בית יצחק אבן העזר חלק ב· רבי יצחק יהודה שמלקיש
דרושים · דרוש א
בעזה"י דרוש לשבת שובה תר"מ פרעמישלא.
בזאת יבא אהרן אל הקודש הה"ד לדוד ד' אורי וישעי ממי אירא ר' אלעזר פתר קרא בים אורי בים וגו' וישעי התיצבו וראו את ישועת ד' וכו' מכאן ואילך אמר ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים לא יירא לבי וכו' בזאת אני בוטח. בזאת שהבטחתני ד' ילחם לכם. ר' שמואל בר נחמן פתר קרא בפלשתים בקרב עלי מרעים זה גלית וכו' אמר דוד לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של פלשתים לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמה של פלשתים בזאת אני בוטח בסקווטריס שהכתיב לנו משה בתורה ואמר להם לזקנים וזאת ליהודה. ר' יהושע בן לוי פתר קרא בעמלקים בקרוב עלי מרעים אלו עמלקים וכו'. רבנן פתרין קרא בראש השנה ויו"כ. אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים בקרוב עלי מרעים אלו שרי אומות העולם לפי ששרי אומות העולם באין ומקטרגין על ישראל לפני הקב"ה ואומרים לפניו רבש"ע אלו עובדי ע"ז ואלו עובדי ע"ז אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות מפני מה אלו יורדין לגיהנם ואלו אין יורדין צרי ואויבי לי. ימות החמה שס"ה ימים השטן גימטריא שס"ד כל ימות השנה השטן מקטרג וביו"כ אינו מקטרג אמרו ישראל לפני הקב"ה אם תחנה עלי מחנה של סמאל לא יירא לבי שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקודש (מדרש אחרי פ' כ"א):
א ארבע הנה המלחמות אשר ילחום האדם לישר מעגלותיו בדרך ד' מעת צאתו מרחם אמו עד עת בא פקידתו מהם נגלות ומהם נסתרות ולולא ד' יהי' בעזרו כי אז אין תקוה לנצח ולהתגבר במלחמה:
א' המונעים לאדם מצד הטבע ומטרידים אותו מהשגת שלמותו מצד היותו בעל גוף קרוץ מחומר ומוכרח למזון ולמחי', לכסות ולמעון לחסות מזרם וממטר. ולפעמים יולדו בגופו חלאים ופגעים רעים ר"ל הבאים מצד הטבע. והם מעיקים ומציקים לנפש האדם, ולפרקים מקרים רעים ר"ל כשטף מים שריפת אש ורוחות רעות הממשמשים ובאים. וע"י כן ישח איש וישפל אדם ולא יוכל לעלות במעלות בית חורין לחזות בנועם ד' ולאהבה אותו יתברך ולדבקה בו. אמנם ד' יתברך הראה בכחו כח עוז ותעצומות, כי הטבע וכל צבאי' נכנעים לפני בעלי השלימות ואנשי התורה. כי כן התנה הקב"ה עם כל מעשי בראשית. להיות משועבדים וכפופים תחת אנשי הצורה ובעלי התורה. ע"ד שקרע משה רבינו עליו השלום את הים. וישראל עברו בירדן בחרבה ור' פנחס בן יאיר חלק לגינאי נהר ג' זמנא וכן הוא בכח כל איש ישראלי ללחום נגד הטבע וע"ד זה אמרו חז"ל מכתב אלקים חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. והכונה שאי אפשר לחרות על לוח לבו חוקי התורה ומצותיו עד שיעשה עצמו בן חורים מן מצוקי הטבע ורבות צרכיו שאל יטרידוהו ויפרעוהו מעבודת הקודש. וע"ד זה אמרו חז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן והכונה שבעלי תורה אינם משועבדים להטבע אך עינם ולבם לשמים להשפיע להם צרכם והש"י מפרנסם בחמלתו שלא כדרה"ט והם לא יכנעו מפני הטבע ומקרי' הרבים. וע"ד זה נאמר בקרא והי' כנוח כפות רגלי הכהנים נשאי ארון ד' אדון כל הארץ במי הירדן מי הירדן יכרתון המים היורדים מלמעלה ויעמדו נד אחד (יהושע ג) והכונה בבא כהני משרתי ד' והמה נושאי' ארון ד' אשר שם התורה הקדושה ספונה ולוחות הטהורות הנתינות בלהבת אש מאדונינו יתברך, אז גלי מי הירדן יחשו ויהי' לדממה יכנעו ויכרתו לפני כהני משרתי ד':
ב וע"ד זה יש לפרש מקרא קודש בעת ההוא אמר ד' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מל את בני ישראל שנית. ונפלאת הוא איזה קישור יש למצוה הזאת עם הנס הגדול אשר, עשה הקב"ה אז, אשר הוביש את מי הירדן לפני בני ישראל. ונלע"ד על פי דברי מדרש רבה וירא פ' מ"ט ואתנה בריתי ביני וביניך, שבעים אני מעמיד ממך בזכות המילה וכו' שנאמר סוד ד' ליראיו אמר לו הקב"ה לאברהם די' לעבד שיהיה כרבו, והכונה לדעתי כי מצות מילה. אם אמנם עיקר מצותה להכרית הערלה אבל רוחנית המצוה היא מילת הלב לתת מעצר להתאות ולהשקיט רוח כעס וגאון ואז ישקטו וינוחו גלי כוחות הנפש אשר המה לשטן למהלך השלימות. וכן אמרו במשנה ובגמ' דנדרים ל"ב. והנה כל הכוחות תבאנה להאדם משמי על כי הוא יתברך סבה הראשונה אדון כל הכוחת. אולם הכח הזה לעצור ברוחו להשביח שאון גלי לבו, יושג מאדונינו בכח השם הקדוש שדי, המרמז שאמר לעולם די כי בעת הבריאה היתה מתפשטת והולכת עד שגער בהם הקב"ה ואמר די. והוא הכח המצמצם והמעצר, ומכח זה יושפע לנו שפע שבע רצון לעצור ברוחנו. ועל כן אמר הקב"ה בעת שצוה לאברהם אבינו מצות מילה אני אל שדי, התהלך לפני וגו' ופירשו במדרש אני הוא שאמרתי לעולמי די ואתה בן אדם לך בכחך זה. והי' תמים במצותי, ומה נעמו דבריהם, די לעבד שיהי' כרבו. שאם בורא העולם העציר ברוחו. גם אתה בן אדם, חרס את חרסי אדמה, הוי קבל וקיים, עצור נא ברוחך ומול את לבבך ואת לבב זרעך, הרחק מאליך כל גאון וגובה לב למען מצא חן בעיני ה':
כן בעת אשר הוביש ד' את מי ים סוף. עצר ברוחו הטהור וצמצם כחו לבלי ינועו המים אנה ואנה כי הכל הולכים בכחו יתברך, ומאשר עצר כחו למנוע מרוץ המים נצבו כמו נד. כמאמר הקרא וברוח אפך נערמו מים, כי שמחה ושובע רצון לפני אדונינו יתברך הם השפע והחפץ להטיב לבריותיו ולעומתם נקרא חרון אף וחימה במידותיו יתברך כח הצמצום למנוע השפע משמי על ועל כן אמר וברוח אפך נערמו מים. כי אסף ד' חילו ולא הוסיפו המים לגור במורד, וכן בעת הוביש ד' את מי הירדן מפני בני ישראל בכח המעצר הנ"ל אמר ד' אל יהושע. שוב מול את בני ישראל שנית. כי תוצאות הכח הזה באו משמי על אל בן האדם והוא המצוה למול את בני ישראל, ודי לעבד שיהי' כרבו. ועל כן נקרא אליהו מלאך הברית, כי פנחס זה אליהו אשר השיב את חמתו מעל בני ישראל, לו ניתן למנה לעמוד בברית ולהיות לעזר לבני ישראל למול לבביהם ולשוב לאדונינו יתברך, לבל ישטפו בשטף מריצת מים הזדונים וגלי התאות. וע"ד זה אמרו חז"ל (בסנהדרין מ"ד) עכן משוך בערלתו הי' כי מעל בחרם ולא הי' בכחו לעצור ברוח תאותו, וזה לאות שהי' משוך בערלתו. ואמרו חז"ל בירושלמי פ"ז דיומא מפני מה כ"ג משמש בשמנה בגדים כנגד מצות מילה שהיא לח' ימים. וכונתם ז"ל לפי דברי בעל העקידה פ' תצוה שבגדי כהונה מורים על מדות טובות וישרות, ושפתי כהן ישמרו דעת וכל בגד ובגד מורה על מדה אחת טובה ומעולה ועל כן היו הבגדים מכפרים עיי"ש בדבריו כי נעמו. ועל כן הי' לבוש בח' בגדים כנגד מצות מילה שניתנה לח' לתקן המדות ולקנות על ידן מעלות ישרות ונעימות כמדות אשר נקנו במצות מילה ועל כן נתנה מצות מילה בשמינית לתקן ח' מדות ישרות וטובות שמנה בעל העקידה בפ' הנ"ל וזה למנצח על השמינית. ובכח הזה אשר האב ימול הבן לח' ומעשיהו כנגד הטבע לחוס על ילד קטן ורך יערה על הילד רוח ממרום לבל יהי' נכנע תחת הטבע, וכל דרכיו יהי' למעלה ממנו ע"ד שאמר הקב"ה צא מאצטגנינות שלך, הבט נא השמים אין הבטה אלא מלמעלה למטה:
ג ב' המלחמה השני' אשר ילחם האדם הוא כנגד אויביו המתקוממים נגדו ורצונם לגזול ממנו הונו ורכושו נחלתו וארצו והאויב הזה נפרד מהאויב אשר ישנא וירדוף, לא למען הרבות מקנה וקנין אך משנאתו את הדת, כי השונא מפאת הדת נקרא צר. והשונא מחמדת הקנינים אויב. וע"ד זה נאמר צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם והכונה המדינים לא ישנאו אתכם מחמדת הקנינים אשר לכם הארץ והנחלה כי עי"ז לא יהיו צוררים כי איננה שנאת זולתם אך אהבת עצמם אבל צוררים הם לכם הם שונאים אתכם בנפש שנאת הדת. בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור. וע"ז אמרו במדרש גדול המחטיא את האדם יותר מהרגו כי המחטיא הוא השונא מצד הדת וההורגו יכול להיות שעשה פעולת הרע מאהבת עצמו מחמדת הקנינים או משאר סבות. ועל כונה זו אמרו במדרש רבה שמות פ' ל"ח על המן איש צר ואויב צר מלמעלה ואויב מלמטה כי הצר הוא שונא לנפש להחטיאה וזה מלמעלה, ואויב הוא שנאה מאהבת הקנינים וזה מלמטה בדברים שלמטה. וזה ד' הילקוט מיכה ה' עתיד הקב"ה להשמיד את בני עשו שהם צרי' ולהכרית את בני ישמעאל שהם אויבי' שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו והכונה בזה עמוקה מאוד. כי הקב"ה אמר לאברהם אבינו גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש עם בני עם יצחק, ועל כן הי' ישמעאל שונא ליצחק ולישראל שנאת הקנינים לא כן עשו שהי' שונא ליעקב עבור בכורתו וברכתו וידוע כי הברכה היתה בדברים רוחנים האומנם אמר לו בראשונה מטל השמים, וזה שפע שובע רצון מהקב"ה, ואח"כ משמני הארץ כי טוב הארץ ושמנה יהי' מעל לשפע השמימי לא כן אמר לעשו הנה משמני הארץ יהי' מושבך ומטל השמים מעל. ועל כן אמר בתרגום יונתן וישטום עשו ליעקב על סדר ברכתה כמ"ש באפיקי יהודה. וכן הדבר יתהפך בעת ד' ירים קרן ישראל להתגבר על אויבי', כי ידוע מדבריהם ז"ל וביארנו בכמה דרשות בענין בטחון בד' ובדבר החריצות והשתדלות אשר בדברים הנוגעים לבו האדם על האדם להשליך יהבו על ד'. לא כן בדברים הנוגעים להנפש בהם ההכרח לחריצות והשתדלות. לית ע"ד מאמר התנא אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני כמו שפירש באפיקי יהודה. וכן נאמר בפירוש המקרא ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד, כי האויב והוא השונא בעבור הקנינים הקב"ה יגרש מפניך כי בענינים הנוגעים להצלחה הזמנית הקב"ה ילחום לך ויאמר השמד אך הצר הצורר בעניני דת ואמונה והוא המעיק בנפש והמחטיאה, ד' אמר לך שאתה תשמידו כי בעניני הנפש אין לך לבטוח בד' ומההכרח ללחום מלחמת מצוה:
ד והנה המלחמה נגד האויבים מתשוקת הקנינים, גם היא תפריע את האדם מעבודת הקודש וגם במלחמה הכבדה הזו ד' לא יעזבנו ע"ד אשר הי' ד' את דוד המלך ע"ה ללחום מלחמות ד' את הפלשתים ועל זה הבטיח הקב"ה לא יחמוד איש את ארצך שלא יעזוב ד' את ישראל בהלחמם נגד אויבים החומדים קניני ישראל. ואדונינו דוד המלך ע"ה אמר למלך שאול בעת יצא להלחם נגד גלית הפלשתי, גם את הארי ואת הדוב הכה עבדך והי' הפלשתי הערל הזה כאחד מהם כי חרף מערכת אלקים חיים ויש לפרש דהנה האדם הנלחם את עמיתו. שתי סבות אשר תקראנה אותו לבית מלחמתו, או גאונו אשר יתגאה ויחשוב עצמו במעלה גבוה ממנגדו, וירע לו אשר קניני חבירו ירביין ועל כן ירדוף אחריו להשפילו ולהורידו או כי תכסוף נפשו קניני חבירו להטיב לעצמו ולהשתמש בהם לאכול ולשתות ולשבוע בעמל חבירו. וכבר אמרו במדרש רבה בראשית פ' ל"ו ג' הם שהי' להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת, קין נח ועוזיהו, קין הי' עובד אדמה נח איש האדמה עוזיהו כי אהב אדמה הוא, ופירש בטל אורות דיש לאוהבי הקנינים המדומים ב' תשוקות שונות, האחד יכסוף רבוי הקנינים בעבור עצמותן ויחי' חיי צער לאסוף הון ועושר והוא קין ע"ש קנין, כי הוא אוהב הקנין בעצמו. ולכן אף להקב"ה לא רצה להקריב אך זרע פשתן ונח הי' אהב הקנינים להנות מהם ויטע כרם וישכר וגומ', ועוזיהו הי' אוהב הקנינים בשביל הכבוד הגדול שמכבדים העשיר כי הי' מתגאה ולכן נלקה בצרעת:
ה ועל אלו שלש התשוקות אמרו חז"ל (פסחים קי"ג) ארבעה אין הדעת סובלתן דל גאה ועשיר מכחש וזקן מנאף ופרנס המתגאה על הציבור בחנם, דל גאה הוא תשוקת הכבוד. ועשיר מכחש הוא תשוקת הקנינים זקן מנאף הוא תשוקת הערב. ופרנס המתגאה על הציבור בו נאספו כל הג' תשוקות ביחד. ולעומת הג' תשוקת השפלות האלה אשר לא נמצא בהם תועלת אמרו בפסחים שם, ג' מכריז עליהן הקב"ה בכל יום על רווק הדר בכרך ואינו חוטא ויסיר ממנו תאות הגשמיות ואהבת הערב, ועל עני המחזיר אבידה לבעלים ויסיר ממנו אהבת הקנינים, ועל עשיר המעשר פירותיו בצנעא ונקי מאהבת הכבוד. והארי הוא מלך החיות ויתואר בו אהבת הכבוד. אמנם בדוב ירמוז לתאות אכילה ושתי' ותשוקת הערב והמועיל ואמרו בע"ז וארי חוי' תנינא דמי' לדוב תני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלין בשר כדוב ומגדלין שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. ואחרי שהי' אדונינו דוד המלך מסופק בתשוקה אשר תפעם ברוח גלית הפלשתי ללחום בישראל אם אהבת הכבוד להוריד ולהשפיל כבוד ישראל או אהבת הקנינים אמר יהי' איך שיהי' גם את הארי גם את הדוב הכה עבדך והי' הפלשתי הערל הזה כאחד מהם:
ו המלחמה הג' אשר ילחום האדם בימי חיי' הוא נגד האויבים הקמים עליו משנאת הדת לא לשום סבה אחרת והוא מלחמה גדולה מאוד ותכבד יותר ממלחמת הקמים עליו מאהבת הקנינים. וגם במלחמה זו ד' לא יעזבנו ביד צוררי נפשו, ומלחמות עמלק היתה משנאת הדת וקנאתו. ואמרו בש"ס דר"ה דף ב' וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד כסבר שניתן רשות להלחם בישראל. וכתבו תוס' וכן רש"י בחומש דהכנעני הי' עמלק. ואך ששינה כסות ולשון שיחשבו שהוא כנען וכונתם בזה שעמלק הי' שונא מאוד לדת הישראלי וידוע מדרכי הרשעים שמתחפשים המה ואומרים בפיהם שאין כוונתם להעביר הדת, מקצתם יאמרו שרצונם להטיב מצב המדיני והמסחרי. ושעל כן יסירו קצת ממנהגים הישנים, ובאמת כל מחשבותם להדמות לאומות העולם, ולעקור הדת. וכן כיוצא בהם עשה עמלק, וכל עוד שהי' אהרן הכהן קיים, שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו ולא הי' יכול ללחום נגד דת הישראלי. אך כיון ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד שהיו סוככים על ישראל לבל יתערבו בין האומות רצה להלחם נגד הדת. אמנם לאשר ידע כי דרך זה ללא צולחה אם ילחום לעין כל נגד הדת, על כן התחפש בלבוש כנען. ע"ד שאמרו חז"ל בפסחים סוף פ' אלו אין כנען אלא סוחר והוא התחפש בלבוש כנען לאמר כי אל בית מלחמתו הי' לבו מסבת אהבת הקנינים. ובאמת כל מחשבתו לעקור הדת. וזה הכונה מה שאמרו בגמ' מה שמועה שמע ובא והדבר הקשה שהרי קרא קאמר וישמע הכנעני כי בא ישראל דרך האתרים. אמנם רש"י פי' דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה והכונה שישראל הלכו לאור ארון ד' הנוסע לפניהם להורות להם דרך ד'. והקשה בגמ' דהרי בכל מ' שנה הלכו לאורו של הקב"ה הנוסע לפניהם. ומה היום מיומים לזה פי' כל עוד אהרן הכהן קיים לא הי' תקוה לעמלק להניע ישראל מאת ד' אך כששמע שמת אהרן וסבר שיש תקוה התחפש בבגדי כנען להסיר ישראל מאת ד' ע"ד האמור:
ו ואמרו בפסיקתא כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק וכתיב זכור את יום השבת כיצד יתקיימו ב' זכירות הללו. אינו דומה כוס של יין לכוס של חומץ זה לשמרהו וזה לאבדהו. וכונתם ז"ל כי שבת הוא עדות על מציאות ד' והשגחתו ויכלתו. ע"ד כי ששת ימים עשה ד' והוא מופת חיובי ומחיית עמלק הוא מופת שלילי שמי שכופר בד' סופו להמחק מן העולם ולהוכיח דבר אמת יש מופת חיובי ומופת שלולי:
וע"כ אמר למה לי ב' זכירות על דבר א' והשיב כי אינו דומה יין לחומץ זה לשמרו וזה לאבדהו וכן ב' המופתים אחד מופת חיובי והוא שבת לעדות על מציאת השם כי טוב ד' לקויו ומופת שלילי כי כופרים בד' יאבדו ויעלו בתהו:
ח אמנם מלחמה הרביעית הוא היותר קשה מכל המלחמות והיא מלחמות היצר הסוכן בנו מיום הולד. וכבר מבואר בבעל העקידה בביאור מקראי קודש סוף פ' שופטים כי לשון המקראות נאמר על מלחמה החצונה אמנם תוכם צפון פעמון זהב ומקישו מרגליות לעורר על המלחמה הפנימית כי יעמוד הכהן ומשיח המלחמה לדבר אל העם ולעוררם בימים האלה ימי רצון דין וחשבון על מלחמות היצר כי בא מועד לחשוב עם קונהו הלא כה דברי הכהן כאש ביערים:
אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם, כי הנה האדם בהולד לו לו בן ואין ידוע אם זך ואם ישר פעלו ההכרח לגדלו עפ"י התורה והמצות. אכן היצר יאלצו לגדלו עפ"י רוח העת כי אז יצליח דרכו ויהי' לו שכר טוב בעמלו ולא יצטרך לעבוד בזעת אפו על לחם צר ומים לחץ ואל יצטרך להשכים ולהעריב כמדת ת"ח שאמרו חז"ל שחורות כעורב במי אתה מוציא דברי תורה במי שמשכים ומעריב עליהם בבהמ"ד רבה אמר מי שמשחיר פניו עליהם כעורב. רבא אמר מי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב וכנגד זה אמר הכהן המשיח אל ירך לבבכם ואל תחוסו על בניכם בעוה"ז כי העוה"ז עולם ההעדר והפסד ומה הוא מול ההצלחה הגדולה לגדל בניו לתור' ולתעודה ולחיי העוה"ב. והיצה"ר יסיתנו לנטות מדרך הטוב ולהטות אשוריו מדרך התורה למען יחי' חיי הזמנים ויפרנס ב"ב כי אם יהגה בתורה יחסרו לו האמצעים ההכרחים וימות ברעב, כנגד זה אמר הכהן המשיח אל תיראו, ולפרקים יסיתהו היצר לאמר לאדם בן אדם למה תחכה ליום אחרון כי יבא לעתים רחוקות ואז תבא על שכרך, הלא טוב לך לשמוע לעצתי אכול ושתה והתענג בעוה"ז וטוב לך התענוג אשר תקבל מיד אחרי שמעך עצתו מהעונג אשר תשיג בשמעך אחר עצת היצה"ט ברבות הימים. ע"ד שאמרו צדיקים תחילתם יסורים וסופם שלוה. ולכן אמר הכהן המשיח אל תחפזו אל תמהרו, כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה ולא תהי' תפארת אדם חכם למכור בכורתו הון רב ועושר בנזיד עדשים, ולפרקים יסיתהו לעבור על מצות ד' כי יאמר לו הן יצחקו לך וירחיקו אותך אנשים אשר כגילך וירדפו אותך אם תלך בדרך התורה ולא תארח עמם לחברה להציג רגלך על מפתן בית כנגד זה אמר המשיח אל תערצו מפניהם. כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם אל תחוסו על בניכם ועל בנותיכם, אל תיראו מחסרון האמצעים ההכרחים ואל תחפזו להחליף עולם אמת בעולם עובר, ואל תערצו מאנשים המזיקים ומעיקים אתכם כי ד' אלקיכם ההולך עמכם להלחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם:
ט ואמרו בגמ' דסוכה דרש ר' עויא ואיתימא ר' יהושע בן לוי שבע שמות יש לו ליצר הרע הקב"ה קראו רע שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו משה קראו ערל שנאמר ומלתם ערלת לבבכם דוד קראו טמא שנאמר לב טהור ברא לי אלקים מכלל דאיכא טמא שלמה קראו שונא שנא' אם רעב שונאך האכילהו לחם ואם צמא השקהו מים כי גחלים אתה חותה על ראשו וד' ישלם לך אל תקרא ישלם לך אלא ישלימנו לך ישעי' קראו מכשול שנאמר סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול יחזקאל קראו אבן שנאמר והסירותי את לב האבן יואל קראו צפוני ואת הצפוני ארחיק מעליכם:
ולעומת השבע שמות הנ"ל נמצא במסורה ז' פעמים עשה לך עשה לך עשה לך תיבת עצי גופר (בראשית ו' יז) עשה לך שרף ושים אותו על נס (במדבר כא) עשה לך שתי חצוצרות כסף (במדבר י) עשה לך חרבות צורים (יהושע ה) עשה לך כלי גולה (יחזקאל יב) עשה לך מוסרות ומוטות (ירמי' כז) עשה לך אשר תמצא ידך (שמואל א' י"ז) י':
י ונ"ל לפרש בעזה"י דהנה היצה"ר מסית לאדם לעשות רעה או שירע לחבירו או שימסרנו למלכות או שיזיקו בממונו, באמור לו כי העולם אינו חדש ולא נברא ואין משגית עלי' חלילה אין חשבון בשאול והעולם הפקר וכל הגדול מחבירו בולע את חבירו כמו שאמרו חז"ל ותעש האדם כדגי הים מה דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו כאשר ע"ד זה המן הרשע רצה להרוג את כל היהודים ושמח שנפל הגורל בחודש אדר מזל דגים על רמז זה שכמו דגים שבים כל הגדול מחבירו בולע את חבירו. ולא ידע שבחודש זה נולד משה אשר בזכותו וכחו הנחיל ה' תורה משמים המלמדת לאדם דעת שיש אלקים שופטים בארץ וכי הקב"ה המשגיח על בני אדם שלא יוכל הגבור לבלוע החלש להורידו לבאר שחת:
ובבחינה זו הקב"ה קראו רע שאם אין השגחתו על בני אדם הותרה הרצועה חלילה ואלמל' מוראו של מלך מלכי המלכים איש את רעהו חיים בלעו ובזה יבוארו מקראי קודש לא אוסף עוד לקלל את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואמנם בפרשת בראשית נאמר וירא ד' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ד' כי עשה את האדם בארץ ויאמר ד' אמחה וגו' וע"כ אחרי שבתחלה ראה ד' כי רבה רעת האדם בארץ ומחה האדמה בעבור יצר האדם מה זה נתחדש אח"כ מה שאמר הקב"ה לא אוסף לקלל כי יצר לב האדם רע אמנם יובן עפ"י מ"ש בעל העקידה פ' תשא אין הגשמים נעצרים אלא בשביל שפסקו בעלי אמונה לפי שכל מציאת העולם מסודרת שהאחד משפיע והשני יקבל השפע ויחזור וישפיע ע"ד הקרא והי' ביום ההוא אענה נאום ד' אענה את השמים והם יענו את הארץ והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל:
ומזה יקחו מוסר שבעת שאדם יקבל טובה מחבירו הלואה או שאלה שיחזור וישוב לו. וכן אם מקבל טובה מאת הקב"ה ישיב לו מזכרת תודה ותהלה ויתן ממה שחנני ד' לעני ודל. ואם יפסקו בעלי אמונה המקבל שפע ואין משיב בפועל לאדם או להקב"ה בהכרת טובה ע"י שיחזור וישפיע לעמיתו העני, גם הארץ תקבל מטר ולא תענ' דגן ותירוש או העבים יקבלו מים ולא יתנו מטר ולכן אמר אין הגשמים פוסקים. אלא בשביל שפסקו בעלי אמונה. והנה בטרם עלה בלב נח להשיב תודה להקב"ה כעל כל תגמולוהי, הגם שהאמין בבורא שמים וארץ ולא הי' כבני דורו אשר לבם מלא חמס ושוד ולא האמינו שהקב"ה משגיח ויש אלקים שופטים בארץ כדברי היצה"ר האמור למעלה. עכ"ז לא הי' הענין האלקי הנכבד אשר כל מקבל שפע יוכרח להשיב שפע ע"י הכרה ותהלה או ע"י פועל צדקה ולא הי' העולם כדאי כי לא הי' קיום לעולם בסבת מעשה היצה"ר. ועל כן מחה ד' כל היקום., אמנם עת שנבואת ד' באה לנח והאירה שכלו לבנות מזבח להעלות עולות לד' להכרת תהל' ותודה כעל כל תגמולוהי, אז וירח ד' ריח הניחוח כי ע"י נח הצדיק נתפרסם אלקותו יתברך והרעיון האלוק שכל מקבל השפע מוכרח להשיב תודה אף גם לשלם כגמול בפועל, ולעשות חסד עם עמיתו על דרך מלוה ד' חונן דל. ועל כן אמר לא אוסיף לקלל את האדמ' בעבור האדם כ' בכח ההשכל' הזאת הודיע שהקב"ה המשגיח והמשפיע והוא והדיין האמת ולדחות את היצה"ר. ועוד כי ימי הארץ וגו', ויברך אלקים את נח ומוראכם וחתכם וגו' כמו שפירשו המפורשים שמיראת ד' אשר הית' על נח ובניו יזלו אגלי טל גם על חית הארץ וייראו מפני האדם:
יא והנה אם כי הקב"ה קראו רע להיצה"ר אשר אין מאמין במציאת ד' ובריאת שמים וארץ, ושכר ועונש, אשר מזה תשחת הארץ ומלאה חמס. משה רבינו ע"ה קראו ערל כי אף לאחר שנודע למשגב שברא ד' שמים וארץ ברצונו הטוב עכ"ז אם אין מקבלין התורה אשר בידה להעציר בכוחות הנפש הכעסני והתואני הלב ושרעפי' יתפשטו בלי גבול, ובכח המתעורר אשר בו יחי' חיים בלי סדרים וישחית דרכו ואך ע"י התורה ישביח שאון המיית התאות כמאמר חז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תבלין. ועל כן אמר משה רבינו ע"ה ומלתם את ערלת לבבכם. וע"י ערלת הלב נקרא לב רע, לאשר אין לו הרגשה להרגיש צערו של חבירו ואוטם אזנו משמוע צעקת עניים ודלים, והתורה הקדושה תלמד דעת להחזיק ידי עניים ודלים ולתת להם די מחסרם. כי הקב"ה הזן ומפרנס ומשגיח עושה אחד עשיר והשני עני וכולם ברואיו יתברך. וכבר אמר דוד המלך ישב עולם לפני אלקים ודרשו חז"ל שאמר יישב עולמך ויהיו כולם שוים לטובה ופירשו המאמר ישב עולם לפני אלקים, למה אדם צריך להתיגע על הפרנסה ויפריע עצמו מעבודת הקודש הלא טוב שיהיו כולם שוין לטובה ואז ישבו כולם לפני אלקים, ולכן אמר חסד ואמת מן ינצרוהו, שאם יהיו כולם שוים לטובה לא יהי' מדת חסד בעולם לחמול על עניים ודלים ולא יהי' מדת אמת שהוא הכרת הטובה כאמור למעלה שהוא שורש אמונה:
יב וביום אחד לחדש השביעי האספו כל העם כאיש אחד ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה וגו' ויאמר נחמי' הוא התרשתא ועזרא הכהן הספר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדוש הוא לד' אלוקיכם אל תתאבלו ואל תבכו כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו. ויש להבין אחרי שמצות היום בשופר להתפלל ולעמוד על נפשו כי הוא יומא דחושבנא, למה אמר להם לשלוח מנות אחרי אשר אין מצות היום בזה. וגם אמר וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם. ואיזה הבנה נחוצה להדברים שהודיע להם. וכבר דברתי בפירוש הדברים באחת מדרשותי. וכעת נ"ל דהנה בנותני צדקה יש כתות שונות, האחד נותן צדקה למען יכבדוהו. וזה האיש אינו נותן צדקה למען המצוה אך מאהבת המועיל. והשני נותן צדקה בבא אליו עני ודמעתו על לחיו. והוא נותן צדקה לאשר לבבו עליו יכאב. על כן לא ישלח המנה לבית העני אשר לא יראה פניו ולא ישמע צעקתו. אמנם הצדקה אשר צותה תורה לתת, הוא מצד השכל בידעו כי הנהגת העולם אינו במקרה אך שאדונינו יתברך הוא הזן ומפרנס ומשגיח ולא נעשה זה עשיר מפני אשר הי' לו עסקים טובים. וזה עני לאשר קרוהו עסקיו רעים רק הכל הוא בכונה, וד' ישפיל וירום יקח מזה להשפיע לזולתו והכל של הקב"ה ידע העשיר כי אך סוכן הוא לפי שעה לתת לעניים, אשר על כן עד מהרה ישלח מתנתו הביתה וביחוד לעני הגון אשר אין לתלות שעונותיו גרמו השפלתו, אך ד' חפץ חסד ועושה לזה עשיר ולזה עני:
והנה בבא יום קדוש לאדונינו יתברך ומצות היום להמליך עליו מלך על כל הארץ ולצייר לפנינו קדושת אדון כל וכי הוא המשגיח וסבת כל הסיבות הי' העם חרדים ובוכים לחרדת קודש ביום בא מועד להתרפק עם דודינו אבינו שבשמים. ואמר להם נחמי' התרשתא לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים אך ושלחו מנות לאין נכון לו, כי בזה תראו האמונה הקדושה והענין הנשגב שהקב"ה הוא הבורא הוא המשגיח הוא אדון כל, מלך על כל הארץ. ובזה תתקדשו ביום הנעלה להמשיך עליכם רצון אדון כל ב"ה וברוך שמו. ועל דרך זה אמרו חז"ל בב"ב י' כל הנותן פרוטה לעני זוכה ורואה פני השכינה כמו שאמר המלך הקדוש אני בצדק אחזה פניך כי בזה יראה האמונה בד' יכלתו ומציאתו והשגחתו. וחז"ל דרשו במס' ביצה לאין נכון למי שלא הניח עירובי תבשילין והכונה על דרך צחות לפי שנחוץ מאוד לתמוך ידי עניים הכשרים אשר לא יתנאלו בפתבג מאכלות אסורות ובעו"ה הפעם רבים פרצו חומות ירושלים ויהודה ואוכלים בכל מקום מבלי להשגיח אם היא כשר או טרפה ורבים שותים יי"נ ר"ל ויש שאין קונים בשר כשר. ואך בשם ישראל יכנו ואין מחזיקים בדת יהודית. והכל כמישור לפניהם למלאות בולמוס תאותם. ואמנם נחמי' התרשתא אמר שלחו מנות לאין נכון לו הכונה שלא נכון לפניו כל הנעשה אך יבחר ויברור אכל לו ולב"ב מבלי יתגאל בפתבג איסור. ולכן אמרו חז"ל שלא הניח עירובי תבשילין הכונה שלא הניח בביתו לערב תבשילין מבשר וחלב ומכשר לטריפה. ולאיש כזה מצוה לתמוך בכל מאמצי כוחו. אשר על כל זה אמר אדונינו משה רבינו ע"ה ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד כי ד' אלהיכם הוא וגו' אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד עושה משפט יתום ואלמנה, ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה ועל כן הדביקו במידותיו וההכרח לתת צדקה ולגמול חסד כאמור:
יג והנה דוד המלך עליו השלום קראו טמא כי הנה אמרו חז"ל בע"ז ה' נאום דוד בן ישי ונאום הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה ולא הי' דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה. ועיקר התשובה הוא לטבול במי דעת כמו שכתב החסיד הרמב"ם ז"ל בסוף ה' מקואות וז"ל דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזה"כ הן ואינן דברים שדעתו של אדם מכרעתו והרי הן מכלל החוקים וכן הטבילה מן הטומאות מכלל החוקים הוא שאין הטומאה טיט או צואה שתעבור במים אלא גזה"כ הוא והדבר תלוי בכונת הלב ולפיכך אמרו חכמים טבל ולא הוחזק כאלו לא טבל. ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר כיון שטבל טהור ואעפ"י שלא נתחדש בגופו. דבר כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאת נפשות שהן מחשבות האין ודיעות הרעות כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאתיכם ומכל גלוליכ' אטהר אתכם וסיים השם ברחמיו הרבי' מכל חטא און ואשמה יטהרנו אמן. וע"כ קראו דוד טמא לרמוז על הענין הנשגב הזה דכל עוד שהאדם הולך בעצת היצר טמא טמא יקרא וההכרח עליו לסור מדרכו הרעה ולפרוש מעצתו הרעה ולהביא נפשו במי הדעת ע"ד וזרקתי עליכם מים טהורים. וכיון שטבל ועשה תשובה ונחם על רעתו ושב ורפא לו. ועל כן חלה מד' לב טהור ברא לי אלקים שהקב"ה יטהר נפשו לעשות תשובה כאמור:
יד והנה ישעי' קראו מכשול. כי היצה"ר מסית את האדם בפנים שונים ויכפור בהשגחה ובמציאת ד' ובשכר ועונש. ויטרידו בעניני העולם הזה בתאוה קנאה וכבוד. ואמנם בראותו כי כבר עשה עצתו ויירא שמא יתחרט ויעשה תשובה ע"כ יסיתהו כי כבר אבד ברוב חטאי' ואין לו תקנה. עד שישנא את עצמו וזאת המדרגה האחרונה והדיוטא התחתונה כמו שאמר דוד המלך ע"ה כי החליק אליו בעיניו למצוא עונו לשנוא. כי בתחלה החליק אליו בעיניו. ואח"כ למצוא עונו לשנוא. שאח"כ ימצא עונו שישנא את עצמו. ושתאבד כל תקוה מנפשו ואכל ושתה יאמר לו כי מחר נמות. ואבדה כל תוחלת מטוב. וכבר הבאתי בדרוש מה שאמר המלך החכם ודע כי כל אלה יביאך אלקי' במשפט ודרשו חז"ל עד כאן דברי יצה"ר מכאן ואילך דברי יצה"ט ופי' המגיד מדובנא ע"כ דברי יצה"ר מכאן ואילך דברי יצה"ט שלקחם יצה"ר לעזר לו שהיצ"ר מתלבש בלבוש היצ"ט ואומר לו שיתייאש מתשובה כי לא יועיל לו. ועל כן אמרו שלמה קראו שונא. שיצה"ר מסיתו לשנוא עצמו וע"י אשר כבר חטא יתייאש וימאס בעצמו:
ולכונה זאת ישעי' קראו מכשול כי מה שהיצה"ר יתלבש במדת יצה"ט ואומר לו שכבר חטא הרבה ואבדה תקותו. והרשות ניתן לו לעשות מה שלבו חפץ כי גם זולת זה נמשל כבהמה. זאת היא המכשול היותר גדול. ועל כן אמר הנביא סולו סולו פנו דרך הרימו מכשול מדרך עמי וכוונו להסיר טענות היצה"ר כאמור למעלה כי כה אמר רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח. והוא האיש המדוכא מעונותיו ושפל רוח מצערת יגונו על רוב חטאי' להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. בעון בצעו קצפתי ואכהו הסתר ואקצוף וילך שובב בדרך ראיתי וארפאהו וגומר כמו שאמרו חז"ל גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם ועל כן אל יתיאש אדם. אך יעשה תשובה ושב ורפא לו:
טו וזאת כוונת חז"ל בחולין על מקרא ויאבק איש עמו חד אמר כגוי נדמה לו וחד אמר כת"ח נדמה לו. כי הראשון אמר שהיצה"ר בא לפני יעקב להסית לו לחטא ע"ד אין חשבון בשאול וכפר במציאת ד' ובהשגחתו. וחד אמר כת"ח נדמה לו כי לפני יעקב התלבש במדת ת"ח וכוזב בו שכבר חטא ודע כי על כל אלה יביאך ה' במשפט ולא תועיל לך תשובה. (טז) ויחזקאל קראו אבן. כי כמו שהאבן קשה להזיזו ממקומו כי חלקי' מדובקים זה בזה וכן דברי היצה"ר מדובקים זב"ז. וקשה להזיזו ממקומו. ואף אם היצה"ט בא במופתים שכלים והיקשים נכוחים והיצה"ר בא בהבליו כבד לדחותו. וכבר מנה בחובת הלבבות שער ה' עשרים טענות מה שהיצה"ר טוען ומסית האדם וע"כ אמרו לעתיד צדיקים נדמה להם כהר. כי כל חלקי' מדובקי' וקשה להזיזו ממקומו. ולעתיד הקב"ה יבטל היצה"ר ויסיר לב האבן. מקרב איש ולב עמוק:
יז ויואל קראו צפוני. ע"ד שכ' בחובת הלבבות כי לפרקים בעת יראה היצה"ר שלא יצלח במלאכותיו, יסיתהו לצפון היראה ודרך הטוב ויאמר למה תראה עצמך הולך בדרך תמים ועל כן יהללוך זרים, ויהי' לך בזה גאה וגאון, התלבש עצמך בלבוש וצא החוצה. ויחשבו אנשים שאתה רע ולא טוב ובקרבך יהי' צפון יראת ד' ודרך טוב. וכאשר ישמע לעצתו ילכד בחרמו. ויעשה רע ולא טוב באמצעית הרגילות עיי"ש דבריו כי נעמו. ועל כן בבחינה זאת קראו יואל צפוני. וגם על זה הבטיח הקב"ה ואמר ואת הצפוני ארחיק ממך והדחתיו אל ארץ צי' ושממה כן ד' יעזרני ללחום מלחמת היצר הרביעית הקשה מאוד מג' הראשונות מלחמות האדם בימי חלדו:
יח ומעתה נבא לביאור המאמר שהצגנו בראשית דברינו. הנה חכז"ל פרשו המזמור הקדוש ד' אורי וישעי מיוסד על ארבע מיני המלחמות אשר איש הישראלי לוחם כל ימי צבאו ושם ר' אליעזר מגמת פני' אל מלחמת הטבע ורבות מקרי' אשר תפריענ' את האדם מעבודת הקודש. ואמר אורי בים שד' האיר פני ישראל בצר להם והטבע ושר של ים הכניעו עצמם מפני אדונינו משה רבינו ע"ה. ובזה הראה לדעת כי הטבע אין לה שלטת נגד איש אלקים ועדת קודש ומאותותיו אל יחתו אם תקום עלי מחנה של מצרים אם מקרי הטבע ופגעי' ילחמו נגדי בזאת אני בוטח וקרא מלחמת הטבע מלחמת מחנה מצרים כי הוא היתה המלחמה הראשונה לבני ישראל ובמלחמה הזאת נכנעו כל כחות הטבע תחתיהם ופירש בזאת יבא אהרן אל הקודש, הכונה בעזר אלוקי אשר ילחם נגד הטבע יבא אהרן אל הקודש ור' שמואל בר נחמני שם מגמת פני' נגד מלחמת האויב מצד חמדת הקנינים. ולכן פירש לקרא על מלחמות דוד עם גלית הפלשתי. ופירש בזאת אני בוטח בסקויטרוס (ופי' בדת והבטחה שהכתיב לנו משה בתורה ואמר להם לזקנים וזאת ליהודה). והיא ההבטחה ידיו רב לו ועזר מצריו תהי' וע"י כן ישראל ינצחו במלחמ' ופירש בזאת יבא אהרן אל הקודש בכח אלוקי שהבטיח לשבט יהודה שינצחו האויבים יבאו ישראל אל הקודש. ור' יהושע בן לוי פתר קרא בעמלקים אשר נצחם דוד המלך עליו השלום והיא המלחמה השלישית אשר יש לאדם ללחום מצד שנאת הדת. אמנם רבנן אמרו שכל המזמור מיוסד על המלחמה הפנימית הכבדה מאוד. וזה שאמרו רבנן פתרי קראי על ר"ה ויוהכ"פ. ואמר אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים. והכונה דאמרו חז"ל ביומא השטן בגימטריא שס"ד דביו"כ לית לי' רשות להשטן לקטרג. והבנת הענין דאמרו חז"ל הוא שטן הוא יצה"ר הוא מלאך המות ובכל השנה אין לישראל בעו"ה תגבורת על היצה"ר ולכן יש לו כח לקטרג. יורד ומסית ועולה ומקטרג. אמנם ביום הקדוש שישראל עושין תשובה ודומין למלאכי השרת אין יצה"ר מצוי ביניהם ולית לי' רשו לקטרג:
אמנם מאין יש לישראל כח לעשות תשובה ולנצח האויב הפנימי הזה. זה בא להם מאשר בר"ה ימליכו עליהם מלך מלכי המלכים ובחרדת קודש יציירו גדולתו יתברך ויתרפקו על דודם, ובאמצעות האור האלוקי ינצחו ביו"כ האויב הקשה. והבנת הענין לפי שכל החטאים באים מהעדר ידיעה ואלו הי' אדם מצייר נגד עיניו גדולתו תמיד לא יחטא אשר על כן מהשגה הגדולה בר"ה יש להם כח התשובה ביו"כ. ויתכן יותר כי העקרים חקר בכח התשובה הרי שהרג את חבירו או שחילל שבת איך ואיפא יכופר בתשובה התשוב נפש הנרצח או הישוב מעשה חלול שבת כאלו לא חללו אולם לפי שבכל הדברים אנו הולכים אחר הכונה. על כן אם ישוב בתשובה ויש לו חרטה ובדעתו כי הי' מוטעה בהשגה, משוה הוא הפעולה לטעות. ואמנם הרי עשה במזיד. אך גם זה עות שאלו ידע שהקב"ה רואה פעולותיו ומשגיח עליו לא הי' עובר על דבריו ואחרי שבר"ה תאירנה עיניו בהשגה העליונה קל לו ביו"כ לשוב לה' לעשות כל פעולותיו לטעות. ולזה אמר אורי בר"ה ועל כן וישעי ביו"כ וכן אמרו במדרש יחיינו מיומים ה ר"ה ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, ועל כן אמר לפי ששרי אומות העולם מנין ומקטרגין על ישראל וכו' הללו שופכי דמים וכו' אמנם ביו"כ אין להם רשות לקטרג. כאמור. ולכן אם תחנה עלי מחנה של ס"מ לא יירא לבי שהבטחתני בזאת יבא אהרן אל הקודש. כן היינו אומר אם תחנה עלי מחנה אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח בזכות שישראל לומדים תורה בגלות מתוך צער יכריעו כל הקמים עליהם ויזכו בדין ובזאת נבא אל הקודש וד' יזכנו בדין ונזכה לעלות לציון ברנה:
יט והעצה היעוצה לעמוד במלחמות היצר באה המסורה שהוצגנו לעיל ולעומת יצה"ר אשר כשטף מים רבים אליו יגיע להכחיש השגחת ד' ושכר ועונש כדור המבול אשר כחשו בה' ואמרו אין רואינו. והקב"ה קראו רע. אמר הקרא עשה לך תיבת עצי גופר ומתרגמינין קיסין קרדינין בתרגום יונתן ובמדרש תנחומא על מקרא ויורהו ד' עץ ר' יהושע בן קרחה אומר קרדינין. והיא עץ קל. וכל זה רמז שיעשה לו גדרים וסייגים ואל יטה אוזן לדבריו אך באמצעות התורה ישוט על פני תבל לבל ישטפוהו גלי הזמן הדומה לים כמו שכ' בבחינת עולם העולם הזה דומה לים. ועל כן בהשליך העץ להמים ימתקו המים כי ע"י התורה ימתקו מים הזדונים. ואמר ואל אמה תכלנה מלמעלה וזה רמז שלמעלה מדירתו ישקיף לאדון כל יחיד ומיוחד. ובירושלמי ריש פסחים אמרו נח בכניסתו לתיבה הכניס עמו אבנים טובות ומרגליות בשעה שהי' כיהות הי' יודע שהוא יום ובשעה שהי' מבהיקות הי' יודע שהיא לילה. והיא רמז גדול על חי' האדם שבשעה שההון והעושר עיקר בעיניו ומאירין לפני' הדבר לאות ששכלו בחשכת לילה. ובעת שלא ישים עינו ועפעפיו על הון ועושר. ואבנים הטובות כיהות הדבר לאות ששכלו מאיר לפניו כאור יומם, עשה לך שתי חצוצרות כסף היא רמז גדול שיקוץ משנתו שנת הזמן ע"ד שכ' הר"מ בפ"ג מה' תשובה על תקיעת שופר הקיצו משנת תרדמתכם. והוא לעומת היצר הנקרא מכשול אשר לפי דבריו אין מועיל תשובה כאמור ואדונינו משה רבינו בכח התורה למד דעת לעשות החצוצרות. האחד לתקוע בשופר ולהתעורר בתשובה לעורר על האחדות לכן אמר ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה. שהוא מורה על אחדות והב' יעורר ע"י האמונה. או האחד יעורר על תשוב' מירא' והשני על תשוב' מאהב'. ואמר וכי תבואו מלחמ' על הצר הצורר אתכם הוא היצר והאויב הפנימי והרעותם בחצוצרת. ונזכרתם לפני ד' אלקיכם והכונה בטרם ד' משמים יעורר אתכם תזכרו לפני מבלי תצטרכו שד' יעורר אתכם על דרככם הרע:
כ ועשה לך שרף ושים אותו על הנס והוא היצה"ר אשר דוד המלך קראו טמא. אמר שהאדם יאחז במדת אברהם אבינו שאמר אנכי עפר ואפר ואם האדם יחשוב עצמו כאין ואפס. ומקבל עליו עול מלכות שמים למסור נפשו ורוחו בעד ד' ותורתו ע"ד שעשה אברהם אבינו וזאת ישים על הנס לזכור תמיד שהוא עפר ואפר. ויעשהו נחשת. כי הנחושת היא רבו מעפר. והי' אם נשכו הנחש, היא הנחש הקדמונ'. והביט על הנס הזה. נחש נחשת וחי'. או שמשה הראה לעין כל עצת הנחש מתחפש ונראה כאוהב. ובאמת הוא אויבו בנפש. ומשה רבינו הראה לעין כל כי רע בקרבו. עשה לך כלי גולה. ותקבל עליך ללמוד מתוך יסורין. ואז תריע אף תצריח על השונא אשר בקרבך, כאמור למעלה. עשה לך חרבות צורים לעומת היצה"ר הנקרא ערל כאשר קראו משה רבינו וביארתי לעיל מקראות האלה. ותסיר את לב האבן מקרבך ותשוב אל ה' באמת. ולעומת היצה"ר הנקרא אבן עשה לך מוסרות ומוטות והיא הגדרים אשר גדרו חז"ל ובזה תכריע היצר לבל קרוב אליך. עשה לך אשר תמצא ידך כי האלקי' עמך נגד היצה"ר הנקרא צפוני המיעצו שיצפין היראה בלבו. ויראה לעין כל שאינו הולך בדרך טובים לעומתו העצה יעוצה לעשות אשר תמצא ידך בכח צדקה ומע"ט כי אלקים עמך כן ד' ברחמיו יעזרנו להשיב לבבנו לעבודתו וליראתו יתברך. ולהשיב בתשובה בלב שלם: