אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק רביעי נערה שנתפתתה › דף מז:

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק רביעי נערה שנתפתתה · דף מז:

דף מז.

בגמרא וקבורתה תחת כתובתה. הנה בתוס' דף פ' בד"ה או דילמא כתבו דלאו דוקא נקט כתובה ה"ה נ"מ אלא דרגילות הוא טפי וכו'. והוא דחוק קצת דהיה לו לומר סתם קבורתה תחת ירושתה. לכן נלענ"ד דהך ברייתא מתניא קודם תקנת אושא שתיקנו אשה שמוכרת בנ"מ דהבעל מוציא מיד הלקוחות לכך לא תיקנו רק תחת כתובתה של צאן ברזל דבהא אין האשה יכולה לסלק אותן מירושתן מדאמר בב"ק דף פ"ט אם אמרו בנ"מ יאמרו בנכסי צ"ב מש"ה תיקנו קבורתה תחת כתובתה דוקא אבל לא תחת נ"מ כיון שקודם תקנת אושא היא יכולה לסלק אותו מירושתה של נ"מ והברייתא דף פ' מיירי אחר תקנת אושא דגם מנ"מ אינה יכולה לסלק אותו מירושתה ממילא קבורתה אפי' תחת נ"מ:

בתוס' ד"ה תיקנו מזונות דלא אמר ר"ל דמ"י עיקר אלא שא"י לומר א"נ וא"ע וכו'. ונראה ליתן טעם לזה דבשלמא אי מזוני עיקר ובודאי נתקן רק לטובתה וכן כשתיקנו אח"כ מ"י לבעל היינו משום איבה דמזונות כמ"ש התוס' בד"ה משום איבה וזהו ג"כ רק טובתה הוא וכיון שאין רצונה במזונותיה ממילא לא שייך איבה דמזונות וא"צ ליתן לו המ"י משא"כ אם נאמר מ"י עיקר ע"כ טעם התקנה הוא כמו הטעם שתיקנו במציאתה ובהעדפה שע"י הדחק והוא משום איבה דקטטה כמ"ש התוס' שם ואח"כ תקנו מזונות תחת מע"י וכשלא יתן לה מזונות ממילא לא תתן לו מ"י ויהיה איבה דקטטה ואיבה דקטטה הוא טובת שניהם והפנ"י כתב הטעם דע"כ הי' התקנה היכא שלא ספקה שמחוייב ליתן לה מזונות דאל"ה מאי תקנה היא שמחויב ליתן מזונות הא אפי' בעבד עברי א"י לומר עשה עמי וא"ז ע"ש ובספר הפלאה כתב דודאי צריך הי' להתקנה והתקנה דמזונות כיון דלא תיקנו רק חמש סלעים משקל לשבוע אם תעשה ה' סלעים ליום אחד יכול לומר החמשה סלעים אני נוטל ואזינך יום זה ובימים אחרים תעשה ותיזון דבעבד עברי ודאי דיכול לומר כן ביום זה עשה לי ואזינך וביום השני עשה וזן לעצמך ע"ש. ולדידי מספקא טובא דבעבד שהשכיר עצמו לשש ודאי דא"י לומר בעת שיהיה מלאכה לעבד עשה ואזינך ויקח כל המ"י לעצמו וכשלא יהיה מלאכה באיזה ימים יאמר לו צא מע"י במזונותיך וימות ברעב ואין שום סברא דודאי כשעושה עמו נתחייב לראות שיהיה לו מזונות כל ימי שהוא שכיר אצלו ומכ"ש אשתו ועוד דבאשתו יכולה לומר אם תעשה ביום א' ה' סלעים כיון שמגיע לך לפי ערך תקנת ה' סלעים לשבוע מעט יותר מסלע ליום ואתן לך משקל זה והמותר הוא משלי ותקנה מהן קרקע דעדיין לא היה תקנת מותר וביום ב' תאמר לו אם תתן לי על מזונות אעשה עוד ואם לא תתן לי אעשה לעצמי ולפעד"נ לתרץ בפשיטות די"ל דהתקנה דמזונות היה רק בספקה דכיון דאין עליה חיוב מע"י רק משקל ה' סלעים והן בד"מ שוה זהב לכל שבוע והמותר הוא שלה קודם תקנת מותר תחת מעה כסף א"כ י"ל דהתקנה ראשונה במ"י היה שמותר ממה שצריכה למזונות מחויבת לעשות לבעלה משקל ה' סלעים שעולה בד"מ זהב ואח"כ אם יהיה מותר יהיה שלה כגון שמעשה ידיה חמשה זהובים בכל שבוע ומזונות הוא זהב בכל שבוע ומשקל ה' סלעים הוא ג"כ זהב ואם מנכה הזהב שצריכה למזונות והזהב שצריכה לעשות לבעלה לא ישאר לה רק שלשה זהובים ואח"כ תיקנו שנגד משקל ה' סלעים דעושה לו מחויב ליתן לה מזונות וממילא נשאר לה לפי חשבון זה ארבעה לכל שבוע ולפ"ז נוכל שפיר לומר דהתקנה היה אף בדספקה אבל בדלא ספקה מקשה התוס' שפיר דיהיה יוכל לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך:

בגמרא מאי לפיכך. קשה דלכאורה המ"ל בפשיטות דהא התוס' כתבו בד"ה זימנין דלא מלו דאף דמ"ל א"נ וא"ע מ"מ א"י לומר איני נפדית ואיני נותן פירות שלא תטמע בין הנכרים ומשאר טעמים כמ"ש שם והשתא א"ש לשון לפיכך דבמ"י אין בירור שיטול הבעל שהרי יכולה לומר א"נ וא"ע משא"כ בפירות ע"כ הבעל אוכל פירות דכיון שהוא תחת פרקונה א"י לסלק אכילתו וע"כ הבעל אוכל פירות:

בתוס' ד"ה זימנין דלא מלו התם משום דאינה מפקעת לגמרי התקנה שאם אמרה איני ניזונת ואיני עושה ולמחר תעשה ותהי' ניזונת וכו'. אין הכוונה לענ"ד שאם אמרה איני ניזונת ואיני עושה שיכולה לחזור בה הא ודאי ליתא כדמוכח בדף ק"ז בתוס' ד"ה חיישינן שמא אמר לה שאם קיבלה על עצמה כשאמר לה צאי מ"י במזונותיך ששוב א"י לחזור בה אף בדלא ספקה עכשיו ע"ש רק הכוונה דודאי כשאומרת על זמן קצוב א"י לחזור באמצע זמן רק בכלות הזמן שקבעה ומ"מ א"י לומר א"נ וא"ע לעולם שלא לעקור התקנה לגמרי אבל על יום או על זמן קבוע ודאי דיכולה לומר וכו':

בא"ד דהא פירות של כל ימי' תחת פרקונה וכו'. ולפעד"נ ליתן טעם פשוט דהא ודאי בשעת נישואין יכולה להתנות שלא ליתן פירות וכן הבעל יכול להתנות שלא לפדותה כמבואר באה"ע סי' ס"ט סעיף ו', וע"כ דמיירי אחר הנישואין וכיון דהפירות של כל ימי' תחת פרקונה של פ"א כמ"ש התוס' וכיון שכבר הי' לו אחר הנשואין חשש פרקונה פ"א ממילא שוב א"י האשה לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות כיון שהי' לה כבר חשש פ"א והחשש זה שוה למכור בממון לפי ע"ה שיש בו ממילא מגיע פירות של כל ימי' משום חשש זה שהי' להבעל אחר נישואין ושוב א"י לומר איני נפדית ואיני נותנת פירות:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה