בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק רביעי נערה שנתפתתה · דף נג:
בתוס' ד"ה ארוסה יש לה מזונות לא שמיע לי' פלוגתא דתנאי וכו' ולפעד"נ לתרץ דבלא"ה קשה לכאורה דלעיל איבעיא להו אליבא דר"י דאמר עד דיהויין הוי' דאירוסין או הוי' דנשואין והכא אמר ר' יוסף בעצמו הדין בבירור ללישנא קמא אמר בהדיא דלית לה וללישנא בתרא אמר בהדיא דאית לה וכן הקשה בספר הפלאה ועוד קשה לי דלמה שינה ר"י הלשון מהלשון השנוי במשנה דעד דתלקחן לגוברין וכן רב תני בלשון הזה ור"י שינה ותני בלשון אחר עד דיהויין ואם היה כוונתו הוי' דאירוסין הו"ל למיתני עד דתלקחן ואי הוי' דנשואין הל"ל למיתני עד דתנסבן. לכן נלפענ"ד דהנה אף דמשמע מדברי רש"י ומתוס' ד"ה אלמנה בבית אביה דלרב דתני עד דתלקחן דארוסה לית לה מזונות דאף אחר שנתאלמנה לית לה מזונות כיון שכבר נפקע חיוב מזונות ע"ש זהו דוקא אי תני עד דתלקחן דמשמע בשעת לקיחה דאירוסין כלה החיוב דמזונותיה ונפקע ממנו החיוב לגמרי אבל לר"י ללישנא קמא דאמר מסברא לית לה משום דלא ניחא ליה דתתזל והיינו כיון שהארוס יתן לה מזונות א"צ האחין ליתן לה ולפ"ז נראה מסברא דכשמת הארוס דשוב אית לה מזונות מהאחין. ואח"כ מצאתי בספר הפלאה שכתב כן בהדיא. וכן נמי נלפענ"ד דאף שכתבו הפוסקים באה"ע בסימן קי"ב דדוקא נערה שנתארסה מפקיעין המזונות אבל ארוסה כשהיא קטנה אית לה מזונות מ"מ נראה דלמאן דס"ל דארוסה מסברא לית לה משום דאית לה מזונות מהארוס והיינו בעוד הארוס קיים וכנ"ל נראה ודאי דאין הפרש בין קטנה לנערה דמה"ת יתחייבו האחין כשיודעין שבודאי יתן לה הארוס משום דלא ניחא ליה דתתזל. ולפ"ז א"ש דנראה דהא דשינה ר"י הלשון ותני עד דיהויין הוא דאי כוונתו על הוי' דאירוסין תני בלשון זה שלא נטעה בהלשון דעד דתלקחן דאפי' ארוסה כשהיא קטנה לית לה מזונות לכן נקט בלשון הוי' לישנא דקרא להורות דדוקא נערה מפסדת שנתהוה בהוי' הנאמר בקרא דמקודשת היא מדאורייתא אז נפקע המזונות לגמרי אפי' אחר שנתאלמנה ונתגרשה דלית לה מזונות אבל קטנה דלא תפס בה הויה לא נפקע המזונות ואי היה כוונתו על הויה דנשואין ותני עד דיהויין לאפוקי מדלוי דתני עד דימטי זמניהון להתנסבא ולכך תני עד דיהויין דמשמע דכבר הן תחת בעליהן שנשאו כבר ולפ"ז א"ש דמיבעיא ליה ארוסה יש לה מזונות בין אי ר"י תני הויה דאירוסין ובין אי תני הויה דנשואין דאי תני הוי' דנשואין וארוסה לא מפקעת המזונות ממנה היינו שלא נפקע המזונות ממנה לענין אם נתאלמנה או נתגרשה אבל מ"מ בעודה ארוסה מיבעיא ליה שפיר וע"ז אמר ר"י בלישנא קמא דמסברא לית לה כיון שיש לה מזונות מהארוס ובלישנא בתרא אמר דאף בעוד הארוס קיים אית לה ואי תני הויה דאירוסין שנפקע לגמרי בהאירוסין מ"מ זה דוקא כשהיא נערה דתפס בה מדאורייתא בזה אמר ר"י דנפקעין המזונות לגמרי ובעי מיניה ר"י בארוסה קטנה שלא נפקע ממנה המזונות עדיין לגמרי כיון דבעודה קטנה לא קרינן בה עד דיהויין מ"מ בעודה ארוסה בעי אי יש לה וע"ז אמר בלישנא קמא דמסברא לית לה בעוד הארוס קיים ובלישנא בתרא אמר דאית לה כיון שלא נפקע ממנה לגמרי אית לה ג"כ בעוד הארוס קיים וכן לעיל בעי הוי' דאירוסין או הוי' דנשואין אף ששמע מר"י דאמר ארוסה אית לה מזונות היינו בקטנה דלא תפס בה הוי' אבל בנערה דתפס בה הוי' אימר דנפקע בה אפי' מן האירוסין וללישנא בתרא דאמר לית לה בעי במת הארוס אי נפקע ממנה לגמרי אפי' אם נתאלמנה בנערה דאית לה הוי' ולפ"ז ל"ק ג"כ קושית התוס' דאפי' שמע להנך תנאי מ"מ בעי בארוסה קטנה ובעוד הארוס קיים דלא נשמע מפלוגתא דתנאי דלעיל. ולפ"ז ל"ק ג"כ קושית התוס' בד"ה אלמנה בבית אביה שהקשו על רש"י דאמאי נקט אלמנה ניזונת דאף בלא נתאלמנה יש לה מזונות וכו' ולפי הנ"ל ל"ק דכוונת רש"י הוא רק לומר דס"ל דארוסה יש לה מזונות מדיני דמתניתין דלא ס"ל כרב דתני עד דתלקחן וממילא לא נפקע ממנה מזונות כשנתאלמנה רק כשהארוס קיים לית לה מסברא וממילא יש לה מזונות כשנתאלמנה: