בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שמיני האשה שנפלו · דף פב:
בגמרא כתובתה על נכסי בעלה הראשון מ"ט וכו'. א"ל דהקשה מ"ט היינו מ"ט תקנו על נכסי בעל הא' ה"ל לתקוני על נכסי בעל השני הא על זה לא תי' הש"ס כלום דמה בכך שהקנו לו מן השמים דכמו שתיקנו כתובה על נכסי איש בנשואה מטעם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ה"נ ה"ל לתקוני כשהקנו לו מן השמים דמה הפרש יש בין מקנין לו מן השמים או שהאשה בעצמה מקנית לו. לכן נראה דקושית הש"ס היא מ"ט לא יתחייב לה היבם ליתן כתובה אחרת כאילו ניסת לאחר וכתובה שמגיע לה מבעלה הראשון יהי' צ"ב. ועל זה מתרץ כיון דע"כ היא אשתו שהקנו לו מן השמים לבועלה בע"כ כאילו הוא בעל הראשון וחשיב כאילו בעל הא' קיים דלענין כתובה לא חשיב היבם כאחר כמ"ש התוס' בדף פ"א בד"ה מאן שמעת לכך אינו צריך ליתן כתובה אחרת:
בגמרא אבל הכא דכתב לה דקנאי ודקנינא אימא סמכה דעתה קמ"ל. פי' קמ"ל משום סמכה דעתה רק הטעם משום איבה דכשמיחד תאמר עיניך נתת בגירושין כדאמר לעיל (בדף פ"ב):
בתוס' התם הוא דלא כתב דקנאי וקשה לרשב"א וכו'. פי' שהתוס' הבינו בדברי רש"י דביבמות כשמיחד מן הסתם ליכא קבלת אחריות ובאשתו כשמיחד איכא קבלת אחריות וע"ז מקשה דבדף נ"ו משמע דאפי' באשתו כשמיחד בסתם ליכא קבלת אחריות שמקבל אחריות בפירוש ועוד הקשו דאם נאמר דבסתם יחוד באשתו איכא קבלת אחריות כיון דכתב דקנאי ודאיקנא בכתובה הא' א"כ ביבמתו נמי נימא נהי דלא כתב דקנאי ודקנינא שיהיה אחריות שלה על נכסיו מ"מ מה"ת לא יהיה לה אחריות על נכסי בעלה הא' כיון דבסתם הוי בקבלת אחריות דכתובה ראשונה ל"ל קנאי וקנינא. אמנם לפעד"נ ליישב דכוונת רש"י היא דודאי צריך קבלת אחריות בפירו' כשמיחד מטלטלין כמבואר לעיל דף נ"ו רק דאי לא תני הדין דלא יאמר לה הרי כתובתך מונחת וכו' הוי אמינא דדוקא ביבמתו כיון דהיחוד הוא משום שיהיה יכול למכור שאר נכסים דהא ניתנה כתובתה לגבות מחיים כמבואר לעיל דף פ"א והיא לא סמכה דעתה דהמטלטלין שיחד לה מחשש שמא תאבד ואיכא איבה דמגרע כחה ביחוד זה דכשהבעל ימכור שאר נכסים והמטלטלין יאבדו ועל הבנ"ח שיש להיבם לא תוכל לחזור דהא לא כתב לה דקנאי ותצטרך לחזור ולטרוח בטריפת משעבדי ומגרע לה הדין שעשו חכמים נגדה שלא תהי' צריכה לחזור אחר משעבדי משא"כ באשה שכתב לה דאקני דאף אם יאבדו המטלטלין תוכל לחזור על בנ"ח של הבעל ליכא איבה כשמיחד לה מטלטלין ומקבל אחריות קמ"ל דאפי' באשתו איכא איבה כשמיחד לה מטלטלין בע"כ של האשה והא דאמר לעיל בד' נ"ו ליחד מטלטלין כשקיבל הבעל אחריות היינו מרצונה כמש"ל:
בא"ד ור"י פי' וכו' דאינו יכול למוכרם כו'. אף דודאי יכול למוכרם כדמסיק לעיל בדף פ"א דניתנה כתובה לגבות מחיים רק משום איבה אסור מ"מ דאילו לא הי' תני הדין גם באשתו ה"א דביבמתו הטעם הוא כהס"ד דהש"ס לעיל דף פ"א דהוא משום שלא ניתנה לגבות מחיים משא"כ באשתו דלא שייך לומר שלא יכול למכור וכו' קמ"ל באשתו דהטעם ע"כ משום איבה ואמרינן דגם ביבמתו הטעם משום איבה וכהמסקנא דלעיל:
בתוס' ד"ה בתחילה היו כותבין ולא הי' אחריות כו'. לכאורה דבריהם תמוהין מאוד דבלא קבלת אחריות אונסין מה מהני מה שנתנו בבית אבי' בלא"ה אסור ליחד מחשש אונסא וזולא כמבואר לעיל דף נ"ו ואי כוונת התו' בקבלת אחריות אונסין אף טלי לא שייך כמבואר לעיל בדף נ"ג שם בתוס' ד"ה אבל קיבל עליו אחריות וקשה מה שמסיימין בשם ר"ח ועדיין כיון שלא הי' אלא ריוח מועט כו' הא מסיק דכשמקבל אחריות אף מטלטלין מותר ליחד דמשאלת לו. ונראה ליישב דלא תקשה דהוי ליה למימר טעם האיסור משום שמא יוזלו כמ"ש רש"י י"ל דלתוס' מיירי שיחדו לה מטלטלין למשכון דבמשכון אחריות אונסא וזולא על הלוה וגניבה ואביד' על המלוה. ולפ"ז לא הי' רק אחריות גניבה ואבידה על האשה ושמירה בבעלים לא מהני נגד אחריות המשכון שהוא מטעמא דשמואל לאו גבי שומרים כמ"ש בספרי נה"מ סי' ע"ב ע"ש ומשום גניבה ואבידה ליכא איסור להשהות דהחיוב שבא עליו מחמת שלא שמרה חשיב כהיא גרמה לעצמה וכמ"ש בתו' גבי אשה שחבלה בבעלה בב"ק דף פ"ט ובדף נ"ו דר' יהודה דאמר אין עושין כתובת אשה מטלטלין מפני תיקון העולם היינו טעמא דשמעון בן שטח משום חששא שיאמר לה טלי כתובתיך דכיון דאחריות גניבה ואבידה עלי' אינה משאלת לו דאם יוגנב או יאבד אצל הבעל נפטר הבעל מטעם שמירה בבעלים והיא תפסיד הכתובה דדמי להא דמבואר בח"מ סי' ע"ב במלוה שנתן המשכון ללוה דהמלוה מפסיד כשנגנב ע"ש ובודאי לא תשאיל לו וממילא שייך חששא שיאמר לה טלי ור"י שם ס"ל דחוששין לאונסין וזולא וידור עמה בלא כתובה אבל הכא שאחריות אונסא וזולא על הבעל כמו במשכון רק גניבה ואבידה על האשה ליכא חששא דר"י רק חששא שיאמר לה טלי וזהו ג"כ טעמא דר"י בדף נ"ו ובתחילה כשהיו מיחדין מעות ונותנין בידה לא הי' חושש שיאמר טלי משום שלא יריאה אשה להלוות לבעל כי מעות נעשה מלוה וכל אחריות עליו משא"כ כשהי' מונח בבית אבי' לא היתה יכולה להלוות וכן כשיחד מטלטלין דכשתשאיל לו אין אחריות גניבה עלי' כמש"ל וממילא לא תשאיל לו לכך חששו שיאמר לה טלי ולעיל בדף נ"ו דמיירי שקיבל כל אחריות ודאי שתשאיל לו וליכא חשש אמירת טלי כמש"ל: