בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק רביעי נערה שנתפתתה · דף נג.
בגמ' או הב לה כתובתה. הא דלא אמר סתם זיל קבר הוא משום דזה מוכח ממתניתין ד' מ"ו דקתניא בעל חייב בקבורתה מוכח דארוסה אין הבעל חייב בקבורה דלא תקנו חכז"ל חיוב קבורתה רק בנשואה שהבעל יורש הכל אבל בארוסה כיון דאינו יורש הכל רק הכתובה לא תקנו קבורה דהא אפילו בשומרת יבם בדף פ"א בעי הש"ס אי קוברה אין יכולין לחייבו רק כמו שאר יורש שחייב בקבורה ה"נ בארוס כיון שלא היה לה דבר אחר ולא היה לה שום יורש רק הארוס שירש ממנה הכתובה ולכך אמרו או קבור כיון שאין יורש אחר אלא אתה וממילא אין לה קוברין אחרים ועליך היא כמת מצוה וחייב לקוברה כמבואר ביבמות דף פ"ט ע"ב דעל היורש אותה הוי כמת מצוה או שתאמר אינני יורש והב כתובתה דלקוברה אינו חייב דאשת ארוסה אפילו לקרוב ל"ד ועיין באה"ע בסימן קי"ח שכתבתי דאפילו בכל קרוב משמע שם דחייב מכל מקום ליכא שיעבוד נכסי:
בתוס' ד"ה שאין אני קורא וא"ת והא מדרש כתובה לא דרשי אלא ב"ש וכו', ואפשר ליישב דדוקא למעליותא דידה לא דרשי דאימר לאו בדוקא כתב לשון זה וכוונת הלשון הוא לכשתנשאי לאחר ע"י בירור גמור אבל לגריעותא דידה דרשינן ולא יהא אלא ספק בלשון אמרינן יד בעהש"ט על התחתונה:
בא"ד ומיהו ב"ש אית להו מדרש כתובה אפילו לגרע כחה וקיי"ל כוותייהו דהא בשמעתין וכו'. ולפעד"נ דלא מוכח משמעתין מידי דהנה לכאורה קשה דל"ל הטעם דמדרש כתובה הא בלא"ה לא משכחת כתובה כשמתה בחיי בעלה דהא לקמן דף ל"ט אמרינן גבי אונס טעמא מאי תקנו לה רבנן כתובה משום שלא תהא קלה בעיניו להוציאה והא לא מצי מפיק לה ומקשי התוס' בד"ה טעמא מאי דאלמוה (פי' כשמת הבעל) אמאי תקנו רבנן כתובה לא היה להם לתקן אלא לגרושה לבד ותירצו דמתוך שהוצרכו לתקן בגרושה תקנו נמי לאלמנה משום חינא וכו' ע"ש ולפ"ז כשמתה בחיי בעלה דלא שייך הני תרי טעמי לא שתהא קלה בעיניו ולא משום חינא ודאי דלא תקנו רבנן כתובה וא"כ ל"ל סברא דמדרש כתובה ועכצ"ל דבעינן מדרש כתובה למאן דס"ל כתובה דאורייתא ואף שארוסה שקידשה בכסף ובשטר ודאי אפי' אי אית כתובה לארוסה לא הוי אלא מדרבנן דהא דכתובה דאורייתא ממוהר הבתולות נפקא לן ובארוסה ליכא מוהר בתולים מ"מ משכחת בארוסה שקידשה בביאה דכתובה דאורייתא ולזה הוצרך הטעם משום מדרש כתובה ולזה לא מוכח דהלכה כב"ש די"ל דלא אמר ר"י הטעם דמדרש כתובה רק למאן דס"ל דכתובה דאורייתא וע"ז אמר כיון דלא אישתמיט תנא לומר דארוסה חייב בקבורה ע"כ מאן דס"ל דכתובה דאורייתא ס"ל מדרש כתובה אפי' לגרע כוחה והנך תנאי דס"ל כן כמ"ש המהרש"א ע"ש אבל מאן דס"ל כתובה דרבנן אין הכרח לומר דלא ס"ל כב"ה די"ל לס"ל כב"ה דלא דריש מדרש כתובה רק ליפות כחה ולא לגרע כחה ומ"מ אין חייב בקבורה דכתובה דרבנן ממילא ליכא חיוב כתובה בחיי בעלה וכמש"ל רק התוס' ס"ל דקיי"ל כתובה דאורייתא ולכך הכריחו ג"כ דקיי"ל מדרש כתובה אף לגרע כחה מכח מה דקיי"ל דארוסה ל"ל קבורה: