בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק רביעי נערה שנתפתתה · דף מז.
בגמרא מסתברא דאבי' הוי דאי ס"ד מע"י לאו דאבי' הוי אלא הא דזכי רחמנא לאב למסרה לחופה הא מבטל לה ממ"י. ועיין במהרש"א דהקשה ל"ל קרא לאמה הא מצד הסברא הוא דמ"י לאב. ולפעד"נ דל"ק דמצד הסברא הוא רק דמ"י לאחר שעשתה הוי לאב וממילא יכול למסור אותה לחופה אבל אכתי לא ידעינן דיכול לכופה למ"י להכי אצטריך לאמה דיכול לכופה למ"י דהא באמה ג"כ יכול לכופה:
בתוס' ד"ה משום איבה צ"ל לפ"ה דמתניתין דהתם לצדדין קתני. ועיין במהרש"א שהקשה דהא גם לפי' ר"י קשה למ"ד דתניא בסמוך א"כ רישא דבנו ובתו הקטנים לצדדין דבבתו אפי' אינה סמוכה. ויותר קשה לפי' ר"י דמקשה סיפא דקתני בנו ובתו הגדולים לעצמה דלר' יוחנן דמפרש התם קטנים סמוכים גדולים אינן סמוכין קשה סיפא דקתני גדולים לעצמה הא בבת שהיא גדולה דהיינו נערה אפילו אינה סמוכה לאבי' משום איבה דקידושין וכן לשמואל דאמר משום דמריצה מ"מ בבת שהיא נערה דהיינו גדולה לאבי'. ונראה דבמתניתין דקתני מציאת בנו ובתו מיירי בבת דומיא דבנו דהיינו יתומה בחיי אבי' דהיינו שניסת כבר פ"א ונתגרשה כעין שכתב הסמ"ע בח"מ סי' ר"ע ע"ש דאין לאבי' עוד רשות בה וא"כ א"ש לר"י דבקטנה ואינה סמוכה דמציאתה לעצמה דליכא איבה דקידושין דאבי' לא יכול לקדשה עוד ולשמואל בנערה דאינה מריצה לאבי' לעצמה. ומ"ש התוס' היינו דוקא בקטן לאו לפרושי דמתניתין אתי רק לדין בעלמא קתני. והנה בדברי רש"י ג"כ תמה המהרש"א דלרש"י דהטעם משום איבה דמזונות א"כ לר' יוחנן מאי רבותא איכא במתניתין דקתני האב זכאי במציאת בתו אי מיירי בסמוכין א"כ גם במציאת בנו שייך לאביו ואי מיירי באין סמוכין גם במציאת בתו לא זכה. ונראה לתרץ דהא דבמתניתין בב"מ מציאת בנו ובתו ומפרש ר' יוחנן בסמוכין בודאי דהיינו בזמן שאביו נותן לו משלו אבל כשאביו אינו נותן לו משלו רק שהבן אוכל ממעשה ידיו ודאי דמציאותיו שלו ולא תיקנו חכז"ל בכה"ג שיהא מציאותיו לאביו מחשש שמא לא יספקו לו מעשה ידיו ולא זיין אבל בבתו אפי' בכה"ג שאוכלת ממ"י כ"ז שלא ראינו שאינו נותן לה בדלא ספקה תלינן שיתן לה בודאי כשלא יספיק מעשה ידי' דבתו זילא בי' מילתא ובודאי זיין לה כשלא יספיק לה מעשה ידי' ולכך תיקנו שיהא מציאתה לאבי' כשיש לה מעשה ידי' המספיקין משום דלפעמים יצטרך אבי' ליתן לה ואם לא יתנו לו מציאתה לא יתן לה מזונות בדלא ספקה ותצטרך לחזור על הפתחים ועוד דאף שנתרצית עם אבי' לאכול ממ"י אוכלת היא משל אבי' דהא מ"י של אבי' והא דאין מציאתה לעצמה באין סמוכה היינו דוקא שראינו לפעמים שלא ספקה במ"י והאב אינו נותן לה וצריכה לחזור על הפתחים אבל כל שספקה במ"י ונתרצית כך עם אבי' מציאתה לאבי' משום דלפעמים לא יהי' ספקה וזה חשוב סמוך לשולחן שאוכלת משלו. ולפ"ז א"ש דמתניתין מיירי באוכלת ממ"י דזה דוקא בבתו נערה לאבי' ולא בבן ולא בבוגרת. ומ"ש התוס' הטעם הא דחשו בנערה הסמוכה ולא בבן הסמוך משום דחשו יותר לתקנת הבנות משום דזילא בהו מילתא וכו' נלפענ"ד דכוונת התוס' הוא רק בנערה חשו ולא בבוגרת דלא כמהרש"א כי כן מצינו בתקנת בנן נוקבין דלא תיקנו חכז"ל רק אחר שתבגר:
בא"ד אבל קשה לפרש"י וכו' אין נראה לרשב"א דשייך איבה אף היכא דקא מיתזנא בע"כ כדמוכח לקמן דאלמנה מיתזנא בע"כ ואפ"ה מ"י להיתומים וכו' ע"ש. והנה לכאורה קשה דאמאי לא הביא ראיה מבעל עצמה דהא הבעל ג"כ חייב לה מזונות בע"כ דהא מזונות עיקר ואעפ"כ מציאתה לבעלה ונראה דלא יכול להביא ראיה מאשה לבעלה דאפילו באשה איבה דמציאתה הוא משום דקטטה אבל מיתומים מביא שפיר ראיה א"כ הא קשה אמאי לא מקשה מאלמנה עצמה דמציאתה לאחר מיתת בעלה לעצמה. ונראה לפענ"ד דבאלמנה לא שייך איבה כיון דהיא נותנת להם מ"י אבל מאחין מקשה שפיר לפי הסברא דגם מ"י לעצמה דאמאי מציאתה לעצמה והא איכא איבה כיון דגם מעשה ידיה אינה נותנת להם. ואין להקשות דאמאי לא תיקנו חכז"ל דמ"י לאחין דז"א דבשלמא לגבי דאבי' דמ"י שייך לו מדאורייתא וכיון דמת שאין האחין יורשין אותו הזכות וצריכין חכז"ל לעשות תקנה חדשה ותקנה חדשה לא עשו חכמים בשביל זה אבל במציאתה מקשה שפיר דמציאה הוא לאביה הוא רק משום תקנה ושלאחר מותו אמאי לא יהיה לאחין דתקנה חדא הוא וכיון דבמקום אב קיימי ליתן מזונות היה לו להיות ג"כ מציאתה להיורשין משום איבה דמזונות כמו באב וכמו שהניחו התקנה באלמנה נגד יתומים ועיין בר"פ אלמנה ניזונת מ"ש ליישב שיטת רש"י:
בתוס' ד"ה דזכי ליה רחמנא וצ"ע אמאי לא גמרינן קידושין מחופה וכו'. ולפעד"נ ליישב דשאני נשואין שמוציאה עצמה לגמרי מזכות האב משא"כ בקידושין כנלפענ"ד:
ברש"י ד"ה לימא בפלוגתא דמ"ד בעלה יורש נדונייתא מן האירוסין וכו'. נראה דודאי אא"ל דס"ל דבארוסה יורשה דהא אין חייב בקבורתה וכמה ברייתות דקתני מתה אינו יורשה רק כוונת רש"י כשכבר הכניסה לו מן האירוסין ומסרה לידו והוא כתב לה תוס' כנגד מה שהכניסה לכך ס"ל כיון דאם מת הוא גובה מה שהוסיף לה כנגד נדונייתא לכך כשמתה היא יורש אותה. והתוס' הקשו מהא דקתני הלכו שלוחי האב וכו' משום דשם תנן בהדיא דאפילו כתובה בבית בעלה אביה יורשה: