בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שביעי המדיר · דף עג:
בתוס' ד"ה והא הכא דכטעות אשה אחת אבל תימה כו' תיקשי ליה לדרב אדרב כו'. ולעד"נ לתרץ דהנה הרי"ף פי' דהא דרבה דטעות כעין ב' נשים דהחילוק בין לאלתר ובין לאחר זמן ע"ש. והר"י מיגא"ש הובא בש"מ וכן בעה"מ הקשה על הרי"ף מהא דמקשה הש"ס מקטנה הא שם משמע שהיה לאחר זמן ע"ש בש"מ וז"ל לשיטתם דס"ל בשיטת הרי"ף דהחילוק שבין לאלתר ובין לאחר זמן הוא דלאלתר אמרינן דודאי על דעת קידושין הראשונים הוא בועל כיון שסמוך לקידושי כסף בעיל בודאי לא היה דעתו בביאה לקידושין חדשים משא"כ כשבעל אחר זמן י"ל שמתכוין בביאה לקידושין חדשים ולכן הקשה שפיר מקטנה דגם בקטנה יש לחלק בין לאלתר ובין לאחר זמן לפי טעם זה. ולפ"ז נראה ליישב דרב אדרב לא הי' יכול להקשות מכח קושית הר"י בן מיגא"ש ובעה"מ דרב גבי קטנה שלא מיאנה ע"כ מיירי בלאחר זמן לפי' הרי"ף ורבה מיירי לאלתר אבל ממתניתין מקשה שפיר ולא קשה קושית מהר"י מיגא"ש ובעה"מ דנהי דמתניתין מיירי בלאחר זמן מ"מ מקשה הש"ס שפיר לרבה דתיקשי קושית התוס' בד"ה לשמואל דשמואל היכי מתרץ המשנה ולא שייך תי' התוס' דשם שתי' דס"ל כרשב"י דס"ל אם בעלו לא קנה דלרבה לא א"ש זה דרבה מוקי לה לעיל פלוגתייהו בטעות פחות מש"פ ופליגי באדם יודע ואף דקנין פחות מש"פ גרע מ"מ י"ל דרשב"י מיירי בלאלתר ולכך פליג רשב"י ואומר דלא קנה ות"ק סבר דקנין פחות מש"פ אפי' לאלתר קנה משום דאדם יודע ומנין לשמואל דגם לאחר זמן לא קנה כעין שהקשו התוס' בד"ה צריכה וגם מר"י אין ראי' דאף שהבן היה מורכב על כתיפ' מ"מ דלמא הי' אחר הביאה לאלתר אחר קידושי כסף ונתעברה באותו יום ואיך מצי תנא דסבר כוותי' אפי' לאחר זמן לחלוק על החכמים ור"א דהמקשן הי' סובר דאף ר"א סבר כחכמים רק משום גזירה אוסר כדאמרינן ביבמות דף ק"ט ה"נ מסתברא ע"ש ומשני דחכמים ור"א פליגי בזה וסובר כר"א ואפי' לפי מש"ל דשמואל מתרץ המשנה משום דהקידושין גדלי בהדה וא"א להקשות על שמואל מת"ק מ"מ קשה לשמואל מר"א דפליג על ר"ג בהא דמיאנה ולא ס"ל דגדלי בהדה והי' סובר המקשן דר"א לא פליג הכא על החכמים וכמש"ל ואפי' לפי' רש"י דפי' כעין ב' נשים דהיינו בגירשה ואהדרה ג"כ א"ש די"ל אף דודאי ידע הצריכותא שבין תנאי לקטנה דבתנאי י"ל דאתנאה סמיך מ"מ ס"ל בגירשה ואהדרה לא מהני לומר דסמכה דעתי' מחמת דאתני בקידושין הראשונים דודאי אין בה דאפשר חושבת האשה כיון דקידשה סתם וכנסה סתם דא"צ לגלות ולא מהני תנאי דקידושין הראשונים נגד האשה כלל רק נגד הבעל דאמרינן כיון דהקפיד פ"א ודאי דהאי גברא מקפיד במומין דהא אפי' בב' נשים אמרינן סברא זו אבל נגד האשה ודאי דלא מהני כלל לומר סמכה דעתו ולכך בגירשה ואהדרה מדמה הש"ס לקטנה כיון דלא שייך לומר אתנאיה סמיך כמש"ל ומקשה שפיר ארבה אליבא דשמואל דס"ל אפילו בגירשה ואהדרה דלא שייך אתנאיה סמיך דא"צ גט א"כ שמואל האיך יחלוק ארבנן דר"א דהא גירשה ואהדרה דמי לקטנה וס"ד דחכמים לא פליגי עלי' דר"א כמש"ל ותי' התוס' דס"ל כרשב"י או כרב לא שייך הכא דלרבה פליגי רק בפחות מש"פ וכן מר"י אין ראי' דמיירי בטעות אשה אחת ואתי שפיר: