר ריב"ז לאשתו. ושמואל אמר אנא מניתי אפרוחא. הכונה שהוא שקל בפלס מעלות הצדיקים לפי התלמודים השותים בצמא דבריו. כמשל האם הרובצת על האפרוחים. וכן פי' בעקידה דברי הגמ' בב"מ גבי רבה בר נחמיני לא הוה ידעי דוכתא היכי שלא ידעו על איזו מעלה יספידו החכם הנעלה כד חזי צפרא דעבדי טילא אמרו ש"מ הכא הוא הכונה ששבחו אותו אשר הי' מציל ומגין על התלמודים והמה התלמידים כצפרים עפות. ר' בון אמר אנא מניתי דומסיא. שהוא מונה ושוקל מעלות הצדיקים לפ"ע שהגינו על הדור כי הקורות מגינים על הבית שלא תפול ושיהי' הגג אשר עליהם למחסה ולמסתיר מזרם וממטר:

אחי ורעי הביטו נא וראו איך גדולה האבידה שאבדנו צדיקים קדושים כי הרב מסאדיגורא מ' אברהם יעקב זצלה"ה הי' קדוש מבטן ות"ח וירא ד' מאוד עד שכל גדולי הדור חרדו לקראתו והוא הי' בנו של אותו צדיק הקדוש ר' ישראל מריזין זצלה"ה ואם כי דרך נסתר לצדיקים אלה בעבדות ד' אמנם צדקתם וקדושתם נודעה למאוד. והי' מגין על הדור בצדקתו הלא תדע כי שר וגדול נפל היום בישראל. והרב הגאון מ' זלמן ליב מסוגיט הי' זקן ויושב בישיבה עם תלמידים רבים ופה מפיק מרגליות בדרשותיו וספריו היקרים. והי' נכדו של הגאון הקדוש מ' משה טייטעלבוים מאוהעל שהי' מפה עירינו והגאון הצדיק אבד"ק קראקא לחם מלחמת ד' באמונה ועליו קראתי בצדק בהספדו בק' קראקא בעת פטירתו שמעון הצדיק הי' משיורי כנסת הגדולה, הוא הי' אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ודקדקתי על לשון הוא הי' אומר וכי אמר כן תמיד. אך הכונה עפ"י מה שפירש הבינה לעתים והריחו ביראת ד' ולא למשמע אזניו יוכיח ולא למראה עיניו ישפוט ושפט בצדק דלים. והכונה שבצדקו וטוב מעשיו שפט כל העולם שהי' רואין מעשיו ולמדו מהם וכן כל אדם שיש בו יראת שמים דבריו נשמעים. שא"צ להוכיח ולהגיד דברים. אך מפעולותיו רואין מה שעלינו לעשות, וכן מפעולותיו של שמעון הצדיק הכירו כל העולם. שעל ג' דברים העולם עומד:

ט ואמרו חז"ל ביומא ס"ט בעשרים וחמשה בטבת בקשו כותים מאלכסנדס וקידם להחריבן את בית אלקים ונתנו להם באו והודיעו את שמעון הצדיק מה עשה לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן וכל הלילה הללו הולכין מצד זה והללו הולכין מצד זה עד שעלה עמוד השחר אמר להם מי הללו אמרו לו יהודים שמרדו כך כיון שהגיע לאנטיפרס זרחה חמה כיון שראה שמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחו' לפני' אמרו לו מלך גדול שכמותך ישתחוה ליהודי זה אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי פרשתי הכונה ששמעון הצדיק התלבש במדות הנשגבות כעין דיוקנא של הקב"ה מה הוא חנון וכו' וזה נקראין בגדי כהונה כמ"ש בעל העקדה ועל כן אמר דמות דיוקנא של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי שמדות הנשגבות המה מנצחים תמיד בבית מלחמתי הפנימית כידוע שהי' מלך גדול וגדול כח מלחמה הפנימית כמ"ש בעקידה פ' שופטי' או יאמר שסבת הצלחתו במלחמה הוא שהנהיג במילי מדות הג' אשר שמם לחוק שמעון הצדיק ועי"ז נצח במלחמתו ולכן אמרו הוא הי' אומר על ג' דברים וכן הי' מתלבש הגאון ר' שמעון מקראקא בג' מעלות האלו ביתר שאת חבל על האי שמש גדול שאבד מן הארץ וכן הי' הקדוש מטאלנא צדיק ונשגב והרב הגאון מ' יואל אשכנזי הי' ת"ח זקן וירא ד' מרבים מגזע אבני שיש חבל על דאבדון ולא משתכחין על כן החי יתן אל לבו לשוב בתשובה שלימה לפני' יתברך:

י והנה אמרנו היום בסליחות אל מלך יושב וכו' מרבה מחילה לחטאים וסליחה לפושעים לא כרעתם תגמול והכונה עפ"י מה שנ' בעיקרים שמצד הדין החוטא נגד מלך מלכי המלכים ענשו הי' להיות עד בלי תכלית והשכר הי' להיות קטון הערך לפי שאינו דומה העושה דבר למלך בשר ודם שצריך להפעולה ועל כן משלם כפי ערכה וגדלה משא"כ מלך מלכי המלכים א"צ להפעולה ואין לו לשלם רק לפי ערך האדם. אמנם הקב"ה משלם השכר כפי ערך גדלותו והעונש כפ' קטון ערך העושה וזה שאמר דוד המלך ע"ה ולך ד' חסד שהחסד משלם כפי ערך גדלותו כי אתה תשלם לאיש תשלומי העונש הוא אך כמעשהו וע"כ אנו אומרים לא כרעתם תגמול שאינו משלם הגמול כפי ערך החטא ולזה אמרו בגמ' ר"א אמר כובש וריב"ח אמר נושא ופירש"י כובש כף מאזנים של זכות שיהי' כבד והיינו שהזכות משלם לפי גדלותו ונושא עון שיהי' קל שהיא מעניש לפי קטון ערך האדם ואומרים אל הורית לנו לומר שלש עשרה דהנה פרשנו מקרא ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה דרש"י פי' פ' שמיני הוא אשר דבר ד' לאמר בקרובי אקדש כשהקב"ה עושה דין בצדיקים הוא מתעלה ומתקלס אם כך בצדיקים ק"ו ברשעים א"כ במיתת צדיקים נתעורר ק"ו ומאוד יש לירא ממדת הדין אך כבר כ' המקובלים די"ג מכילין דרחמי נגד י"ג מדות שהתורה נדרשת ומדת ק"ו הוא המדה הראשונה ומק"ו נתעורר חסדים שמדת אל (שהיא המדה הראשונה לפי שי' המקובלים) מורה על חסד ועל כונה זו נאמר בקרא ויגבה ד' צבאות במשפט ונתעורר ק"ו ולעומתו נתעורר מדת חסד והאל הקדוש נקדש בצדקה. ועל כן אנו אומרים אל הורית לנו לומר שלש עשרה והכונה לפי שמשה רבינו לבד ק"ו ואבי' ירוק ירק וגומר ק"ו לשכינה ארבעה עשה יום ואך די לבא מן הדין וזה המתקת הדינים וכשישראל עושין לפני הקב"ה כסדר הזה ומקבלין עליהם להתנהג במדת הרחמים למחול למי שחטא כנגדו יתעורר מדת דין לבא מה"ד וגם הקב"ה מוחל עונות ע"ד שאמרו כל המעביר על מדותיו מעבירין עלי' על פשעי' על כן עלינו לקבל כל אחד מאתנו להתנהג נגד חבירו במדת הרחמים:

עוד פרשתי אל הורית לנו לומר לפמ"ש הרמב"ם במורה דקשה מאוד על האדם לומר מדות חמלה וחנינה ורחמים על אבינו שבשמים שהיא ענין שינוי וצערו אך כמו שהשופט יחמול על הנידן במדות הרחמים שהיא מצטער על חבירו כן הקב"ה ירחם על בריותיו מבלי שיצטער כי זאת היא ענין שינוי והקב"ה בלתי משתנה על כן לא הי' רשאין לומר לשונות האלה אך שהקב"ה בכבודו ובעצמו הרשה אותנו לומר לשונות כאלו וזה שאמר אדונינו משה רבינו עליו השלום ועתה יגדל נא כח ד' כאשר דברת לאמר שאתה הרשית לומר ולכן אומרים אל הורית לנו לומר שלש עשרה:

יא ואמרו בגמ' ר' אלעזר רמי כתיב ולך ד' חסד וכתיב כי אתה תשלם לאיש כמעשהו בתחלה כי אתה תשלם לאיש כמעשהו ולבסוף ולך ד' חסד. וצריך להבין דבקרא כתיב תחלה ולך ד' חסד. אך לפ"מ שפי' העקרי' דהמצות משלם הקב"ה לפי ערך גדלותו. ועל כן השכר אין סוף והעונש משלם הקב"ה לפי קטון ערך האדם ועל כן העונש יש לו סוף. ולכן השכר משלם בעלמא דאתא עולם האחת עין לא ראתה והעונש משלם הקב"ה בעולם הזה ולכן אמר בצדק בתחלה, כי אתה תשלם לאיש. ולבסוף לך ד' חסד. שהוא משלם בעלמא דאתא:

וזה שאמר דוד בקנתו על שאול ויאמר ללמד את בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר דברי הישר. שהשכר שהבטיח הקב"ה לצדיקים אינו כחרב שפועל תיכף פעולתו, אך הוא כקשת שפעולתו אחר זמן מה. ועשו נתברך בחרב שהשכר משלם הקב"ה על פני' להאבידו לא כן ישראל שמשלם להם הקב"ה בעלמא דאתא ואמר זאת לבל יפלא בעיני אנשי הדור ההוא על שאול הצדיק שנענש וזו תורה וזו שכרה ולכן אמר ללמד את בני יהודה קשת הלא היא כתובה על ספר דברי הישר.:

והנה פירשתי דברי חז"ל שאמרו על מקרא גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ד' וכו' שהיא מיתת צדיקים. שהכונה לפי שפי' בספר זרע בירך מקרא וינחם ד' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו. לפי שמחשבה של הקב"ה אין סוף והדיבור היא ענין צמצום שיצא מכח אל הפועל. ועל כן וינחם ד' על הרעה אשר דיבר שזאת היא נחמה, שהקב"ה דיבר ויצמצם העונש. ופירשתי במדרש חשבתי ברכות מא' עד ת' וקללות מן וא"ו עד ה' ולא עוד אלא שהן הפוכות. דמה' עד ו' אינו אלא אות אחד. אך שהן הפוכות, בתחלה ו' ואח"כ ה' א"כ כל הא"ב נכלל. והדבר לאות שרצה הקב"ה להאריך ועל כן דיבר כל הקללות למען יהי' לעונש צמצום וסוף והברכות נאמרו בקיצור. למען ישארו במחשבה. ואמנם עונש מיתת צדיקים היא עונש רוחני בלי סוף ועל כל לא כתבתם בתורה:

ועל כונה זאת נאמר בקרא שמעו שמים והאזיני ארץ. כי ד' דיבר שידוע שדבור היא אריכות דברים ואמירה בקיצור. וע"ז אמר שמדת הרחמים היא דיבר באריכות העונש למען יהי' להעונש גבול ונחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם שהנחמה נאמרה בקיצור ויתר הדברים נשארו במחשבה שתהי' הנחמה בלי תכלית ועל כן מתנחמים בכפלים:

יב וע"ד זה אמרו בר' עקיבא שהי' מסרקין בשרו במסרקות של ברזל והי' מקבל עליו עול מלכות שמים אמרו לו תלמידיו רבינו עד כאן אמר להם כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפי' נוטל את נפשך אמרתי מתי יבא לידי ואקימנו הי' מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד יצאה בת קול ואמרה אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה זו תורה וזו שכרה אמר להם חלקם בחיים. ובמנחות כ"ט אמרו שהראה למשה את ר"ע ששוקלין בשרו במקולין אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה אמר לי' שתוק כך עלה במחשבה לפני. והכונה דהנה מצות אהבת השם צריך להיות אהבה מבלי שום טעם. דאם הוא אוהב השם בשביל טובה שעשה לו היא אהבה החוזרת ואינה אהבה אמיתת. וא"א לאהוב את הקב"ה אהבה אמיתת בלי חוזרת שהרי כל עוד שהוא בחיים הוא מקבל החיות מהקב"ה א"כ האהבה בשביל הטעם. ולכן אמר ר"ע בכל נפשך אפי' הוא נוטל את נפשך דאז היא אהבה אמיתת. ולכן אמר כל ימי הייתי מצטער איך לאהוב הקב"ה אהבה אמיתית עכשיו שבא לידי לא אקיימנה שעכשיו היא אהבה אמיתת. ומה שאמרו מלאכי השרת אשריך ר"ע שיצאה נשמתך באחד פירשתי בהספד צלעות הבית ליו"ד דרוש ח' דרוש משם, וכשהראה למשה שימות ר"ע אמר הקב"ה כך עלה במחשבה לפני הכונה שמיתת צדיקים היא מכה אשר לא כתובה בתורה שהיא עונש הרוחני ונשאר במחשבה ראו נא והביטו גודל העונש ואיך יש לבכות ולהתאונן על מיתת צדיקים ובתרגום יונתן פ' תבא. נאמר כד פתח משה נביאה למימר פתגמי אוכחתא האילן אתרגישת ארעא ושמי' וכו' אבהת עלמא צווחין מבית קבורתהו וכו' חבול על בניכן כד יחובין וימטון עליהון לויטי' אילן היך יכולין לסברותהון ודלמא יעבד בהון שצי' וכו' עני משה נביא ואמר אף ע"ג דאנא מוכיח יתהון על תנאה מתוכחין למימר דאנן לא יתקבלין למימרא דד' אלקיכון דלא למיטר למעבד ית כל פקודי וקנימי דאנא מפקיד לכון יומא דין ויתון עליכון כלכון לוטיא האילן וכו':

והתשובה אינה מובנת שהרי ידעו כבר שכל התוכחה אם לא ישמעו מצות ד' כדכתיב בקרא. אמנם המובן הפשוט דאם אחב"י יקבלו עליהם התורה והמצות בלב שלם, וברצונם לעשותן כאשר צוה ה' אף אם יחטאו אח"כ הוא באונס שהיצה"ר מסית אותם ויקלה התשובה כמאמר המפורסים הקוץ והקרח ירדו לגורן מהמדרש פ' תולדות ופי' המפורשים לפי שנפש ישראל תחפוץ אך טוב, ועל כן הקב"ה יקבל התשובה, ואני פירשתי בכמה דרשות דברי המקרא פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה אשר לבבו פונה היום וגומר, ועל כן אמר משה נביאה אם לא תקבלון למימרא דד' אלקיכם אמנם אם ישראל יקבלו המצות אף אם יחטאו אח"כ הקב"ה מקבל התשובה על כן אחי ורעי תקבלו עליכם היום לשמור שבת כן האופים ישמרו שבת מחללו ואל יטמינו המאכלים כשכבר שבת בא, גם הבישול בשבת בימי החורף על התנורים היא עון גדול כאשר דרשתי כמה פעמים וע"ז אמרו כל השומר שבת כהלכתו אפי' הוא עובד ע"ז כאנוש מוחלין לו, והכונה דאם הוא שומר שבת בכל פרטי' הדבר לאות שהוא מקבל עלי' עול מצות וכן בדבר חינוך הבנים לקיים ושננתם לבניך דכל אדם שאינו מקיים מצוה זאת הוא אינו קורא ק"ש ואינו מניח תפילין ומעיד עדות שקר בעצמו, ואם תקבלו עול מצות הקב"ה מוחל כל העונות וזכות הצדיקים הנאספים הקדושים תעמוד לכם:

יג ומעתה יבוארו דברי המדרש פ' אחרי שהביא מיתת מרים ומיתת אהרן ומיתת בני אהרן, והנה על מיתת מרים אמרו כשם שאפר פרה מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפרים והמליצה לפי שאמרו בפרה שישראל חטאו בעגל ותבא אמה ותקנח על בנה ועל כן תבא אמנו מרים הצדיקית ותכפר על בני' בעולם העליון ומיתת אהרן שהי' אוהב שלום ורודף שלום וענני הכבוד באו בזכותו אמרו ויראו כל העדה כי גוע אהרן אל תקרא ויראו אלא ויראו כמו שפירשתי כבר בדרוש, וע"ז אמרו שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד, והנה הלוחות הראשונים הי' קודם החטא ולא הי' מחלוקת אז אך אחרי שעשו ישראל את העגל וע"י חטא זה גברה השכחה על ישראל והוצרכו ללוחות השנים שאמרו במדרש פ' תשא שאמר הקב"ה שבהם תלוין מקרא משנה והלכות מרובות, וע"י כן נפלה מחלוקת בין ת"ח וע"כ אמרו במחלוקת ב"ש וב"ה שהי' קשה לישראל כיום שנעשה בו העגל, ועל כן הוצרך משה לשבור הלוחות ושיתן הקב"ה לוחות שנים, כמבואר במדרש תשא ברמז, ועל כן אמר מלמד שהי' קשה לפני הקב"ה מיתת אהרן שהי' אוהב שלום לשבירת הלוחות, ואם גדל הצער כ"כ על אהרן ומרים שהי' זקנים ובאים בימים, עאכו"כ במיתת בני אהרן שהי' צעירי הימים והם מתו בעונות ישראל ועליהם נאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה, ובמדרש וידום אהרן מה הי' לו לומר ביום השמיני ימול בשר ערלתו, פירשתי בזה על דרך שאמר הכתוב וזאת תורת הנזיר ביום מלאות ימי נזרו יביא אל פתח אהל מועד, שהמקרא נאמר על ת"ח צעיר לימים שמת, ומתמה וזאת תורת הנזיר, זו תורה וזו שכרו של האיש הפרוש מהעולם ביום מלואת ימי נזרו, אז יביא אל פתח בית מועד לכל חי:

ועל זה מה הי' לו לומר ביום השמיני לפ"מ שכ' בעקידה דימים שבעה נמשלו לשבעים שנה, וע"ז אמר אך ביום השמיני ימול בשר ערלתו לאחר מלאות ימי שנותיו אז יביא אל פתח אהל מועד:

ועליהם אמרו במדרש הנ"ל כשם שיו"כ מכפר. אם ישראל עושין תשובה כך ישראל צריכין כפרה ותשובה עליהן ומנין שיו"כ מכפר בתשובה דוקא שנאמר כי ביום הזה יכפר עליכם אך לפני ד' תטהרו שקודם שהקב"ה מכפר אתם תטהרו עצמכם כן ד' יכפר עלינו ונעשה תשובה בלב שלם וד' ימלא כל משאלתינו, עוד אמרתי בדרוש זה, כי זה שמשה רבינו עלה בו' סיון וירד בט"ז תמוז. ועלה בי"ח וירד בכ"ט אב ועלה בו ביום וירד ביום הכפורים, כי זה מרומז אשר כל אדם יעלה לשמים שיאו בראשון בימי עלומיו, ואח"כ בימי עמידה ובשלישי בימי זקנה ושיבה. והיא תוכחת מוסר הארכתי הזה, ע"כ הדרוש:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה