בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
דרושים · דרוש ד
בעז"ה דרוש באגדה לשבת הגדול תרי"ג
יען כי במאמרי רבב"ח וגם מויכוח מסבי דבי אתינא בבכורות ספונים רעיונות נשגבים ואמרי מוסר למרבה לכן הקרבתי את הרחוקי' ובארתי את שניהם בדרוש הזה להיות אחד כי משניהם יחד יצא מוסר השכל לכל איש ישראל לדעת את אשר יעשו
במסורה ז"פ עשה לך. עשה לך תבת עצי גפר. עשה לך שרף ושים אותו על נס. עשה לך כלי גולה (יחזקאל י"ב) עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארם. (ירמי' כ"ז) עשה לך אשר תמצא ידיך עשה לך שתי חצוצרת כסף עשה לך חרבות צורים ושוב מול את ישראל שנית:
אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההוא מישראל מיום הראשון עד יום השביעי ודרשו חז"ל אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר.
א ביאור מאמרי חז"ל במס' בכורות סבי דבי אתינא ומאמרי רז"ל ברבה בב"ח ב"ב. האי גברא אזיל בעי אתתא ולא יהבי לי' מאי חזי דאזיל להיכי דמדלי מיני' שקל סיכתא דצה לתתאי ולא עאל דצה לעיל (פירש"י במקום נקב) אמר האי נמי מתרמי' בר מזלי':
אמר רבה בב"ח אישתעי לי נחותא ימא האי גלי דמטבע לספינתא מתחזי כציציתא דנורא חוורתא ברישא ומחינן לי' באלותא דחקוק עלה אהי' אשר אהי' ד' צבאות אמן אמן א"ס ועד ונייח:
נלע"ד לפרש כי הנה היצה"ר מסית לאדם לחטוא ולבלי לשמור עצמו מפחים וצינים דרכי הרשעים באמרו הלא הקב"ה יודע מה שעתיד להיות וא"כ האדם מוכרח מצד הידיעה ואם הקב"ה יודע שהאדם יחטא א"כ לא תועיל לו חריצות והשתדלות ואם יודע שלא יחטא למה לו העבודה הקשה שמצער גופו וגודר בעדו מדברים המותרים לבל יפול ברשת החטאים. הלא הקב"ה יודע שלא יחטא. והעיקר אשר הוא מקנטר על גזירות חז"ל שעשו משמרת למשמרת. וע"ד זה שאלות הרשע מה העבודה הזאת לכם:
אמנם אנחנו מאמינים בני מאמינים שהידיעה אינה מכרחת להאדם ושהאדם בעל בחירה הן על דרך שכ' הרמב"ם בפי' המקרא כי לא מחשבותי מחשבותיכם. והן על דרך שכ' המפורשים שהקב"ה מסלק הידיעה. כמו שאמר בקרא ודרך רשעי' תאבד. וכבר פירשנו בזה דברי המדרש רות רבה סוף פיסקא ליני הלילה. שלשה הן שבא יצרן לתוקפן ונזדרזו בשבועה יוסף דוד ובועז יוסף דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה ר"ה בשם רבי אידי כלום קרא חסר וחטאתי לאלקים לאדוני לא נאמר (כן גורס יפ"ע) אלא לאלקים אם חטאתי אני עושה לאלקים ולא אלקים עושה הרעה הגדולה הזאת. ופירשנו על דרך שכ' באפיקי יהודה בקרא הן אדוני לא ידע אתי מה בבית. הכונה שהקב"ה מסלק הידיעה ולא יצה"ר המסית שהאיש מוכרח במעשיו וא"צ לשמור עצמו ועל כן אמר יוסף שהקב"ה מסלק הידיעה. וזה כונתם שאם האדם מוכרח הקב"ה כביכול העושה הרעה ח"ו אמנם אם האדם חפשי א"כ אני עושה לאלקים ולא אלקים עושה הרעה הגדולה ואמרו במדרש פ' וישב ד"א הן אדוני מתירא אני מאדוני אמרה לו איננו א"ל גדול ד' ומהולל מאוד הכונה שירא שד' רואה שיחטא בעת שיחטא ועכ"ז הידיעה אינה מכרחת:
והוא ע"ד שכתב הרמב"ם ז"ל דדור אנוש הודו במציאות וכפרו בהשגחה באמרם כי אין כבוד ד' להשגיח בתחתונים. אבל אנחנו מאמינים בני מאמינים כי ה' מלכנו ה' מחוקקנו ה' שופטנו והשגחת ה' עלינו הוא שלא ע"י ממוצע. וביארו בזה המפורשים מאמר שכתב ה' בציון גדול ורם על כל העמים (תהלים) כי גדול נקרא ה' בתור משגיח על נבראיו ובשם הזה יקראהו אך ישראל עם קרובו אולם כל העמים הכופרים בהשגחתו לא יקראוהו אך בשם רם:
והנה כאשר נסתה אשת פוטיפר להטות את לב יוסף אחרי' אז אחרי שמעה את תשובתו כי מתירא הוא מאת ה' לעשות רעה אז אמרה לו, איננו ובזה הוכיחה אותה כי ח"ו לית דין ולית דין וכפר' בהשגח' ה' לאמר כי אין כבודו להשגיח בעניני' כאלה אכן יוסף השיב גדול ה' ומהולל ובזה הראה לדעת כי ה' בהיותו נקרא בשם גדול אין זאת כי הוא הוא המשגיח ולכן חלילה לו למרות את פיהו:
והנה המופת על זה שהאדם בעל בחירה ואין הידיעה מכרחת הוא מהחרטה שהאדם מתחרט על חטאיו והא בא ע"י השופט הפנימי אשר בנפש (געוויססען) כי אם הי' האדם מוכרח במעשיו למה הנפש תכה ותפעם בלבבו. וכבר פירשנו בזה דברי המדרש בראשית פ' כ"ב ויאמר ד' אל קין אי הבל אחיך משל לאפרכוס שהי' מהלך באמצע פלטיא מצא הרוג ואחד עומד על גבי' א"ל מי הרגו וא"ל אנא בעי לי' גבך ואת בעית לי' גבי א"ל לא אמרת כלום משל לאחד שנכנס לגינה וליקט תותים ואכל והי' בעל הגינה רץ אחריו א"ל מה בידך א"ל אין בידי כלום א"ל והרי ידיך מלוכלכות וכו' משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי אחד והפשילו לאחוריו והי' בעל המרעה רץ אחריו א"ל מה בידך, א"ל אין בידי כלום א"ל והרי הוא מפעה אחריך. הכל כמו שפירשתי בדרוש לשבת שובה תרנ"ג ע"ל בצלעות הבית אות ג':
ועל כונה זו משיבין לרשע ששאל מה העבודה הזאת לכם ולמה אתם מצערין אתכם בגדר אחר גדר ומשמרת למשמרת לבלתי תכשלו, והלא אתם מוכרחים במעשיכם מצד הידיעה על זה אנו משיבין ע"ד שאמרו חז"ל במדרש חזית. בזכות ד' דברים נגאלו ישראל ממצרים בזכות שלא שנו את שמם ובזכות שלא שנו את לשונם ובזכות שהי' גדורים בעריות ובזכות שלא הי' בהם דלטורין:
הנה מה שלא שנו שמם ולשונם מפני שיראו לנפשם לבל יתערבו בגוים ויכשלו באכילות אסורות ועל כן הי' מצוינים וגדורי' בעריות. שעשו גדר אחר גדר לבל יגיעו בקצה האסור. וכל זה מורה שהאדם בעל בחירה ואינו מוכרח במעשיו מסבה הידוע דאל"כ אין האדם צריך לשמור עצמו. כי אם גרמה מד ידיעה שיחטא לא תועיל ההשתדלות. ואם גרמה ידיעה שלא יחטא. אין צריך לזירוז. ועל כן משיבין לרשע בעבור זה עשה ד' לי בצאתי ממצרים בזכות הזריזות האמור לי ולא לו אלו הי' שם בדיעותיו המשובשות ולא הי' נזהר והי' משנה שמו ולשונו לבלי גדור גדר לא הי' נגאל:
והנה ידוע כי ידיעת המקום ב"ה וב"ש נקראת אור או אש לבנה והעדר ידיעת המקום נקרא חושך או אש שחורה. ואנחנו בני ישראל מאמינים בב' השגות הסותרות שהקב"ה יודע מה שעתיד להיות ושעכ"ז האדם בעל בחירה. ועל כן אנו אומרים בכל יום אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותם. שנאמר היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם. ואם תחשוב אם כן אין מעשה בני אדם מתיחסת לאדם. כי הוא מוכרח ואין מגיע שכר לעושה מצוה ולא עונש לעוברי עבירה על כן אנו אומרים ועכ"ז אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו גומל טוב לשומרי מצותיו ויעניש למי שיעבור על מצותיו כי ב' האמונות תתאחדנה ונחיצות הן לדת ישראל וע"כ אמרו במדרש במדבר התורה נתנה באש שחורה. על גבי אש לבנה. הכונה שהתורה מאחדת ב' ההשגות הסותרות. הידיעה שמכונה בשם אש לבנה ועלי' אש שחורה שהוא סילוק הידיעה ועל זה נאמר בקרא ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שהתורה הקדושה תאחד. ערב שהוא סילוק הידיעה ובקר שהוא מורה על אור הידיעה. ועל כן אמרו במדרש ריש בראשית יום א' דא יו"כ. לפי שביו"כ אנו אומרים הלא כל הנסתרות והנגלות אתה יודע. והכונה שאם לפי הראות אנו מוכרחים במעשינו מצד הידיעה. עכ"ז אנו מבקשים ומענים נפשותינו ונחרט ונעשה תשובה לאות ולמופת שאנו בעלי בחירה דזולת זה אין לחרטה מבוא בפעולתינו. וע"כ אנו מאחדי' ב' ההשגות. ויהי ערב ויהי בקר יום א':
ועל כונה זו אמר רבה בב"ח אשתעו לי נחותי ימא כמו שכ' בבחינת עולם שהעולם הזה דומה לים זועף והאנשים לספינה. ודימ' את יצה"ר לגלי דמיטבע' לספינה אולם במה איפוא כחו של יצה"ר אמר דמיתחזי כי ציצותא דנורא חוורתא ברישא דע"י ההשגה שהקב"ה צופה ויודע כנורא חוורתא ברישא. כי לפניו גלויות כל הנסתרות. והאדם מוכרח במעשיו ועל ידי כן צודה היצה"ר נפשות רבות בחרמו. לומר שא"צ לגדרות חז"ל והוא פורץ גדר כמו שאמרו חז"ל במדרש ר"פ חוקת מפני מה הנחש מצויה בין הגדרות מפני שהיא פרצה גדרו של עולם, הכונה שהיצה"ר והשטן מסיתין לעבור על גזירת חז"ל שאין בהגדרים ממש. אמנם מחינן לי' באלותא וכו' אמן אמן אמן הכונה שהוא מאמין בהידיעה ועכ"ז הוא מאמין בשכר ועונש אמן שהוא מאמין בתורה הקדושה שמאחדת ב' ההשגות, וע"י כן הוא נייח הכונה שע"י ההשגות האלה הוא ניצל מגלי היצה"ר החושב לטבוע הספינה:
ג וקצת דומה לענין זה אמרו חז"ל בסבי דבי אתונא. דהנה בענין השגת הבורא יש ב' דרכים האחד עפ"י חקירה ע"ד שאמר בקרא דע את אלקי אביך. והשני ע"י אמונה שמאמין בהקב"ה על כן נאמר באברהם אני אל שדי התהלך לפני והי' תמים לפי שאברהם בא להשגה העליונה ע"י חקירה ונאמר לו אני הוא שאין העולם כדאי למלכותי קטן ומעט ערך העולם שהמליך אותי ממנו תאמר שיש מנהיג לבירה זו, והי' תמים עליך להאמין שיש מלך מלכי המלכים, ואנחנו בני ישראל מאמינים שהתכלית שנדע שלא נדעך כי אין אנו יכולין להשיג מציאותו יתברך אך באמצעות מעשים טובים ובאמצעות שפלות רוחנו וענות נפשנו הקב"ה משפיע עלינו שפע שובע רצון להשיג אדנותו יתברך. כמו שאמר בקרא זה הדבר אשר צוה ד' תעשו וירא אליכם כבוד ד' שהי' בושים שכבר דמו בכונתם ומחשבתם להשיג מציאתו ולא השיגו, ואמר להם משה רבינו זה הדבר אשר צוה ד' תעשו שע"י שלימות המעשה ירא אליכם כבוד ד', כמו שפירשתי בדרוש בספרי. ועל זה אמרו האי גברא דאזיל בעי איתתא ולא יהבו לי' מאי חזי דאזיל להיכי דמידלי מינה. הכונה שאם אתם אומרים שע"י החקירה א"א לבא להשגה העליונה איך ע"י האמונה ושלימות המעשה תבואו להשגה הזאת כמו שאמרו חז"ל סוף סוטה ובע"ז ד"כ זהירות וכו' קדושה מביאה לידי ענוה וענוה מביאה לידי יראת חטא ויראת חטא מביאה לידי חסידות וחסידות מביאה לידי רוח הקודש ועל זה השיב שקל סיכתא דצ' לתתאי ולא אזיל דצה לעלאי ואזיל הכונה שהראה שבמקום נקב נקל יותר להדביק סיכתא. וכן בכח שהאדם מקטין עצמו ומחשב עצמו חסר ואין בנקל למלאות החסרון וכן הוא חוק בחכמת החשבון מספ' שלילי מכופל במספ' חיובי יתן מספ' חיובי וכן אחז"ל אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות. וזה כונת המגיד חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ד' אלקינו אתכם. אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. הכונה דהחכם שואל אחרי שתכלית כל התורה הוא לאהבה את ד' וליראה את השם הנכבד והנורא ולדבקה בו למה איפא העדות והחוקים והמשפטים האין די אם התורה תלמד אדם דעת לאהבה וליראה שמו יתברך. והיא שלימות ההשכלה. ואמנם ידוע שעבודה הנעשה במחשבה אינה חזקה כל כך כעבודה הנעשה במעשה והקב"ה ב"ה וב"ש רצה לזכות את ישראל שגם מהמעשה הגוי' תתעצם ותתפעל ואחר מותו תשאר בנפשו השלימות אשר מחמתה יזכה לחיים הנצחים וזה יהי' אך בעבוד' ומעשה אשר נפשו וגופו יתאחדו ויעבוד ד' במחשב' בדיבור ובמעשה, וזה התשובה אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שלא לאכול אחר הפסח למען ישמור הטעם לאחר אכלו וכן חפץ הקב"ה לעבודה בגוף ובנפש במחשבה בדיבור ובמעשה שיחי' אחר מותו כמ"ש חז"ל הרוצה שיחי' ימית את ע עצמו. ואמרו למען יאריכו ימיך בעולם שכולו ארוך:
ד המאמר הב' גברא דאוזיף וטריף מאי חזי דהדר אוזיף א"ל גברא אזיל לאגמי קטל קמא טונא ולא מצי בי' קטל ומנח עלה עד דמתרמי לי' אינש דמדלי בי'. אמר רבה בב"ח אישתעו לי נחותי ימא בין גלא לגלא תלת מאה פרסי ורומא דגלי ש' פרסי זימנא חדא הוה אזלינן באורחא ודלינין גלי עד דחזינין בי מרבעתא דכוכבא זוטא דהיה כמבזר ארבעין גריוי ביזרא דחרדלא ואי דלינין טפי הוה מקלינין מהבלא ורמי' לי' גלא קלא לחברתה ואמרה לה מי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתה וניתא אנא ונאבדי' אמרה לה פוק חזי גבורתא דמרך דאפילו כמלא חוטא דחלא לית דעביר שנאמר האותי לא תיראו וגו' אשר שמתי חול גבול לים וגו':
יש לפרש עפי"מ שכתבתי שהעולם הזה דומה לים. והשטן או היצה"ר ברוב התאוות והתשוקות דומה לגלי הים והנה אמר אישתעו לי נחותי ימא בין גלי לגלי תלת מאה פרסי. הכונה שהתורה והעבודה וג"ח מפסיקים בין גלא לגלא שבאמצעות התורה והעבודה וג"ח אשר כל אחת למאה תחשב אין כח להיצה"ר לשטוף הספינה המטרפת בים הוא האדם והתורה נחשבת למאה חכמות הלא המה נ' שערי בינה ול"ב נתיבות חכמה ה' חומשי תורה ו' סדרי משנה ז' חכמות הרי מאה כמ"ש בעוללות אפרים והעבודה שהיא בלב היא התפלה נכללה במאה ברכות שמברך אדם בכל יום. וג"ח רמוזה במלת כף שהוא בגמטריא מאה וכבר אמרו במדרש אמור וירא לכרובים תבנית יד אדם שהוא הצדקה שהאדם עושה ביד שמעמדת עליונים ותחתונים, והמלך הקדוש אמר בתהלים קפיטל ע"ח וירעם בתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם ואינו מובן, כי מושב התבונה איננה בכף וראיתי מדרש שכף נקרא בעת שהאדם יכוף האצבעיים ויסגור היד. והנה כשפותח היד ניכר בין אצבע גדולה לקטנה. אמנם כשסוגר היד לא ניכר וכולם שוים לטובה והרועה והמושל בעם החיוב עליו לבלי להכיר בין שוע לדל בין גדול לקטן על כן אמר בתבונות כפיו ינחם. על כן אמר המלך החכם כפה פרשה לעני וידי' שלחה לאביון. לפי שג"ח הוא בין לעני בין לעשיר על כן כפה פרשה לעני לעשות אתו ג"ח וידי' שלחה לאביון לתת לו לחם. והנה התורה והעבודה וג"ח מפסיקין בין גל לגל ולעומתם רומי' דגלא תלת מאה פרסי, והיא הקנאה והתאוה והכבוד כי לעומת התורה היצה"ר בוער כאש באהבת הכבוד. וע"י כן האדם ירדוף אחר הון ועושר שיכבדוהו חבריו בשביל עשרו וע"י כן יפריע האדם עצמו מתלמוד תורה ולעומת עבודה שהוא בלב יצייר בלבו התאוות השונות והתשוקות הרעות ומפריעות האדם מהתפלה שהיא עבודה שבלב, ולעומת הג"ח מסית האדם לקנאת איש מרעהו שהיא מסך המבדיל בין איש לרעהו ומפריע האחדות שהוא מולדת ג"ח בגמול חסד איש את רעהו ואת אחיו, זימנא חדא הוה אזלינן באורחא ודלינן גלי עד דחזינין בי מרבעתא דכוכבא זוטא והוה כמבזר ארבעין גריוי ביזרא דחרדלא החרדל היא דבר הממתיק האוכל. ונצרך רק מעט, ועל כל זה הסיתהו לתאות אכילה. עד שהראהו בי מרבעתא דכוכבא זוטא. והיא תאות אדם אשר למראה עין איננה גדולה הכוכבים הנראים לעינינו קטנים והוה כמבזר ארבעין גריוי ביזרא דחרדלי ובכל זאת רבתה תאות הערב עד שצייר בנפשו להצטריך ארבעין בריוי ביזרא דחרדלא למתק רוב האכילה. ואי דלינן טפי הי' מקלינין מהבלא, כי כאש בוער היצה"ר ברוב תשוקותיו והבלי' ורמי' לי' גלא לחברתה. ואמרה לה מי שבקת מידי בעלמא דלא שטפתי' ניתי אנא ונחרבינהו כי את אשר תשאיר אהבת הכבוד תשטוף תאות האכילה ואת אשר תשאיר תשוקות הערב תשטוף קנאת איש מרעהו. א"ל פוק חזי גבורתא דמרך דאפי' כמלא חוטא דחלא לית דעבר. והוא מליצה נפלאה דהנה יש מרכב מזגי ויש מרכב שכני רגבי עפר יתאחדו מרכב מזגי. עד שיצא מהם צמח. והרכבה שכינית כמו החול שכל רגב שוכן אצל חבירו ולא יזיק לחבירו ומזה חכם לב יקח מוסר שאף אם אין בכחו לעשות טוב לחבירו ולגמול חסד על כל פנים לא יזיק לחבירו. ובכח זה האדם גובר את היצה"ר ולא יזיק חברה האנושי'. וכמו שהקב"ה שם גבול חול לים כן שם כח בנפש האדם לבלי לשמוע לעצת היצה"ר הוא השטן הוא המחריב חברה האנושית וחיי השלום מהאדם שהוא מדיני בטבע:
ה ויתפרש לפ"ז שאלות הסבי דבי אתונא על אדם בעל ג"ח שהוא גומל טוב לעמיתו ומהראוי שחבירו ישוב כגמולו להטיב לחבירו העושה לו טובות בפועל או עכ"פ בתודת לב. והוא לא ישלם החוב שעליו לא בפועל ולא בתודה ועכ"ז צותה התורה לא תקום ולא תטור שהוא שואל קרדום לחבירו ואח"כ אמר לו השאילני קרדומך ולא רצה ועכ"ז החיוב עליו להשאיל לחבירו ולמה זאת. וע"ז משיב גבר' אזיל לאגמי קטל קמא טונא ולא מצי בי' קטל ומנח עלה עד דמתרמי לי' אינש דמדלי לי'. כן האדם שקיבל טובה מחבירו ולא השיב כגמולו אולי ברבות הימי' יהי' לו, כח וד' יעזרהו להשיב כגמולו ועל כן נאמר בצדק לא תקום ולא תטור:
ו מאמר ג' א"ל אימא לן מילי דכדיבי א"ל הוה לן כודניתא וילידה והוה תלי לה פיתקא וכתיב בי' דמסיק בבי אבא אלפי זוזי א"ל וכודניתא מי ילדה א"ל הי נינהו מילי דכדיבי:
ובב"ב אמר רבב"ח לדידי חזי לי הורמין בר ליליתא דהוה קא רהיט אקופי' דשורא דמחוזא ורהיט פרשא כי רכיב סוסיא מתותי' ולא יכיל לי' זימנא חדא הוה מסרגן לי' תרתי כודניתא וקיימין אתרי גישרי דדונג ושוור מהאי להאי ומהאי להאי ונקיט תרי כסי דחמרא בידי' ומוריק מהאי להאי ומההוא לההוא ולא נטפי ניטופתא לארעא ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות הוה עד דשמעו בי' מלכותי' וקטלי'. והפי' כעין שכ' בעוללות אפרים סי' י"ז דהורמין בר ליליתא הוא ציור תאות אסיפת ממון בר לילתא שההון הנאסף שלא במשפט בין לילה אבד. דהוה קאי אשורא דמחוזא דאנשי מחוזא הי' עשירים. וההון הי' לחומה בעיניהם ע"ד הקרא הון עשיר קרית עזו. והוה קא רהיט כי רכיב סוסיא מתותי' ולא יכיל שרודפי הממון מרוצתם כסוס מזוין ועל כל זה לא יכיל לי' לבא עד סוף תכליתו אין אדם מת וחצי תאותו בידו. זימנא חדא הוה מסרגן תרתי כודניתא כי הסוס אוהב לבושים נאים ומתגאה בהדרם.. והחמור אוהב למלא כרסו. והאדם אשר עינו ולבו ללבושים יקרים וכן למלא תאותו וכרסו דומה לפרד הבא מסוס וחמורה וקיימין אתרי גשרי דדונג לפי שהזמן דומה לגשר. ועכ"ז היא גשרי דדונג שאין בו ממש. ושוור מהאי להאי מתענוג אכילה ושתי' שהיא תאות החמור לתענוג מראה הפאר וההדר שהוא תשוקת הסוס, ותרי כסי דחמרא אלה תענוגי משתה ושכרון ולא נטפו נטפי אארעא, שבכל אלה אינו עושה זרע לצדקה לתת לעניים דבר מה. כי כן דרך הרודפים אחר בולמוס תשוקתם לאהבת המועיל והערב, ואותו היום יעלו שמים ירדו תהומות שהי' עתים שונים אשר עשירי עם ירדו ממצבם והעניים ירומו כי הוא גלגל החוזר בעולם ועכ"ז אינם שמים על לב. עד שימותו בעון בצעם וכל זה מוסר השכל לאלה העשירים שאין שמים על לב תכליתם ולא יתמכו עניים ודלים כראוי:
ז וזה כונתם ששאלו אימא לן מילי דכדיבי. הכונה איזו דבר שוא ושקר שאין לו שום תכלית אמר להו הוה לן כודניתא היא פרד הבא מסוס וחמור וצייר בזה האנשים הרודפים אחר בולמוס תאותם והולכים אחר מראה עיניהם לכסוף לדבר נאה כסוס ולדבר ערב למלא כרסם כחמור. ומשתי התאות יולידו עמל וילדי זנונים ר"ל. ולא עוד אלא שכל מה שנותן להם הקב"ה מעט היא לפניהם ותלי לה פיסקא וכתיב בי' דמסיק בבי אבא אלפי זוזי, והיא מליצה על מחשבתם שעוד מגיע להם עושר גדול חלף עבודתם, א"ל וכודניתא מי ילדה וכי אפשר שאנשים אשר רודפים אחר תאות שונות ואין להם מעשים טובים עוד יתבע מהקב"ה עושר וכבוד א"ל והי ניהו מילי דכדיבא והלא זה השוא והשקר שאנשים אשר יצר מחשבות לבם רק רע מבקשים שיהי' להם רב טוב ושהכל יכבדו' ויכנעו לפניהם:
ח מאמר הרביעי, מלחא כי סריא במאי מלחו לי' בסילתא דכודניתא ומי איכא סילתא לכודניתא ומלחא מי סריא. ובגמ' דב"ב ארבב"ח לדידי חזי לי אורזילא בר יומי דהוה כהר תבור והר תבור כמה הוה ארבעים פרסי ובי משכא דצוארי' תלתא פרסי ובי מרבעתא דרישא פרסא ופלגא רמא כופתא וסכר לירדנא:
רבב"ח סיפר שרא' כחו של יצה"ר נקרא ראם כמו שנאמר וקרני ראם קרני' ובהם יגח ויזיק. בר יומא. כי הוא ניתן לאדם תיכף כשבא לעולם כמו שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משננער לצאת. דהוה כהר תבור. לפי שאמרו חז"ל צדיקים נדמה להם כהר, ואולם הוא הר תבור, והר תבור הוה ארבעים פרסי כמו שאמרו חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לכם תבלין שהיא התור' כי בכח התור' הקדוש' הוא ניצל מיצה"ר. ואחרי שהתור' שבע"פ ניתנ' בארבעים יום, רק מה שגוברין על היצה"ר הוא באמצעות תור' שבע"פ, כמו שנאמר כי עפ"י הדברים האל' כרתי אתך ברית ואחרי שהיצה"ר ארבעים פרסי ניתנ' תור' שבע"פ בארבעים יום ובי משכי דצוארי' תלתא פרסא, כי כח הזן נחלק לחמש' חלקים המושך המחזיק המעכל והדוח' והמוליד בדומ' ותאות האכיל' הוא בג' כוחות כי למעכל ולדחות אין להאדם תאו', על כן תשוקות למאכלות רק ג', ובי מרבעתא פרס' ופלגא כי הארון אמה וחצי קומתו להכניע כח היצה"ר שהוא פרסא ופלגא, כי כששוכב היצה"ר ונרדם כבר נשבר כוחו ול"ה רק פרסא ופלגא ובכח קדושת הארון נכנע השטן היצה"ר המפריע בני ישראל מללמוד תור' הקדוש', רמא כופתי' וסכר לירדנא כי מבואר שלע"ל ובערה רוח הטומא' מן הארץ ואז ומלאה הארץ דעה כמים לים מכסים, אמנם כל עוד שיצה"ר בעולם אופל וצלמות בעולם. ואז בעו"ה סכר לירדנא שעוד לא נמלאה הארץ דעה ואין בה תבונה:
והנה סבי דבי אתינא שאלו מלחא כי סריא במאי מלחו לי' כי הנה ידוע מה שהביא ב"י בשם תוס' בשם המדרש והובא במג"א סי' קס"ז ס"ק י"ד כשישראל יושבין וממתינים זה על זה עד שיטלו ידיהם והם בלא מצות השטן מקטרג עליהן וברית מלח מגין עליהם, הרי דברית מלח מגין כנגד השטן הוא היצה"ר וע"ז שאלו מלחא כי סריא הכונה שאם ח"ו ע"י עון ופשע ימוט ברית עולם בין ישראל לאבינו שבשמי' מי מגין עליו כנגד השטן וע"ז משיב בשוליא דכדניתא, הכונה לתקן עצמו מתאות הסוס והחמור לבלי יתורו אחרי לבבם ואחרי עיניהם או הכונה כי הסוס ממזג החם והוא מהיר במלאכתו והחמור הוא מטבע הקר אוהב את העצלות ואת השינה, והאיש הישראלי צריך להיות קר לדבר עבירה וחם לדבר מצוה עצל לדבר עבירה וזריז לדבר מצוה וע"ז אמרו בשליא דכדנותא, להיות מורכב ממדות הסוס והחמור וע"ז נא' בישעי' ל"ב אשריכם זורעי על כל מים משלחי רגל השור והחמור ודרשו חז"ל בב"ק י"ז אין זריעה אלא צדקה ואין מים אלא תורה וזוכה לנחלת שני שבטים זוכה לכילה כיוסף שנאמר בנות צעדה עלי שיר וזוכה לנחלת יששכר דכתיב יששכר חמור גרם. וכוונו גם כן לזה דהנותן צדקה הוא מטבע החמימות והעוסק בתורה טבעו קר. לחפש ולחקור על כן זוכה לכילה כיוסף שהי' טבעו חם וזוכה לנחלת יששכר שטבעו קר, וע"ז שאלו ומי איכא שוליא דכדנותא וכי אפשר שמאלה התאות אם ינצל תולד תולדה כפרת עון להשלים ברית מלח על זה משיב ומלחא מי סריא, וכי אפשר שיבטל ברית ד' עם ישראל והלא ברית עולם הוא ואם ח"ו תפסוק לפרקים או אז בתיקון כל דהו חוזר לקדמתו:
ט מאמר החמישי אמרו לי' בנא לן ביתא באוירא דעלמא אמר שם קם רגלא בין שמי' לארע' א"ל אפיקו לי ליבנא וטינא להתם א"ל ומי איכא דמצי לאסוקי התם א"ל ומי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארע':
ובש"ס ארבב"ח לדידי חזי לי האי אקרוקתא דהוה באקר' דהגרוניא ואקר' דהגריני' כמה הוה שיתין בתי אתא תנינא ובלעה אתא פושקנצא ובלע לתנינ' ויתיב באילנ' ת"ח כמה נפיש חילא דאילנ' אמר ר"פ אי לאו דהוה התם לא הימני. מאמר זה פי' יפה בעקידה פ' תולדות, שהמשיל כל קניני העולם לצפרדע שמשורר תמיד ודולג ממקום למקום ואמר שראה העושר בעיר בת ס' בתי כי מספר ששים כולל כל חלקי המספרים ועל כן אמר שראה העושר בעיר שעלה למעלה עד הגיעו למספר. כולל כל המספרים. ואמר שראה תנין שבלעה להעושר שהוא הנחש הקדמוני שהוא המסית לאדם אשר לא ישבע הון והעושר כמו שאמר שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה, אתא פשקנצא הוא העורב השחור והוא המות אשר יקצר חיי איש כזה, וממונו יורש בן ת"ח שהוא יודע להלוך נגד החיים והוא מפתו יאכיל לעניים. ומשמח עולמו ע"ד שאמרו חז"ל עולמך תראה בחייך והתנין שהוא הנחש הקדמוני לא יפתהו ואיזה עשיר השמח בחלקו ויתיב באילנ' כמה נפש חילא דאילנ' שהוא ת"ח ועשיר. אמר ר"פ אי לאו דהוה התם. במדרג' זו לא הימני שימצ' עשיר שלא יפתנו היצה"ר הנחש הקדמוני:
וע"ז אמרו סב' דבי אתונ' בנא לן בית' באויר' דעלמ' הכונה על דרא שאמרנו שת"ח ועשיר הבונה בית וקובע בו מזוזה ועושה בו אכסניא להאכיל לעניים. ובו מברכין ברכת המזון הוא בונה בית בין שמיא וארע'. ע"ד שאמר בקרא מטל השמים ומשמני הארץ. ששמים וארץ מתאחדים בביתו וע"ז נאמר יודע הי' בצלאל לצרף אותיות שבהן נבר' שמים וארץ ואמרו שמים וארץ קנין אחד ועל כן נקר' שלמים כי אכילת מצוה עושה שלום בין שמים וארץ. ועל כן אמר שם קם רגלי' בין שמיא לארע'. הכונה נמי שאמרו חז"ל סוף מכות ג' דברים עשו ב"ד של מטה והסכימו ב"ד של מעלה. מקר' מגילה והבאת מעשר אל בית האוצר ושאילת שלום בשם הכונה במקרא מגילה הוא תלמוד תורה שהאדם לומד דיני ומשפטי התורה על דברים שנמצאים בגשמי ובאמת יש לכל אחד שורש למעלה כי כל התורה שמותיו של הקב"ה. ומקור התורה למעלה. והבאת מעשר אל בית האוצר הוא שהאדם נותן צדקה מטבע או פת והרוחני מהמצוה עולה למעלה וזה מטבע של אש שהראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה ואמר כזה יתנו. שהוא השורש למעלה. ושאילת שלום בשם שהשלום שמו של הקב"ה ואם האדם עושה שלום למטה בשם הקב"ה וכונתו לאחד העולם ולעשות מהריבוי אחדות היפך מהקב"ה שעשה מהאחדות ריבוי. כמו בצלאל שעשה מהריבוי אחדות ליחד שמו יתב' ועל כן אמר משה רבינו ע"ה בצל אל היית. ועל כן אמרו במדרש תרומה לפי שהעולם נבר' בחכמה ובתבונה ובדעת לפיכך ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ותבונה ודעת. שהאדם עושה מהריבוי אחדות ועל כן אמר ביום כלות משה להקים המשכן וישם לך שלום מדה כנגד מדה שאתה עשית שלום בין שמים וארץ. ועל כונה זאת אמר שם וקם בין שמיא לארע' ואמר אסיקו לי' ליבנא והם לא הבינו כונתו וסברו שיעלו ליבנא למעלה ואמרו וכי אפשר להעלות אמר להו ע"ד כונתם וכי אפשר למבני באוירא. אבל תוכן דברי הי' שיהי' ברוחניות בין שמיא לארעא ע"ד האמור למעלה:
י מאמר ו' א"ל מציעת' דעלמ' היכ' זקפה לאצבעתי' א"ל הכא א"ל ומי יימר, אמר אייתי אשלי ומשחו. ובגמ' דב"ב אמר רבב"ח זמנ' חדא הוה אזלינן בספינת' וחזינ' ההוא כוורא דיתבי לי' אבלי טונא באוסי' ואדחוהו מיא ושדיוהו לגודא וחריב מיני' שיתין מחוזא ואכלו מיני' שיתין מחוזי ומלאו מחד גלגלי דעינא תלת מאה גרבא משחא וכי הדרן לבתר תריסר ירחי שתא חזינין דהוה קא מנסרי מגרמ' מטללתא ויתבי למבנינהו הנך מחוזי, רבב"ח אמר שאזל בספינת' כמו שאמרו העולם הזה דומה לים והאדם הספינה וראה ההוא כוורא הכונה כמו דגים שאין חיותן אלא במים כך ישראל אין חיותן אלא בתורה כמו, שאמר רבי עקיבא לפפוס בן יהודה בסוף ברכות וראה דיתבי לי' אבלי טינא באוסי' ופירש"י שרץ קטן באפי' הכונה שנכשלו במדת הגאוה שהיא גרועה מאוד ואמרו חז"ל כל המתגאה כאלו דוחק רגלי השכינה או שנכשלו בדעות נפסדות ר"ל ואדחוהו מיא ושדיוהו אגודא. שנדחו מלימוד התורה הקדושה. ונפלו לארץ לחבק אשפתות תענוגי העולם. וחריב מיני' שיתין מחוזי רמז על ששים אותיות שבברכת כהנים כמו שאמרו במדרש חזית הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה. שנפסק ממנו ברכת כהנים ואכיל מיני' שתין מחוזי הכונה לפי מה שאמרו חז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע. ופירש הגאון מליסא לפי שבאמצעות אדם הרשע תשחת החברה ובאמצעות הצדיק תתוקן החברה על כן כשזכה נוטל חלק חבירו. ומלחו מיני' שיתין מחוזי הכונה שבעת שחזר בתשובה ותיקן את אשר עיות כדרך שמתקינן עם המלח. שוב מלאו מיני' ששים מחוזי הם ששים מסכתות. ובמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים כו' ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבי דמשחא. הכונה שחזר לתורה ועבודה וג"ח. שהיא תלת מאה כאמור למעלה. וכי אתי לבתר תריסר ירחי שתא שהוא ר"ה דיוה"כ שאז הקב"ה מקבל התשובה הוה קא מנסרי מגרמא מטללתא וחזרו למבני הנך מחוזי שחזרה ברכת כהנים שהוא ששים אותיות להבעל תשובה:
יא והנה סבא דבי אתונא שאלו מציעתא דעלמא היכא הכונה דאריסטו אמר שהדרך הישר לפני איש שיתנהג בדרך הממוצע לא יהי' קמצן ולא פזרן והאריך בזה הרמב"ם בשמנה פרקים וכן אמרו בגמ' דב"ק ס' לעולם יהלך אדם באמצע הדרכים. וכן אל יהי' גבה לב, ולא שפל, וע"ז שאלו מציעתא דעלמא היכא, איך נדע הדרך האמצעי, וע"ז זקפה לאצבעתי', הכונה ע"ד שביארנו למעלה וירעם בתום לבבו ובתבונות כפיו ינחם. הכונה שכשאדם זוקף אצבעותיו אחד גדול ואחד קטן וכשאדם כופף אצבעותיו כולם שוים לטובה, ומזה יש להתבונן שבעת שהאדם הולך בקומה זקופה הוא יכבד הגדולים וישפיל הקטנים ממנו. וכשהוא הולך בכפיפה לפניו לא ניכר שוע לפני דל והוא טוב לכל, ועל כן זקפ' לאצבעותי' ומזה הוכיח איך לילך בדרך הממוצע כמו שפירשנו המקרא העשיר לא ירבה כי העשירות לא ירומם האדם והדל לא ימעיט שהעניות אל תמעיטהו, וכן פירשתי וד' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש כי הדרך הממוצע טוב לישראל אם המה ברום ההצלחה הקב"ה מאפיל אורם ואם ישראל בשפל המצב הקב"ה מאיר עליהם, וכמאמר הקרא רש ועושר אל תתן לי, והמה לא הבינו תשובתו ואמרו מי יימר, אמר אייתי אשלי ומשחי. אבל באמת כונתו רצוי':
יב מאמר ז' אית לן בירא בדברא עיילי למתא אייתי פארי ושדי להו א"ל אפשילו חבלא מפארי ואיעיילו א"ל ומי איכא דמפשיל חבלי מפארי א"ל ומי איכא דמייתי בירא מדברא למתא. ואמר רבה בב"ח זמנא חדא הוה קאזלינן בספינתא וחזינא ההוא כורא דיתבה ליה חלתא אגבי' וקדחא אגמא עילוי' סברינן יבשתא הוא וסלקינן ואפינן ובשלינין אגבי' וכד חם גבי' איתהפך ואם לאו דהוה מקרבא ספינתה הוה טבעינן. רבה בב"ח המשיל האדם הרוצה לשלוט על חבירו. לדג על דרך שאמרו חז"ל בע"ז ד' י' ותעשה אדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו, על כן אמר שראה אומה"ע שהי' נכנעין וכבר עלה עליהם עפר ועל כן אפינן ובשלינן עלי' אולם כד זרחה השמש עליהם אתהפכו, ואמר זאת רבב"ח להורות לנו מוסר השכל. כי אמרו במדרש פ' בשלח יונתי תמתי אמר הקב"ה אצלי אתם כיונה אבל אצל אומה"ע כחיות גור ארי' יהודה בנימן זאב יטרוף. והכונה דהנה ליל פסח הוא מורה התנהגות האומה בכללות ואמר הקב"ה וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגלכם ומקלכם בידכם אמר שאחרי שישראל נרדפים מן האומות על כן יהי' תמיד זריזין ואם יחשב שהם כשאר אומות, אך תמיד יהי' מתניכם חגורים נעליכם ברגלכם ומקלכם בידכם וכן צריך הישראלי לזרז עצמו, ובמדרש ואכלתם אותו בחפזון בעולם הזה אוכלים בחפזון אבל לעתיד לבא כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי לעתיד לבא בערה הטומאה מן הארץ וגר זאב עם כבש ולא תצטרכו להיות במתנים חגורים ולאכול בחפזון וע"ז זירז רבב"ח, ונאמנו היום דבריו הקדושים שישראל חשבו שיש להם כל הזכיות ולסוף ראו שהם לצנינים אצל אומה"ע ואין לנו להשען אך על אבינו שבשמים על כן חזקו ואמצו בתורה ובעבודה:
והנה סבא דבי אתונא אמרו לר' יהושע אית לן בירא בדברא עיילי למתא בודאי כונתם על בנין בית המקדש שהוא כעת חרב עיילי למתא שיבנה. והשיב להם על דרך שאמר דוד המלך ע"ה כי אם בתורת ד' חפצו וגומר והי' כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול כי אף אם הצדיקים הולכים לשוקים לעשות מסחר מ"מ התכלית שלהם הוא ללמוד תורה ולגדל בניו לת"ת על כן העלה דבוק בהפרי וכן פעולת הגוף דבוקה בנפש וכל עוד שהעלה השומר לפרי דבוק בהפרי לא יבול לא כן הרשעים שאין פעולות גופם דבוק בנפש והמה כמו הקליפה והשומר לפרי שינטלו מהפרי כי אז כמוץ אשר ידפנו רוח. ואחרי שכל דרכי הרשעים כמוץ על כן אמר אפשולי חבלא מפארי, והוא דבר בלתי אפשר והסיבה כי מוץ אשר ידפנו וכן הסובין אינם ראוים להתחבר וכן כל דרכי הרשעים כמוץ ועל כן אי אפשר שיבנה בהמ"ק בדור הזה. ויש עוד לפרש עפ"י דברי המדרש סוף פ' וישלח התבן והקש והמוץ מריבין זה עם זה זה אומר בשבילי נזרע השדה וזה אומר בשבילי נזרע השדה אמרו החיטים המתינו עד שתביאו לגורן ואנו יודעין בשביל מה נזרע השדה באו לגורן ויצא בעל הבית לזרותה הלך לו המוץ לרוח נטל את התבן והשליכו על גבי הארץ ונטל הקש ושורפו נטל את החיטים ועשה אותם כרי. המשילו לתבן ולקש תאות ותשוקות העולם הזה מקצתם הולכים אחר מראה עיניהם ומחשיבין הבגדים לעיקר ולובשים מלבושי נכרים. והוא נמשל למוץ כי המוץ והסובין המה מלבושי החטים. ובגדי רקמה אלה, לסילון ממאיר לאחב"י, ומקצתם ממלאים בטנם מערבות הנמצאות והוא נמשל לקש וכל אחד אומר בשבילי נברא העולם מה עשה בעל הבית נתן המוץ לרוח והקש לשרפה ואין עיקר בהבריאה רק הפנימית והוא החטה, על כן אמר התנא אייתי פארי ושדא להו כי המוץ והסובין ראויות לבהמה ולרוח. ואמנם אחרי אשר בעו"ה הלבוש הוא העיקר. על כן א"א לבנות בהמ"ק בעו"ה:
יג מאמר ח' א"ל אית לן ריחייא דתבירא חייטא שקיל פיסק' מינה ושדי להו א"ל כרכי לי מינה גרדי ואחייט' א"ל ומי איכא דיכול למכריך גרדי מריחייא, א"ל ומי איכא דחייטי ריחייא.. ובב"ב וארבב"ח זימנא חדא הוה אזלי' בספינת' וסגיא ספינת' בין שיצא לשיצא דכוורא תלתא יומא תלת' לילא. איהו בזקיפ' ואנן בשיפול' וכי תימ' לא מסגי ספינת' טוב' כי אתי רב דימא אמר כמיחם קמקמא דמי' מסגי שתין פרסה ושדי פרשא גירא וקדמי לי' איהו ואמר רב אשי האי גלדנא דימא היא דאית לי' תרי שיצא:
רבב"ח סיפר שהאדם שנמשל לספינה סגאי בין שיצי לשיצי דכורא והוא משל לדג שיש לו שני סנפי' אחד לצד הראש ואחד לצד זנבו. וכן האדם יש לו שני דרכים או שילך בעצת היצר טוב שמיעץ אותו ללכת אחרי עצת נפשו המשכלת אשר משכנה במוח או שילך אחר עצת היצה"ר המושכו לצד הגוף. ומלחמה כבידה לאדם תלתא יומא ותלת' ליליא שהמה ימי הילדות והעמידה והזקנה. וכן אמרו ג' משמורות הוה הלילה משמורה ראשונה חמור נוער הוא ימי הילדות משמורה שני' כלבים צועקים הוא ימי העמידה שהאדם יש לו צרכים הרבה לפרנס ולהשיא י"ח וצועקים הב הב, משמורה ג' ימי הזקנה שהגוף ישיח לארץ וזה תינוק יונק משדי אמו. ואשה מספרת עם בעלה שהנפש עתידה עד מהרה ליתן דין וחשבון, ובכל ג' הימים יש לו עבודה קשה בין ביום בין בלילה. איהו בזקיפ' ואנן בשיפולי שהיצה"ר מראה לאדם כי אלה ההולכים לעצתו דרכם צלחה, וכמאמר אסף בתהלים ע"ג כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה כי אין חרצובות למותם ובריא אולם בעמל אנוש אינימו ועם אדם לא ינוגעו ואנן בשפיל', כ' בעו"ה התורה ות"ח בתכלית השפלות. אמנם רבב"ח אמר כי לא יפול לבנו כי לא נחשוב אשר הספינה תטבע חלילה במצולות הלחץ והצרות אשר תקפו עלינו בחמת שונאינו ומנדינו, הי' לא תהי' הספינה תפלג לה דרך בין הגלים אשר יעברו עלי' ויחפצו לנטותה הדרך, וע"ז אמר וכי תימא לא מסגי ספינתא טובא שהספינה בסיבת המלחמה הכבדה לא תגיע לתכלית הטוב אשר הציגה לה למטרה, כי אתי רב דימי אמר כמיחם קמקמי דמיא מסגי שתין פרסא, שכל מה שהיצה"ר בוער כאש נגדו ע"ד שאמרו חז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו הספינה מסגי שתין פרסה, ע"ד שאמרו חז"ל בב"ק שתין רהוטי רהיט.. והוא ינצח כל המניעות העומדים כנגדו, ע"ד הקרא וקוי ד' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים יריצו, ולא יעפו ילכו ולא יגעו, וחתני הרב הגאון מה"ר נתן נ"י כעת אבד"ק ראהטין פי' כמיחם קומקמי דמי' כי לפי חוקי הטבע יגדל כל דבר במדתו אם יהי' במצב החם, לבד במים מעת שיגיעו לארבע מעלות (4 גראד צעלזיאס) יגדל בעירתו יותר כל. עוד שיתקרר, עד שבהגיע למצב הקרח יגדל במדתו ממה שהי' במצב הנוזלי. ולכן כאשר יתנו מים בתוך כלי ויגיע למצב הקרח תבקע הכלי כי נתגדל בערכו ואין לו מקום. וע"ז אמר כמיחם קומקמי דמי' אם כי היצה"ר הנמשל לחום יגדיל ערך הדבר וירבהו במדתו אבל ההולך בעצת התורה שנמשלה למים יהי' הדבר בהיפך שכל מה שיקרר חמימת היצר יגדל וירום ויעלה למעלה למעלה. ושדי פרשא גירי וקדמי לי' איהו. הנה הגירא בעת אשר הפרש יורה בקשת סופה תפול לארץ כי הארץ תמשכנו לכח המושך מהארץ. וכן אורחת כל ההולכים בעצת יצרם שתקות אנוש רמה, וכן כל עצת היצה"ר כמשל מג' אוהבים, ומכל ההון אשר ישבע לא ירד אחריו מאומה אכן האיש אשר הלך בעצת היצ"ט. לא תמשכהו האדמה, רק יהי' לנצח בעולם שכולו טוב ומצות ומע"ט פרקליטים לפניו, ואמר רב אשי האי גילדנא דימא הוא ופירש"י זה דג הקטן שבים אל תסבור שזה רק לאדם גדול גבור ונעלה. אך גם כל אדם לפי מדרגתו יוכל לבא למעלת השלימות אם ילך בעצת התורה והיצה"ט:
והנה עוד יש מופת שהאדם ילך אחר עצת היצ"ט כי הרשעים א"א שיתאחדו ויבקשו שכל אחד יהי' כמוהו כמאמר הקרא נפש רשע אותה רעה לא יוחן בעיניו רעהו לא כן הצדיקים על כן אין שלום אמר ד' לרשעים. וכאשר חטאו ישראל חרבה עירנו וישראל נתפזרו בין האומות:
יד ועל כן שאלו סבי דבי אתונא אית לן ריחי' דתבירא חייטי' הכוונה שישראל נתפזרו בין האומות לאשר שמעו לעצת היצר הנמשל לאבן מי יכנסם יחד. וע"ז השיב כרכו מינה גרדי ואחייטי' הכונה שלעתיד לבא יבוער רוח הטומאה מן הארץ. וצדיקים מהפכים היצה"ר ליצ"ט. ע"ד שאמרו בכל לבבך בשני יצרך שגם היצה"ר יתהפך, ועל זה השיב כרכי לי מינה גרדא הכונה שהאבן שהוא היצה"ר הוא מסייע לאדם שהוא לוחם נגדו. וכמאמר הרב המגיד מקאזניץ זצ"ל במאמר חז"ל מלאך אני ומיום שנבראתי לא הגיע זמני לומר שירה עד עכשיו. כי תכלית בריאת היצה"ר שלא נשמע לעצתו על כן מלאך רע בע"כ יענה אמן ויסייע לאחד כל ישראל לאהבה את ד' כמאמר הנביא בהושע ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ. איך יקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד, אם ישימו להם ראש אחד שגם היצר הרע יתהפך וילכו אחר עצת נפשם המשכלת אשר משכנה בראש ובמוח יעלו. מן הארץ. שיתעלו ויסורו מעבה החומר מאתם כהדא תרנגולתא דמנערה אגפה מן קוטמא כמבואר במדרש ואז יעלו אבר כנשרים ילכו ולא יעפו:
טו וזה ביאור המסורה, לעומת מאמר הראשון מרבב"ח אשר בו הראה שהאדם בעל בחירה ואינו מוכרח אמר עשה לך אשר תמצא ידיך, לעומת מאמר הב' מרבב"ח אשר בו הראה לדעת איך היצה"ר מפתה לתאות אכילה והערב, ומבלה ושוטף כל מדה נכונה, על זה אמר עשה לך חרבות צורים ושוב מול את ישראל שנית כי מילה הוא צמצום התאות, לעומת המאמר השלישי מהורמין בר לילתא מרבב"ח אשר בו הראה לדעת גנות האנשים אשר ירדפו אחרי הון ועושר ותאות המועיל אמר עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארם, וזה ג"כ לעומת מאמר הרביעי אשר קרא להיצה"ר אורזילא בר יומי, ולעומת מאמר החמישי שחזי אקרקתא דהגרוניא אשר בו הראה כחו של ת"ח ועשיר אמר עשה לך שתי חצוצרת כסף כמש"כ דהת"ח יכול להנות מהעושר, ולעומת מאמר הששי דיתבא לי' אכלה טינא באוסייה שהוא רמז לבע"ת אמר עשה לך תבת עצי גופר לבל יטבע משטף מים הזדונים, ולעומת מאמר השביעי בהאי כורא דיתבא לי' חלתא אגבי' אמר עשה לך כלי גולה הכונה שאל תבטח על מה שנתן לך זכות אך תדע שאתה בגולה, ולעומת מאמר השמיני שהגיע בין שיצי לשיצי אמר עשה לך שרף ושים אותו על נס:
והנה בהגיע עת דודים אשר בו יצאנו ממצרים צוה הקב"ה להשבית החמץ, אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכ' הרדב"ז שהוא הציווי להשבית היצה"ר שהוא השאור שבעיסה, על כן הקדמתי לך מאמרים האלה לדעת איך לכבוש היצה"ר ולבטלו כן ד' יעזרנו לבטל היצה"ר ויקוים ובערה רוח הטומאה מן הארץ ובא לציון וגו', עד כאן הדרוש:
(בהתחלת הדרוש נכתב שנת תרי"ג וצ"ל תרנ"ג):