אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק רביעי נערה שנתפתתה › דף נב.

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק רביעי נערה שנתפתתה · דף נב.

דף נא:

בגמ' הב"ע דנדרה איהי. עיין מהרש"א שתמה כיון דלר"י הוי ניחא לי' אף בא"י אלא לר"א לא הוי ניחא ליה וכו' א"כ אמאי לא קאמר לר"א דהמדיר הגורם. ועוד תמה על פירש"י שכתב א"נ בכהנת ע"י נדר דכ"ע ס"ל אי כאביי אי כרבא דהא אא"ל כלל כרבא דאינו חייב לפדות כלל בכהנת ע"י נדר דא"כ אמאי פודה בנדרה איהי וקיים לה איהו וכו' ע"ש. ועוד קשה הא שכתב רש"י ובישראל פליגי הא גם בכהנת אפשר לאוקמי בנדרה ופליגי בהוא נתן והיא נתנה. לכן נראה דודאי אף לפי התרצן זה ס"ל דכל שאי אפשר לקיים ואותבינך לאינתו בשעה שנשבית אף שהי' הוא הגורם כגון במדיר אינו פודה כמו שהיא דעת המקשן וכן הוא למסקנא רק דהתרצן מוקי בנדרה איהי קודם שנשבית ונשבית ביום שיכול להפר עדיין כגון ביום שמעו או ביום שחל הנדר והבעל מקיים לה אחר שנשבית וכיון דגם אחר שנשבית עדיין היה יכול להפר וקרינן בי' אחר שנשבית ג"כ ואותבינך לאינתו רק שקיים לה אחר שנשבית והיה הוא הגורם אחר שנשבית שאינו יכול לישא אותה ודאי דחייב לפדותה דאתי לערומי ועוד דהא כבר נתחייב בפדיון אחר שנשבית ופליגי שפיר דמאן דס"ל דהוא נותן כשאינו רוצה להפר הרי הוא כשאינו רוצה מדעתו לישאנה לאשה דודאי חייב לפדותה כיון דקרינן בי' ואותבינך לאינתו בשעה שנשבית הי' יכול ליקחנה לאשה אחר הפדי' ור"י סובר דהיא נתנה דאז ודאי דפטור דאפי' כתובה א"צ לתת לה. ולפ"ז כתב רש"י שפיר דבכהנת ע"י נדר כה"ג שיום שמעו אחר שנשבית פטור לרבא דהא א"א להפר בכהנת שנשבית כיון דאסורה לו מחמת שנשבית שוב לא הוי מדברים שבינו לבינה שא"י להפר והוי בשעת שביה איסור ד"א שא"י לקחתה מחמת הנדר ואינו חייב לפדותה ופטור ולכך א"א לאוקמי פלוגתייהו רק באשת ישראל:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה