בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שביעי המדיר · דף עד.
בתוס' ד"ה תנאי דאפשר דלקיימו וקשה דפרק ר"ג מסיק רבינא לכ"ע יש תנאי בחליצה. והנה התוס' כתבו דאף דמותרת לשוק מ"מ נקרא זיקה דחוק מאוד דלמה חשיבה זיקה כיון שאין זקוק לכלום ומותרת לשוק. לכן נראה דהא דאמרינן ביבמות שם דפליגי ביש תנאי בחליצה הוא מילתא אחריתא דבריש פ' המגרש פליגי ר"א ורבנן במגרש ואמר חוץ לפ' והר"ן והרשב"א כתבו דה"ה אם אמר ע"מ שלא תנשאי לפ' ולא תבעלי לפ' דהאי ע"מ שיור הוא והר"ן פסק דאפילו ע"מ שלא תנשאי שיור הוי וגם בזה פליגי ר"א ורבנן אי הגט פסול או לא. ולפ"ז א"ש די"ל דביבמות מיירי בתנאי כי האי שחלץ לה ע"מ שלא תנשאי ולא תבעלי לפ' דפליגי ר"א ורבנן אי הוי גט ואפי' לר"א מ"מ לפ' ששייר אותה אסורה ואפשר דלא מדמינן כלל חליצה לגט דבגט כריתות בעינן כמו דבעי הש"ס בגיטין שם אי לדמות קידושין לגט משום דבגט שאני דכריתות בעינן או משום דכתיב ויצאה והיתה ולפ"ז בחליצה דלא כתיב ויצאה והיתה ולא כריתות נראה דמהני תנאי כזה אפילו לרבנן דמותרת לכ"ע רק לפ' אסורה ובתנאי כזה יש בו שיור דהא מה"ט פסלו רבנן בגט ובשטר לא בעינן משפטי התנאים ולכך ס"ל לר"א דפליגי אי יש תנאי בזה בחליצה ומהני לאסרו לפ' וממילא יש שיור בזיקה או אפילו תנאי כזה ג"כ לא מהני בחליצה כיון דתנאי דא"א לקיימו ע"י שליח אפי' מאן דפליג אשאר משפטי התנאי' מודה בזה כמ"ש התוס' בכתובות דף ע"ג ע"ש. ורבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה כה"ג דע"י שיור זיקה כזו חשיב ג"כ לתפוס בה ואמר רק בתנאי כפול פליגי אף דבשיור א"צ משפטי התנאים מ"מ א"ש דפליגי בתנאי כפול ובדלא כפלי' דבתנאי דע"מ שלא תנשאי יש בו ג"כ דין תנאי כמבואר בר"פ המגרש. והר"ן בקידושין פ' האשה כתב דכשהתנה ולא כפלי' דיש במשמע דבכל הענין יהי' המעשה קיים א"ש במתניתין דסבור אני שהוא כהן וממילא יש עלי' זיקת יבמין. ומה שהביא ראיה מחליצה אחר הגט דמשמע שם אף דמותרת לשוק נקראת זקוקה ג"כ לאו ראי' הוא דהא חליצה פסולה צריכה לחזור על כל אחין כמבואר ביבמות ר"פ ד' אחין ובחליצת אח אחד אסורה להינשא לשוק מיקרי שפיר שיש עלי' עדיין זיקת יבמין ולא קשה ג"כ קושית התוס' שהקשו ביבמות שם דליפלוג בהיתר לשוק:
בתוס' ד"ה ד"ה צריכה הימנו גט ולא פליגי רב ושמואל אלא בכנס ולא בעל כו' וע"כ פליגי אי אמרינן בכנס אחלי' לתנאי. ולכאורה קשה מכאן לשיטת הרשב"א שהביא הר"ן שכתב דבאחלי' לתנאי אין הקידושין חלין רק כשבעל ומתקדשת בביאה והכא סבר רב דאפי' בכנס ולא בעל מתקדש'. וכן קשה מהא דאמר בדף ע"ו חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקה וראה ונתפייס כו' ע"ש ומדנקט נכנסה לרשות הבעל משום כ"נ כ"ה מוכח דה"ה בכנס ולא בעל ולרשב"א קשה במאי נתקדש'. ונ"ל דהנה מהרי"ק חולק על הרשב"א דהרשב"א ס"ל דהקידושין הוא בביאה שאחריו והמהרי"ק שורש ל"ב כתב דכיון שנתרצה יכולה להתקדש בכסף דנהי דמחילה לא מהני בתנאי דמומין כמ"ש רשב"א מ"מ מקודשת מכאן ולהבא אחר הריצוי בכסף שבידה שמחויבת להחזיר ולא דמי למלוה אפילו נתאכלו המעות כמו במקדש לאחר ל' יום:
ויש להבין במאי פליגי הרשב"א ומהרי"ק דודאי קשה על הרשב"א מה"ת לא תוכל להתקדש בהכסף. לכך נראה דהרשב"א ומהרי"ק לא פליגי לענין דינא כלל ובודאי כשנתרצה בפי' על המומין שראה ואמר לה הרי את מקודשת עכשיו בהמעות או בידוע שמתכוין לכך מודה הרשב"א שמקודשת בהכסף רק הכא מוכרח הרשב"א לומר דלא מהני אחליה אם לא שבעל לשם קידושין מהטעם שאבאר אי"ה ויתיישב נמי קושיא הנ"ל דהנה לכאורה קשה דהאיך אפשר לומר הא אחליה לתנאיה הא לקמן כשרצה הש"ס לומר חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקה והאי ראה ונתפייס הוא הקשה אדרבה חזקה אין אדם מתפייס במומין לסברא פשוטה אך באמת לק"מ דבשלמא בהא דאמר ראה ונפייס מקשה שפיר כשרואה המום ודאי דאין מתפייס משא"כ הכא דאמרינן כיון שכנסה סתם אחליה לתנאיה וכתבו התוס' דהיינו מדלא אתני ובזה אין טעם לומר חזקה אין אדם מתפייס במומין כיון דעדיין א"י אם יש בה מומין ואדרבה חושב שבודאי אין בה מומין וגם רוב נשים אין בהן מומין רק מדלא אתני אמרינן דודאי אחליה לתנאי שיהיו הקידושין והנשואין תלוין בזה דאם היה רוצה שיהיו תלוין בזה היה מתנה גם בשעת נשואין. ולפ"ז א"ש הכל דהא ס"ל דרב ושמואל פליגי בשני תי' של התוס' בדף ע"ו בד"ה וחדא במקום תרתי דלתי' הא' של התוס' חזקה דא"א שותה עדיף מחזקה דא"א מפייס רק במקום דאיכא חזקת ממון המסייע ע"ש ולכך ס"ל לרב בכנסה דצריכה גט דלענין איסור סמכינן אחזקה דא"א שותה כיון דליכא חזקת ממון ושמואל ס"ל כתירוץ הב' של התוס' שם דחזקה דא"א מפייס עדיף אפי' בלא חזקת ממון ולכך ס"ל דא"צ גט ולומר דאחליה לתנאיה כיון שכנסה סתם ולא אתני דלא שייך בזה חזקה דא"א מתפייס כמש"ל ס"ל לר"א ג"כ כאביי דל"ת דאחליה. ולפ"ז א"ש הנ"ל דל"ק כלל להרשב"א מהא דר"א אליבא דרב דרב לטעמי' דחזקה דא"א שותה וראה ונפייס וכיון דראה המומין ונפייס והרי ידע שנתבטלו הקידושין ואפ"ה הכניס' לחופה ונשואין ע"כ שנתרצה ע"כ שיהיו הכסף הראשונים לקידושין והוי כידוע לכל העולם שנתרצה לקידושי כסף ומ"מ הוכרח הרשב"א לומר בהא דאביי דאמר דאחליה לתנאיה שבעל דוקא דבלא בעיל מנין לנו שנתרצה לקידושי כסף דלמא ע"ד קידושין הראשונים הכניסה לחופה שחשב בודאי אין בה מומין כיון דלא אמרינן דראה ונפייס רק דאחליה לתנאיה כמש"ל:
בא"ד וא"ת והא פליגי תנאי לעיל בבעל אי קנו כו'. הנה לפי' הרי"ף שמחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן י"ל קושיתם דודאי י"ל מה שאמר דברי הכל לא קאי רק אדרב ושמואל והא דמקשה אביי ורבה לעיל מפלוגתא דתנאי אם בעל קנה עיקר קושיתו הוא דשמואל דלא כמאן אפילו כמ"ד ל"ק דלמא לא אמר רק לאלתר ומנין לנו לשמואל לומר כן אף בלאחר זמן וכעין שהקשו התוס' בסמוך:
כאן יתבאר מה ששייך לסוגיא זו מן האהע"ז בסימן ל"ח
סעיף ל"ה ובעל סתם או כנס סתם. עב"ש ס"ק נ"ט שכתב וז"ל אבל ביאה בלא כניסה הוי ב"ז וכו'. אין הכוונה דבבעל סתם אינה מקודשת כלל כיון דע"כ ב"ז הוא דהא הבועל ארוסה בבית חמיו לוקה ודאי ליתא דודאי אמרינן אין אדם בועל ב"ז ומסתמא נתוודע לו המום וידע שנתבטלו הקידושין הראשונים וקידשה בביאה זו ואז לא הוי ב"ז דדוקא ביאה שאחר הקידושין שלא לשם נשואין הוי ב"ז אבל כשהביאה גופה היא הקידושין לא הוי ב"ז לכן נראה בכוונתו דאא"ל הטעם דמחל התנאי והקידושין הראשונים קיימין דא"כ יהיה בעילתו ב"ז כמ"ש הר"ן בקידושין דביאה שלא לשם נשואין אחר הקידושין הוי ב"ז רק הא דצריכה גט בבעל סתם שלא לשם כניסת נשואין לאו משום דאחליה רק מטעם שאין אדם בועל ב"ז ועכ"פ לקדושין איכוין ולפ"ז צריך עידי יחוד משא"כ אי הוי אמרינן דאחליה לתנאי לא היה צריך לעידי יחוד:
עוד כתב הב"ש דאם התנה בשעת ביאה וכו'. לכאורה קשה לפי שיטת התוס' דהא במתניתין קתני המקדש ע"מ אינה מקודשת ומשמע אפי' בקדושי ביאה לכן נראה דדוקא בביאה שאחר הקידושין אז אפילו התנה בשעת ביאה ואפילו כפלי' לתנאיה ואמר אם יהיו בך מומין לא תהיי מקודש' אמרינן מכח חזקה דאין אדם בועל ב"ז שכוונתו לא הי' רק על הקידושין הא' שלא יהיה קידושין ומ"מ רוצה לקדשה בביאה זו שלא יהיה ב"ז ואין לה רק דין ארוסה דביאה אירוסין עושה לכך צריך להתנות דוקא בשעת ביאה בלשון זה שאם יהיה לה מום לא תצטרך גט ואז הוי כאילו פי' שרוצה שיהיה ב"ז וכמבואר בהג"א אבל בקידושי ביאה לחוד אפי' התנה סתם ואמר ה"א מקודשת לי ע"מ שאין בך מום ע"כ על גוף הקידושין מתנה שלא יהיה קידושין אפי' אי ארוסה אית לה כתובה אא"ל שכוונתו היה בהתנאי לענין כתובה כיון שתלה גוף הקידושין בהתנאי משא"כ בביאה שאחר הקידושין שאף שתלה הקידושין בלשון תנאי אפשר לומר שכוונתו על הקידושין הא' והא שהוכיחו התוס' מהריני בועלך ע"מ שירצה אבא באמת לפי הס"ד דפליגי בתנאי צ"ל דמיירי בביאה שאחר קידושין כנ"ל:
עוד כתב הב"ש דאם ידע דלא נתקיים התנאי וכו' דהא י"ל דמחל התנאי וכו' אלא אכתי י"ל לא מחיל רק לענין שיהיה קידושין ולא לענין כתובה וכו' משמע מדבריו שם דבביאה לחוד אפילו ידע ל"ל כתובה לכאורה תמוה מאוד דהא מבואר בכתובות דף ע"ו דאמר חזקה א"א שותה בכוס אא"כ בודקה וראה ונפייס אלמא דכשראה ונתפייס אפילו כתובה י"ל והבדיק' ע"כ אחר החופה דאי קודם לא הוי רק בדיקת חוץ כמבואר בדף נ"ח ולפ"ד הב"ש קשה דאפי' בעיל אח"כ דלמא לא נפייס רק לקידושין ולא לכתובה. לכן נראה דכאן בסי' זה מיירי בתנאי ממון דשאני בשלמא במומין דא"א להתקיים שוב וכשעושה נשואין והאשה לא נתרצה רק לנשואין ע"כ מחל התנאי לגמרי משא"כ בתנאי שתתן לי מאתים זוז דעדיין יכול התנאי להתקיים מה"ת יתבטל התנאי לגמרי ואי משום דא"א עושה בעילתו ב"ז מתכוין שאם לא יתקיים התנאי יהיה הביאה לקידושין ולזה מחלק בין ביאה לכניסה דבשלמא בביאה רל דבועל עתה לשם קידושין וכשיתקיים התנאי יעשה נשואין משא"כ בכנס ולא בעל אפשר לומר דלמה אין ממתין בנשואין עד שיתקיים התנאי וע"כ שמחל לגמרי או אפשר דמ"מ אינו מוחל לגמרי ולכך מספקא ליה ובתנאי ממון שכבר עבר וא"א להתקיים עוד דמי למומין דאמרינן שכבר מחל לגמרי. אמנם קשה מהא דסי' ל"ו ס"ק ס"ג דשם ג"כ משמע דאיירי בתנאי שאפשר להתקיים עוד ואפ"ה אמרינן דמחל ולתרץ נראה דבתנאי שעלי' להתקיים ולענין תביעת כתובה הטעם ודאי דמחלה או שנתרצה שיהיה המעות של התנאי חוב עליו בכדי שיהיה לה כתובה בשלמא בתנאי שעליה אמרינן דלא נתרצה הבעל שיהיה נשואה שיתחייב לה כתובה משא"כ האשה שהנשואין. הוא טובתה נגד הכתובה:
עוד כתב הב"ש דדברי הטור תמוהין וכו'. ולפעד"נ דהנה בלא"ה דברי הרא"ש בעצמו תמוהין שכתב דבעינן דוקא עידי יחוד הא לעולא ע"כ מחלוקת רב ושמואל בכניס ולא בעיל אלמא דבכניסה דלא שייך קידושין אפ"ה אמרינן דאחליה לתנאיה אלא עכצ"ל דהרא"ש קאי על דברי הרי"ף שהביא תחילה דמחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן וקאי על לאלתר דלא אמרינן דמחל דמה"ת נשוי פלוגתא בין רבה לעולא בלאלתר לענין מחילה וי"ל דלעולא דאמר צריכה גט בבעילה דוקא הוא משום דאמרינן דא"א עושה בעילתו ב"ז ולכך בעינן עידי יחוד. ולפ"ז לא קשיאין דברי הטור ג"כ דבסי' ל"ט מיירי בבעיל לאלתר דהטעם משום דא"א בועל ב"ז ולכך בעינן עידי יחוד וכאן בבעל או כנס לאחר זמן דהטעם משום דאחולי אחלי' לתנאי' א"צ עידי יחוד כלל והא דלא הביא בסימן ל"ט הדין בלאחר זמן דסמיך על סימן ל"ח. ולפ"ז לא קשה ג"כ קושית הב"י על הטור בסי' ל"ט דלא הזכיר אלא בעיל משמע דבכנס ולא בעיל א"צ גט ובסי' ל"ט נקט ג"כ כנס ולפי הנ"ל לא קשה דבסי' ל"ח מיירי לאחר זמן שכתב טעמא דמחילה לכך אפילו בכנס צריכה גט ובסי' ל"ט דמיירי לאלתר דהטעם הוא רק משום דא"א בועל ב"ז לא מהני כנס:
סעיף ל"ו בעל נפש לא ישאנה. עיין ב"ש ס"ק ס' דע"פ הדין היא מותרת. לכאורה קשה דהא מבואר בר"ן פ' מי שאחזו דגירושין בע"מ שתתן דאפי' אמרה שא"ר לקיים התנאי לעולם דיכולה לחזור ולקיים התנאי שתהיה מגורשת למפרע ומ"ש הכא. לכן נראה דהנה לכאורה קשה ממ"ש הב"ש בס"ק ס"א לחלק בין הא דע"מ שאראך דצריך להראות לה מיד ובין הכא משום דהתם אין גבול לדבר משא"כ במ"מ שאתן שהיתה כוונתו ליתן בשעת נשואין ע"ש ולכאורה קשה דא"כ אמאי פסק לאחר י"ב חודש יש לו דין מורד הא כיון שהגיעו היב"ח שהוא זמן הנשואין מחויב ליתן לה לפ"ד הב"ש למה צריך ליתן לו דין מורד הא כיון שאחר י"ב חודש הוי כהגיע הזמן שקבע וכשאינו נותן הוי כמבטל הקידושין ולמה לנו ליתן לו דין מורד ועכצ"ל בכאן אומדנא הוא דניחא ליה שכ"ז שרוצה לקיים עוד הקידושין יקיים כיון שכשתרצה להנשא יש לה דין כפי' עליו לתת עליו דין מורד וגם יכולה לכופו לגרש וליתן כתובה או שיבטל הקידושין שיאמר שלא אקיים לעולם אבל כשאמר שא"ר לקיים לעולם שיתבטל הכפי' כיון שאומר שרוצה לבטל הקידושין אמרי' האומדנא הוא דכשיאמר שא"ר שוב לקיים אז יתבטלו הקידושין דכיון שא"ר שוב לקיים ולכופו לגרש וליתן כתובה ודאי דאין לו מורד כיון שאינו רוצה לקיים התנאי שלא תהי' מקודשת האיך נוכל להוציא מספק דשמא ירצה אח"כ ומש"ה בודאי לא ניחא לה בכך לעייל נפשה בספיקא שתהיה אגודה אצלו לעולם כיון שבאמירה כזו שוב לא היתה יכולה לכופו שוב ובודאי קביעת הזמן הי' שבעת שלא תהי' יכולה לכופו להתירה לאחר דהיינו כשאומר שא"ר לקיים שתתבטל הקידושין. אבל בגט ודאי דהבעל רוצה שיהי' בידה לקיים התנאי לעולם כיון דאם ירצה שיתקיים הגט בלא תנאי בידו הוא לעולם לקיים הגט ועוד כיון דאין קפיד עליה לעולם מה"ת נאמר שקביעת הזמן היתה כשתאמר א"ר לקיים ומיושב גם כן דל"ת מסימן קכ"ג סעיף ג' באומר ע"מ שתתן ולא קבע זמן דאסורה להתייבם משום שלא קבעו זמן ולא נתבטל בפועל עב"ש שם ולפמ"ש א"ש דהכא חשוב כקבע זמן דהיינו עד הזמן שתהי' יכולה לכופו כנ"ל דאף בחייו יש קביעת זמן לבטל הקידושין:
שם בחיי המקדיש. עיין בח"מ ס"ק נ"ב שהקשה דהכא משמע דלאח"מ לא מהני מחילה ובטור גבי קידש ע"ת ובעל שכתב וז"ל אם מחלה הרי נשואין גמורין ואי לא מחלה הרי עדיין יכולה למחול משמע דמהני מחילה אפילו לאח"מ ולפעד"נ דהנה מבואר בח"מ סי' רמ"ג באומר ע"מ שתכתבו השטר או ע"מ שתתנו ר' זוז שהנותן יכול לחזור הרי מוכח דהתנאי אף שהוא לטובת המקבל אין המקבל יכול לומר בע"כ של נותן הריני כאלו התקבלתי או הריני כאילו כבר קבלתי השטר ועכצ"ל דיש בתנאי זה ג"כ טובת הנותן שיניח לעצמו רשות לחזור קודם שיתקיים התנאי ולפ"ז ה"נ כשחוזר הבעל או שמת קודם שיתקיים התנאי שאין התנאי יכול להתקיים אין האשה יכולה לומר בע"כ של בעל הריני כאילו התקבלתי ועוד כיון דעיקר התנאי דע"מ שאתן הוא שיתן הבעל ולא על קבלת האשה כמ"ש הרשב"א בחי' לגיטין גבי נתינה בע"כ דשמי' נתינה אף שהמקבל לא זכר מ"מ נתקיים התנאי כיון שהתנאי לא פי' רק על הנתינה ולא על הקבלה והרי הוא נתן א"כ ה"נ מה בכך שהאשה אומרת הריני כאילו התקבלתי ויש קבלה מ"מ אין כאן נתינה דודאי כשמקבלין מהנותן בע"כ לא חשיב כנתינה מהנותן רק כשפייסה חשוב ולא כנתינה ולא נתקיים התנאי דע"מ שאתן. ולפ"ז יש בתנאי דע"מ שאתן ב' עניינים תנאי להנותן שכל זמן שלא נתקיים יהיה יכול לחזור בו ותנאי למקבל שיהי' יכול לחזור בו קודם קיום התנאי. ולפ"ז א"ש דודאי בע"כ של הבעל או לאחר מיתת הבעל נתבטלו הקידושין מטעם הנ"ל אבל אחר שבעל דקיי"ל דא"א עושה בעילתו ב"ז וגמר ובעל לשם קידושין רק היכא די"ל אתנאי סמיך ולפ"ז הזכות שיש להבעל שלא יגמרו הקידושין עד שיתקיים התנאי וכשלא יתקיים יתבטלו הקידושין ודאי גמר ובעל לשם קידושין אף אם לא יתקיים התנאי אם האשה לא תרצה לחזור בה כדי שלא יהי' בעילת זנות דלגבי התנאי שבידו לא שייך לומר אתנאי סמיך משא"כ נגד האשה יכולין לומר לא גמרה להתקדש אף שלא יקיים התנאי דאתנאי סמיך שהבעל יקיים עוד התנאי ויתן לה וממילא אחר שבעל שנתבטל זכות הבעל בהתנאי מטעם הנ"ל רק שזכות האשה נשאר יכולה לומר מוחל אני זכותי בהתנאי שהוא לטובתה ואיני מקפדת על טובתי דכל תנאי תלוי בהקפדת של מי שהוא לטובתו וכשאינו מקפיד חשיב כאילו נתקיים:
אמנם הסמ"ע בסי' רמ"ג כתב שם הטעם משום דהוי פטומי מילי בעלמא לגבי לוקח ע"ש משמע דאילו היה התנאי גמור מהמקבל ומהלוקח אמרינן דלא הוי תנאי רק נגד הלוקח שהלוקח יכול לחזור בו כשלא יתקיים התנאי ולא נגד המוכר כלל וכיון שהתנאי הי' רק לטובת הלוקח וכל מה שהוא טובתו כוונתו אם מקפיד על הטובה כמ"ש הר"ן גבי מומין דמהני מחילה מה"ט דהתנאי הי' אם יקפיד ולזה י"ל אף בע"כ של נותן הריני כאילו התקבלתי כלומר אינני מקפיד וחשיב כאילו נתקיים התנאי משא"כ כשאין תנאי כלל נגד המקבל שהוא פטומי מילי נגד הלוקח אמרינן דהתנאי היה רק לטובת הנותן שיהיה יכול לחזור קודם קיום התנאי מש"ה לא מהני אמירת המקבל הריני כאילו התקבלתי וא"כ לכאורה קשה הכא דתנאי גמור הוה אמאי לא יועיל למחילת התנאי אך הא לא קשה דמ"מ נראה בתנאי שהתנה הלוקח אף דהוי כאילו אמר אם לא אקפיד מ"מ כל זמן שלא נתרצה עדיין ולא נתקיים המקח עדיין שגם המוכר יכול לחזור בו כמש"ל גבי מומין דכ"ז שלא נתרצה הבעל בהמומין שגם האשה יכולה לבטל הקידושין דלא גרע מלוקח סתם שכתב הסמ"ע בסימן רל"ב בח"מ שכ"ז שלא נתרצה המוכר בהמום שגם הלוקח יכול לחזור בו כיון שגם המוכר יכול לחזור בו וה"נ דכוותי'. ולפ"ז הכא כשמת הבעל דחשיב כחזרה או שחזר בו ואמר שלא ירצה ליתן נתבטלו הקידושין אף אם האשה רוצה לקיים שוב ולומר הריני כאילו התקבלתי לא מהני כיון שחזר הבעל קודם שנתרצתה משא"כ כשהבעל נתרצה לקיים הקידושין כשבעל לשם קידושין שהתנאי נתבטל לגמרי נגדו מהני ריצוי של האשה אפי' אחר מיתה כיון שהבעל ביטל זכות ואין להבעל שוב שום זכות בהתנאי נגדו רק נגדה והיא אינה מקפדת חשוב כנתקיים התנאי בחייו:
סעיף ל"ז להאריך זמן. ע' ב"ש ס"ק ס"ד שהביא בשם הט"ז שהקשה מהיו"ד סי' רכ"ח בנשבע לשלם לזמן פלוני שא"י להרחיב הזמן. ולא ידענא מאי קשיא ליה דהא בקידושי כסף איירי דהא מבואר בדברי הטור כאן הטעם דמקודשת אפי' נתאכלו המעות ומשמע דאם היה קידושי ביאה דלאו כלום הוא אלמא דלא הוי כאילו אומר הריני כאילו התקבלתי כשמרחיב הזמן דאלת"ה א"כ אפילו קידשה בביאה יכול להרחיב אלא ודאי הטעם דהוי כאילו אמר כשלא אבוא לזמן יב"ח יתבטלו הקידושין הראשונים ומתקדשת בכסף זה אם לא אבוא אחר יב"ח וקידושין אחרים הן משא"כ התם בוודאי כל שאינו מוחל לגמרי לא הוי כלל כאומר התקבלתי:
סעיף ל"ט ע"מ שתהי' מותרת לפ'. ק"ל דבב"י מבואר הטעם כיון דבגט דע"מ אפי' רבנן מודי א"כ ה"נ בקידושין א"כ קשה על הרב בהג"ה שבסימן קל"ז הביא היש מחמירין בגט דע"מ כן שיורא הוי א"כ בקידושין הוי ספק קידושין ואתי לידי קולא בקידשה אחר. ונראה דהנה הרשב"א כתב שם דבקידושין אף אי נימא דמועיל שיור מ"מ אסורה להבעל לפלוני רק שהקדושין תופסין בה וכיון שהתנה ע"מ שתהי' מותרת לפלוני משמע מדבריו שתהי' מותרת אפי' להבעל לפלוני וממילא הוי כתנאי שא"א לקיים בסופו דאינו תנאי:
ע"כ: