אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק רביעי נערה שנתפתתה › דף מו:

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק רביעי נערה שנתפתתה · דף מו:

דף מה:

בגמרא וכ"ת ליליף מבושת ופגם. עיין בתוס' לעיל דף מ' בד"ה דאי בעי הקשו וז"ל תימה דהכא לא קיי"ל בושת ופגם דהוי לאבי' אלא מכח שיכול לקדשה וא"כ היכי בעי למיליף קידושין מבו"פ הא בו"פ גופיה לא קים לן אלא מכח שיכול לקדשה וכו' ע"ש ועוד תמהו מאוד התוס' שמשום דאבי' שייך בגווי' ופי' רש"י שבידו לקדשה והוא תמוה דאכתי לא ידעינן שמקבל הקידושין ונלפע"ד לתרץ דהנה לכאורה קשה דהא בקידושין ד' מ"ו מוקי קרא דואם מאן ימאן בפיתוי לשם אישות דשלא לשם אישות קשה קרא בעי ומסיק דמיירי בפיתוי לשם אישות ולומר שמשלם קנס כמפותה לפי מ"ש התוספות בתירוצם הב' בשם י"מ בד"ה קרא בעי ע"ש וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושין וע"ש בריטב"א דע"כ מיירי בנערה ולא בקטנה דלהמסקנא מיירי בפיתה לשם אישות ובעי גט מדאורייתא ומ"מ משלם קנס כיון שפיתה לקדשה בלא דעת אבי' וכן משמע בתוספות ד"ה מפתה בדף ל"ט דאיהו מצי מעכב ע"ש וכיון דע"כ בפיתוי לשם אישות משתעי קרא מכח הוכחה דאל"ה קרא בעי ומשלם קנס כיון שקידשה בלא דעת אביה הרי מוכח בהדיא דרק אביה יכול לקדשה דאי היא יכולה לקדש עצמה לעולם בלא דעת אביה מה"ת ישלם קנס הא דינא קעבדה דכן דינה לקדשה לעצמה והוא תימה רבה ועכצ"ל הא דלא מוכיח הש"ס מקרא זה משום דמבואר בדף מ"ז בתוספות ד"ה דזכיי' לי' רחמנא דחופה ונשואה ודאי ברשות אביה (ולא) היא ע"ש ובקידושין דף י' ליה דביאה נשואין עושה או אירוסין עושה. ולפ"ז לא היה להוכיח מקרא זה דהמ"ל ביאה נשואין עושה. ולפ"ז אפילו אם נאמר דיכולה לקדש עצמה מכל מקום א"י לקדש עצמה בביאה לשם נשואין כיון דאין לה רשות להשיא עצמה בלא דעת אבי' וע"י הביאה נעשית נשואה ולהכי משלם קנס כשפיתה אותה לשם ביאת נשואין ואפילו נתרצה אב אח"כ שתהיה נשואה והיא ממאנת אח"כ או שהאב ממאן משלם קנס כיון שפיתה אותה להנשא בלא דעת אביה מה שאין לה רשות לעשות בלא דעת האב. ולפ"ז מיושב ג"כ קושית התוספות דהנה התוספות בדף מ' בד"ה מסתברא דאביה הוי הקשו וז"ל וא"ת ואמאי לא קאמר מדקא יהיב מפתה וכו' ותירצו דדלמא לא יהיב מפתה וכו' ע"ש והוא דחוק דהא ילפינן ג"ש אונס ממפתה דאיכא בו"פ. ובש"מ תירץ דהקושיא ואימא לדידה הוא משום דחבלות צערא דגופה הוא ע"ש. ולפ"ז י"ל דממפתה לא הוי קשה כלל ואימא לדידה דהא מדעתה עבדה ומה בו"פ יש לה ועיקר החיוב הוא ודאי דשייך לאב משא"כ באונס דחבלות דצערה דגופה אפשר דהוי דידה כמ"ש הש"מ. ולפ"ז א"ש דהא דבעי למיליף הכא קידושין מבו"פ היינו ממפותה דזה הוי ידעינן בפשיטות דאביה אף דלפי הס"ד דהכא דאין אבי' יכול לקדשה וממילא גבי אונס דידה הוי מ"מ במפותה ודאי דציוה רחמנא ליתן לאב דהא ל"ד לחבלות כמש"ל ויליף במה מצינו כמו שזיכה רחמנא ממון דבו"פ לאבי' כמו כן קידושין ומשני שאני בו"פ דאביה שייך בגווי' פי' כיון דהנשואין שייך לאב להשיא או לעכב הנשואין ולכך הממון שחייביה רחמנא מחמת שניסת שלא מדעתיה דידה הוי כו' ואפשר שזהו כוונת רש"י בד"ה שייך בה שכתב לביישה בבושת למסרה לביאת קידושין וכו' שהוא מיותר שהיה לו לפרש סתם שבידו למסרה לקידושין ולפמ"ש א"ש דעיקר הקושיא משום דביאה נשואין עושה ואם תרצה להתקדש בביאה אין בידה למסור עצמה רק להאב והברירה ביד האב שלא להשיאה רק למנוול ולמוכ"ש:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה