בית יצחק אבן העזר חלק א· רבי יצחק יהודה שמלקיש
הגהות ומפתחות · סימן מז
בבחור שנשא בתולה ולאחר בעולה הא' אמרה האשה שנבעלה כדרכה ומצאה טיפי בתולים והבעל אמר שלא הי' בכחו לבעול ולא הי' רק נשיקה אך יען שמיעך באצבע יצא דם ואח"כ דרו ביחד ואמרה האשה שאין בו כח גברא ואח"כ נתעברה האשה וילדה בת וקרא הבעל להילדה שם בישראל ואח"כ נתעברה וילדה בן ובירך הבעל ברכת להכניסו בעת הב"מ ואח"כ נתהוה קטטה בין הזוג ואמר הבעל כי אין לו ג"א ומעולם לא הוציא ש"ז וביאותי' הי' בלא קושי ואף שאשתו מוחזקת בכשרות בכ"ז בהכרח שזינת' ומחמת בושה שתק עד כה והורה היתר לנפשו כי משמש מת בעריות פטור ומותר ואח"כ אמר שהי' קצת קושי ושימש כניסה ויציא' רק שלא הוציא ש"ז אם מותר לדור עם אשתו או דשאחד"א. היכא דלא קים לי' אם אמרי' שאחד"א בדברי התוס' זבחים ב' דאשה שזינתה אין הבעל מחויב לגרשה, בקושי' הישיע"ק על מה שאמרה תורה במש"ר ולו תהי' לאשה והרי שאחד"א, בס' אי אמרי' שאחד"א בדין המבואר ברמ"א בבזה"ז דאיכא חר"ג אינו נאמן לומר שמאמינה, אם גם היכא דמע"ר אמרי' דאשחד"א, בדברי הרמ"א הנ"ל שלא כ' שאינו נאמן בזה"ז אף באמר שראה שזינתה. בישוב דברי רש"ל מובא בב"ש דבזה"ז אינו נאמן לומר שקידש אחותה מקודם לאסור אשתו עליו, בדברי הרדב"ז דהא דנדר חל על דבר מצוה דוקא במצוה שבין אדם למקום אבל במצוה שבין אדם לחברו: