אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק רביעי נערה שנתפתתה › דף נא:

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק רביעי נערה שנתפתתה · דף נא:

דף נא.

בתוס' ד"ה וגט חוב אבל אי הוי פריך מיניה לשמואל המ"ל עכ"ל. ואפשר לתרץ בפשוט דשמואל מוקי לה כרבנן ובמפרש שלא באחריות וקמ"ל דגובה מהמחוררין לאפוקי מדר"מ דס"ל דאינו גובה אפי' מבנ"ח משא"כ הכא כיון דלא קיי"ל כשמואל וליכא למ"ד דס"ל דשטר שאין בו אחריות לא יגבה מבנ"ח א"כ אא"ל דמתניתין מיירי במפרש דלא ליגבי ממשעבדי דא"כ מאי קמ"ל דגובה מהמחוררין:

בגמרא אפילו היא אמרה הניחו לו וכו'. משמע דאפי' אפשר לה לפרוש ממנו ואינו פורשת ממנו אפ"ה מותרת דיצר אלבשה חשיב אונס גמור ומוכח מדברי התוספות בב"ק דף מ"א בד"ה וכמאן דקטלה דמי שכתבו דוקא שתחילת ביאה ברצון אף שיצר אלבשה מקפיצת השור לרבעה ונהרגה וזה ודאי כשהיתה יכולה לפרוש ממנו משמע דאם תחילת ביאה הי' באונס אף שהי' יכולה לפרוש ממנו בסוף ביאה אינה נאסרת ולא נהרגה מכח האונס דיצר אלבשה של תחלת ביאה אך באיש בכה"ג שהי' שוגג בתחילת ביאה והתרה בו בשעת גמר ביאה ודאי דחייב מלקות דהא חייב קרבן אפרישה באבר חי בשבועות דף י"ח ועכצ"ל בין האיש להאשה דבדידה יש יותר האונס דיצר אלבשה מבאיש. ולפ"ז שפיר כתב רמ"א ביו"ד סי' קפ"ה דהאשה א"צ כפרה אפילו פירשה ממנו בעוד האבר חי דאונס היא כשיצר אלבשה והא דבשבועות קאמר דשניהם חייבין קרבן י"ל דשם מיירי בע"ה דלא ידע אם צריך לפרוש באבר מת תלינן בשוגג ואמרינן אילו היתה יודעת היתה פורשת מהעבירה ולא הי' היצר מלבשה בשביל יראת העונש עבירה ולא אמרינן דיצר אלבשה רק כשרואין שיודעת ואינה פורשת אז תלינן באונס דיצר אלבשה:

בתוס' ד"ה אסורה לבעלה אין להקשות מאסתר וכו'. ונראה לפענ"ד הא דאם ודאי סופה ברצון דנאסרה בע"כ ביכולה לפרוש ממנו בכח שני או שלישי ואינה פורשת מרצונה בהנאת בעילה דבאינה יכולה לפרוש ממנו כלל ודאי דאף שנתרצית במחשבה ונהנית מהביאה ודאי דמותרת דהא התוספות בב"ק דף מ"א בד"ה כמאן דקטלה מדמי איסור לקטלה ובודאי לא מיקטלה בכה"ג. ועוד דהא התוספות בפסחים כ"ה כתבו דלא אפשר וקא מכוין שאסור היינו דוקא דלא אפשר רק בטירחא אבל לא אפשר כלל ודאי דמותר וע"כ מיירי שנאנסה בבעילה כגון שבעל אותה בע"כ ואחר כח שני או שלישי היתה יכולה לפרוש ממנו ומרצונה לא פירשה אז אסורה כשעדים ראו כן ולכך חייש שמואל אפילו בסתם שראו שתפסה ובעלה בע"כ ולא ראו הגמר חיישינן שאולי בגמר ביאה היתה יכולה לפרוש ולא פירשה מרצונה ולפ"ז א"ש דזה שייך דוקא באונס כה"ג דהיינו שתפסה ובא עליה אבל באסתר ודאי דתמיד היתה אנוסה מיראת המלכות שלא היתה יכולה לפרוש מתחת המלך והיתה צריכה להמתין ולשתוק עד שפי' המלך מדעתו ממנה כנ"ל ברור. והנה בתי' התוס' דצדקת גמורה היתה ק"ק דהאיך התירוה הב"ד על סמך זה ונראה הטעם דהנה הא דחייש שמואל לאסור לשמא סופה ברצון נגד חזקת היתר דהתוס' בחולין דף מ"ב גבי חוששין לספק דרוסה כתבו הטעם משום דדרוסה שכיח אלמא דספק איסור נגד חזקת היתר אין איסור רק בשכיח לאיסור טפי מלהיתר ושכיח ולא שכיח תליא בעיני הב"ד ולפ"ז אפשר לומר דאסתר דצדקת גמורה הית' חשיבא לא שכיח:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה