בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שני האשה שנתארמלה · דף כד:
בתוס' ד"ה ואבע"א ותי' ר"י דמעיקרא ס"ד אי לאו טעמא משום גומלין לא היינו מפסידין כו'. פי' אבל השתא דאיכא חשש דגומלין שוב לא הי' אפשר לומר דמעלין ע"פ ע"א משום חששא דגומלין כלומר שאם נסמוך על ע"א יבוא לסמוך ג"כ במקום דאיכא חשש דגומלין:
בגמרא אבל נשיאת כפים דאיסור עשה לא כו'. בכאן תמהו הפוס' על הא שכתבו התוס' בשבת ד' קי"ח לא ידע ר"י מה איסור יש בזה העולה לדוכן וכאן מוכח דאיכא איסור עשה. ולעד"נ דאפשר לומר הכא בכוונת הש"ס דה"ק דאם היינו אומרים דמעלין ג"כ ליוחסין היינו מוכרחין לתקן דאין מעלין לנ"כ ע"פ ע"א דאם מעל' ע"פ ע"א יבוא אח"כ להעלות ליוחסין וכיון דדינא דאוריית' דמעלין אותו לנ"כ ע"פ ע"א ואם נבטל אותו מנ"כ הרי עובר ע"פ ב"ד על מ"ע דכה תברכו ועכ"צ להעלותו לנ"כ ע"פ ע"א וממילא דאין ראי' להעלותו ליוחסין מנ"כ כי אימר מוכרחין היו הב"ד להעלותו ע"פ ע"א שלא לבטלו ממ"ע דנ"כ וכוונת הש"ס בהא דאמר הנ"מ תרומה דעון מיתה כו' פי' בשלמא תרומה אם מעלין אותו בשקר איכא עון מיתה ולכך ראוי לתקן שלא להעלותו ע"פ ע"א משא"כ נ"כ אדרבה איכא איסור עשה אם אין מעלין ואין הכהן מברך וע"כ צריך להעלותו ע"פ ע"א שלא לבטלו ממ"ע וממילא אין מעלין ליוחסין מנ"כ או דלמא ל"ש והטעם דכיון שיש ביד חכמים כח לעקור בשוא"ת ה"נ יכולין לתקן שלא להעלותו לנ"כ ע"פ ע"א משום גזירה וממילא דמעלין ג"כ ליוחסין:
בתוס' ד"ה חד אמר מעלין אבל מילי דכהונה כגון תרומה וכו'. והא דחשיב לי' מן הדוכן שהוא מילי דלוים דדוכן היינו שיר דמדינא הוא בלוים דוקא ולא חשיב ס"ת נראה די"ל דדוכן היינו שיר בכלי ומבואר בערכין דף י"א דלמ"ד לוים היו מעלין מדוכן בין ליוחסין ובין למעשרות ור"י ס"ל שם דמיוחסין היו ומעלין מדוכן ליוחסין ע"ש ויכולין לומר דהך מתניתין ר"י היא וא"ל דהא בקידושין דף ע"ו אמרי' דה"מ ר"מ היא דאלו רבנן ס"ל דכל משפחות בחזקת כשרות ור"מ ס"ל בערכין שם דעבדים כהנים היו משוררין בכלי וע"כ מן הדוכן לדידיה היינו דוכן דשיר בפה שאינו כשר רק בלוים י"ל דהך מ"ד ס"ל כמ"ד בקידושין שם דמתניתין בקרא עליו עירעור ורבנן היא ע"ש: