בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שני האשה שנתארמלה · דף כג:
בגמרא דאיכא דררא דממונא כו'. המ"ל בפשיטות דגבי ר"י כשטוען לקוח א"נ יותר בטענת לקוח מטענת שלא היתה של אביך מעולם משא"כ גבי עדים דמיגו דידהו אי בעי שתקי ואילו היו שותקין לא היו קורעין להשטר וכשאומרים אנוסים קורעין להשטר הרי נאמנין בטענתן יותר מטענת מיגו וע' הטעם בש"מ בסוגיא זו דכשאינו מקוים נאמנין מטעם עדים וטובא קמ"ל דע"י הפה שאסר נאמנים שוב מדין עדים ולא מטעם מיגו בלבד:
בתוס' ד"ה אבל הכא דליכא דררא דממונא כו' קשה לרשב"א דהא אצטריך גבי עדים לאשמועינן דמהני מיגו לפסול השטר דהא אע"ג דר"מ פליג אסיפא כו'. ולכאורה קשה דהא התוס' לעיל דף י"ט בד"ה טעמא דר"מ הקשו על רש"י דליפלגו בלוה גופא ופי' דר"מ סובר דכמו דלא אמרינן בלוה מיגו כמו כן ס"ל לר"מ דלא אמרינן מיגו בעדים ע"ש ולפ"ז י"ל דהוצרך הש"ס לומר סברא זו לר"ל דס"ל דכי היכי דפליגי בעדים פליגי בלוה וא"כ קשה דה"ל למתניתין לאשמועינן בלוה גופא דמהימן במיגו מכ"ש בעדים דאלימי וכעין שהקשו התוס' שם על רש"י ואז לא הי' צריך רישא דמודה ר"י דבלוה הוא ג"כ לנפשי' ולכך הוצרך הש"ס לומר שיש ג"כ סברא דעדים גרוע דליכא דררא דממונ'. ולפ"ז יש לתרץ ג"כ קושית התוס' שם על רש"י שהקשו דליפלגו בלוה גופא די"ל דקמ"ל דרבנן סברי דאפי' בעדים דליכ' דררא דממונא מהני מיגו וא"ל דהא כבר שמעינן ממתניתין דהרבה פעמים אשמועינן בברייתא מאי דאשמועינן במתניתין: