בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש
הגהות ומפתחות · סימן מח
באחד שהי' שוכב ובעלה קמה אשתו וסברה שבעלה ישן ולקחה כר לכסותו והלכה לחדר השני והבעל עמד ממטתו וראה אותה שוכבת עם בעל מלחמה אשר הי' ישן שם והתחיל לצעוק ברחה האשה לחוץ וכפי דברי הבעל לא שהו רק מעט בהשכיבה וגם לא ראה רק שוכבין יחד והאשה אומרת שעמדה לאפות חלה ולא הי' לה דרך אחר רק לעבור דרך חדר הבע"מ ותפסה בע"כ ואומרת שצר לה מאד מה שלא צעקה אך לא הי' שום מעשה כי גברה עליו תיכף והבעל חושד אותה שהי' דעתה לעביר' ויש להבעל בן ממנה אם רשאי לדור עמה. אם יש חילוק בין הבעל שאמר שאשתו זינתה ובין אם אמרה האשה א"ל לענין שאחד"א, בדברי התו' נכרים שתי' דלהכי ל"ש באומרת טא"ל שאחד"א כיון דהיא אינה מוזהרת ביאור דברי התוס' כתובות ס"ג ע"ב לענין טא"ל, בדברי הח"מ שכ' שכ' דאם בעת הכיעור ודאי לא הי' שום זנות עכ"ז אסורה להאוסרים בדבר מכוער, פלפול במ"ש בהשמטות הרי"ף דהיכא דשאחד"א הוי איסור דאורייתא א"כ בבעל שאמר שראה שזינת' לאחר חרגמ"ה איך חכמים מתנין לעקור דבר מה"ת בקו"ע. יסביר החילוק בין היכא שאומר הבעל שמאמין לדברי העד ובין היכא שאומר שרא' בעצמו שזינתה, בדברי הבה"ג דאין לאסור רק בראו העדים כמכחול בשפופרת, בדברי הירושלמי דבדבר מכוער אם מביאה ראי' לדברי' מהני באונס או במוש"ר דקאי בעשה דולו תהי' ובלאו דלא יוכל לשלחה אי אסרו רבנן בדבר מכוער, בענין ידיע' בלא ראי':