בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק שביעי המדיר · דף עב.
בגמ' ה"ד אי דידע נפרוש וכו'. והוא תמוה דה"ל להקשות בפשיטות אמאי נאמן להפסידה כיון שלא רצה להעמיד בדאיכא עדים כיון דלא שכיח כמ"ש התוס' בד"ה פ' כהן. ובספר הפלאה תי' דהנה הראב"ד כתב הא דלא מוקי במודה ומשום דאינה נאמנת דא"א משים עצמו רשע והרשב"א הקשה עליו דמה"ת לא תהיה נאמנת לענין כתובה להפסיד לעצמה ממון ותי' דטעמא דהראב"ד הוא כיון דא"נ לענין איסור דא"א משים עצמו רשע יכול לסמוך עליו איסור והיתר ולכך אינה מפסדת ולפ"ז כשהוא יודע מזה דאסור לסמוך עליה מפסדת כתובתה ולכך לא מצי להקשות אמאי נאמן להפסידה כתובתה די"ל דהוי ס"ל דמיירי במודה והוא יודע מזה דאסור לסמוך עליה ולכך מפסדת והוצרך להקשות אי דידע נפרש. ודבריו תמוהין לפענ"ד דודאי אף דמותר לסמוך עליה כגון שנתוודע שעברה ע"ז אחר שעשתה כבר תשובה מפסדת כתובתה ועוד קשה דלוקי במודה והבעל אומר נאמנת עלי דאז אסור לסמוך עלי' ועוד דא"כ אפילו בלא התראה תפסיד כיון דאסור לסמוך עליה. ולכן נראה דהנה הא דתנן יוצאת שלא בכתובה כתבו התוס' בד"ה בפ' ע"א אימא ר"מ הוא דהיינו שמצוה לגרשה ולפ"ז לא היה יכול להקשות אמאי נאמנת להפסיד הכתובה דהוי ס"ל דמיירי במודה דנאמנת להפסיד לעצמה בממון כתובה כמו שכתב הרשב"א ולכך מקשה אי דידע נפרש פי' אמאי מצוה לגרשה דממ"נ אי דידע ה"ל לפרש ואי דלא ידע א"צ להאמין לה שיתחייב לגרשה:
בגמרא יחזור ויקניטנה וכו'. עיין בש"מ שפי' דהיינו שיודע הנדר שרגילה לידור שעשתה כן פעמים הרבה והפר לה ויודע שאינה מקיימת כגון שעברה על הנדר קודם שהפר דעבדה איסורא דקיי"ל דבעל מיגז גייז וירא שתדור עוד ותעבור לכך תקניטנה שתדור בפניו ויפר לה בחשאי שלא תדע שהפר לה בעלה וממילא שלא תדור עוד בנדר זה שחשבה שנדורה ועומדת בנדר זה והיא לא תעבור באיסור כשתעבור בנדר זה כיון שבאמת הפר לה ומחמת שכבר עברה אינה מפסדת כתובתה דהא בעי התראה וכיון שאפשר לה שלא תעבור אחר התראה אינה מפסדת: