בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שביעי המדיר · דף עג.
בתוס' ד"ה לא תימא וקשה לר"י דא"כ מאי קאמר ל"ת כו' דהא בהדיא תנן במתניתין תצא שלא בכתובה. ולפעד"נ דהנה לכאורה קשה במאי שכתב רש"י בד"ה אלא טעמא כו' לענין ממונא בתנאי קאי. והר"ן הקשה דהא מכל מקום ב"ז הוא ע"ש מה שתי'. ולכאורה תמוה לי דאיך יכול להתנות שתתקדש לו בלא כתובה דהא כשמתנה שתהיה מקודשת לו בלא כתובה הוי מתנה על מ"ש בתורה ותנאו בטל. אעכצ"ל כמ"ש הר"ן דתנאי קאי שלא יהיו הקידושין הראשונים חלין וממילא אין נישואין רק שמקדשה בביאה זו וממילא לא הוי רק ארוסה ול"ל כתובה. ולפ"ז א"ש דרש"י ס"ל כשמחלה לתנאי קידושין חלין למפרע כמ"ש התוס' דהתנאי הי' כן שאם יכניסנה יהיה מחול התנאי ונשואין גמורין הן וכיון דנשואה היא וממילא אי אפשר להתנות בנשואה שלא יתחייב בכתובה אם יש בה מומין דהוי מתנה על מ"ש בתורה. ולזה כתב רש"י כשמחלה לתנאי דגם כתובה י"ל. ולפ"ז לא קשה די"ל דלא בעיל וסתם מתניתין ר"מ היא ואף דר"מ ס"ל דכתובה דאורייתא מ"מ בלא בעיל ודאי דלא הוי רק מדרבנן דכתובה דאורייתא לא נחייב רק בהשיר הבתולים דנלמד ממוהר הבתולות ור"מ דסתם מתניתין אתיא כוותי' ס"ל בדף נ"ו דלא עשו חיזוק כו' ומהני תנאי ולכך תצא שלא בכתובה ורב דס"ל דף פ"ד דעשו חיזוק וממילא דאין יכול להתנות אף בלא בעיל ואליבא דרב כתב רש"י שפיר דחייב בכתובה דאין תנאי מועיל לפטור מן הכתובה ומכ"ש בבעיל ואליבא דר"מ דס"ל כתובה דאורייתא דהוי מתנה על מה שכתוב בתורה:
עוד נ"ל באופן אחר לתרץ קושית התוס' דמבואר באה"ע סי' ק"ז דבבעיל ושהה עמה אחר הביאה סמכינן אחזקה דאין אדם שותה בכוס ויש לה כתובה ע"ש וזה כוונת רש"י דל"ת דרב בשהה דוקא מיירי דבשהה אמרינן חזקה דא"א שותה ואחלי' לתנאי דראה ונתפייס וממילא גם כתובה יש לה ומתניתין בלא שהה אחר הבעילה מיירי דאז סברא דאחלי' הוא רק ספק כמ"ש הר"ן ולכך פטור מכתובה רק טעמא דרב משום דא"א עושה בעילתו ב"ז ואף שבעל תיכף אחר נישואין והחופה ובא תיכף וטען בעלתי ולא בדקתי דלא שייך חזקה דא"א שותה אפ"ה צריכה גט מטעם דא"א בועל ב"ז וכמש"ל:
עוד נראה לי דהנה מה שתי' התוס' דהכא בבעל ומתניתין בלא בעל קשה דהא התוספות כתבו דאפילו בקידשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה דלא גרע מנדרה תחתיו מכ"ש היכא דהי' תנאי ומחל התנאי דלא עדיף מקידשה סתם ונדרה תחתיו דאין לה כתובה כיון שגרמה להוציא עצמה מטעם דא"א רוצה באשה נדרנית. לכך נראה דלהכי כתב רש"י בד"ה קידשה ע"ת דהתנאי הי' שאין עלי' נדרים לענין שיהי' נ"מ בהא דאמר אביי ל"ת משום דאחליה לתנאי רק משום דא"א בועל ב"ז דבאחלה לתנאי משכחת לפעמים דיש לה כתובה כגון בנדרים שאין בהם עינוי נפש דבתנאי מפורש נתבטל הקידושין ופטור מכתובה ובקידשה סתם וכנסה סתם מקודשת וחייב כתובה וממילא אי אמרינן דאחליה לתנאיה דדמי ג"כ לקדשה סתם וכנסה סתם אית לה כתובה וממילא לא קשה ממתניתין דמתניתין מיירי בנדרים שיש בהם עינוי נפש דאז אפילו נימא דאחליה לתנאיה ואז הוי כקדשה סתם מ"מ פטור מכתובה דלא גרע מנדרה תחתיו כמ"ש התוס' בד"ה ע"מ שאין עלי' נדרים. ולפ"ז מיושב ג"כ מה שהי' קשה להתוס' בד"ה אלא אסיפא ודוק:
בא"ד וקשה דביבמות פ' ב"ש כו' אמר שמואל מ"ט דב"ש שאין תנאי בנשואין. ולתרץ קושית התוס' נראה לפענ"ד בכמה אופנים. חדא דהר"ן בקידושין פ' האומר כתב דבתנאי דלהבא וכנסה תוך הזמן דמקודשת בודאי. ואף שמכח חזקה דא"א בועל ב"ז אינו רק ספק קידושין מ"מ הכא מקודשת בודאי כיון שהמעות נעשה חוב עליו עיין באה"ע סימן ל"ח סעיף ל"ו ולא דמי לתנאי דלשעבר כיון דנעשה המעות חוב עליו עיין בספר המקנה שם ולפ"ז י"ל דקושית התוס' דהא דאמרינן ביבמות דאין תנאי בנשואין היינו בתנאי דלהבא בזה ודאי דאין תנאי כנ"ל ולכך בנשואה לא תמאן משום שחששו שלעולם לא יתלו בתנאי דמומין דא"א שותה בכוס אא"כ בודקה וה"ה בכל תנאי דלשעבר יאמרו ודאי דלא כנסה אם לא ידע שקיימה התנאי ויתלו בתנאי דלהבא ויאמרו דאף תנאי דלהבא מועיל בנשואין:
ועוד י"ל קושית התוס' דטעמא דשמואל אף דס"ל ביבמות דאין תנאי מועיל בנשואין והוא משום חזקה דמחמת חיבת חופה וביאה מחל התנאי כמ"ש ביבמות מ"מ אמר דא"צ גט מטעם כיון דחזקה אין אדם מפייס במומין סותר אף חזקה דא"א שותה וה"ה לחזקה זו. אמנם זה שייך דוקא הכא דמיירי במתנה הבעל עם האשה שלא יהיו בה מומין דגבי בעל שייך לומר חזקה אין אדם מפייס במומין של האשה אבל היכא דהיא התנה עליו שלא יהיה בו מומין דחזקה דמחמת חיבת חופה מחלה דשייך בדידה גם יותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וחזקה דא"א מפייס במומין לא שייך בדידה דאיתתא בכל דהוא ניחא לה א"כ בתנאי מדידה לדידי' ודאי דלא מהני התנאי משום החזקה הנ"ל דמחמת חיבת חופה וביאה מוחלת התנאי כיון דליכא חזקה דאין אדם מפייס גבה כו' ולפ"ז א"ש דביבמות דממאנת דהעולם יראו שמחמתה נתבטל הנשואין ויתלו העולם שמחמת תנאי שמדידה לדידי' נתבטלו הנשואין ויאמרו שאף מדידה לדידי' מהני תנאה בזה ודאי דאין תנאי מטעם הנ"ל:
ועוד י"ל דהנה יש לחקור דאם הקידושין היו שלא בתנאי רק הנשואין היו בתנאי דבנשואין ג"כ בעינן לשם נשואין כמבואר לעיל דף מ"ח נכנסה עמו לסתר לשם נשואין הוי כנשואה ונכנסה עמו ללון ע"ש וא"כ לכאורה מהני התנאי אם התנה בשעת כניסה לנשואין שלא תהיה כניסה זו לשם נשואין רק ע"ת זה דאם לא נתקיים התנאי שנתבטלו הנשואין ואינה רק ארוסה. אמנם נראה דהנשואין לא נתבטלו אף אם לא נתקיים התנאי כמו בחליצה לקמן גבי חליצה מוטעת משום דא"א לקיימה ע"י שליח משה"נ הנשואין דהיינו יחוד דא"א לקיימה ע"י שליח לא מהני תנאי וכן הוא בב"י להדיא בסימן ל"ח בשם רבינו ירוחם וז"ל מוכח ביבמות שאם קידשה בלא תנאי ובעל בתנאי לא הוי תנאי ופי' ג"כ הא דאמרינן ביבמות אין תנאי בנשואין. ואחר כתבי את זה מצאתי בספר הפלאה שכ"כ אך תירוצו אין עולה יפה. ולפ"ז י"ל דהנה כמו דבעינן בקטנה ונערה קידושין ע"י אביה כמו כן בעינן נשואין לדעת אבי' דזכי לי' רחמנא לאב למימסרה לחופה כמבואר בקידושין דף מ"ה נתקדשה לדעת אביה ניסת שלא לדעת אביה אינה אוכלת בתרומה ולפ"ז אם נתקדשה לדעת אביה ומת והשיאוה אמה ואחי' דהוי קידושין דאורייתא ונשואה דרבנן אינה יכולה למאן בקידושין רק בנשואין שהן דרבנן ולכך נשואה אינה ממאנת דאתי למימר יש תנאי בנשואין כגון דלפעמים יהיו הקידושין ע"י אביה ומת והשיאוה אמה ואחי' דא"י למאן רק מנשואין ואז כשיראו העולם דאתמול הי' לה דין נשואין ועכשיו כשמיאנה נעשה ארוסה יאמרו שיש תנאי בנשואין כלומר שע"י התנאי שבנשואין לבד נתבטלו הנשואין ואמת לא מהני תנאי בנשואין ולכך אפילו כשקידושין ונשואין דרבנן א"י למאן דלא פלוג רבנן. והמקשה שהקשה מנכנסה לחופה ולא נבעלה משמע דהי' סובר דאין תנאי בביאה ויש תנאי בחופה אף דחופה ג"כ נשואין עושה ולא משכחת ע"י שליח י"ל דהוי ס"ל דמסר מהני להיות כנשואה גמורה וחופה דמהני מטעם דלא גרע ממסירה לשלוחי הבעל ומכש"כ כשמסרה לבעל גופי' והוי כאפשר ע"י שליח משא"כ ביאה שאחר קידושין נשואין עושה אפילו ברשות אב כמ"ש הר"ן בפ"ק דקידושין הי' סובר המקשן כיון דביאה לא משכחת ע"י שליח לא הוי תנאה כעין דמקשה גבי קידושין הא ביאה א"א להיות ע"י שליח ומשני דאיתקש הוויות להדדי ובנשואין אף דחופה ומסירה עושה נשואין וביאה שאחר הקידושין עושה נשואין מ"מ לא איתקש נשואין להדדי ושמואל דמשני אין תנאי גם בחופה לשיטתו דמסירה לא הוי בנשואה רק להוציא מרשות האב ולא להכניסה לרשות הבעל כמ"ש הר"ן בסוגיא דלעולם היא ברשות האב ע"ש משא"כ חופה שמכנסת לרשות הבעל לפיכך אמר שפיר אין תנאי בחופה דלהכניסה לרשות הבעל א"א להיות ע"י שליח אבל הכא דמיירי שקידשה ע"ת אף שניסת אח"כ ס"ל לשמואל דלא אחלה לתנאה בשעת נשואין וביאה דאתנאי שהי' לו עמה בשעת קידושין סמיך:
בתוס' ד"ה ושמואל אמר צריכה גט והא דתנן ביבמות גבי מת בעלה של גדולה כו'. ונראה לפענ"ד לתרץ דהנה הא דתי' התוס' דשמואל כרשב"י א"נ כר"י ס"ל ע"ש קשה לי מרשב"י אין ראיה דסבר לי' כוותי' דהא לאביי קידשה בטעות היינו טעות נדרים וברש"י ד"ה במאי קמפלגי כתב וז"ל לדידך דאמרת דלאו בתנאי פליגי במאי פליגי ע"ש משמע דלאביי ניחא די"ל דרשב"י לא פליג רק בטעות נדרים א"כ אין ראיה מהא דרשב"י לקטנה דתנאי שאני ומר"י ג"כ אין ראיה דהא שם ג"כ בטעות איירי ואפילו אי מיירי ג"כ בקדושי קטנה מ"מ כיון דאיכא למימר הא דר"י שהיה בנה מורכב על כתיפה שהביאה הי' בלא עידי יחוד והרא"ש הי' מצריך עידי יחוד דוקא א"כ אין ראיה משם לשמואל דשמואל פליג ארב אפילו באיכא עידי יחוד להרא"ש. והא דאמר לקמן לאפוקי מתנא דר"י ס"ל דטעמא דר"א דאמר לכ"ע צריכה גט הוא מטעמא דאחליה לתנאיה וא"צ עידי יחוד ואמר שפיר לאפוקי מדר"י דמיירי ג"כ בתנאי. לכן נראה דהנה בהא דאמרי ביבמות דף ק"ט דגדלי קידושין בהדה כתב הנ"י והרשב"א דה"ל בשעה שניתן הקידושין כאילו התנה עמה הרי את מקודשת לי לאחר שתגדל וכמו במקדש לאחר ל' יום דמקודשת אפי' בנתאכלו המעות ע"ש. והנה המ"ל בפ"ד מה' אישות הלכה ז' כתב דקטן שקידש אחר שהגדיל או בגדול שקידש קטנה אחר שתגדיל דדמי לאחר שתתגייר כיון שעכשיו אין קידושין תופסין ודוקא במחוסר שנים דאינו אלא מחוסר זמן לא הוי דשלב"ל אבל במחוסר שערות הוי כמחוסר מעשה כיון שאינו בידו הוי כדשלב"ל ע"ש ולפ"ז א"ש דרב לטעמי' ושמואל לטעמי' דשם האיבעיא לרב דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולכן בעי אי גדלי קידושין בהדה ופשיט רב מסברא דלא אמרי' גדלי קידושין בהדה משום דאמרה הוא עדיף מינאי. ועיין בהרי"ף שנסתפק להלכה דגדלי קידושין בהדה. ולפ"ז י"ל דשמואל פליג ארב בהאי סברא דאמר התם ביבמות דאמרה הוא עדיף כו' וס"ל דטעמא דר"מ דגדלי קידושין בהדה דס"ל כר"מ דאדם מקנה דבר שלב"ל ושמואל גופיה פסק שפיר לדינא דצריך גט משני משום דפסק לעיל דף נ"ט כר"י הסנדלר דא"א מקנה דשלב"ל וקטנה שלא מיאנה ע"כ מיירי שלא הביאה ב' שערות דאי אחר שהביאה ב' שערות א"י למאן ולכן לא מהני קידושין הראשונים דמשום שערות הוי דבר שלב"ל כמ"ש המ"ל וע"י הביאה אפילו בעידי יחוד ג"כ אינה מקודשת דבעילה שנייה לא הוי לשם קידושין דע"ד קידושין הראשונים בעל ולא קשה שוב מה שהקשו התוס' דלשמואל מ"ט דר"ג ול"ק ג"כ ממשנה דמודים חכמים חדא די"ל דהנך תנאים ג"כ ס"ל אדם מקנה וגדלי קידושין בהדה ועוד די"ל דהמשנה איירי שפיר הביאה שערות כגון ביומא דמשלם י"ב שנים ואח"כ קידשה וכשחשיכה נעשה גדולה ושוב לא הוי דבר שלא בא לעולם דזמן ממילא קאתי משא"כ לרבה מקשה שפיר מאחר דבטעות אשה אחת אפילו רב מודה ולדבריו תקשי לרב ממתניתין דמודים חכמים דהא רב ל"ל כלל הך סברא דגדלי בהדה משום סברא דהוא עדיף מינאי וע"כ הוא מטעם דא"א בועל בעילת זנות ומקדש בביאה מקשה שפיר לרב כיון דס"ל לכ"ע אדם בועל לפי הס"ד דמדמה קידושי קטנה לתנאי:
בתוס' ד"ה בההיא קאמר רב הקשו דמצריך ביבמות צריכותא אחרינא היפך מדהכא. ועוד קשה לי בהא דיבמות דאמר התם אחולי אחליה לתנאי ופי' שם התוס' משום דא"א בועל בעילת זנות ע"ש מאן האי מ"ד דאביי לא ס"ל כלל אחלי' כמ"ש התוס' בד"ה אלא טעמא דרב ורבה ס"ל אדם בועל ב"ז ועולא ס"ל דבתנאי הטעם דאחלי' ובקטנה הטעם משום ב"ז וא"צ לצריכותא כמ"ש המהרש"א בתוס' ד"ה בההיא. ועוד יש לדקדק דהמקשן אמר הטעם כיון דכנסה אחליה והתרצן משני כיון דבעיל אחלי'. ומקודם נתרץ הא דהקשה התוס' בהא דמצריך ביבמות צריכותא אחרינא להיפך מצריכותא דעביד בכתובות. דהנה הרשב"א והר"ן מחולקין בהא דאמר אביי לא תימא טעמא דרב משום דאחלי' לתנאי דהרשב"א סובר דלא מהני מחילה בתנאי דמומין רק שמקדשה בביאה ופי' בהא דקאמר לא תימא כיון שכנסה וכו' אחלי' לתנאיה כיון שבעל לשם קידושין וכו' ולכאורה משמע מדבריו דהס"ד דאחלי' לא ידע מסברא זו דא"א בועל ב"ז. והר"ן סובר דמהני מחילה אפילו בתנאי דמומין. והנה לדעת הרשב"א קשה דהא צריך כוונה שיתכוונו לשם קידושין ודלמא ע"ד קידושין הראשוני' הוא בועל כמו קידשה בפחות משוה פרוטה ובעל דלמאן דס"ל דאין אדם יודע דאינה מקודשת ועכצ"ל דס"ל דאין אדם בועל בעילת זנות אפילו לפי הטעם דאחלי' לתנאה דהא דאין אדם בועל ב"ז מוכח מהא דקטנה רק שאמר ל"ת טעמא דרב גם משום דאחלי' לענין שיתחייב בכתובה רק דטעמא דרב משום דא"א בועל ב"ז ונ"ל כתובה כמ"ש הרשב"א והנה המהרי"ק שורש ל"ב סובר ג"כ כרשב"א רק שכתב דא"צ קידושין מחמת הביאה רק שנתרצה בקידושי כסף והקידושי כסף חל להבא ע"ש ולפ"ז א"ש דביבמות אזיל אליבא דרבה ואליבא דרבה ג"כ הטעם משום דאחולי אחלי' כיון שכנסה סתם ולא אתני כמ"ש הר"ן ע"ש והמקשן סובר כשיטת רשב"א אף דאחלי' בשעת כניסה אינה מקודשת רק בביאה שאחריו משום דא"א בועל ב"ז ונתכוין לשם קידושין ושמואל סובר ג"כ סברא דאחלי' רק דסובר אדם בועל ב"ז וע"ד קידושין הראשונים בעל ואינו מתכוין לקידושין חדשים וממילא דנוכל ללמוד מזה לענין קידושי קטנה דודאי בועל לשם קידושין דא"א בועל ב"ז לרב כמו בביאה שאחר מחילת תנאי ולא הי' יכול לעשות הצריכותא משום שבתנאי אתנאי סמוך דבהא דאתנאי סמיך כתב רש"י בד"ה דאיכא תנאי כיון דמינסבה לי' ולא כתב כיון דמקדשה לי' וע"כ הטעם דמשום הקידושין אולי חושבת לפייס אותו שלא יקפיד אבל בשעת כניסה לביאה חושב שבודאי אין לה מום דחזקה דא"א בועל ב"ז שייך ג"כ באשה דהא בשניהם בעינן כוונה לשם קידושין ולזה סומך דודאי אין בה מום כיון שיודעת שיש בה האיך נתרצית להיבעל ב"ז דכשיודעת שב"ז היא ודאי דלכ"ע דאינה עושה ב"ז אלא ע"כ דאין לה מום וזהו דוקא לאביי דל"ל סברא דאחלי' לתנאיה משא"כ ביבמות דאזלא אליבא דרבה דס"ל דאחלי' כיון שלא התנה בשעת כניסה כמ"ש הר"ן וכיון דשניהם יודעים שנמחל התנאי דהא לא אתני שוב א"צ לגלות לו אף אם יש בה מום וממילא לא סמיך דעתו לומר כיון שלא גילתה לו ודאי אין בה מום דהא א"צ לגלות וכיון דלא סמיך דעתו ודאי דבעל לשם כוונת קידושין וממילא דה"ה בקטנה שבועל לשם קידושין. ומתרץ לי' התרצן כיון דבעל אחלי' לתנאיה פי' דהביאה הוא קידושין דודאי מתכוין לשם קידושין דכיון דאי יש בה מום לאו קידושין כלל הוא משא"כ בקטנה דאיכא קידושי דרבנן אפשר דאינו מתכוין לקידושין בשעת ביאה כמ"ש התוס' שם א"נ דהביאה אינה סיבה לקידושין כלל רק למחילת התנאי והקידושין אינה מכח הביאה דרב ג"כ סובר אדם בועל ב"ז רק משום שנתרצית ממילא הקידושין קיימין משום קידושי כסף אף שלא נתכוין בביאה לשם קידושין כמ"ש המהרי"ק כיון שהכסף נותן מעיקרא לשם קידושין בריצוי בעלמא סגי כמו במקח טעות דמהני כשנתרצה ובקידושי קטנה ליכא כסף כמ"ש התוס' דבקטנה ליכא קידושין הראשונים מהטעם שכבר קנתה הכסף מדרבנן משום קידושי קטנות וכ"ז שלא מיאנה הכסף דידה הוי ואין לה במאי להתקדש ובכתובות אליבא דאביי דלא ס"ל סברא דאחולי ולא הי' יכול לעשות הצריכותא דעביד ביבמות דאלימא לי' הסברא דאתנאי סמיך דשייך שפיר מטעם שכתבתי כיון דא"א בועל בעילת זנות סומך דודאי לית בה מום כמש"ל: