אור ברסלב

בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש

הגהות ומפתחות

בית יצחק אבן העזר חלק א

לחלק א' אהע"ז

סימן א

באשה נכפית מקטנותה וזה ג' שנים שיצאה מדעתה אם יש להתיר לבעלה לישא אשה על אשתו פלפול בדברי הרמב"ם דלאו דוקא בג' סימנים דש"ס חגיגה אלא אפי' בשאר דברים מיקרי שוטה אם דוקא לענין עדות או אפי' לשאר דברים. בדברי התוס' חולין י"ב שהקשו אם סתמא בקדשים כשר למה קטן בקדשי' פסול. בדברי הת"ש סי' א' ס"ק מ"ט דשוטה וקטן מיקרי בני מצות, בדברי הט"א בחגיגה שם דכ' דאזלינן בתר רובא דאינשי. בדין אי בעינן ג' זימנא או בחד זימנא סגי. בדברי רש"י נדה דשוטה לא מיקרי רק בג' דברים. בדברי ירושלמי דלחד מ"ד הטעם משום גרירה ולחד מ"ד משום שאינה יודעת לשמור גיטה. בענין כל מילתא דל"מ עביד השתא ל"מ משוה שליח. בדברי הריב"ש דכל הנודרת ע"ד בעלה הוא תנאי גמור. בדברי רש"ל בתשו' סי' ס"ה בענין עתים שוטה ועתים חלומה וחילוק הג' של ירושלמ'. בדברי השאלתות פ' חי' וח"ס סי' י"א, ודברי הרשב"א המובא שם דעבד הוא בתורת שואל וכשישתחרר ישלם:

(הג"ה בפנים אות ט"ז כתבתי דעבד שוטה משתחרר ולא ילפינן עבד מאשה משום דגט שחרור כתיב בקרא בהדיא או חופשה לא ניתן לה כמ"ש תו' בגיטין ל"ט. וצריך לומר אף דלענין לשמה ומחובר ילפינן לה לה מאשה כדאמרינין בגיטין ט' זה דוקא לגופו של גט אבל לא לענין העבד וכ"כ הרשב"א בחידושיו לקדושין דף כ"ג בשיטת רבנן שם. וקצת משמע כן מדלא חשבו הפוסקים דבר זה בהדי דברים ששוה ג"נ לשחרורי עבדים ובמנ"ח מ' שמ"ד כ' דעבד שוטה אין לו יד כלל והדין כמו גט. ולפענ"ד דעבד שוטה משתחרר ע"י אחרים ואינו דומה לאשה כנ"ל).

סימן ב

באיש אשר נשא אשה זה כ' שנים ולא ילדה ואומרת שהפילה נפל אם מותר לישא אחרת עלי'. בדברי תשובת הרא"ש דהיכי דכופין אותו ה"נ כופין אותה בדברי תוס' שבת ד' דהיכ' דאנוס בתקנת חכמים אינו חייב סקילה. בדברי הנוב"י בהפילה צורת חי' ועוף. בענין ספק חרם:

סימן ג

באיש שנשתגעה אשתו ורוצה לישא אשה על אשתו ואין בידו להשליש כתובתה ורוצה ליתן חיובים על ביתו. בקושית חכמי קושט' במה שנהגו להשליש גט והא כל מלתא דל"מ עביד ל"מ משוי שליח – פלפול בדברי המח"א דהיכא דבדיעבד מהני ל"ש כ"מ דל"מ עביד לממ"ש – בישוב קושית התוס' כתובות ל' ע"ב. שכ' ה"מ להקשות אמתני' דכל שעה – בדברי התוס' חולין מ' ע"א דכ' אף דקרבן יחיד בשבת לכתחלה אין לשחוט מ"מ כיון דבדיעבד כשר מיקרי ראוי לבוא בפנים בדברי התוס' ב"ק ק"י שכ' דלרב ששת פריך ובקושית הים התלמוד שם איך אכלו בע"מ הבשר הרי קרבן צבור הבא בטומאה אינו נאכל – בענין ניצוק חבור בקדשים – בקושית הגאון רע"א להך מ"ד בירושלמי דס"ל דהטעם הוא משום גרירה:

סימן ד

בדברי הרמב"ם שכ' קרבן צבור הבא בטומאה אע"פ שהטמאים מקריבין אותו אין חולקין עם הטהורים לערב במה שחידש השואל לחלק בין טומאת דם דהציץ מרצה ומותר באכילה ובין טומאת הגוף דאין הציץ מרצה – בדברי רש"י זבחים צ"ט דמשמע דאפי' לא נטמא הבשר אסור באכילה – בדברי הא"מ בתשו' סי' ד' בטעם דנבילה וטריפה מצטרפין:

(הג"ה בפנים הבאתי דברי הספרי פ' ראה לא תאכל כל נבילה אין לי אלא נבילה טריפה מנין ת"ל נבילה כל נבילה. וצ"ע על תשו' הרשב"א סי' תל"ט שכ' כיון דכתיב כל נבלה ולא כתיב נבלה לא תאכלו ילפינן מזה דח"ש אסור מן התורה בנבלה והלא איצטרך כל לדרוש הספרי. ומנלן ח"ש. ולפמ"ש בפנים דהספרי למד מכל דאיסור נבלה חל על טרפה. א"כ לפמ"ש הרמב"ם פ"ד ממאכלות אסורות הי"ז דחצי זית טרפה וחצי זית נבלה מצטרפין הואיל דטרפה תחילת נבלה היא וכתבתי בספרי ליו"ד ח"ר סי' מ"א אות ב' דמה"ט חל נבילה על על טריפה. וא"צ לריבוי דספרי ומ"ה מוקי כל לח"ש:

והנה בלא"ה דברי הרשב"א תמוהים דלדבריו דדוקא היכא דכתיב כל ח"ש אסור מה"ת. א"כ בערלה וכלה"כ דלא כתיב כל ח"ש מותר ולא משמע כן מיהו לזה י"ל כיון שאסור בהנאה א"צ קרא לח"ש דנהי דל"ה אכילה פחות מכזית מ"מ הנאה הוה דמה"ט אמרינן בירושלמי רפ"ו בתרומות מודה ר"ל באיסור הנאה אך מתרומה קשי' דאמרינן פ"ק דחלה במשנה דאסור לזרים ופי' בירושלמי פ"ב דבכורים דקמ"ל דח"ש אסור והרי בתרומה לא כתיב כל. אמנם אם תרומה אסור בהנאה של כלוי מן התורה כמו שמצדד המ"ל בפ"ב דתרומות הי"ד א"כ ח"ש אסור מהתורה בלא רבוי דל"ג מהנאה. ובזה מיושב קו' המפרש בירושלמי דמאי קמ"ל דאסור בח"ש הרי בכל איסורין כן הוא דקמ"ל בתרומה אף דלא כתיב כל ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' צ"א אות ה"ו וקצ"ע בדברי הר"מ פ"א מחומ"צ ה"ז שכ' האוכל מחמץ בפסח כל שהוא הר"ז אסור מה"ת שנאמר לא יאכל וכ' מהרלב"ח הובא במל"מ דמשום דחמץ מותר קודם פסח לא ילפינן מחלב והוצרך למוד ע"ז וקשי' דחמץ אסור בהנאה וגם ר"ל מודה באיסה"נ ולמ"ל ללמוד מלא יאכל ושמא אין ה"נ כונת הר"מ שנאמר לא יאכל וי וילפינן איסור הנאה כמ"ש הר"מ ה"ב ומש"ה אסור בכל שהוא. ודע דבענין אם תרומה אסור בהנאה של כלוי מדאורייתא יש לומר דתליא במחלוקת דהנה המ"ל פ"ב דתרומות הנ"ל כ' דטבל אסור בהנאה של כלוי מדאורייתא כדדרשינן בשבת כ"ו אך אם תרומה ילפינן מטבל מדאורייתא או לא הנה מסברא אין לחלק אך אם טבל חמור מתרומה י"ל דאין ללמוד תרומה מטבל. הנה רב ס"ל סנהדרין פ"ג ע"ב זר שאכל תרומה לוקה ואינו במיתה ולכאורה לרב גם טבל אינו במיתה דטבל ילפינן חילול חילול מתרומה ולא חמיר מתרומה. וכ"כ בפתיחה כוללת לספר משנת חכמים ולפ"ז הקשיתי בגליון יבמות פ"ו אירושלמי פ"ד דדמאי ה"ג דר' בא ב"ר הונא בשם רב דטבל למעשר שני חייב מיתה והלא לרב בכל טבל אינו חייב מיתה ולק"מ דרש"י פי' בסנהדרין פ"ג דטבל יליף חילול חילול מתרומה היינו שאכלו בטומאה ובזה מודה רב דחייב מיתה וכן מוכח מגמ' שם א"כ לרב טבל חייב ולא תרומה בזר א"כ כיון דרב ס"ל טבל חמיר מתרומה ואין ללמוד תרומה מטבל מ"ה ס"ל בתרומה אינו אסור רק מדרבנן ומ"ה ס"ל לרב פתילות ושמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת מדליקין בחנוכה וקשי' משמן שריפה ומאי מדליקין ולהנ"ל ניחא דרב כשיטתי' בהנאה של כלוי בתרומה דרבנן ובמקום מצוה ל"ג וכבר כתבתי כן בספרי לא"ח סי' צ"ה אות א' אך לפ"ז קשה בשבת כ"א דאמרו רבנן קמי' דאביי משמי' דר' יוחנן וקיבלה והרי ר"י ס"ל בירושלמי פ"ב דבכורי' זר שאכל תרומה במיתה ולדידי' לא חמיר טבל מתרומה וס"ל הנאה של כלוי מדאוריי' ואמאי לדידי' מותר להדליק בחנוכה בשמן שריפה וצ"ל דכיון דס"ל אסור להשתמש לאורה ל"ה הנאה רק הנאת מצוה ומצות לאו ליהנות ניתנו ומ"ה מותר להדליק וכ"כ המ"ל אך דקשי' דא"כ אמאי אביי קיבלה והרי אביי ס"ל מצות ליהנות ניתנו דהרי אביי משני בנדרים ט"ז ע"ב באומר הנאת סוכה עלי אסור ומקשה רבא וכי מצית ליהנות ניתנו ומשמע דאביי ס"ל ליהנות ניתנו ואמאי מותר להדליק בשמן שריפה דאסור הנאה של כלוי מדאוריי' ומצוה חשוב הנאה ולזה י"ל לפמ"ש תוס' ר"ה כ"ח ד"ה המודר דגבי סוכה דבלא מצוה יש הנאה בישיבה א"כ מה"ט ס"ל אביי גבי סוכה אסור משום דיש לו הנאה משא"כ בנר חנוכה דאסור להשתמש לאורה ואין לו הנאה רק דמצוה מותר להדליק והא דהקשה רבא וכי מצות ליהנות ניתנו משום דס"ל מלל"נ אף בהנאת הגוף כמ"ש שעה"מ בה' שופר בביאור דברי תוס' דר"ה:

ודרך אגב הנני אומר במה שהבאתי בספרי לאו"ח סי' ח"י אות ו' דברי הרשב"א בחידושיו לשבת צ"א דכשנטמא בטל חשיבתו דאף זה אינו לוקה וגרסתי דאף זר אינו לוקה עלי' ובהגה שבסוף הסי' הארכתי ג"כ בזה. וכעת ראיתי שבירושלמי פ"ב דבכורים הנ"ל מבואר טהור שאכל טהור וטמא שאכל טמא וטהור שאכל טמא וטמא שאכל טהור בעון מיתה וקאי אזר. הרי דזר שאכל טמא במיתה דלא כרשב"א ע"כ צ"ע אם הגירסא דידי נכונה. מ"מ צריך לעיין בכונת הרשב"א. וע' בהג"ה הנ"ל שהארכתי בדין הנ"ל):

סימן ה

באחד ששהה עם אשתו עשר שנים ולא ילדה ונשתטית והרופאים אומרים, כי יהי' לה בטח רפואה והבעל רוצה לישא אחרת כדין נשתטית – בדברי הח"צ בשהה יוד שנים אם נוהג בח"ל – אי ילפינן דבר מקודם מת"ת – אי נשים חייבות במ"ע דישיבת א"י – בקושית התוס' בהיא אמרה מני' דנאמנת מנדרי' בהשמים ביני לבינך דל"א אינה נאמנת – בדברי הרא"ש בתשו' דאשה האומרת לבעלה גרשתני דנאמנת דוקא לגבי עצמה אבל לא לענין כתובה – בדברי הראב"ד דבאומרת גרושה אינה נאמנת להקל ובדברי האו"ח דהיכא דיש עדים אינה נאמנת לטעון גרשתני. בדברי הרא"ש שפסק דהיכא שטוענת שאין לו ג"א דנאמנת מטעם חזק' דאין אשה מעיזה – בגוף הדין בשהה עשר שנים ולא ילדה בח"ל – אי לישא ב' נשים חמור מגירושין בע"כ – אם נשים מצוות על מצות שבת – אם יש להאמין לרופאים שאמרו שתתרפא שנית בענין כ"מ דל"מ עביד ל"מ משוי שליח במי שעבר וגירש בע"כ אי מהני מטעם כ"מ דארל"ת אעל"מ בקושית הפנ"י בגיטין צ' דלמא בלא מצא בה ערוה ודבר נמי אם גירש צריך להחזירה וקרא דכל ימיו באונס שגירש קמ"ל דאינו לוקה באונס שגירש:

סימן ו

באחד שנשתטית אשתו והתירו לו לישא אחרת ושידך וקודם שנשא נתפקחה אשתו הראשונה והוא מתירא שתחזור לשטותה אי מותר לישא המשודכת – בדברי ש"ע יו"ד סי' רכ"ח ס' מ"ג בשנים שקבלו חרם לישא זא"ז והמיר אחד דתו וחזר בתשובה דאם באו לב"ד והתירוה לישא לאחר בעודו מומר בטל כבר החרם אף שחזר בתשובה ואם לא באו לב"ד רק אחר שחזר בתשובה צריך היתר חרם – בדברי מ"ל פ"ח מנדרים הביא בשם מהראנ"ח בנדר שאינו נושא לפלונית שאבי' רע וחזר בתשובה דמותר לישא מפני שתלה נדרו בדבר. ובשיטת הרמב"ן דס"ל בע"א אומר מת וע"א אומר לא מת ובאו בב"א ל"מ נשאת לאחד מהעדים ותצא. בדברי הפ"י בכתובות כ"ב בסוגיא דב"ב הנ"ל. בדברי הרשב"א במשמרת הבית בת"ה בית שלישי שער ז' דאם לקח ישראל ואח"כ הגיע שם פלטר ישראל לא יצא מהתירו הראשון ובסוגיא דבשר נחירה ובדברי הברכי יוסף א"ח סי' ע"א שהרחיב הדיבור בהך אי התחיל בהיתר גומר אף שנעשה איסור – ובדברי פ"מ סי' צ"ד שכתב היכא דהותר דבר אחד משום כבוד השבת מותר אף למוצאי שבת וקשה מדמאי בלוקח מעם הארץ בשבת אוכל על פיו ולמוצאי שבת אסור, ובדברי הצל"ח ביצה ל"ד ובפ"י שם כתבו דיו"ט אינו קובע למעשר ודוקא שבת ודבריהם תמוהים מהירושלמי בענין אם מברכין על מחשבה – בענין אם מהני נותן עיניו בצד זה בודאי טבל או רק בדמאי – ובדברי הברכי יוסף במת ואח"כ חי על ידי נס אם אשתו מותרת והביא ראי' מירושלמי ודבריו תמוהים. בדברי ח"ץ דל"א לבוד רק היכא דליכא הפסק ממשי בענין דא"א לפתיחת הקבר בלא דם. ביאור הסוגיא דנדה ריש דף כ"ב – בדברי הב"ש סי' ט"ו בנשא שני' מחמת אונס ועבר האונס. בש"ה רש"י כתובות נ"ה ד"ה בתרומת מעשר – ובתוס' ע"ז כ"ז ד"ה יכול:

סימן ז

בענין נשתטית על דברי צ"צ מה שכתב דהקרובים ימכרו בטובת הנאה כתובתה בדברי רש"ל דאין היתר לנשתטית בבדיקת פקחות ודבריו תמוהים מש"ס בענין דלא מהני אין בה דעת לשאול לענין איסור לבעלה:

סימן ח

בהיתר מאה רבנים אם קרובים כשרים ואם אב ובנו נחשבים לתרי ובדברי מ"ל פט"ז מה' עדות ובתשובת ריב"ש סי' תי"ג. ובדברי נוב"י סי' ג':

סימן ט

בדין היתר נשתטית אם השלשת שטר מועיל, בדברי השאלתות. בענין אם החרם לא הי' רק על הנשואין ולא על קיום שאחריו. בסברת הקדמונים דביבמה כופין לחלוץ – בדברי הצ"צ בענין מכירת כתובתה בטובת הנאה ובדין דאף מכירת שטרות לאו דאורייתא. בכתובות נכסי צאן ברזל דאורייתא – בישוב קושית התוס' ב"ק פ"ט ד"ה כל ושיטת הרא"ש שם. ובתוס' שבועות דף ג' ובנתיבות המשפט סי' קפ"ב:

סימן י

בדין נשתטית בדברי מהרי"ט חלק אבה"ע ובדברי סמ"ע סי' ל"ה. בענין אם יודעת לשמור גיטה ועצמה מותר לגרשה – בדבר המחלוקת שבין בעל גור ארי' יהודא ובין בית שמואל אחרון בפירוש איזה יכולה לשמור גיטה:

סימן יא

באחד שאשתו אינה בדעת שלמה ומ"מ מדברת ככל אדם ואינה נוהגת בדת יהודית להדליק נרות ולהפריש חלה אם מותר לישא אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים – פלפול אם עוברת ע"ד וא"א לגרשה בע"כ אם מתירין לו לישא אשה על אשתו – בענין אם מקבלין עדות שלא בפני בע"ד – בישוב קושית הפוסקים על הסוגיא בעידי נערה מאורסה שהוזמו בסנהדרין ע"א. אם יש להתיר להבעל חר"ג מטעם ספק. בענין אם לאו דלא תסור קאי רק על עשה או אף על ל"ת אם יש להעבד בנים בעוד הי' כולו עבד ונעשה חציו בן חורין אם כופין לרבו:

סימן יב

שנית בשאלה הנ"ל בענין חילל' שבת אם יש לה דין עוברת ע"ד – ובר"מ פי"ג מרוצח ובדין אם אבדה נאמנות שלה – ובדברי תשובות רדב"ז ח' א' סי' תמ"ה באשה שאכלה חלב וזרק לה גט בענין שו"ב שהעידו עליו שעבר זה כמה שנים עבירה אם נאמר בוודאי עשה תשובה – בענין אם עשה שליח בסתם והוא עשה בעבירה אם הוי שינוי בשליחות בש"ה בש"ס דמגילה ויעבור מרדכי מלמד שהעביר יו"ט בתענית. בדברי הר"מ פ"ב מחגיגה ה' י"ג ובש"ס דמ"ק ד' ט' דאכלו ביו"כ בחינוך

הג"ה בפנים אות ד' כתבתי להסתפק בשו"ב שעבר עבירה קודם יו"כ אם יש לפסול להעיד עליו אחר יו"כ מי נימא דבודאי עשה תשובה ולהרמב"ם קלות מכפר בלא תשובה. הנה מ"ש דלהרמב"ם קלות מכפר בלא תשובה זה דוקא בזמן דאיכא שעיר המשתלח אבל לא בזה"ז א"כ מאן יאמר שעשה תשובה ואם נאמר דמוקמינן בחזקת כשרות אף שכבר עבר עבירה א"כ אף אם נפסל לעדות עפ"י ב"ד קודם יו"כ נימא דודאי עשה תשובה ובש"ך סי' מ"ו ס"ק ס"ו מבואר דעד שיתברר בב"ד שעשה תשובה לא נעשה כשר והא דאמרינן בברכות י"ט ת"ח שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום ודאי עשה תשובה וה"מ בדברים שבגופו אבל בממונא עד דמהדר למרי' נ"ל דזה דוקא בעד אחד שראה אמרינן ודאי הרהר בתשובה אבל ב' עדים שראו אחד שאכל נבילות ודאי באין לב"ד ופוסלין אותו לעדות ול"א שעשה תשובה והא דאמרינן בפסחים קי"ג אף ביחיד שראה דבר ערוה בחבירו מותר ומצוה לשנאתו ול"א ודאי עשה תשובה מבואר ברמב"ם פי"ג מרוצח ה' י"ד ובח"מ סי' רע"ב דוקא בהותרה בו ולא חזר אך צ"ע דעבירה שעבר יצרו תקפו ומ"מ ודאי עשה תשובה ושמא דוקא בת"ח אמרי' כן בברכו'. והא דאמרי' בפסחי' קי"ג ובח"מ ר"ס כ"ח דעד אחד שמעיד שרא' דבר עבירה לוקה משום ש"ר י"ל דהוא מטעם שמא עשה תשובה. והנה דעת ז' מהר"ם פדוואה ופוסק כן רמ"א סי' ל"ד דבעדות מיוחדת פוסלין לעדות א"כ בהעיד עד אחד אמאי לוקה והרי עדותו חזי לאצטרופי שאם יעיד עוד אחד על עבירה אחרת יפסול לעדות וצ"ל דמ"מ לע"ע עובר משום לא תלך רכיל. ונ"ל דהא דבעדות מיוחדת פסול לעדות דוקא שהעידו בב"ד בב"א אבל בהעיד עד אחד ואח"כ העיד עד השני אולי לא יצטרפו לפסלו לעדות. וע' שער משפט סי' ל' לענין הכחשה ומ"מ עדיין צ"ע:

ודע דמה שכתבתי דאם קלות יו"כ מכפר בלא תשובה אם עבר עבירה קודם יו"כ לאחר יו"כ אין לפסלו, ולמ"ש בספרי זה בסי' קמ"ז אות ג' דלרבנן רשע פסול להעיד מגזה"כ ולר"ש דדריש טעמא דקרא רשע פסול להעיד משום משקר א"כ כשעבר קודם יו"כ וקלות מכפר בלא תשובה שוב ל"ה רשע וכשר להעיד אך לר"ש דהוא חשוד לשקר עדיין חשוד כיון שלא עשה תשובה:

סימן יג

בענין נשתטית אם הבעל חייב במזונותי' – בדברי הספרי ושלחתה לנפשה שאם היתה חולה ימתין עד שתתרפא בסברא דהתורה לא חייבו במזונותי' רק ביכול לקיים מצות עונה – בדברי מחנה אפרים ה' שכירות סי' ד' – בענין אם עשה דוחה ל"ת בז' מצות – בדברי הפרישה סי' רל"ב דהיכא דודאי קנה הבהמה אם מוציאין מהלוקח ברוב ול"א אין הולכין אחר הרוב שדבריו תמוהי'. בישוב דברי הפרישה בדין אם רוב מחייב שבועה מק"ו דעד אחד – בישוב קו' הפ"י בתוס' כתובות ט' בענין אם חזקת הגוף עדיף מב' חזקות בישוב קוש' נתיבות לשבת בכתובות כ"ב – בישוב קו' התוס' כתובות ט' ד"ה אי למיתב. בישוב קושי' הפ"י כתובות י"ב על מה אין לה אלא מנה הא מחשואיל"מ – בענין אי עשה דוחה ל"ת בדברי קבלה – בענין דחיית עול"ת הקלה ל"ב בעידנא – בש"ה בענין הצום שהתענו ישראל בימי מרדכי ואסתר:

סימן יד

בענין נשתטית שאין הבעל יכול להשליש כדי נדוניתה בדברי צ"צ שמתיר למכור לבעלה כתובתה בטובת הנאה אם אין לה שטר על הנדינתא דהוה מלוה על פה איך תמכרי' בטובת הנאה הרי ליתא במכירה – בישוב קו' הפ"י כתובות מ"ז אמאי יורש הבעל נכסי צאן ברזל הרי הוי מלוה ואין הבעל יורש במלוה – בענין אם יש לו ב' בנות אם גזר ר"ג – בשיעור כתובה דאורייתא:

סימן טו

בדין נשתטית בענין אם אין לה שטר איך ימכרו מלוה על פה בענין אם תשתפה האשה אם צריך לגרש אשתו הראשונה. בענין אם השליש גט להשליח אם יכול השליח לעשות שליח אחר כשתשתפה:

סימן טז

בענין נשתטית אם יכול ב"ד לבטל דברי חבירו אם אין גדול ממנו בחכמה ובמנין – בענין אם פשט איסורו אזלינן בתר רוב המקומות בדברי הירושלמי שבת פ"א חמש חטאות מתות רצה ב"ד מבטל וביאור דברי הירושלמי ובדברי הפמ"ג פתיחה כוללות ה' שבת דלאיסא אין חייב מיתה על חילול שבת שמא על מלאכה זו פטור – בדברי רש"ל בתשובה דאין הבעל יכול לדור אפילו בבדיקות פקחות ובדברי נובי"ת ח' יו"ד סי' ק"כ – בדין אם הצלת עבירה חשב כעשה מצוה וה"ט דרחל אמנו לקחה התרפים משום הצלת עבירה:

סימן יז

בענין אם תשתפה אשתו אין לגרשה בע"כ:

סימן יח

בדין נשתטית – בדברי הר"מ פ"ב מרוצח ה' ח' שכתב דכל אדם בחזקת שלם והורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טריפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם – בסוגיא דריש נדה דב"ש לא עשו סיג משום ביטול פ"ו – בענין אם בשוא"ת א"צ לפזר כל ממונו:

סימן יט

בענין הצלת עבירה חשיב כעושה מצוה ביאר סוגיא דנזיר דף ד' דיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה:

סימן כ

בענין אם ארץ הגר ואסטרייך נחשבת לב' מדינות – אם צריך הבעל לנסוע להרבנים או סגי שיריצו דבריהם במכתב שיהי' לא פחות מג' רבנים בכל מדינה ואם אפשר בי' מה טוב:

סימן כא

בדין נשתטית – בדבר השאלתות פ' וארא – ובדין אשה שאין בה דעת וכעת אינה מזיזה בשום אבר אין לחוש שמא נתרפא הוא ולאו סטי' היא ונתקה מחולה לחולה:

סימן כב

בדין עתים חלומה ועתים שוטה ועתה חזרה לשטותה – בדין דהצלת עבירה אי הוי כעושה מצוה – בדבר המהרי"ק סי' קל"ז שכתב דעושה להציל ממיתה הוי משאצ"ג וק' מריש יבמות דבעושה מיראת אביו לא הוי מלאשצ"ג – בענין אם מציל עצמו ממיתה אם איכא עשה דוהשבות לו בפלוגתא דר' שמחה ור' אביגדור ובענין אין הולכין בממון אחר הרוב אם בקרקע הולכין אחר הרוב וכתובה אין ניגבית אלא מן הקרקע וק' מכתובות וב"ב צ"ב בענין דבאשה. אף אם אין לה סימני שטות המבוארים בש"ס אם יש לה שאר סימני שוטה יש להתיר לבעלה לישא אחרת:

סימן כג

באחד שעלה לדוכן וראשון לתורה וגם כאשר גירש את אשתו נכתב בהגט כי אביו הי' כהן ועתה העידו עליו ג' עדים שמכירין אותו שאינו כהן וגם הוא נותן אמתלה על מה שנהג ככהן ועתה הוא רוצה להחזיר גרושתו – בדין אי נגד עדים אמרינן שאחד"א:

סימן כד

בדין אשה שהי' לה קטטות ומריבות עם בעלה ונסעה לאמעריקא זה ט' שנה וזה ג' שנים שאבד זכרה ויש ס' שמא מתה והבעל אומר שהנהיגה שלא כשורה שנתיחדה פעם אחת עם נכרי אי מותר לישא אשה על אשתו אם יש ספק אם מתה אשתו אם יש להתיר מטעם ספק דרבנן אם בדבר שאין לו עיקר מה"ת אם אמרינן ספק לקולא ואף באיתחזק איסורא – היכא דרש בי' חזקות לאיסור כל הפוסקי' מודים בסד"ר לקולא היכא דיש ס"ס אם שייך חרגמ"ה בזינתה אם מהני זכוי הגט – ישוב סמיכות מאמרי רשב"י בש"ס יבמות ס' ע"ב תניא רשב"י אומר גיורת פחותה מבת ג"ש וי"א כשירה לכהונה וכן הי' רשב"י אומר קברי עכו"ם כו':

הג"ה בפנים בסוף התשובה פלפלתי לתוס' דגר קטן מטבילין על דעת ב"ד ל"ה רק מדרבנן איך משכחת גיורת פחותה מבת ג' דר"ש יליף מקרא ביבמות ס"א. הנה מרש"י כתובות י"א שפי' גר קטן שהביאתו אמו להתגייר משמע דאם אביו בא לגייר א"צ דעת ב"ד והוה גר גמור וה"ה גיורת משכחת שבא אביה וגיירה אך מתוס' סנהדרין ס"ח שהבאתי משמע דגם אביה אין יכול לגיירה רק מטעם זכי'. ולפמ"ש בפנים סי' ל' דקודם מתן תורה יש זכי' לאב בבתו י"ל דב"נ יש זכי' לאב בבנו קודם שנתגייר ומ"ה האב יכול לגייר:

וזה כשיטת רש"י אך עדיין צ"ע:

סימן כה

באחד שהמירה אשתו ונשאה לאיש נכרי וילדה לו בנים אם יכול לזכות לה גט ואם צריך להיתר מאה רבנים למען יכול לישא אשה אחרת, קידושי מומר אם הוי קידושין גמורים ובדברי הגהות מרדכי פ' החולץ אם מומר דינו כעכו"ם – בשי' המרדכי פ' החולץ בשם רנ"ג אם מומר זוקק א"א ליבום – ובד' הש"ג פה"ח דהנבעלת למומר קנאים פוגעים בה בש"ס בכורות ל' ע"ב בגר שנחשד לדבר אחד ה"ה כישראל מומר – בענין אם פינו בית קברי עכו"ם ועשו שם דרך המלך אם מותר לכהנים ליסע שם. קיבוץ מאה רבנים להתיר חרגמ"ה יכול להיות אף ע"י שליח וע"י הבי"ד:

סימן כו

בתולה שנשאת לנכרי בחו"ק ונתעברה ממנו ונודע שהוא נכרי אם צריכה גט ואם מותרת להנשא בעודה מעוברת ואם תלד בת מהו דינה לכהונה וא"ח לקידושין בדברי העטור דמומר לחלל שבת בפרהסיא ולעבוד עכו"ם דינו כעכו"ם – בדברי העיטור דמומר לחלל שבת בפרהסיא לא הוי אלא בעבודת קרקע הא דאמרינן מעוברת חבירו אם גם נכרי נקרא חבירו לענין זה בהא דנכרי ועבד הבא על בת ישראל ובדברי רש"י בקידושין דהוי נכרי וצריך להתגייר – בדברי המנחת חנוך דיש לבעל העבד זכות לולדות:

סימן כז

במה שמבואר לעיל בסימן י"ג אות ה' דבשעת הדחק נוכל להתיר בנשתטית לישא אשה על אשתו אף אם אין לו הספקת שניהם – בדברי הבית שמואל בסימן ע' אמאי אם לותה יכולה למחול לבעלה:

סימן כח

בכהן שנשתטית אשתו זה ג' שנים ויותר מב' שנים שילדה ולד והבעל אומר כי איננו ממנו והבעל אין ידו משגת להשליש כתובתה במזומנים אך רוצה להשתעבד ביתו לאיש בטוח והוא יתן וועקסיל על סך כתובתה – בענין אם פיתוי שוטה אונס הוא:

סימן כט

בענין הציווילעהען. בענין ישראל הבא. על הנכריות קנאים פוגעים בו. גר שנתגייר אם בנו נקרא על שמו. בקו' הש"ך סי' ל"ג על הב"י בדין הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה לענין עדות, בגר שנתגייר הוא ובתו קטנה שיש לו מנכריות אם יכול להפר נדרי'. אם האב יכול לקבל קידושי בתו קטנה שנתגיירה עמו ביחד אם נכרית שנשאת ליהודי עפ"י ציווילעה ונתעברה ורוצית להתגייר אם צריכה הפרשה מבעלה ג"ח בדברי הח"ס היכ' שהאב גייר לבנו קטן, אין יכולין למחות ר בישראל שנשא נכרית עפ"י ציווילעהע והאב רוצה למול הזכרים – בדברי מהרי"ט אלגאזי דנכרי שהוליד בן מישראלית אם הבן נתגדל בדת הוא ישראל ואם נתגדל כנכרי הוא נכרי – בישראל שנשא ישראלית עפ"י ציווילעהע אצל השופט אם רוצה להרחיקה אם צריכה גט – בדברי הר"ן דחופה דאיסורא אינו קונה בדברי הרדב"ז בפירסה נדה כיון דבלא"ה עשה איסור ל"א אאעבב"ז, אם למול הבנים הנולדים מגעמישטע עהען – במה שחידש בבית יצחק יו"ד דחכמים עוקרין דבר מה"ת בלאו שאינו שוה בכל במה שחידש רב אחד דבנים זכרים הנולדים מישראל שנשא נכרית אם נולדו בבית אביהם ישראל דינם כילוד בית הנימול לשמונה:

הג"ה בפנים דברים בדין אם חכמים עוקרין ל"ת שאינו שוה בכל אזכיר בזה שלא זכיתי להבין דברי מדרש בא פ' ט"ו משל לכהן שנפלה תרומתי לבית הקברות אמר מה אעשה לטמא את עצמו אי אפשר ולהניח תרומתי אי אפשר מוטב לי לטמא את עצמי פעם אחת וחוזר ומטהר ולא אאבד את תרומתי וכי דינא הכי אף אם נאמר הכונ' שנפלה תרומתי ועדיין לא נטמאה שיש לע"ע דבר חוצץ רק שסופה ליטמא מ"מ איך יטמא את עצמו ויעבור בעשה ול"ת כמבואר בב"מ ל' דה"ל עול"ת לקיים עשה דמשמרת תרומתי דמצוה שישמור תרומה שלא תטמא כדדרשינן בבכורות ל"ד ל"ה אלא עשה ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ואף אם נאמר כמ"ש תוס' יבמות ה' דעשה השוה בכל דוחה לתו"ע שאינו שוה בכל דהוא טומאת כהנים מ"מ בקרא כתיב במדבר י"ח שאמר הקב"ה לאהרן ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי ומשמע דלכהנים נאמר ואף שבודאי גם ישראל מוזהרין מ"מ לא נכון שיהי' חשוב עשה השוה בכל ולתי' הב' מתוס' יבמות ה' עשה השוה בכל לא דחי ללתו"ע שאינו שוה בכל רק במצורע דגדול השלום. עוד קשי' דל"ה בעידנא דנטמא קודם שמגביה התרומה ושמא כונת המדרש לפמ"ש בספרי חיו"ד ח"ב סי' קנ"א אות ט' דבבית הקברות שיש אהל טפח אין הנזיר מגלח ואף דבודאי הכהן מוזהר דלא כתוס' ברכות י"ט דטומאה שאין הנזיר מגלח אין כהן מוזהר מ"מ נאמר דל"ה רק ל"ת דעשה דקדושים תהי' לא קאי רק אטומאה שהנזיר מגלח ע"כ עשה דמשמרת תרומת' דוחה לל"ת. אך לפ"ז צ"ע מה מקשה בב"מ ל' אין עשה דוחה לתו"ע נוקמא בבית הקברות שיש אהל טפח ע"כ א"א לתרץ כן ולומר דמדרש קאי אטומאת בית הפרס דרבנן לא נהירא דמבואר במדרש דקאי אבית הקברות. ע"כ צ"ע ושמא כונת המדרש שהכהן כבר טמא ודעת הראב"ד לשיטת הדגול מרבבה סי' שע"ב דאסור לטמא מן התורה רק שאין לוקין ודעת השושנת עמקים כלל ב' דעשה דוחה ל"ת שאין לוקין אף שלא בעידנא ואם היא טמא ודאי דליכא עשה ומ"ה נטמא הכהן להציל התרומה וכיוצא בזה פירשתי בספרי ליו"ד ח"ר סי' קמ"ב בש"ה דברי ירושלמי נזיר פ' כ"ג מהו שיטמא כהן לנשיאת כפים עיי"ש. מה שכתבתי קשה אמאי הקש' בב"מ דף ל' לקמא בכהן טמא שלא יטמא להשיב אבידה דס"ד עשה דוחה לל"ת ומזה מוכח או דלא כדגול מרבבה רק כהמ"ל דאינו אסור לטמא מדאור' או דלא כשושנת העמקים על כן עדיין צ"ע בדברי המדרש:

סימן ל

בקושית השואל בסוטה ו' דאמר יהודה לתמר שמא נכרית את א"ל גיורת אני שמא קבל. אביך קדושין א"ל יתומ' אני דאחרי שאמרה גיורת אני איך קבל בה אבי' קדושין והא גר שנתגייר כקטן שנולד דמי, בדברי הרמב"ן דבכלל דינים דיני שומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין במה שעפ"י חוקי המדינ' אין לגרש עד אשר יעידו הזוג לפני השופט והשופט יתן רשות לגרש אם רשאה האשה להנשא בג"פ הנעש' ע"פ ב"ד ישראל ולא השיגו הרשיון:

סימן לא

באשה שיצא עלי' רינון שזינתה וברחה מביתה ומצאוה אבי' ובעלה בבית הכומר והכומר נתן מכתב תעודה ביד הבעל שהאשה המירה דתה אם יש להאמין להכומר או אין להאמין לו עד שיתן הבעריכט להבעצירק דזה הוי כמו ערכי ואם יש להתיר להבעל לישא אחרת בלי היתר ק' רבנים ואם צריך לזכות לה גט ואם צריך להשליש נדוניתה אי נאמן ע"א שהמירה אשתו למען נתיר להבעל לישא אחרת. אם מעטריקא חשיב כערכאות, בש"ס דגיטין שמע מקומנטריסין סין של עכו"ם – בדברי המבי"ט דאם יצאה מחזקת א"א דאורייתא מהני עדות עכו"ם אף שאינו מסל"ת אם יש לקבל עדות שלא בפני האשה – בדברי הח"ס דגם בזינתה אין להתיר להבעל בלי מאה רבנים:

סימן לב

השאלה מובנת מתוך התשובה אם גם בזה"ז אמרי' ב"ד בתר ב"ד לא דייקא – אם יש לאסור אשה בידיעה בלא ראי'. אם יש לקבל עדות שלא בפני האשה גם היכא דאוסרין בעידי כיעור, אם יכול לזכות גט להאשה היכא דנאסרה רק בזנות, בדברי הקצוה"ח שהקשה אמ"ש הנו"ב דבאומר תן שחרור לעבדי הוה השליח שליח העבד דהרי התוס' כ' דשליח הזוכה הוי נמי שליח המזכה:

סימן לג

באחד שנשא אשה ומרוב פריצותה לא מתדר להו ושבה לבית אבי' ואח"כ היתה בטשערנאוויץ כבת השובבה וזה ג' שנים שלא נודע מקומה ובני משפחתה אומרים שנסעה לאמעריקא והוגבה עדות שלא בפני' והעיד ע"א שראה אותה עם בחור כדרך המנאפים ועוד אחד שראה אותה שוכבת עם ערל אחד כדרך המנאפים אם יש להתיר להבעל לישא אחרת אף בלא היתר מאה רבנים. בדברי הנוב"י דמותר לקבל עדות שלא בפני' ובדברי הברית אברהם דלענין ח' כיון שהוא מדרבנן מקבלין עדות שלא בפני'. בעדות מיוחדת בב' מעשים והעידו שלא בפני' אם מהני לאוסרה על בעלה, בהא דבעינן עד שיראו כדרך המנאפים אם בעינן דוקא שינהגו כדרך המנאפים בקירוב בשר, בדברי המהרי"ק דבאשה שזינתה ל"מ לזכות לה גט. בדברי הח"ס דהתקנה היתה דאין להתיר לישא ב' נשים רק עפ"י היתר מאה רבנים:

סימן לד

בענין פ"ד והשאלה ארוכה מאד ומבוארת בגוף הספר, בדין ס' פ"ד אם מותר לבוא בקהל מדאורייתא, בדברי הרשב"א שכ' דבספק הבא בתולדה מדאורייתא לחומרא ובס' הבא במקרה מדאורייתא לקולא. כ"ש שניקב אי מותר בממזרת וכהן כ"ש ע"י נקב אי מותר בבת גרים. בדברי הר"י דאף בחזקה גמורה אם נמצא ריעותא לא מוקמינן אחזקה, בקו' הפנ"י לענין ס' ממזר, בשי' הרא"ם דבנקב ל"ה פ"ד שיאסור לבוא בקהל, במשנה דסוטה אלמנה לכ"ג גרושה וחליצה לכה"ד לא שותות, במחלוקת היש"ש והב"ש אם ניקב בתחתית הגיד חמור מעליונו של גיד, ובענין אם יש לסמוך על ס"ס היכא דסתרי אהדדי, בשי' הרמב"ם דע"י חולי מותר לבוא לקהל. בדברי התוס' יבמות שנסתפקו דדלמא ר"ש סבר קהל גרים לא איקרי קהל, בשי' הלבוש דיש פ"ד המוליד ומ"מ אסור לבוא בקהל:

סימן לה

בענין הנ"ל ליישב קצת השגות שהשיג הגאון מהרי"ש נ"ז ז"ל על התשוב' הנ"ל:

סימן לו

בבחור בן כ' שיש לו נקב למטה מעטרה לצד הגיד למטה לצד הארץ ונתהוה לו זאת שד' שבועות אחר שנימול נצמח לו ביעה לבנה על הגיד ואביו אמר שכאב המילה נרפא כמעט לגמרי ואח"כ אמר ששאל לאשתו והגידה שכאב המילה נרפא לגמרי והביעה נהייתה פתאום, אח"כ ומהביעה נרקב בשר העטרה וגם העטרה ולא נשאר בעטרה רק דלדולי בשר ונסתם הנקב שבראש הגיד ונעשה נקב למעלה מעטרה לצד הגיד למטה לצד הארץ וע"י הנקב הזה הולך השתן גם ש"ז. וחלה כשנה תמימה והרופאים נתנו לו רפואות ולא נגעו בשום סכין או אינסטרומענט וכעת נתמלאו לו שערות זקן התחתון אם מותר לישא אשה, בענין אי ע"י חולי מקרי ביד"ש ואם במה שהרופאים נתנו סממנים ואולי על ידם נעשה הנקב אי הוי ביד"א בדברי הב"ח דהיכא שנחלה הגיד ועומד להכרת אמרי' כל העומד לחתוך כחתוך דמי וגם אם נחתך אח"כ ביד"א אינו מזיק, אם יש להאמין לאם הבחור שכאב המילה נרפא לגמרי כיון שאביו אמר מתחלה שלא נרפא לגמרי:

סימן לז

בדברי רש"י יבמות בהא דהכל מודים בבא על הנדה ועל הסוטה דהא תפסו בה קידושין דפירש"י דהואיל ואף לאחר שזינתה לא פקעו קידושין הראשונים, בשי' הלבוש דפ"ד אף שהוליד מ"מ אסור לבוא בקהל, בדברי הברטנורא פ"ח דיבמות שכ' דטומטום שנקרע הוי כסריס אדם בענין ס' פ"ד, אם יש לסמוך על הרופא בודאי איסור, בדברי הב"מ שמפקפק על דברי הרמב"ם דע"י קוף הוי כביד"א. בדברי הראב"ד שכ' טעם דפ"ד אסור שלא תזנה אשתו במה שמצדד בשו"ת שו"מ לומר דס' פ"ד מותר משום דס' עשה דפו"ר דוחה ס' איסור דפ"ד:

סימן לח

באחד שנשא אשה ולא דר עמה רק איזה חדשים ורצו שניהם בגירושין וכעת האשה לא נודע מקומה אי' ובעלה טוען שראה ממנה דברים מכוערים וקלא דל"פ שברחה עם ערל אחד והעיד ע"א שראה ממנה דברים מכוערים עם הערל הנ"ל וגם אחות הערל אמרה שנסעה עמו ולא הי' עדות גמורה אך קלדל"פ אם יש היתר לבעלה לישא אחרת וגם אודות הנדוניא ומה לעשות במעות המושלש ואם צריך לזכות לה גט, בענין קבלת עדות שלא בפני' לאוסרה על בעלה, בדברי המאירי דבאיסורין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד, בשי' הא"ש דבדבר שהמכשיל אינו נזהר אינו עובר בלפ"ע, אם הא דמוציאין בעידי כיעור הוא מדאורייתא או מדרבנן, בדברי הירושלמי סוף גיטין לב"ש דס"ל דלא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד, א"כ קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה למ"ל, אם ע"א נאמן להתיר ח' על פיו, אם בדרבנן ע"א נאמן נגד חזקה, אם גם היכא דמצוה לגרשה גזר רגמ"ה בשי' הר"ש מלוניל דבזה"ז דאיכא ח' א"נ לומר דמהימן לו, בדברי הרמ"א סי' קע"ח דאם הי' לו קטטה עמה א"נ לומר שמאמין, בהרבה נשים מעידין בכיעור ואיכא נמי קלא ואין לה בנים אם מפקינן מבעלה, בדברי הב"מ שהביא ראי' לשי' הרמב"ם דהיכא דנאסרה משום שהבעל שויא אנפשי' חד"א אין כופין להוציא, בדברי הגאון מצאנז בספרו דברי חיים שצדד להתיר לקדש ע"ת שבאם ר"ג ל"ג במקום מצוה יהי' קדושין ואם גזר לא יהי' קדושין:

סימן לט

בכהן שנשתטית אשתו והרופא אומר שלא תוכל למצוא תרופה כי אם בבית החולים כי שם נמצאים הנצרכים לרפואתה אם מותר לשלחה שמה מפני איסור יחוד ואם תאסר עליו ובבית החולים הפרטי יש חדרים מיוחדים לנשים ונשים ישרתו שם ואין רשות לאנשים לבוא שם אך הרופא יבוא שם לפרקים ויתעכב שמה שעות אחדות ובבית החולים הכללי לא יבוא הרופא יחידי אך שם ישרתו אנשים אם בשבוי' מהני ס"ס בדברי השעה"מ פי"ט מא"ב הכ"ג בענין ס"ס בשבוי', אם שוטה הוי כאין בה דעת לשאול. בדברי הפרמ"ג באו"ח סי' שכ"ט דמי שנגמר דינו למיתת ב"ד מפקחין עליו הגל בשבת, אם יש לסמוך בנ"ד על דברי רד"ך בזה"ז דמענשין על הזנות בערכאות והוי כיד ישראל תקיפה, אם מותר לספות לשוטה איסור בידים:

סימן מ

בכהן שנשא אשה בחזקת בתולה ואחר בעילה הא' אמר שכמדומה לו שמצא פ"פ ושאל לאשתו אם מצאה דם ואמרה לא מצאתי וכן הי' אחר בעילה שני' ואח"כ בעל כמה פעמים ולא מצא דם ובאו לב"ד ואמרה האשה שהית' בתולה והי' לה צער בביאה הא' רק מחמת בושה לא אמרה לבעלה ובביאה הב' מצאו על כתנתה דם פחות מכגריס והאשה מוחזקת בכשרות והעיר קראקא רוב נכרים אכן שרחוב קאזימירז מקום דירת האשה רוב יהודים והבית אשר בו דרה האשה דרים קרובי' עם נשותיהם והיא בעלת מזיגה ורוב הקונים נכרים אמנם לא נתיחדה עם א"י כי כמעט תמיד הי' שם אחד מקרוביו אם מותרת לבעלה הכהן בדברי הב"ח דבדליכא תרי רובי תצא, אם גם באיסור דרבנן שייך שאחד"א. בדברי המהרי"ט בתשו' שחי' ביתומה קטנה שנתקדשה ולא נודע אם הגיעה לי"ב שנים ואם הביאה סי' שאין לאוקמה אחזקת פנוי' כיון דעכ"פ הוי קדושין דרבנן אלא שאתה רוצה להפקיעה במיאון ודאי יש עלה חזקת איסור אל תתירה מס' שהרי יש כאן ס' קדושי תורה. בדברי הפלאה דבשאחד"א לא עשו רבנן מעלה ביוחסין. בדברי הא"מ דמה שנשאת לכהן הוי כטענת ברי שלא נבעלה. אי חזקה דאשה מזנה בודקת ומזנה עדיף מחזקת צדקית, בדברי הרא"ש שמקיים דברי הר"י דבאומרת נאנסתי נאמנת באשת ישראל וקיבל בה אביה קדושין פחותה מבת ג' מהא דהיתה מעוברת דאלים לר"ג ברי ומכשיר העובר. בענין בוגרת אין לה דמים, בקושית הישי"ע בזה"ז דאינו יכול לגרשה בע"כ למה נאמן לטעון פ"פ, בדברי הירושלמי דבתולים כל שהן ובדברי הש"ס נדה ס"ז בעל ולא מצא:

סימן מא

באשה שיושבת בבית הכומרים והמשמשים דשם אמרו שכבר המירה דתה אמנם לא נודע עוד בבירור אם המירה דתה והבעל לא יוכל לבוא לבית הכומרים לגרשה שם מפני כמה טעמים אם יכול לזכות לה גט ולישא אחרת. בדברי המהרי"ק באומרת להמיר ולא המירה. במה שחידש הב"א בהנך דאמרינן אפקעינהו רבנן לקדושין מני' הניחו עדיין קדושין דרבנן בדברי התוס' כתובות שכ' דהנך עובדי דסוף נדרים לא מיירי באומרת טמאה דאי באומרת טא"ל אין נראה כלל להתירה דהא שאחד"א. בדברי השב יעקב דהיכא דההיתר היא מחמת פשיעת האשה א"צ ק' רבנים. במה שמבואר בפוסקים דאם המירה דתה בודאי זינתה, בענין זכי' בגט מומרת. בדברי הרי"ף דאף לרבנן דס"ל זכות הוא לעבד אין העבד מתגרש עד שיגיע לידו הגט:

סימן מב

בפנוי' שילדה בזנות והיא דרה בבית אחי' בכפר ובכפר הזה ערלים הרבה וד' יהודים ב' כשרים אצלה וב' פסולים אצלה ובהכפר שכיחי עוברים ושבים ערלים וגם יהודים והיא אומרת לכשר נבעלתי והב"ד לא שאלו להבועל והאשה רצונה לינשא לכהן, בדין פנוי' שזינתה ואמרה לכשר נבעלתי ונשאת במזיד. בדברי שו"ת ב"א שחי' דלא קנסינן רק היכא שהדבר נוגע לאיסור אבל לא באיסור לאו:

סימן מג

באשה שברחה מבעלה ונסעה לאמעריקא עם גיסה וכבר יצא עלי' קול שהיא מנאפת עמו והיא מופקרת לכל והוגבה עדות עלי' מכמה דברים מכוערים אם מותר לבעלה לישא אשה אחרת עלי' בהיתר ק' רבנים, בישוב דברי הרמב"ם בה' אישות אמר לה בינו לבינה אל תסתרי עם פלוני וראה אותה שנסתרה אסורה עליו בזמן שאין שם מי סוטה. היכא דעשה דל"ת אם הוי דחוי' או הותרה. לב"ש דס"ל לא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ע"ד אם ס"ל ג"כ דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו. בעידי כיעור שהעידו בב' מעשיות והוגבה עדותן שלא בפני האשה אם מהני הגב"ע. בענין א"א משים עצמו רשע:

הג"ה באות ב' כתבתי בשם השואל דב"ש לא ס"ל כל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב ומצאתי בפתיחה לאור חדש קידושין שהעיר בזה:

סימן מד

באשה צעירה לימים נו"נ ונשאת לבעל ומת ונשאת לשני ויש לה ממנו ג' ילדים ומת בחולי הריאה ונתברר בב"ד שבעלה הב' נחלה בחולי הזה עוד קודם הנשואין אם מותרת לינשא לג':

הג"ה ויש להסתפק היכא שהבעל הי' חולה קודם החתונה ואח"כ חזר לחליו ומת אם היא קטלנית לפמ"ש תוס' חולין ט"ו ע"ב ד"ה כגון דשכיח היא שיחזור לחליו א"כ ל"ה מחמתה ואם לא שהה זמן מרובה בבריאותו יש לתלות להקל אם ל"ה קטלנית בג' זימנא:

מצדד להיתר עפ"י מה שחי' בס' נוצר חסד דהיכא דיש לה בנים מבעלה הב' מותרת לינשא לג'. בדבר מה שחי' בחי' רי"ם דהיכא שלא כ' לה כתובה בקטלנית שלא תוכל להינשא אין לה כתובה מבעלה הב'. מצדד עוד להיתר עפ"י מ"ש בשו"ת דברי חיים דהיכא דבאה המיתה ע"י מעשה גם לרבי בעינן ג"פ:

סימן מה

באשה שמת בעלה הא' ונשאה לב' והוא הי' בן נ' שנה וילדה לו ב' בנים ממנו ומת בן ס"ה שנה והעיד קרוב אחד שבעלה הב' היה איש חולה מלא מכאובות ופצעים עוד קודם שנשאה ומסיבת החלאים האלו של"ח אם יש להתיר להנשא לג'. אם יותר מששים שנה הוי זקן בדברי הס"ח שכ' דאשה לג' או לד' לא תנשא אם מתו בעלי' זא"ז לאחר שבאו עליה ומתו בלא בנים. במשנה דתענית י"ט עיר המוציאה מתים בג' ימים. בדברי הס"ח שכ' דוקא לד' לא תנשא אבל לה' אינו מזיק:

סימן מו

באשה שנשאת לבעל ודרה עמו כ"ג שנים ומת ונשאת לאיש זקן בן ע"ז שנה ודרה עמו ד' שנים ושל"ח ואחותה דרה עם בעל שהי' קרוב לס' שנה ודרה עמו כ"ח שנה והולידה בנים ובנות ונתאלמנה אם מותרת לינשא לג'. אם אחיות מחזיקות לענין קטלנית. אם ב' ילדים מתו מ"מ להג' מל וחי אם מותר למול הרביעי:

סימן מז

בבחור שנשא בתולה ולאחר בעולה הא' אמרה האשה שנבעלה כדרכה ומצאה טיפי בתולים והבעל אמר שלא הי' בכחו לבעול ולא הי' רק נשיקה אך יען שמיעך באצבע יצא דם ואח"כ דרו ביחד ואמרה האשה שאין בו כח גברא ואח"כ נתעברה האשה וילדה בת וקרא הבעל להילדה שם בישראל ואח"כ נתעברה וילדה בן ובירך הבעל ברכת להכניסו בעת הב"מ ואח"כ נתהוה קטטה בין הזוג ואמר הבעל כי אין לו ג"א ומעולם לא הוציא ש"ז וביאותי' הי' בלא קושי ואף שאשתו מוחזקת בכשרות בכ"ז בהכרח שזינת' ומחמת בושה שתק עד כה והורה היתר לנפשו כי משמש מת בעריות פטור ומותר ואח"כ אמר שהי' קצת קושי ושימש כניסה ויציא' רק שלא הוציא ש"ז אם מותר לדור עם אשתו או דשאחד"א. היכא דלא קים לי' אם אמרי' שאחד"א בדברי התוס' זבחים ב' דאשה שזינתה אין הבעל מחויב לגרשה, בקושי' הישיע"ק על מה שאמרה תורה במש"ר ולו תהי' לאשה והרי שאחד"א, בס' אי אמרי' שאחד"א בדין המבואר ברמ"א בבזה"ז דאיכא חר"ג אינו נאמן לומר שמאמינה, אם גם היכא דמע"ר אמרי' דאשחד"א, בדברי הרמ"א הנ"ל שלא כ' שאינו נאמן בזה"ז אף באמר שראה שזינתה. בישוב דברי רש"ל מובא בב"ש דבזה"ז אינו נאמן לומר שקידש אחותה מקודם לאסור אשתו עליו, בדברי הרדב"ז דהא דנדר חל על דבר מצוה דוקא במצוה שבין אדם למקום אבל במצוה שבין אדם לחברו:

סימן מח

באחד שהי' שוכב ובעלה קמה אשתו וסברה שבעלה ישן ולקחה כר לכסותו והלכה לחדר השני והבעל עמד ממטתו וראה אותה שוכבת עם בעל מלחמה אשר הי' ישן שם והתחיל לצעוק ברחה האשה לחוץ וכפי דברי הבעל לא שהו רק מעט בהשכיבה וגם לא ראה רק שוכבין יחד והאשה אומרת שעמדה לאפות חלה ולא הי' לה דרך אחר רק לעבור דרך חדר הבע"מ ותפסה בע"כ ואומרת שצר לה מאד מה שלא צעקה אך לא הי' שום מעשה כי גברה עליו תיכף והבעל חושד אותה שהי' דעתה לעביר' ויש להבעל בן ממנה אם רשאי לדור עמה. אם יש חילוק בין הבעל שאמר שאשתו זינתה ובין אם אמרה האשה א"ל לענין שאחד"א, בדברי התו' נכרים שתי' דלהכי ל"ש באומרת טא"ל שאחד"א כיון דהיא אינה מוזהרת ביאור דברי התוס' כתובות ס"ג ע"ב לענין טא"ל, בדברי הח"מ שכ' שכ' דאם בעת הכיעור ודאי לא הי' שום זנות עכ"ז אסורה להאוסרים בדבר מכוער, פלפול במ"ש בהשמטות הרי"ף דהיכא דשאחד"א הוי איסור דאורייתא א"כ בבעל שאמר שראה שזינת' לאחר חרגמ"ה איך חכמים מתנין לעקור דבר מה"ת בקו"ע. יסביר החילוק בין היכא שאומר הבעל שמאמין לדברי העד ובין היכא שאומר שרא' בעצמו שזינתה, בדברי הבה"ג דאין לאסור רק בראו העדים כמכחול בשפופרת, בדברי הירושלמי דבדבר מכוער אם מביאה ראי' לדברי' מהני באונס או במוש"ר דקאי בעשה דולו תהי' ובלאו דלא יוכל לשלחה אי אסרו רבנן בדבר מכוער, בענין ידיע' בלא ראי':

סימן מט

באשה שבעלה נסע לאמעריקא והיא דרה בבית דודתה וסברה שנאנס' ג"פ מאחד הדר בבית התחתון בפעם הראשון באה לבית הנואף לחפש את בן דודת' ולא מצא' אותו סגר הנואף הדלת ותפסה והשליכ' על המטה וסתם את פיה ולא הית' יכולה לצעוק ועשה מעש' אבל לא הרגיש' ש"ז ושבועות אחדים אח"כ תפס' תחילת הליל' סמוך לבית ושם אין איש עובר וסגר פי' ולא הניחה אותו לגמור הביא' ועשה רק הערא' ובפעם ג' קודם אור היום כשהלכ' דרך הבית מהבאהן תפס' ודחפ' לקרן זוית על המעק' תחת הגג ועשה מעש' והרגיש' ש"ז ולא הית' יכול' לברוח ולא לצעוק כי סגר פיה והאשה מוחזקת בכשרות ולפי דברי' הית' אנוס' אם מותרת לבעלה, אם האשה נאמנת לומר שנאנס' כ"פ מאיש אחד אם נאמנת לומר שנאנס' בעיר. בענין אין האשה מתעברת בעמיד', בדברי הירושלמי דספק נאנסה ל"ה ספק דקול יוצא לאנוס', בדברי הר"י מובא ברא"ש דאפי' בקבל אבי' קדושין פחותה מבת ג' נאמנת לומר נאנסתי:

סימן נ

קושית השואל לשי' הב"ש דאשת ישראל שנאנס' אף שאינ' אסורה לבעל מ"מ אסור' לבועל א"כ מאי מקשה הש"ס בסנהדרין אשה חברה דמקטלא המ"ל והא יכולין לומר לאוסר' על בועלה שני באנו דאי רק לאוסרה באו הו"ל למימר דזינתה באונס ומדאמרו ברצון ודאי להורג' באו, פלפול בגוף הדין אם אשת ישראל שנאנס' אסור' לבועל יחקור אם הא דנאסר' לבועל אם אסורה תיכף בשעת בעילה או דנאסר' לאחר שנתגרש' מבעל:

סימן נא

באלמנה עני' מינקת אשר התחתנה עם אחד וכבר הגיע מועד הנשואין אבל לא מלאו עוד ב' שנים עם חדש העיבור והחתן אינו רוצה להמתין אם יש להתיר לה להנשא, במה שחי' מהריט"א דהיכא שאנו מסופקין לענין ממון ואין אנו יכולין להוציא ותליא בד"ז גם איסור אף לענין איסור הדין כן. בדברי רש"י בסוטה כ"ד בד"ה מעוברת כתב רש"י ואסרוה לינשא עד שיהי' הולד בן שתי שנים ובד"ה יכול כ' להפריש' עד כ"ד חודש אם יש להקל בנולד הולד לאחר מיתת האב. אם עובר יורש:

סימן נב

באשה שילדה בן והשליכ' אותו ומצאוהו בשע' העשירית בלילה אצל ביהמ"ד ומסרוהו לנכרי והמירו אותו וכאשר נודע זאת להאם שלחה לבית המשפט לאמר שהבן שלה וגם השכנים יודעים שהשליכ' הילד והלכו אנשים חשובים לבית המשפט כ' יחזירו הילד להאם ולא אב ואמרם כי אחרי שהומר כבר הילד הוא נכרי ונחוץ למוסרו לפדגוג נכרי וגם אחרי שהאם השליכ' הילד לא יאמינו עוד לה לתת הולד לידה והנה בעלה נשאה זה ד' ירחים ולא הגיד' לו שהוא מעוברת ובבית המשפט גם לבעלה אמר' שהיא מעוברת מאחר אם מחויב הבעל לפרוש ממנה כדין מי שנשא מעוברת חברו, אם עבדינן תקנתא לנכרים, בענין קנסו שוגג אטו מזיד. בענין שלא יהא חוטא נשכר, אם שייך דין מינקת במזנה בענין תקנה במלתא דלא שכיחא, בדברי התוס' יבמות ל"ו שכ' בתי' א' דגם רבנן ס"ל יוציא בגט דלשון יפריש משמע נמי גירושין:

סימן נג

במעוברת שנתגרש' מבעל' ואבי האש' התחייב א"ע בכתב המועיל ע"פ ערכאות שיהי' הילד מוטל עליו מעת ביאתו לעולם עד אשר יגיע לעת נשואין אם יש להתיר להאשה להנשא אחר ג"ח מהלידה. בענין פלוגתת ר"ש הזקן ור"ת אם בגרוש' שייך דין מינקת, ביאור דברי הירושלמי בפ' א"נ אלמנה שאמר' יצאו מעשה ידי למזונות שומעין לה א"א שאמרה וכו' אין שומעין לה. ביאור סברת ר"ש הזקן דמתיר בגרוש'. פלפול דהיכא דכבר חלה תק"ח לא מהני שום עצה להקל בהאיסור, בענין היכא שחל יו"ט ושבת ביחד אם שייך איסור מוקצ'. בישוב דברי הרמב"ם דנקט במעוברת הטעם משום דחסא ובגמ' דחי טעם הזה. בדין דב"נ מצוה על העוברין. בישוב קושית הברכ"י הך דחגיגה בתולה שעיבר' מהו לכה"ג והרי בל"ז היא מעוברת חברו, בענין הכלל דהיכא דמביא המחבר בש"ע דיעה בשם יש חולקין הלכ' כדיעה הא'. בדברי הג"א דכתב דכל עוד שלא כפו אותה הב"ד אף במכירה ס"ל לר"ש הזקן ל"ש בגרוש' דין מינקת, במה שרצה השואל לחדש דאם בשעת הגירושין לא הכיר' אף שהניק' עד שהכיר' אח"כ אין כופה:

סימן נד

בבתולה שנשתדכה לכהן ואח"כ נתעבר' וילדה קודם הנישואין והמשודך אומר שממנו נתעברה והשכנים אומרים שבשכינה הזאת דרים רק יהודים ויודעים בבירור שעכו"ם לא נכנס לשם והבתולה' ית' צנועה בביתה והמשודך נשא אותה אם מותר לדור עמה ואם מותר לעלות לדוכן. בדברי הרמב"ם ה' יבום דאף ששניהם מודים צריכ' חליצה שמא זינתה עם אחר. בדברי התו' סוטה כ"ז שהקשו אמאי בארוסה שעוברה כשר הילד בדיימא. במה שחי' הח"צ כיון דעובר ירך אמו מהני חזקת הילד להאם. בדברי הרמב"ם פי"ב משחיט' שכ' מותר לשחוט את המעוברת דעובר ירך אמו – אם יש רוב ישראל מדוע הולכין אחר רוב ישראל נזיל בתר רוב מזנים – בדברי הירושלמי פ"ק דכתובות בקרוני של צפורי – בש' הר"ן דס"ל דפירש לפנינו ל"ה קבוע דרבנן, במה שדקדק הנו"ב בגוף הדין דאם הבועל מודה שהילד ממנו דהאשה כשרה לכהונ' ואם הוא כהן מותר לישא אותה, דאמאי לא ניחוש דלמא עיני' נתן בה ועוד כיון דבודאי לא טבלה נימא אאמע"ר אם גם עובר נקרא בן ונאמן האב לומר עליו זה בני – לרבא דס"ל מומר אוכל נבלות לתיאבון פסול לעדות ולהכעיס כשר אם ידוע שאכל נבלות יש להסתפק אם נאמן לומר שעשה לתיאבון לפסול א"ע – במה שחי' השואל דהכא ל"ש לומר אאמע"ר משום שמצוה להשיא אותה בדברי הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט שכתב דאפילו ברוב פסולין איכא ס' שמא אזלי' לגבי' בדברי רש"י בכתובות י"ד שפי' דתי' בקרונות של צפורי קאי לר"י, לדעת הרמב"ם דס"ל דחיישינן כמו שזינת' עם זה כן זינתה עם אחר אם גם בבנו מאנוסתו חיישינן כן:

סימן נה

בכהן שטען שהמשודכת שלו מעוברת מאבי חורגה וע"כ רוצה להתיר קשר השדוכין והמשודכת אמרה שהיא מעוברת מהמשודך והתירו קשר השדוכין ואח"כ נתחרט המשודך ובא לפני הב"ד וטען שנתעבר' ממנו ומה שטען מתחל' הי' כדי שיוכל להתיר השידוך והב"ד הותרו בו שלא ישאנה ועבר ונשאה אם מחויבים ב"ד להפרישם ואם מחויב הבעל לגרשה ואם לא תרצה לקבל הגט מרצונ' אם יוכל הבעל לכופה ואם הבעל מותר לישא כפיו ולעלות ראשון לתורה והמקום שהמשודכת דרה שם רוב פסולים אצלה וגם אבי חורגה איננו מוחזק בכשרות והמשודך בתחלה אמר שבא עלי' רק שנתעברה מאבי חורגה ואח"כ אמר האמתלא הנ"ל. היכא דאמר בפני רבים אם מהני האמתלא. היכא דהי' מוכרח לעשות מעש' אם מהני אמתלא, בדברי המהרש"א יבמות דהיכא דשאחד"א ל"מ אמתלא רק היכא דשתיקה מועיל, בדברי התוס' יבמות י"ח ד"ה טעמא. בדברי הש"ס כתובות כ"ב אמר' טמאה אני וחזר' ואמרה טהור' אני בדברי שו"ת רעק"א דאמתלא לא עדיף משתיק', במה שחי' הגאון רעק"א דכיון שטען בתחיל' בפני ב"ד דלא נתעבר' ממנו הוי כעד ובעד ל"מ אמתלא. בדברי הקצוה"ח סי' רע"ט דנאמן ע"א לומר אשה זו זונה או גרוש' בדברי הנו"ב באשה שאמר' טמא"ל ונתגרש' דמהני אמתלא אע"ג דנעש' מעשה משום דיכול להיות דנתגרש' מטעם אחר, בדברי הראב"ד באשת כהן שאמר' שנאנס' דמותרת לאחר מיתת בעלה לכהן אחר משום דבעת אמירת' לא נתקבלו דברי'. במה שחי' הב"מ דהיכא דנתקבלו דברי' ל"מ אמתלא זה דוקא אם נתקבלו בתורת ודאי ולא בתורת ספק. בזה"ז דאיכא חרם מהתנאים אם נאמן לומר על המשודכת שלו שנבעל' לפסול לה, במה שחי' הנו"ב לחלק בין היכא שאומר הבעל שראה שזינתה דאז נאמן אף בזה"ז ובין היכא שאמר שמאמין להעד:

סימן נו

בפנוי' שזינתה וילדה ולד שהוא כעת בן ו"ח ולא התחיל' להניק אך אח"כ הניקה ב' ימים והי' לה כאב בדדי' וצער גדול ונתנה הולד למניקה ולא הניקה עוד והיא אומרת שנתעברה מישראל והוא כופר ואומרים על הפנוי' הזאת שנכרי אחד אמר שזינתה עמו ואחד שמע קול שזינתה עם יהודי ועם ב' נכרים ויש לחוש שאם לא נתיר לה להנשא תצא לתרבות רע או חלילה שתמיר דתה כי כן אמר אחד בשמה אמנם אין עדות ברורה על כל זה. אם גם בזונה שייך דין דמינקת חברו בדברי הנו"ב שדחה דברי מהרי"ו שכתב דזנות בלא התראה שכיח ודחה הנו"ב דנהי דזנות שכיח אבל שתתעבר ל"ש דאשה מזנה מתהפכת. ראי' דבמזנה ל"ג חז"ל מכתובות י"ג בדברי הנתיבות לשבת שהביא ראי' דבמזנה ל"ש איסור מינקת מחגיגה י"ד דאיבעי' לן בתולה שעיברה מהו לכה"ג דמשמע דגם בעודה מעוברת ל"ש בה דין מעוברת חברו בדברי שו"ת הרעק"א דנתעברה מנכרי ל"ה בכלל מינקת חברו בדברי שו"ת רעק"א הנ"ל שחידש דבנכרית מעוברת שנתגיירת אם התנית בפי' שלא תועיל הטביל' להעובר מהני תנאה – מצדד להתיר עפ"י מה שחי' בשו"ת בית יעקב דהיכא דהחלב מזיק להולד יש להקל במזנה מצדד עוד להקל דבמזנה ל"ש חשש דחסה בקו' הב"י במה שמתירין לתת הילד למינקת נשואה ומשביעין אותה עד"ר הלא יש לחוש שמא יפר לה בעלה – במה שחי' בשו"ת רעק"א על הקושיא הנ"ל דמשביעין גם את הבעל עד"ר שלא יפר לה קושיא בדברי הש"ס כתובות דמקשה הש"ס התם והא הוי בי ר"ג ושרי ר"נ. אם נתנו הילד למינקת נכרית אם מועיל:

סימן נז

באשה שנתנ' בנה למינקת ב' חדשים קודם מיתת בעלה אם מותרת לישא אחר ח"י חדשים מפני שהנשואין הי' לטובת היתומים – בטעם דבעינן ג"ח אי משום שבג"ח נפסק החלב או משום שהילד מכיר המינקת:

סימן נח

באשה שבעוד קודם שילדה אמר לה רופא א"י שמחמת חולשת גופה אינה רשאי להניק ובתוך ח' ימים ללידתה ראתה המילדת שאין לה חלב בדדיה ושכר לה הבעל תיכף מינקת ועד ג' ימים אחרי הבר"מ הניקה מינקת וגם היא הניקה אמנם ביום הג' מהב"מ ג' שבועות קודם מיתת הבעל נתנה הילד לבית המינקת והי' הילד שם ב' חדשים ואח"כ נתנתו למינקת אחרת ושלמה שכרה בעד שנה ורבע והמינקת גמלתו ככלות שנה בלי ידיעת האשה וכעת הילד הוא בן י"ז וחצי חדש והאשה נשתדכה וכאשר נתועדו לעשות הנשואין נודע להמשודך כי נתנה הילד למינקת ג' שבועות קודם מיתת בעלה מיאן בהשידוך וגם אינו רוצה להמתין עד כלות כ"ד חדש והאשה היא עשירה ועסקי' מרובים ובאם שיותר הקשר יהי' רעה גדולה להיתומים והאש' אומרת שמעת שנתנ' הילד למינקת לא נתנ' דד בפי התינוק והמינקת ובעלה אומרים שבמשך הג' שבועות קודם מיתת בעלה באה אם הילד כמה פעמים והניק' את הילד והאשה אומרת שמחמת שנאה כי נתנ' בנה למינקת אחרת אומרים כן. אם במה שנתן הבעל הולד למניק' פטרה מהשיעבוד והוי כגרוש' שהתיר ר"ש הזקן מסביר דברי ר"ש הזקן עפ"י דברי הלח"מ פ"ג מה' יו"ט מישב בזה קושית הראשונים דלמ"ל בגמרא טעמא דהבחנה תפ"ל דלמא מעוברת ואסור משום מעוברת חברו אם יש להתיר כיון שלא גמלתו במתכוין רק המינקת גמלתו בעצמה. אם אמרי' גם תרי לא פליג או דהוי כמו ב' מיגו דל"א מצדד להקל כיון שהרופא אמר שלא תניק מחמת חולשת גופה והאש' אמרה שמעת שנתנ' הילד למניקה לא הניקה כלל הוי פסק חלבה בחיי בעלה – האשה נאמנת להכחיש המינקת שלא סייעה בהנקת הולד דל"מ אם איסור מינקת הוא גם על האשה בודאי נאמנת וגם אם איסור מינקת לא חל על האשה ג"כ נאמנת מטעם דלא תעבור על לפ"ע. מפלפל אם האשה נאמנת הואיל דאתחזק איסור דמינקת. אם יש להתיר אחר ח"י חדשים. בדברי שו"ת ר"ח כהן שאם גמלתו מחמת כאב דדים מותרת להנשא:

סימן נט

באשה שיום אחד קודם מיתת בעלה לקח' מינקת להילד שמסיבת חולשת גופה וגם מאשר הוכרחה לשמש את בעל' בימי חליו לא יכלה להניק ופרנסת' היא שהפראפינטאר יש לו נידערלאגע בכפר ובעל' הי' סוכן שם וכעת הפראפינטאר רוצה שתשאר בפרנסה הזאת באופן שתנשא לבעל והאשה עני' ואין לה וגם להילד שום משען ומשענ' אם יכול' להנשא בתוך ימי מניקת' לבחור אחד אשר לא קים עוד פו"ר. אם עשה דפו"ר דוחה איסור דמינקת חברו. מחדש דאף דאמרי' עשה דל"ת מ"מ אין עשה דל"ת דגזל. בדברי הרמב"ם שכ' עבר ונשא מעוברת ומינקת חבירו הרי זו שותה שאין כאן עברה. מיישב דברי רש"י בסוגיא דאונכרי שפי' סתם עכו"ם גזלי ארעא מישראל נינהו. בדברי הרא"ש בפסקים דסגי בפסק חלבה ושכרה מינקת. בדברי העצי ארזים דמחלק דבנתנ' בנה למינקת בעינן פסק חלב' בחיי בעלה ובשכר' מינקת ל"ב פסק חלב' בחיי בעלה במה שהאריכו הפוסקים להתיר במזנה משום דזנות לא שכיחא, גם בזה"ז שהרבה שוכרין מינקת מ"מ אין להתיר ודלא כמ"ש בס' זכרון צבי מנחם:

סימן ס

בשני ישראלים שנתיחדו עם בתול' ועשו עמה עביר' בזאח"ז ונתעבר' ושניהם מודים שהאמת כדברי' שנתעבר' מהם. אמנם הנואף הראשון אמר שעש' תחבולה שלא תתעבר ונואף הב' רוצה לישא אותה אם אין בזה איסור מעוברת חברו ויוכל לצמוח רעה אם לא נתיר לו לישא אותה. בדברי השואל שרצה להתיר כאן מטעם ממ"נ דאם אין אשה מתעברת מביא' ראשונ' מהשני נתעבר' ואם חיישינן דמכבר נבעלה א"כ נבעל' ג"פ והוי מופקרת. בדברי הנו"ב שחי' דרוב אינן מתעברות מב"ר אבל מיעוט יש דמתעברות. בדברי הנו"ב שכ' דהיכא דהוא מסופק שמא הולד ממנו ל"ש מינקת חבירו. בדברי הירושלמי הובא בתוס' סוטה דאשה מתעברת משני ב"א במה שחי' הגרעק"א דרוב פעמים הזרע נקלט ביום א', בדברי הנו"ב דס' מעוברת חברו אסורה משום דהוי דשיל"מ במה שהוכיח בס' נתיבות לשבת מש"ס חגיגה בתולה שעיברה מהו לכ"ג במזנה מעוברת מותרת:

סימן סא

בתולה שנאנסה ובחור אחד רוצה לישא אותה ואינו רוצ' להמתין ג' חדשי הבחנה ואם לא נתיר לה יש לחוש שתצא לת"ר אם יש להתיר קודם ג' חדשים. במה שרצה השואל לחדש דבתול' שנאנסה אינ' צריכ' להמתין ג"ח דאין אשה מתעברת מב"ר. בדברי הש"ס ריש כתובות ולדרוש להו דאונס שרי. בענין אין אשה מתעברת מעומד. אם בשחרור עבד שייך לא תחנם, אם יש להתיר איסור דרבנן כדי שלא יבא לעבור על איסור גדול בהלכ' תיכף אחר הבעיל' אם נקלט הזרע. בדברי הש"ס שבת נתנ' קאמרת או ראוי' קאמרת:

סימן סב

בבתולה שזינת' ואומרת שנתעבר' מנכרי ונשאת לאיש שלא ידע שהיא מעוברת והב"ד הפרישו אותם וילדה בת ולא התחיל' להניק ויש ספק אם הוא בכלל מופקרת גם אמרה שתמיר דתה אם יש לבעל' לדור עמה. במה שחי' השואל דלהכי בגרוש' לשי' הר"ש הזקן מותרת להנשא דעיקר איסור מינקת משום דאסור לקלקל זכות הילד ולהכי בגרוש' דאינה משועבדת והוה כמניק' ולד של אחר בתורת צדקה ול"ה מקלקל זכות הילד שאין הזכות של הילד, בקושית הרמב"ן אמאי לא קאמר הש"ס דצריכ' להמתין ג"ח מטעם דשמא מעוברת היא, מזיק לחבירו בדרבנן עובר מדאורייתא, בישוב דברי הרמב"ם שכ' הטעם דמעוברת משום דחסה:

תקנות עגונות

סימן סג

עגונה שבעלה אליעזר שפילמאן הרחיק נדוד מזוראוונא לסטאמבול ובא מכתב מאיש אחד משם שמת שם איש אחד מזוראוונא ושמו שלמה בראטער ובזיראוונא לא הי' רק איש אחד ושמו שלמה בראטער והוא הי' בזאראוונא בעת בא המכתב רק זאת נדע שאליעזר שפילמאן שאל הרייזעפאסס משלמה בראטער, פלפול בדברי תשובת הר"ן בענין שנוי השם ובש"ס ב"ב בענין מעש' בבני ברק וכו' וישוב קושית הנוב"י סי' ס"א על התוס', פלפול אי מהני ס"ס להוציא ממון. ישוב לקושית התוס' נדה בסוגיא דמופלא הסמוך לאיש בהקדיש הוא ואכלו אחרים דהוי ה"ס. שקלא וטריא בש"ס יבמות קט"ו אי חיישינן לתרי יצחק. פלפול בעניני חזקה וענינים המסתעפים מזה. בדין דאמרי' נעש' סריס למפרע אם לא הביא סימני סריס והגיע לבן ל"ה בלא שערות אם נעשה גדול למפרע מבן י"ג פלפול ביבמות קט"ו בסוגיא דיצחק ריש גלותא דאזיל מקורטבא לאספמיא ביאור דברי הב"ש ס"ק פ"ד ובדין דחזקת דייקא מרעי לחזקת א"א. ביאור דברי רש"י ב"מ כ"ז נ"מ לאהדורי גט אשה שנאבד מן השליח ישוב לקו' תוס' יבמות ק"כ ד"ה אמר רבא ביאור דברי רמב"ן בהך דיצחק ר"ג והשגה על תשו' שב הכהן. בדין ברירה הערה גדולה בקושית הפנ"י אמאי לא מחזירין אבדה מטעם ברי ושמא, ישוב, לקו' התוס' ריש יבמות אהא דר"מ ס"ל קטנה לא תתייבם שמא תמצא איילונית והרי אם תמצא איילונית ל"ה אשת אחי' דהוה קידושי טעות, בדין עדות שבטלה מקצתו בעדות אשה ובדין פלגינן דיבורא בדברי התשב"ץ סי' ס"ו ח"א, פלפול בדברי ח"ץ סי' מ"ד בביאור משנה דר"ה בעדים שאמרו ראינו בשחרית במזרח וערבית במעריב:

הג"ה בפנים אות י"ב כתבתי דהא דאין ספק מוציא מידי ודאי להקל אמרינן אבל לא להחמיר וט"ס וצ"ל להחמיר אמרינן אבל לא להקל דכל ספיקות מוציאין מידי ודאי. והנה זה צ"ע גם על תשובת מהר"יו הובא בש"ש ש"ז פי"ט שהשואל הותר משום אין ספק מוציא מידי ודאי והוסכם עמו מהרי"ו וזה תמוה דלחומרא ספק מוציא מידי ודאי כדמוכח מחולין:

סימן סד

בדבר השאלה אם מתירים אשה עפ"י מעטריקאל ציוגנים שמת בעלה ואם יש הכחשה בין מעטריקעלצייגניס ובין הטאדטענשיין מהדאקטער שמת בעלה – ביאור דין עדות הערכי דמהני אף בקטן וישוב קו' תוס' גיטין י' ד"ה והא לאו בני כריתות – וישוב קו' נוב"י סי' מ"ו אדברי הרא"ש בעד אומר מת ועד אומר נהרג מירושלמי דמודה ר"י ור"ש בעדים – וקושיא על הנתיבות סי' ל' בדין עשאאי"ל מב"ק ע"ד ובדברי ירושלמי סוף יבמות בכהנית שנתערב ולדה בולד שפחתה מהו שיעידו עדות אחת וכ' דהוה עשאאי"ל והרי בלא"ה נמצא אחד פסול:

סימן סה

באחד שמת ולא נודע שמו רק אמר שיש לו אשה וד' ילדים ואמר שהוא מברעזאן והכירו בו שמכה במקל על רגלו וזה לאות שהוא גילעהמט והעידו עדים, שבעל עגונה אחת הוכה בידו תמיד על רגלו ויש לה ד' ילדים מבעלה אם יש להתיר האשה בצירוף חיפוש אם נאבד אחד מהעיר חוץ מבעלה – פלפול עצום בסוגיא דסימנים בדין דסימנים ל"ה רק כרוב. ובדין דתרי חזקה הוה כרוב – ובדין דהרוב מברר מי יצא מחזקה כעין שכ' הר"ן בקידושין ס"ג – בדין דידעו בעדים שאשה אחת נתגרשה ועד אומר זו היא שנתגרשה אם נאמן ע"א והוכחה כנגד זה מכתובות כ"ב – פלפול בדברי תוס' חולין צ"ו בדברי קצה"ח סי' רנ"ט אם סימנים מטעם רוב איך נוציא ממון, בסימנים – ובדין דבקרקע הולכין אחה"ר גם דהיכא דבעינן הכרה ל"מ סימנים כגון בבכור – בדין דלחוש לב' עדים שמשקרין הוה מיעוטא דמעוטא וביאור פלוגתא דר' יוסי ור"י אם ע"א נאמן להשיא אשה דאזלי לשיטתייהו וה"ה דתרי סימנים עדיף מרוב פלפול בחולין ע"ט בהוכחת הגמ' שם דסימנים דאורייתא – בדברי הגמ' ריש נדה דמקשה אדרבה העמיד יין על חזקתו וקו' מהרש"א בדברי תוס' כתובות ט"ו בענין הדרה לניחותא בדברי הגמ' דב"ב כ"ג וניזל בתר רובא ורמב"ם דלא מייתי ביושבת בין ההרים – בענין אם מנין הוה סימן – בענין אם בנות בכלל בנים – בענין אם בשטרות מהני יאוש בתר דאתי ליד זוכה:

סימן סו

בשאלה הנ"ל אם בנות בכלל בנים ובדברי הש"ך יו"ד סי' של"א ס"ק ל"ז ובדברי הרמב"ם פ"א דבכורים ה' י"א:

סימן סז

בשאלה הנ"ל ובענין אם מנין הוה סימן ובדברי א"ז סימן תרצ"ג שצ"ע בדבריו ובענין סימנים מובהקין אם מהני מדאורייתא ובענין המומרים החוזרים לדת יהודית שא"צ גילוח זקן גם א"צ לברך על הטבילה:

סימן סח

ישוב לדברי רמב"ם פי"ב מגירושין דבעד נגד עד וניסת לאחד מעדי' לא תצא והקשה הרמב"ן מכתובות כ"ב אמאי לא מוקה בעד נגד עד וניסת לאחד מעדי' וישוב דברי הרמב"ן מה שקשה עליו מירושלמי – וביאור דברי ירושלמי דאמרינן מודה ר"י ור"ש בעדים – ותמוה על מהרש"א ביבמות קי"ז בתוס' ד"ה הא לא נשאית שמבואר בדבריו דעד נגד ב' הוה ספק ממזר והוא נגד הגמ' דף צ"ד. בדין דהיכא דאמרינן אפקעינהו הניחו קדושין דרבנן וביאור דברי התוס' כתובות ס"ג ד"ה אבל שכ' דבאומרת טמאה אני שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא וצ"ע ממשנה, וישוב דרך פלפול:

סימן סט

באחד שנסע עם בע"ג יחידי ובאו רוצחים והוכו אותו בגרזן ורץ הבע"ג לקרעטישמי לקרוא אנשים לעזר וכשחזר מצא אותו מת ובפדחתו הי' פצעים רבים והובא לעיר והעיד אחד שמכירו בטב"ע והכיר הבגדים שלו ועד אחד הכיר הטיליפ של הנמצא שהעידו ב' עדים שלקחו בעת שנסע מביתו ואביו של הנפטר העיד שהי' לבנו שומא ביד שמאל אחורי האצבעות והכיר הנמצא הרוג בלבושיו ובט"ע ובשומא הנמצא שהוא בנו – פלפול בשיטת ר"ת דמהני טב"ע בכל גופו שלם אף בלא פרצוף פנים – בסוגיא דסימנים בענין ב' חזקות דעדיף מרוב – לפרש דברי התוס' פסחים צ"א במפקח הגל שכתבו דכל הטומאות כשעת מציאתן ותמה בנוב"י על דבריהם – בענין אי מוקמינן להרוצח בחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאיתרע – בענין חשש שאלה לפרש דברי תוס' יבמות ק"כ ע"ב ד"ה כליו בדברי הב"י וריטב"א דלמ"ד סימנים ל"ד חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי לישב קו' נוב"י – לישב הסתירה שבין סוגיא דיבמות לסוגיא דב"מ בענין המחלוקת שבין קצה"ח למהרי"ט אלגזי ביצא דרך מרגלותי' אם הוה בכור לנחלה:

סימן ע

באחד שאמר בק"ק מקיליניץ שהוא מדיקלא ושמו משה נחום צימעט ושם אשתו שרה ויש לו ב' ילדים שמואל ושינדל וממקילינץ הובא לשפיטאל בטארנפאל והעידו עדים שנפטר ונמצא בדוקלא אשה שבעלה הי' שמו משה ואחותו קראה אותו משה נחום וכן הי' כותב באדרעסע שלו אולם שם אשתו לא הוא שרה אך שם אחותו שרה. ולא הי' להאיש הזה שום בן ובת ובק' דראהביטש אמר ג"כ שיש לו אשה וב' ילדים ושאלו לאחד שהלך אתו והתאמת את דבריו למען יחמולו עליו ומק' טארנפאל מהשפיטאל בא מכתב לדוקלא בחתימה בששר בלא חתימת יד אדם שמת שם משה נחום בן חיים וואלף צימעט להגיד לאשתו ולבניו שיאמרו קדיש ובעל האשה העגונה לא מיתדר לי' עם אשתו מסיבת חיסור פרנסה גם קצת מחמת חולי – בדין ע"א בקטטה. ובדין כתב בלא חתימה בדברי רבינו ירוחם וירושלמי – בענין אין אדם משטה בשעת מיתה והיכא דעד אחד סותר לדבריו ל"א אין אדם משטה בשעת מיתה – פלפול בדברי בית אפרים סי' כ"ד ותשו' ח"ץ סי' ל"א בעיקר דברי חכמי בריסק הובא בח"מ סי' ל"א דב' עדים המכחישים מצטרפין לעדות אחרת – פלפול בספר ד"ח ח"א סי' ל"ד וח"ס סי' ע"א ושוב יגבה עדות שבעת שבא הנפטר לטארנפאל ראו אצלו רייזעפאס ששמו משה נחום צימעט מדוקלא. ועפ"י כל הנ"ל יצא הדבר בהיתר:

סימן עא

באחד שב' נכרים ראו שנטבע במים שאל"ס ואחד מהם ראה ששבולת המים הובילהו על המים בלי שום תנועה ובארבעה ימים מצאו אחד והושיטהו מן המים ואמרה האשה לפני הרב שאצבע קטנה בידו הימנית נשברה בנערותו ונתרפא ונשאר קצת עקום הכתונת והמכנסים רשומים בחוטין אדומים באותיות .M. G על שם מאריץ גרין גרין געשטרייפטע וועסט מכנסים של צמר שטיוועל עם שנאללען גם הי' לו חולי השבר והי' עליו חגורה בראך באנד ומצאו כל הסימנים על הנמצא רק הכתונת שהי' קרוע לגזרים לא מצאו האותיות רק על המכנסים – פלפול בדברי הריב"ש דתרי חזקות הוה כרוב או עדיף מרוב בדין שני סימנים אמצעים בסוגיא דיבמות ק"כ – בדין דע"א בעדות אשה נאמן משום אפקעינהו לקדושין אם אסורה לישא מדרבנן אם אמרינן אפקעינהו – ובגוף דין אפקעינה קו' מיבמות צ"ג. ומכתובות כ"ב בישוב קו' נוב"י אריטב"א וב"י דלמ"ד סל"ד חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי:

סימן עב

באחד שנטבע ואחד הכיר הקול שצעק הנטבע אוי כמה פעמים שהוא קולו של ר' איצק. ואח"כ שמע שהנטבע חארקיט (היינו שהמים חונקו) ואח"כ הוציאו האיש הנטבע והי' ג' שעות מהטביעה. וזה הי' לעת ערב והכיר אחד שהוא ר' איצק. ובבוקר לא ראה אחד את הפנים רק הכיר בטב"ע הידים וכל הבגדים שהוא של ר' איצק ובהטייסטעריל אמר אחד שר' איצק אמר לאחד שיש לו עשרה ר"כ ומצאו ט"ו – גם מצאו בהנטבע שהי' ראשו גלאט וכן הי' ראשו של ר' איצק והכירו הפלאשטש שהוא של ר"א גם נמצא צעטיל שהוא כתב ידו ונמצא הפאס שהוא שם בעלה – ביאור הדין אם מתירין אשה בטב"ע דקלא המבואר בשב"י סי' ק', ודברי רש"י בסנהדרין ס"ז וירושלמי סוף יבמות ודין עשאאי"ל במסות – וביאור סוגי' דע"א במלחמה. וביאור הדין דסימנים שאין מובהקים וט"ע מהני אף באישתעי ובש"ה ביאור דברי תוס' חולין צ"ו ליישב כמה קושיות:

תוכן העניינים

בית יצחק אבן העזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה