בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
דרושים · דרוש ב
בעזה"י דרוש באגדה לשבת הגדול שנת תר"מ. ולקחתם אגודת אזוב הה"ד כל פעל ד' למענהו אתה מוציא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית לא ברא אלא לכבודו ולעשות בהם רצונו ביום הראשון ברא שמים וארץ אף הם לכבודו בראם וכו' וכן האור שברא לכבודו היא דכתיב עוטה אור כשלמה מה נברא ביום שני רקיע לכבודו ברא שיעמדו שם המלאכים ויהי' מקלסין אותו מה ברא ביום ג' דשאים ואילנות ומצינו שהדשאין מקלסין אותו. ומנין אף האילנות שנאמר אז ירננו עצי היער מלפני ד' אתה מוציא שצוה הקב"ה מן האילנות לעשות מהן מצות בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב וטהרת מצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב. וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ועל שתי המזוזות וכן ברא המים ביום ג' שכינסן מעל הארץ ומשם קלוסי עולה וכו' ביום ה' ברא עופות לכבודו להקריב מהם קרבן מה נברא ביום ו' בהמות לכבודו להקריב. מהם קרבן וברא בו אדם לכבודו שנאמר הללו את ד' מן הארץ הוי כל פעל ד' למענהו:
עוד שם ועבר ד' לנגוף את מצרים וכו' לעתיד לבוא הוא עובר ודן את עולמו לכך כתיב מה אעשה כי יקום אל מפני מה עתיד לקום מפני צעקת עניים ואנקת אביונים. עוד בש"ס דשבת דף קי"ז מפשיטין את הפסח עד החזה וחכ"א מפשיטין את כולו וכו' להבין טעמא מאי כל פעל ד' למענהו ומאי למענהו איכא שלא יסריח:
עוד במדרש תהלים הובא בבינה לעתים דרוש ל"ב. עולם חסד יבנה משל למה העולם דומה וכבוד של הקב"ה למלך שהי' לו אוצרות כל טובה ואמר על מה אלו מונחין לוקח אני עבדים ומאכילן ומשקן והן מקנסין אותי כך הי' העולם תהו ובהו עמד וברא את העולם והשליטו בכל טוב כדי לקלסו ועלינו מה לעשות לקלס ולברך וכן היא אומר כל הנשמה תהלל י"ה:
א תכלית בריאת תבל ומלואה אשר ברא הקב"ה יתב"ש הי' באשר הקב"ה הוא הטוב והמטיב ועלה ברצונו יתברך להודיע נצחתו ומציאתו כי אין שמחה והצלחה וטוב יותר מההכרה העליונה והשגת הדעת אלקותו יתברך. וע"כ ברא תבל ומלואה והודיע לבני אדם גבורותיו למען יבינו תהלתו וישיגו מציאתו ויתאחדו ויתקשרו באהבתו וביראתו ויצליחו וישישו כל ימיהם אתו יתברך. ואשר צוה ד' להללו ולכבדו גם זאת לא למענו יתברך כי הוא א"צ לכבודם ואך למענינו צוה ד' את הברכה כי אין שמחה בעולם כשמחת הכרת האמת והשכלת הטוב. וזה ביאור מקרא קודש אשר שר המלך הקדוש בתהלותיו יהי כבוד ד' לעולם ישמח ד' במעשיו וגו' אשירה לד' בחיי אזמרה לאלקי בעודי יערב עליו שיחי אנכי א אשמח בד' (תהלים ק"ג) כי אף אמנם שהקב"ה מקבל תהלותינו וערב לו ית' כיבדנו אם כי הוא יתברך ויתעלה א"צ לו ויערב עליו שיחי כי אנכי אשמח בד' כי אין לנו שמחה גדולה מהכרת אלקותו יתברך וע"כ יקבל קלוסינו ובראנו לתכלית הנשגב הזה וכן שר המשורר הקדוש שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו התהללו בשם קדשו ישמח לב מבקשי ד' (שם סי' ק"ד) כי זאת הי' תכלית בריאתינו וקבלת קילוסינו לא למענו יתברך אך למענינו שנשמח באהבתו והשכלתו וכן אמר המשורר הקדוש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. וכן אמר המלך החכם סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם כי זאת תכלית הבריאה לירא את אלקים ולשמור מצותיו:
אמנם לחשוב שתכלית כונת בריאת העולם הי' להלל ולשבח להשי"ת לא יתכן כי מה נסכון למלך נורא וקדוש אם אנו משבחין ומהללין אותו. וכבר פי' בבינה לעתים דרוש ל"ב מקראי קודש כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך שאפי' בעודך אלקים לבדך קודם שנברא העולם היית גדול כמו אחר הבריאה:
ב ובגמ' קידושין ד' ל"א דריש עולא אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ד' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך בשעה שאמר הקב"ה אנכי ולא יהי' לך אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות הראשונות רבא אמר מהכא ראש דברך אמת ר"ד ולא סוף דברך אלא מסוף דבריך ניכר שראש דברך אמת. כונת חז"ל דאוה"ע כששמעו דברות הראשונות חשבו שהקב"ה השמיע דברי קדשו למען ייראו מלפני' ולכבוד עצמו הוא דורש. אמנם כששמעו כשאמר הקב"ה כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וזה ודאי לטובתינו ולהצלחתינו חזרו והודו שגם דברות הראשונים לא הי' לכבוד עצמו אך לטובתינו ולהצלחתינו השכל וידוע שמו יתב' ורבא הוסיף לפרש בזה קרא ראש דברך אמת כי מסוף דבריו הקדושים ניכר שהקב"ה חפץ אך טובתינו הלא נראה שצוה מצות שבין אדם לחבירו וגם הזהיר לא תחמוד בית רעך וגו' שלא נטע בלבנו אהבת הקנינים המדומים רק לכסוף קניני השכל ושלימות הנפש. והצלח' הרוחניות לאות כי חפץ אך טובתינו ומלת אמת כוונתה דבר מבלי נגיעה כמו חסד של אמת (טרייע) ולכן אמר גם ראש דברך אמת שהשי"ת אמר הכל לטובתינו ונלמד זאת מסוף דברי' יתב'. ומכל זה יפלא על המדרש שהצגנו בראשית המאמר שמבואר שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית לא ברא אלא לכבודו וכי לכבודו הי' צריך ולא עוד אלא שנשען על מקרא קודש כל פעל ד' למענהו. והרי כן אמרו בתחלה אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש ושוב הודו כי כל דברי ד' אמת וכבר נתעורר ע"ז בדרוש לשה"ג הנדפס מחדש להגאון מהר"ל מפראג זצלה"ה. אולם נבאר דברי המדרש בהקדם מה שהערנו בדרוש לשה"ג תרל"ט כי תשוקת הכבוד היא בב' אופנים האחד יכסוף שיכבדו אותו לטובת עצמו שהאדם מדיני בטבע ואין בידו לחיות רק באמצעות החבורה. וע"כ יכסוף שיכבדו אותו להיטיב לו והוא כמו תשוקת העושר והגבורה כי גם המה אך לתכלית הנ"ל. ואמנם השני יכסוף שיכבדו אותו למען ישמעו בקולו ללכת בדרך הטוב וזאת היא התשוקה הנבחרת ובאופן זה צוה הקב"ה שיכבדו אותו למען ישמעו לדברי' וע"ז אמרו איזה מכובד המכבד את הבריות שמשתמש ונכסף למעלות הכבוד לא למענו אך לטובת הבריות שיטיבו צעד על ידו:
ג ובבחינה זו אמרו חז"ל דבריהם במדרש שהצגנו לעיל ועוד יפורש יותר עפ"י מקרא קודש וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב (תהלים ק"ו) ופי' הא"ע כונת הכתוב דהי' לומר כבודי. ואמנם יש לפרש עפמ"ש החוקרים שנשית לב על כלל גדול בדת אלקים אשר בו נכלל כלו כאשר הוא יסוד מוסד בכל חכמה ומדע, וכמ"ש בהקדמת ספרי בית יצחק ואמרו שהכלל הוא תן כבוד להרוחני ותראה כבוד הרוחני בכל מעשיך בין בחיוב בין בשלילה (אכטע דיא פערזעהנליכע ווירדע דעס גייסטעס אונד בעוויזע דיעזע אכטונג מיט דיינעם געזאמטען טוהען אונד לאססען) ובזה נכללו כל המצות שבין אדם למקום לאשר הקב"ה הוא הרוחני האמתי וכן מצות שבין אדם לחבירו כי החיוב עליו לתה כבוד לאיש הנברא בצלם ולו נפש הרוחנית ואסור להנותו ולגזלו ולהעיד עליו שקר כי הוא רוחני כמוך ואין לך יתרון עליו וע"כ אמרו חז"ל במדרש שבפ' קדושים תהי' נכללו רוב גופי תור' שהפרשה תחלתה בקדושים תהיו כי קדוש אני וסופה והתקדשתם והייתם קדושים. ואשר ע"כ אמרו חז"ל כשאמר הקב"ה אנכי וכו' אמרו אוה"ע לכבוד עצמו הוא דורש כיון ששמעו מצות כבד חזרו והודו וכו' רבא אמר מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת והכונה דאם הקב"ה צוה לכבד אותו יתב' א"כ נכלל במצוה הזאת לכבד נפש המשכלת חלק אלוה ממעל. וע"י כן ישמעו כל חקותיו ומצותיו שבין אדם לחבירו ולא זאת כבוד עצמו אך כבוד כל ברואיו וע"כ אמר המשורר הקדוש וימירו את כבודם בתבנית שור. כי במה שהמירו את. כבוד ד' גם כבודם המירו דאם לא יכבדו להקב"ה הרוחני האמתי איך יכבדו הנפש הנאצלת והמירו איפוא את כבודם בתבנית שור:
ד ומעתה כונת המדרש נכונה כל פעל ד' למענהו אתה מוצא שכל מה שברא הקב"ה בששת ימי בראשית לא ברא אלא לכבודו ולעשות בהם רצונו לכבודו שידעו כל ברואי מטה כבוד אדונינו יתברך וע"י כן יעשה רצונו יתב' לטוב לנו כל הימי' ביום ראשון ברא שמים וארץ אף הם לכבודו בראם שעל ידם יכירו כח מלכותו וכן האור ברא לכבודו והוא האור הספוגי שקורין עטעו כמ"ש המפורשים. ביום השני ברא מלאכים שיקלסו אותו וישיגו שלימותו כמ"ש העקידה בכמה מקומות שעל זה נאמר עושה דברו לשמוע בקול דברו. ביום הג' ברא דשאים ואילנות והם מקלסין להקב"ה שאנו רואין אשר יצאו הדשאים למינם ובצביונם ותפארתם, והיא עדות שהקב"ה בראם כמ"ש בש"ס דחולין בשעה שיצאו דשאים למינם פתח שר העולם ואמר יהי כבוד ד' לעולם וכן אתה מוציא שהקב"ה צוה לעשות מצות באילנות וזה קילוס להקב"ה בעשות מצותיו יתב' על ידן. וזה ג"כ כונת המדרש תהלים משל למלך שהי' לו אוצרות כל טוב. והנמשל היא שהקב"ה הי' לו השכלתו יתב' שהוא סגולת ההצלחה וכו' עמד וברא את האדם והשליטו בכל טוב כדי לקלסו הכונה שנתן בלב אדם השכלתו כדי לקלסו כי זאת הוא עיקר הצלחת האדם. והנה כונת הגמ' דשבת קי"ז דמפשיטין העור כולו משום כל פעל ד' למענהו ג"כ הכונה דבאמת הפשטה לאו עבודה היא ואינה דוחה שבת ומשום כבוד הבשר שלא יסריח אינו ראוי לחלל שבת כי נראה שיש להקב"ה איזה תועלת הלילה. ובאמת אצל הקב"ה חביב כבוד ישראל יותר מכבודו ולא הי' לחלל שבת משום כבוד קדשים וע"כ אמר כל פעל ד' למענהו שהכל ברא לכבודו לפי שכבודו יתב' הוא כבודם וע"כ חס הקב"ה על כבודו למענהו. וצוה לחלל שבת מפני כבוד קדשים כי זה ג"כ כבודם:
ה והנה חשב במדרש בד' מקומות צוה הקב"ה לעשות באזוב בפרה אדומה צוה להשליך בשריפתה עץ ארז ואזוב והזאת מי נדה צוה לעשות באזוב וטהרת המצורע צוה לעשות בעץ ארז ואזוב וכן במצרים צוה להגיע הדם אל המשקוף ואל שתי המזוזות באזוב. ונ"ל לבאר. דהנה האדם יחטא בג' א' באהבת הערב כי יתאב לדברים הערבים ומקום התאוה בחלק התחתון שבאדם והיא בכבד, וע"י כן יכשל במאכלות אסורות נבילות וטריפות ואיסור וזנות וצוה שיקדש האדם החלק הזה ויאכל אך לשם שמים ולא יסיר אחרי תאות הגו נמשל החלק הזה להעזרה אשר שם המזבח. והקב"ה צוה אשר האדם יקדש עצמו לעבודתו יתב' ויאכל אך להחיות גוו והמותר שרוף ישרף באש. וזאת שריפת הפרה שהיא שריפת תשוקת הבהמיות תבוא אמה ותקנח על בנה. וחטא זה בא מכח יסוד המים אשר בקרבו. החטא הב' אשר יחטא האדם הוא בכח המתעורר אם ירדוף אחרי המועיל לעיניו ויכסוף לקנינים המדומים. וע"כ יכשל באיסור גזל וגניבה ועדות שקר ודומיהם ומשכן החטא בלב. ולעת יקדיש האדם החלק הזה ויסתפק באשר יש לו ולא יתאוה לקנינים המדומים וישליך אלילי כספו וזהבו כי אז נמשל החלק הזה להיכל אשר שם המנורה הטהורה והשלחן כי אז ד' יאיר עיניו בתוה"ק וזה השלחן אשר לפני ד' ואלה תפילין שביד זה בא מיסוד הרוח אשר בקרב האדם. החטא הג' אשר האדם נכשל היא ע"י קנאת איש מרעהו ומקורו הגאוה אשר ידמה בנפשו כי הוא גדול מחבירו ע"כ יצר לו מאוד אשר לרעהו הפחות ממנו לפי דעתו יותר כבוד ממנו ועל כן יכשל באיסור היותר גדול בלה"ר וברכילות ובמסירות ולפרקים בא לידי ש"ד להלבין פני חברו ברבים וחטא הגאוה מקורו במוח וחטא הלשון הוא מהחטאים היותר חמורים כמאמר חז"ל כל המדבר לה"ר חטאו קשה יותר מע"א ג"ע וש"ד וחטא זה נולד מיסוד האש אשר בקרבו ולעת יקדיש האדם החלק הזה לאדונינו ית' דומה הוא לקדשי קדשים אשר שם חביון עוזו הארון הקודש ובמקום מחשבת גאה וגאון ולה"ר יחשוב בהשכלת אדונינו יתב' וישעבד מוחו וחושיו לקונו ואלה תפילין שבראש:
ו ולתקן ג' החטאים תועילנה שריפת הפרה והזאת מי נדה וטהרת המצורע כי שריפת הפרה באה לתקן החטאי' הבאים מכח נפש הבהמית ואהבת הערב. והזאת מי נדה בא לתקן טומאת המת הבאה ע"י כח המתעורר ומאהבת המועיל וכבר אמרו חז"ל שהנבלה אינה מטמאה רק יום א' וא"צ הזאה רק טומאת מת ואמרו חז"ל יום שמת רבי בטלה כהונה. והבנת הדבר לפי שבעת האדם עושה מעשה ופעולה ויחשוב בה מחשבה ורעיון יצא חלק מנפשו מהכח אל הפועל והי' אם במותו יפרדו חלקי נפשו מגופו הפרדה שלימה וגמורה אז אין מבוא לשום טומאה. אך אם חלקי הנפש מעורבין בחלקי הגוף וע"י כן יצאו גם חלקי הנפש מעורבין כגון שנתן צדקה להתפאר למען יהי' נקל לו להרבות קנינים המדומים והי' במותו מעורבין חלקי הנפש בחלקי הגוף. ואז יש לטומאה מקום לאחוז בו כאשר ישפך האדם דבש ונשארו עוד טפים בהכלי ונדבקו בה זבובים כמ"ש באור החיים וכן יש מקום לכוחות הטומאה לאחוז בחלקי גופו לאשר מעורבים כחות הנפש בגוף. וע"כ אמרו יום שמת ר' בטלה כהונה כי רבינו הקדוש אשר העיד על עצמו מימי לא נהניתי אפי' באצבע קטנה כי כל מעשיו לש"ש. ובמותו התפרדה נפשו מגיו פרידה שלימה יום שמת בטלה כהונה. וע"כ אמרו בנדה אשתו של לוט אינה מטמא המת מטמא ואין נציב מלח מטמא יען שהיא לא עשתה שום מצוה וכל מעשי' הי' לצורך גווה. ולא הי' שום חלק הנפש בגופה היא נציב מלח בלי שום תערובת ואינה מטמאה. וע"כ באה הזיית מי נדה לטהר המת ולתקן אהבת המועיל כאשר יבואר. וטהרת המצורע בא לתקן חטא הגאוה אשר על ידה נכשל בלה"ר ומסבה זאת באה הצרעת כמאמר חז"ל זאת תורת המוציא רע ולה"ר בא מאהבת הכבוד. ולעומת הג' החטאים הראשים האלו אמרו חז"ל בברכות ה' לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר וכו' אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא ק"ש אם נצחו מוטב ואי לא יזכיר לו יום המיתה. כי אם היצה"ר מסיתו לרדוף אחרי הקנינים המדומים יום ולילה לא ישבות והיא אהבת המועיל יעסוק בתורה שיקבע עתים לתורה ואל ירדוף אחר קנינים המדומים כמאמר חז"ל לא כל המרבה בסחורה מחכים. ואם יסיתהו היצר ללבוש גאה וגאון יקרא ק"ש ויזכור גדולת אדונינו יתב' ושפלת אדם מעפר יולד וישפל בדעתו. ואם יסיתהו ללכת אחרי בולמוס התאות יזכור לו יום המיתה כי אז אבדו עשתנותי' ביום שינטו צללי ערב ויזועו שומרי הבית. וכל אלו ג' החטאים יתוקנו במדת הענוה אם יזכור כי עפר הוא והסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עביר' כי אז לא יכסוף לאהבת הערב בזכרו גו האדם מה הוא ולא יכסוף לאהבת המועיל ורבוי הקנינים ולא יהי' גאה וגאון לדבר לה"ר ורכילות. ואמנם בעת חפץ ד' להוציא ישראל ממצרים צוה אותם על ג' מצות פסח מצה ומרור לתקן ג' החטאי' הראשים האלו כאשר יבואר.
ז וזה הטעם שהקדימו אנשי כנה"ג לקרוא ג' פרשיות שקלים זכור פרה קודם פרשת החודש לתקן ג' חטאים האלה ובפ' החודש יתוקנו ג' החטאים ביתר שאת, לעומת חטא אהבת המועיל לכסוף לרבוי קנינים המדומים קורין פ' שקלים ובפרשה הזאת צוה ד' לתת שקלי צדקה לאות ולמופת כי זה חלקו מכל עמלו אשר יפריש מהונו ויגנוז במקום שאין היד שולטת בו וזולת הצדקה רבוי הקנינים ללא הועיל ואמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט וקול ד' שובר ארזים בדברות קדשו העשיר לא ירבה כי הון ועושר לא יגדילהו על זולתו. והדל לא ימעיט כי דלת האדם לא ימעיטנו ממצבו ולא ישפיל ערכו כי כל בני אדם עשיר ואביון יחד שוים לטובה אשר ע"כ לא תהי' מחשבת אדם אך להרבות הונו. ואין מלוין לו לאדם לא כסף וזהב אך מעשים טובים. ולתיקון חטא הגאוה ולה"ר קורין פ' זכור אשר בו זוכרין רשעת עמלק אשר גאה וגאון הי' בעוכרי' והמן הרשע אשר רצה כי כל ישראל יכרעו תחתי' ובקש להשמיד את כל היהודים ודבר להצר על ישראל.
ח ואמרו בפסיקתא כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וכתיב זכור את יום השבת כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו. אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו. וכוונת חז"ל עפ"מ שביאר בחובת הלבבות דאף שהאדם צריך שיהי' שפל על חלקי גוו אמנם על חלקי נפשו המשכלת לא יהי' שפל אך יגבה לבו בדרכי ד' וכ"כ בעקידה וע' בכלי יקר מה שפי' הסתכל בג' דברים ואי אתה בא לידי עבירה, והדברים עתיקים. וע"כ האדם הישר בכל ימי השבוע מסתפק במיעוט לעומת הגוף השפל. ואמנם בש"ק יגבה לבו בדרכי ד' ויתענג בשמחה וטוב לבו לרומם נפשו אשר תתרפק על דודנו אבינו שבשמים וע"כ הוקשה לו כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק אשר גאה גאה ללחום נגד ה' והקב"ה השפילו לאות ולמופת שהאדם צריך להיות שפל בדעתו וכתיב זכור את יום השבת לקדשו לענגו במאכלים ולקדשו ולהגביה למעלה בדרכי ד' כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו כי על הנפש המשכלת אל יהי' שפל אך יגבה לבו בדרכי ד'. ועל הגוי' האדם יהי' שפל וישח איש. ולתיקון אהבת הערב ותשוקת נפש הבהמית קורין בפ' פרה לשרוף הפרה ועמה תאות הערב ללא טוב. ואמנם, אח"כ קורין בפ' החודש אשר אז צוה ד' לחדש כנשר ימי הנערות ולצאת לקראת נשק ללחום מלחמו' תנופה נגד היצה"ר ולבטלו כעפר. כאשר ע"ז בא מצות השבתת חמץ והכונה לפמ"ש החוקרים הראשונים דג' יסודות אש מים רוח הם פועלים אמנם יסוד העפר הוא מתפעל ולא פועל וע"כ מבטלין ג' פשעי ישראל וכח היצה"ר אשר יסית לאהבת הערב המועיל והכבוד ועושין היצה"ר כעפר שיהי' מתפעל ולא פועל.
ט וצוה השי"ת על ג' מצות פסח מצה ומרור. וע"כ אמר המגיד בשם ר"ג כל שלא אמר ג' דברים אלו בפסח לא יצא י"ח. דאף שבעוה"ר אין לנו פסח מ"מ נזכיר המצוה ועמה הכונ' אשר צפונה במצות הקדושות האלה. ובאה מצות פסח לבטל אהבת המועיל אשר על ידה יסיתהו היצר להרבות קנינים המדומים וד' צוה לקחת פסח ולמנות במנין כפי הצורך לא יותר. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו גם לא צוה לקבל בחנם אך משכו וקחו לכם לשלם במיטב. ולא יחוס על זהבו וכספו. והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו כי לא ידאג אדם על יום מחר אך ישליך על ד' יהבו ומאן דיהיב חיי יהיב מזונא ובאה מצות מצה להורות על שפלות האדם לבל יהי' גאה וגאון כמדת החמץ העולה למעלה, ומצות מרור לבל יכסוף האדם לאהבת הערב אך יזכור כי רבו תמרורים וימעט הטוב ומעט דבש אכול דייך ואל ישמע לעצת הנפש המתאוה אך מצות ד' ינעמו עליו. ואחרי שכל מצות האלה בשורש הענוה יסודם הטיבו מה שאמרו במדרש שבד' מקומות צוה דקב"ה על האזוב ולשריפת הפרה שהיא ביטול כח התאוה שבא מיסוד המים וצוה בארז להורות שאין גזעו מחליף כי הגוף בכל יום הולך ומתמעט כאשר אמרו חז"ל זקני ע"ה כ"ז שמזקינין דעתן מטורפת ופי' בעקידה שמרמז על כחות הגוף ובאזוב להורות על שפלות האדם שצריך להכניע עצמו בזכרו כי מעפר יסודו וצוה להזות מי נדה לטהר מטומאת מת והוא תיקון החטאים הבאים מיסוד הרוח תולדתו אהבת המועיל וע"י היסוד הזה שורה רוח הטומאה שהיא מסטרא דמסאבא. באזוב. להורות שבכח השפלתו וענותו גם רוחו יתרפא לבל יתעורר לאהבת המועיל לא ברוח ד'. וטהרת המצורע בא לתיקון חטא הגאוה ואהבת הכבוד הוא מיסוד האש וצוה לקחת עץ ארז ואזוב לרמוז כי לפרקים האדם צריך להשתמש במדה הזאת על דרך ויגבה לבו בדרכי ד' ועכ"ז צריך להשפיל עצמו שאם יזח דעתו יאמרו לו יתוש קדמך וצריך לטהר באזוב.
י ובמצרים שאז נתקנו ג' החטאים האלו הבאים מיסוד מים אש ורוח צוה הקב"ה לטבול הדם באזוב ואמר משה רבינו ולקחתם אגודת אזוב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות, אגודת אזוב מורה על ענוה וטבלו בדם שבא מיסוד האש ויסוד המים להורות שיהי' מהול אש ומים מדת החמימות ומדת הקרירות בענוה. כי ב' מדות האלו נצרכות בקודש החום למצות והקור לעבירה כמו שפי' הבל"ע צינים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם ואם יהיו מהולים בענוה כי אז ישתמש בכל אחד כפי הצורך והגעתם אל המשקוף זה הקב"ה ואל שתי המזוזות זה משה ואהרן כמאמר חז"ל במדרש כי באמצעות המדות היקרות האלה יוכל אדם לבוא למדרגה גבו'. וזאת כונת המדרש מה שאמר כתפוח בעצי היער למה נמשל הקב"ה לתפוח לומר לך מה תפוח זה נראה לעין בלא כלום ויש בו טעם וריח נ"ל לפרש עפ"ד העקרים שפי' בפרק שירה אתרוג אומר כתפוח בעצי היער. כי בימים קדמונים נטעו אלנות להיות לצל משמש וגם לאכל מפרים. והאתרוג צלו מעט אך אח"כ יהי' לו פרי יקר וע"כ אמר אתרוג אומר כתפוח בעצי היער שהנוטע ישבע עמל ותלאה מחורב ומשמש שיכה על ראשו אך בסופו ישבע נחת. כן דודי בין הבנים שלע"ע צר לי בצלו חמדתי וישבתי. אף כי מעט צלו פריו מתוק לחכי וע"כ אמר נראה לעין בלא כלום כי צלו קצר ומעט.
ישמעו חכמים ויוסיפו לקח בחג הקדוש הזה לבל ירדפו אחרי הון ועושר ואהבת המועיל הבא מיסוד הרוח. אך יסתפקו במיעוט לבלי יצטרכו להונות איש את רעהו. וביחוד הנני להזהיר אחב"י על יושר המדות והמשקלות כי זה חטא גדול בעוה"ר לבלי נתן מדה צדק ומשקל צדק והתורה הקדושה הזהירה ע"ז בכמה מקומות ובעוה"ר נכשלים בזאת ובאיסור רבית כי אינם עושים היתר עיסקא כדת וזה ג"כ איסור גדול.
יא ואמרו חז"ל בב"מ. אמר רבא למ"ל דכ' רחמנא יציאת מצרים ברבית יצי"מ גבי ציצית יצי"מ במשקלות. אני הוא שהבחנתי במצרים בין טפה של בכור לטפה שאינה ש"ב אני הוא שעתיד ליפרע ממי שתולה מעותיו בנכרי ומלוה אותם לישראל ברבית וממי שטומן משקלותיו במלח וממי שתולה קלא אילן בבגדו ואומר תכלת הוא. ולהבין למה הקב"ה תלה איסור רבית ומשקולת וציצית ביצי"מ. נ"ל עפ"י שאמרו חז"ל שבזכות ד' דברי' נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא הי' פרוצים בעריות ולא הי' בהם דלטורין וכונת חז"ל שלא שינו את לשונם שלא דברו אחד בפה וא' בלב כי יש בזה אונאת דברי' מדבר עם חבירו ולבו בל עמו. ואמרו חז"ל במקרא לא תונו זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד הלשון וכו' היתה לפניו גחלת נפח בה ובערה רקק בה וכבה אמר ר' ינאי ככר טבל אכלו עד שלא עישרה מות ביד לשון עשרו ואכלו חיים ביד לשון, ופירשתי בספרי שיח יצחק עפ"ד המגיד מדובנא שפי' לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה כי יש אדם שמוכר כמו חבירו ועובר בלאו והזהירה התורה ע"ד משל האחד מכר אמה פשתן או צמר בד' זהובים. ובא השני ומוכר אמה צמר בג' זהובים. אבל נותן אמה קטנה שאינה מחזקת אלא ג' רבעי אמה א"כ הוא לא אינה את רעהו ומ"מ עבר בלאו והיא אונאה שאסרה תורה וזה שאמר הכתוב לא תעשו עול במשפט שלא תעשו עול ונראה לך שהוא משפט. והאיך אפשר דבר זה ופירשה התוה"ק במדה במשקל במשורה ע"ד הנ"ל ע"כ דברי'. ועפ"ז פירשתי המדרש שהקשה להמדרש ק' הגמ' למ"ל לאו באונאה והרי כתיב לא תגזול וע"כ פי' המדרש דמיירי רק באונאת דברים ע"ד האמור שהוא מוכר בזול ונותן אמה קטנ' ואינה גזילה רק אונאה ולזה אמר המדרש זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון דכל עיקר החטא הוא בהלשון שאמר שמוכר אמה בעד ג' זהובים ונותן ג' רבעי אמה. וזה מייתי היתה לפניו גחלת נפח בה בערה רקקה בה כבה. כן הדבר הזה שביד לשון המוכר והלוקח מות וחיים ור' ינאי אמר ככר טבל ואכלו מות עשרו ואכלו חיים ומיירי בטבל טביל דרבנן דמותר לבטל לכתחלה א"כ למה אכלו טבל הרי יכול לבטל האיסור וע"כ מות וחיים ביד לשון ומעתה מה"ט תלה הכתוב איסור משקולת ביצ"מ דישראל יצא ממצרים בזכות שלא שנו את לשונם ולא דברו אחד בפה ואחד בלב ואיך יהין להונות את חבירו בדבר כזה והלא מות וחיים ביד לשון וע"כ אמר רבא אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור לשאינו של בכור בזכות שלא שנו את לשונם ואני הוא שעתיד להפרע ממי שטומן משקלותי' במלח ומאנה המוכר שנותן לו סחורותי' במשקל הכבד יותר. וממי שחוטא בפה ולשון ותולה מעותי' בנכרי או שתולה קלא אילן ואומר תכלת היא.
יב ואשר תלה הכתוב מצות ציצית ביצי"מ י"ל עפ"י דברי חז"ל במנחות מעשה באדם א' שהיה זהיר במצות ציצית ושכר זונה אחת ובאו ציצית וטפחו לו על פניו ופירש ממנה אמרה לו מה מום מצאת בי א"ל העבודה שלא מצאתי כלום. אלא מצוה אחת צוה לנו הקב"ה, וכתיב אני ד' אלקיכם אני הוא שעתיד ליפרע אני הוא שעתיד ליתן שכר ועכשיו נדמו עלי כארבעה עדים. ולהבין הכח הגדול של מצות ציצית. נ"ל עפ"מ שאמרו חז"ל בברכות ד' ה' תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא סמוך למטתי ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דאמר ר"ח בר חנינא הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים וכו' ובהבנת המאמר נ"ל מה שנצטער שתהא תפלתו סמוכה למטתו לפי שבעוה"ר רבים נכשלים שקודם התפלה הולכים למו"מ ועושים מלאכתם ואח"כ מתפללים והוא מחסרון אמונה שאינם מאמינים שהקב"ה זן ומפרנס וע"כ צריך להתפלל קודם שהקב"ה ישפיע לו פרנסתו ולא יסמוך על פועל כפיו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וע"כ היה אבא בנימין מצטער על תפלתו שתהא סמוכה למטתו תיכף כשיעמוד ממטתו ואמנם אשר הצטער שתהי' מטתו נתונה בין צפון לדרום הכונה שיש אדם שהוא ממזג החם וכת התאוה גובר בו ויש אדם שהוא ממזג הקר והנה מי שכח התאוה גובר בו גם בנים אשר יולדו ממנו יהיו ממזג הזה והם עלולים לחטא בנקל. אמנם מי שאין כח התאוה גובר בו גם בניו ילכו בדרך הטוב ולא יקלקלו אורחותם והנה ידוע שמי שהוא בעל תאוה ר"ל אין בידו לעצור תאותו ותש כחו כנקבה. כי הוא אינו פועל רק מתפעל מהתאוה וע"כ הי' אבא בנימין מצטער שתהא מטתו נתונה בין צפון לדרום והכונה בין החמימות הנקרא צפון ובין הקרירות הנקרא דרום דאמר מר הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לי' בני' זכרים. הכונה שבניו אשר יולדו לא יהיו עמוסים תחת בולמוס התאות שיתיש כחם כנקבה אך יהי' זכרים כאיש גבורתם ללחום נגד יצר התאות:
יג ומזה יראה שהדרך הממוצע בין החמימות והקרירות הוא גדר בפני העריות ובמצות ציצית כבר כ' בעל העקדה שהתכלת מורה על דרך הממוצע בין הקרירות והחמימות בין השפלות והגבהות בין הכילות והפזרנות והיא דומה לרקיע שהיא מראה צבע הירוקות לא שחורה ולא לבנה. ואף שדרך הממוצע הוא הטוב מצד השכל כמאמר חז"ל בשעת שלום מלאך המות הולך בצד הדרך לא באמצע כי היא הדרך הטוב נבחר יותר אם האדם הולך בדרך הממוצע מצד שהקב"ה הורה לו הדרך הזה ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת שיקשור בדרך הממוצע עוד פתיל תכלת דומה לרקיע ולכסא הכבוד לקשר בגדי' הנקרא מדות בפתיל אזהרת הקב"ה וישקוף על כסא הכבוד ואזהרת אדונינו יתברך ע"ד שאמר המלך החכם בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך. כי אם המדות האמצעות נבחרות מצד עצמן טובה כפולה ומכופלת עלינו אם נלך בהן מצד שהקב"ה צוה אותנו מצותיו הטהורות וע"כ מצות ציצית היא גדר לעריות. ובאו הציצית שהם ד' עדות וגדרו בעדו להפרישו מאשה זונה בכח מצות אלה ואזהרת התורה אגוני מגנא מבלי הכשל ח"ו וע"כ אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי בין טפה של בכור לשאינו של בכור בזכותן של ישראל שהיו גדורים בעריו' אני הוא שעתיד ליפרע ממי שמבטל מצות ציצית שהיא גדר בפני עריות. ומעתה ישמעו חכמים ויוסיפו לקח לקיים מצות ציצית כדין ויזהרו אחב"י מן עון המשקולת ומדות מבלי רמי':
יד ומה"ט אמרו במגלה ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור כי הנה אמרו חז"ל במה ששאלו קרי לי' יהודי משמע מיהודה קאתי וקרי לי' ימיני ומשמע מבנימין ומשני מרדכי מוכתר בנימוסין ה' ולא נודע פירושו דאם לא הי' מיהודה איך התיחס ליהודה ואמנם כפי הנראה נמצאו ביהודה ובנימין מדו' שונות אשה מרעותה דיהודה מזג התם ומדת הגבורה וללחום מלחמות ד' ולא יחות מפני כל וע"כ ברכו יעקב בגבורות ארי. גור ארי' יהודה וכן דוד הי' ממזג החם כמ"ש בבל"ע מאמר המדרש שראה שמואל את דוד אדמוני וירא ממנו אולי הוא מזרעו של עשו שהוא אדמוני א"ל הקב"ה קום משחהו כי זה הוא בעוה"ז וזה הוא בעוה"ב כי ירא שמואל מפני דוד הואיל והי' ממזג החם אמנם כש כשיתגבר על מדותיו ותכונת מזגו אז הוא הגבר הוקם על זה הוא בעוה"ב ולעומת זה בנימין הצדיק לא הי' בו אך מדת החסד וע"כ חס שאול המלך על אגג. והי' בחלקו של בנימין אולם והיכל ובית קה"ק ששם מדת החסד גוברת ורצועה הי' יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי שהמזבח נקרא אריאל כמאמר הקרא הוי אריאל אריאל. וע"כ הי' בחלקו של יהודה. ואחרי שמרדכי התלבש במדת הגבורה לבלי יכרע תחת המן הרשע וגם במדת החסד לחוס על ישראל לחמול עליהם ולמלטם מצרתם ע"כ קרי לי' יהודי וקרי לי' ימיני וזה מוכתר בנימוסין שמוכתר בנימוסי דרך האמצעי ואחרי שהדרך הממוצע נבחר ע"כ שושנת יעקב שהיא בעצמותה אדומה ונהפכה ללובן. ע"י האש כמאמר הזוה"ק והיא תואר ישראל אשר נהפך עליהם מה"ד לרחמים צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי אשר בכח המראות שלו הכלולים מאדום ולבן מגבור' וחסד נכון להפוך דינים לרחמים:
טו ואמרו חז"ל בתענית ד' כ' מילי דשיבתי הוה גמור. ופירש"י שהשדי' מזיקים מי שאוכל ואינו נוטל ידיו, נ"ל שמרומז בזה מה שאמרו חז"ל על מקרא קודש ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו מכאן אמרו כל האוכל בלא נט"י חייב מיתה, ואמרו כל האוכל בלא נט"י כאלו בא עא"א והבנת הענין נ"ל בדרך סמך ורמז. בתוה"ק הזהירה ורחצו ידיהם ורגליהם ע"ד רחצו הזכו דהאדם צריך לשמור ידי' שלא יגזלו ואמרו חז"ל בתענית ז' אין הגשמים נעצרים אלא בעון גזל שנאמר על כפים כסה אור. ואין כפים אלא חמס שנאמר מן החמס אשר בכפיהם ואין אור אלא גשמים שנאמר יפיץ ענן אורו. ואמרו חז"ל בתענית כנסת ישראל שאלה שלא כהוגן והקב"ה משיב כהוגן כנס"י אמרה רבש"ע שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך. אמר לה בתי את מבקשת דבר שפעמים נראה ופעמים אינו נראה אבל אני אעשה לך דבר שנראה לעולם שנאמר על כפים חקותיך וכונת וביאור הדבר שישראל מבקשים להקב"ה שיחוק אותם על לבו ועל זרועותיו בזכות התפלה שהיא עבודה שבלב ובזכות התפילין שעל הזרוע ואמר הקב"ה בתי את מבקשת דבר שפעמים נראת ופעמים אינה נראה כי לפרקי' מתפללים ומניחין תפילין בלא כונה ובלא גוף נקי. אני על כפים חקותיך בזכות שאתם שומרים ידיכם שלא תגזלו ובזכות שאתם עושים צדקה אני הנני להושיע וזה נראה תמיד והנה ידוע כי הקב"ה משגיח על ב"א להשפיע לכל אחד כפי רצונו יתברך וע"כ אמר המלך לא לאדם תשפטו כ"א לאלקים כי אם יקח מאחד לתת לשני הקב"ה יצטרך לטול ממנו ולהחזיר לבעליו. וע"כ אמרו כל האוכל בלא נט"י שהוא אוכל ונהנה בידים מטונפות מגזילה כאלו בא על א"א שגוזל חבירו ונהנה ממנו וע"כ אמרו בדיני שיבתא שהמזיקין מזיקים למי שאוכל בלא נט"י והוא רמז שמי שגוזל ממון חבירו אין ברכה שורה במעשה ידיו. על דרך יברכך ד' בממון וישמרך מן המזיקים ובגוזל ממון חבירו אין בו ברכה ומזיקים חומסים אותו ואמנם הכונה רחוץ רגלים שעל האדם לשמור רגליו שלא ילכו דרכות עקלקלות למסור ולדבר סרה כאשר בעוה"ר נמצא מוסרים המדברים סרה על אחיהם שמרו רגליכם פיכם ולשונכם ואז תצליחו:
טז ואמרו במדרש תהלים הובא בילקוט תהלים י"ט השמים מספרים כבוד אל. ר' ברכי' בשם רשב"ל מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש לפני הקב"ה שנאמר וראש עפרות תבל הים אין לו עינים בפני הבריות ויש לו עינים לפני הקב"ה שנאמר הים ראה וינוס הארץ אין לה אזנים בפני הבריות ויש לה אזנים לפני הקב"ה שנאמר ארץ ארץ שמעי דבר ד'. הים אין לו ידים בפני הבריות ויש לו ידים לפני הקב"ה שנאמר זה הים גדול ורחב ידים. שמים אין להם לב ובפני הקב"ה יש להם לב שנא' עד לב השמים הארץ אין לה פה ולפני הקב"ה יש לה פה שנא' ותפתח הארץ את פיה. השמים כו' יש להם פה שנא' השמים מספרים כבוד אל. אמר ישעי' רנו שמים כי עשה ד' א"ל אף אנו מקלסים שנא' השמים מספרי' כבוד אל א"ל מלה"ד למלך שהי' לו מדינות הרבה וכל אחת אומרת כך וכך זהב כך וכך כסף יש למלך וכך וכך עבדים, הי' שם פקח אחד אמר להם מנין אתם יודעים ואתם רחוקים ממנו אלא במדינה שהוא דר בה היא נאה לומר עושרו ושבחו של מלך שיודעת מה כבודו. כך אמר דוד אין הארץ והדרים עלי' יכולין לומר שבחו של הקב"ה ומי יוכל לומר שבחו של הקב"ה השמי' והרקיע שנא' השמים מספרים כבוד אל ואימתי הכל מקלסין אותו כשירומם קרנם של ישראל שנא' הללו את ד' מן הארץ אימתי וירם קרן לעמו הנה ראשית דבריהם ז"ל אין להם שום הבנה וגם בסוף דברי המדרש יש לדקדק למה בתחלה אמר כך וכך זהב כך וכך כסף ובשבחן של בני המדינה שדר בה המלך אמר הוא נאה לומר עשרו והדרו של מלך:
יז ונראה לפרש. הנה על רוע הסדר על פני תבל כבר דבר מרע"ה וביקש שיגלה לו הקב"ה על מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו. וגם איוב צעק מרה על הענינים הנפלאים האלה כאלו ח"ו אין הקב"ה משגיח חלילה וכבר התפלאו החוקרים על אשר מספר מקרים הרעים ר"ל מרובה מהטובים, אמנם אנחנו בני ישראל מאמינים בני מאמינים כי הכל בצדק ובמשפט והכל גלוי וידוע לפני' אולם החקר אלוה נמצא. וכל מה דעביד רחמנא לטב עביד וע"כ אמר המדרש מי שאין לו ראש בפני הבריות כגון הארץ שכפי הנראה לפרקים מארץ תצמח עול כאלו אין לה ראש ותעשה מעשיה שלא בצדק כשוגה ופתי יש לה ראש לפני הקב"ה כי בלי ספק הכל נעשה ברצונו עפ"י יושר וצדק הצור תמים פעלו. הים אין לו עינים בפני הבריות לפרקים שטף מים רבים יגיעו ויטבעו בים אנשים הרבה ונראה שהיא בלי צדק כאלו אין לו עינים ואצל הקב"ה יש לו עינים כי הכל נעשה בפלס ומאזני צדק שנאמר הים ראה וינס למען ישטפו המצרים. הארץ אין לה אזנים לשמוע צעקת עניים ודלים אשר יאבדו ממצוקות ורעות אשר יצמחו בארץ ואצל הקב"ה יש לה אזנים לשמוע גערתם. ובלי ספק הכל נעשה ברצונו יתב', הים אין לו ידים להשפיע לזולתו ואצל הקב"ה יש לו ידים שבאם הקב"ה חפץ להשפיע בא מאניות הים שפע ושובע רצון. שמים אין להם לב דלפעמים יבא משמי' מקרים שונים ונוראים ורבים יאבדו ר"ל כאלו אין לשמים לב לחמול עליהם אבל אצל הקב"ה יש להם לב כי הכל נעשה מאתו יתברך וכו':
חי והנה לשבח המלך שיש לו זהב וכסף אין זה שבחו של מלך ומה להמדינה בעושר המלך שבחו של מלך הוא משפטו עם בני מדינתו אם הוא בצדק וברחמים וזאת עשרו של מלך והדרו. ואמנם המדינות הרחוקות מהמלך אינו מרגישות טובת המלך והדרו אך זאת ידעו שהוא עשיר בכסף ובזהב. ויש לו עבדים ושליט גדול הוא. ע"כ כשהללו אותו בני מדינתו בכסף ובזהב ועבדים ושפחות אמר הפקח מה אתם יודעי' בני מדינתו הם יודעים עושר הרוחנית שלו הנדיבות ומדת החסד שלו כך אמר דוד בעת שאדונינו יתב' רחוק מאתנו ואנו רואין שפלות ישראל ורוממות האוה"ע אין אנו יכולים להגיד שבחו של הקב"ה. ואמנם השמים ומלאכי הקודש המשכילים שהכל במשפט וצדק הם יכולים לומר עשרו והדרו של הקב"ה, ע"ד הקרא להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. ופי' אפיקי יהודה לפי שבעת אופל וגלות אין אנו רואין חסד אל ע"כ אין לנו רק אמונה בד' כי אין דבר רע יורד מן השמים והכל לטובה. וע"כ אמר להגיד בבקר חסדך. בעת הצלחה נאמר חסדך ואמנם אמונתך בלילות. ע"כ בעוה"ז אומרים על בשורות לא טובות ברוך דיין אמת והוא משורש אמונה. כי אנו מאמינין שהכל לטובה אבל בעוה"ב על הכל נאמר ברוך הטוב והמטיב כי אז הכל יראו צדקת ד' והדרו כי הכל לטובה מאתו וזה דברי המדרש אימתי הכל מקלסין אותו כשירים קרן ישראל ואז נזכה לראות צדקת ד' והדרו:
יט והנה אחלי מאוד מאת נדיבי עמנו שיתמכו עניים ודלים וביחוד ביום השבת אשר אין להם בו די שבת וצרכו. ואורחים הנמצאים אין מאסף אותם הביתה והם נשארים באין מזון ומחי' כי בע"ב הולכים הביתה ואינם חסים עליהם והיא עון גדול ר"ל, ואמרו במדרש בא פי"ז ועבר ד' לנגוף את מצרי' שהובא בפתח דברינו הה"ד וגו' דור המבול דן הקב"ה בישיבה שנא' ד' למבול ישב מצרים בעברה אבל לעתיד לבוא הוא עומד ודן את עולמו שנא' ועמדו רגליו ביום ההוא. אומרים באי עולם מצרים דן בישיבה וגו' לכשיעמוד ודן את עולמו מי יוכל לעמוד לכך כתיב מה אעשה כי יקום אל מפני מה עתיד לקום מפני צעקת עניים. שנא' משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ד'. ונ"ל לפרש עפ"י מדרש וישלח פע"ה. ר"פ אמר חמשה פעמים דוד מקים להקב"ה בספר תהלים קומה ד' הושיעני אלקי קומה ד' באפיך קומה ד' אל נשא ידיך אל תשכח. קומה ד' אל יעוז אנוש קומה ד' קדמה פניו א"ל הקב"ה דוד בני אפי' את מקימני כמה פעמים איני קם אימתי אני קם לכשתראה עניים נשדדים ואביונים נאנחים הה"ד משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום ובארתי הכונה שהקב"ה מלא רחמן כשישמע צעקת עניים נתהפך מרחמים לדין ע"י שמרחם על העניים. ולכן אמר והי' כי יצעק אלי ושמעתי להעניש כי חנון אני הואיל ואני חנון ע"כ בצדק אמר המדרש על מה שאמר דוד קומה ד' באפך שד' ברחמים יתהפך לרוגז. ואמר הקב"ה איני קם אימתי אני קם משוד עניים מאנקת אביונים וזה דבריהם במדרש פרשתינו מפני מה עתיד לקום שיתהפך הרחמים לרוגז משוד עניים:
כ אמנם אמרו במדרש פ' וישלח הנ"ל, ר' שמעון בר' יונה אמר עתה אקום כ"ז שהיא מוכפשת בעפר כביכול איני קם אלא כשיגיע אותו היום שנאמר התנערי מעפר קומי שבי ירושלים באותו שעה הס כל בשר מפני ד' למה כי נעור ממעון קדשו א"ר ארי' כהדא תרנגולתא דמנערה גפה מן קיטמא, וכוונת הדברים נראה דהנה אומרים בליל פסח כהא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי לשנה הבאה ב"ח ולמה עשו זאת לפתיחה לדברי המגיד ונ"ל עפ"מ שפרשתי בכמה מקומות דברי המדרש רות במקרא ישלם ד' פעלך וגו' אשר באת לחסות. וגם מקראי קודש אכלו מעדנים שתו ממתקים, גם דברי הגמ' ב"ב דרש ר' דוסתאי בר' ינאי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם אדם נותן דורן למלך ספק מקבלין ממנו ספק אין מקבלין ממנו ואת"ל מקבלין ממנו ספק רואה פני המלך ספק אינו רואה פני המלך והקב"ה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ורואה פני השכינה שנאמר אני בצדק אחזה פניך אשבעה בהקיץ תמונתיך ר' אליעזר יהיב פרוטה לעני והדר מצלי דכתיב אני בצדק אחזה פניך ופירשתי דהנה יש הרבה מופתים בהשגת אלקינו יתב'. וע"ז אמר במדרש כנפים לארץ כנפים לכרובים כנפים לשחר כנפים לשמש. אמנם מי שעושה צדקה וחסד א"צ לכל מופתים אלו אך בתכונות נפשו המטוהרה ובשמחתה והרגשתה בצער עניים ודלים נותן צדקה לאביון כבד את ד' מהונך א"ת מהונך אלא מגרונך מפתו הצריך לחייתו נתן לעני וישמח בזה. בזה יראה כי נפשו חלק אלקי ממעל מטוהרה ומוכתרה בעדי עדיים ואז זוכה ורואה פני השכינה, וע"כ אמרו במדרש תשא פמ"א לך ד' הצדקה ולנו בושת הפנים א"ר נחמי' בשעה שאנו עושין את הצדקה מביטין אנו מעשים שלנו ויש לנו בושת פנים. והכונה דבשעה שאנו עושין צדקה אנו רואין ברגשי נפשנו הקדושה. כי הוא חלק אלוק ממעל וזוכין ורואין פני השכינה ולפי תכונת נפשותינו הגבוהה במעלותי' אנו בושין במעשנו אשר לא יכונו:
וע"כ אמרו בשבת קכ"ז גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה דכתיב ויאמר אדני אל נא תעבור מעל עבדך ומנא ידע אברהם ואמנם אברהם אבינו ידע שבהכנסת אורחים גופה יזכה לראות פני השכינה כאמור וע"כ אמר אל נא תעבור מעל עבדך כי גם בהכנסת אורחים זוכה ורואה פני השכינה:
והנה בליל שמורים אשר אחב"י יתרפקו על דודינו אבינו שבשמים באהבה ונכספים לראות פני השכינה צותה תוה"ק לאכול מצה לחם עוני מה דרכו של עניים הוא מסיק ואשתו אופה למען נזכור בעניים לתמכם ולסעדם ולקרוא אותם הביתה וע"י כן יזכו לראות פני השכינה וע"כ אמר המגיד להקדמה הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח. ויזכו ע"י כן לקבלת פני השכינה. על דרך שאמר עזרא בד"ה לכו אכלו משמנים שתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו וכמו שפירשתי בספרי:
וע"ד זה אמר ר"ש בר' יונה לטובה עתה אקום כ"ז שהיא מוכפשת באפר והכונה שהנפש המשכלת רבוצה תחת משא התאות אשר בעפר ואפר יסודן איני קם אימתי אני קם להושיע אתכם הס כל בשר מפני ד', כי נעור ממעון קדשו כהדא תרנגולתא דמנערה גפה מן קיטמא, כן בעת הנפש תגביה עוף ומנערת מן אפרה ותעלה למעל' במצות ומע"ט שזוכה ורואה פני השכינה כי אז ה' יושיעם, וע"כ אומרים השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדי וכוונתם תחת יצה"ר לשנה הבאה ב"ח כן יגאלנו ד' עד מהרה ונושע תשועת עולמים א"ס: