בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ראשון בתולה נשאת · דף יא.
בתוס' ד"ה מטבילין אותו ע"ד ב"ד וכו' ונראה לר"י דה"נ זכין לו מדרבנן וכו'. ובתוס' ר"פ בן סורר ומורה הוכיחו דהוא מדאורייתא מיבמות דף ס' ב' דאמר ר"ש גיורת פחותה מג"ש כשירה לכהונה (מקרא דכל טף בנשים החיו לכם ופינחס הי' עמהם) שנזרעו בתוליה בישראל ע"ש. ועיין בטור שכתב בסי' רס"ז דעבד קטן ג"כ מטבילין אותו לשם עבדות ע"ד ב"ד ולשיטת התוס' בקטן ג"כ אינו אלא מדרבנן. ולפ"ז קשה דאמאי מייתי התוס' מר"ש הא מרבנן דס"ל התם דהחיו לכם לעבדים ולשפחות נמי יש להביא ראי' דטבילת קטן מדאורייתא. ובספר הפלאה כתב דתליא בפלוגתא דרש"י והרי"ף אי יכול לטבול לשם עבדות בע"כ דעבד ע"ש בדבריו. ולפענ"ד נראה דדוקא בלוקח מהנכרי דלא קני לי' ישראל לגופיה כמבואר בגיטין דף ל"ח דאין לנכרי רק קנין הגוף למעשה ידיו ס"ל להרי"ף דא"י לטובלו בע"כ אבל במוכר עצמו או בכיבוש מלחמה דקני לי' לגופי' כמבואר ביו"ד סי' רס"ז וכיון דקני לי' לגופי' ויכול להקדישו קדושת הגוף כמבואר בגיטין דף הנ"ל בתוס' ד"ה גופא לא קדיש נראה דיכול להטבילו לשם עבדות בע"כ וכן ביבמות דף מ"ח שם לא נקט רק בלוקח מן הנכרי. ובנידון מה שכתבו התוס' עוד בסנהדרין שם כי לא שייך בזה ענין שליחות שזוכה בעצמו יש להבין מה ענין ב"ד לזה ונראה דהוא כעין הא דמבואר בחולין דף ל"א דנדה שנאנסה וטבלה לא מהני טבילה לתרומה ולבעל ואמרינן שם דאי אנסה חברתה כוונה דחברתה כוונה מעלייתא היא ולפ"ז צריך שיהי' הדבר לזכות לו כי אין חבין לאדם שלא מדעתו או שיהי' הדבר שהוא חייב לעשותו במצות רחמנא ויכולין לעשות לו בע"כ אבל בלא"ה א"א שיהי' כוונת חבירו מועיל:
בא"ד משכחת לה גר קטן מן התורה שנתגיירה כו'. עכצ"ל בכוונתם דהך מ"ד דס"ל הדרשה איש אתה צריך לחזור אחריו ס"ל כמ"ד עובר ירך אמו וממילא מהני בנכרית מעוברת שנתגיירה טבילה וא"צ זכי' ומאן דס"ל דעובר לאו ירך אמו וממילא צריך לבוא לדין זכי' וזכי' מדרבנן הוא ועכצ"ל דלא ס"ל הך דרשה דאיש אתה צריך לחזור וס"ל כאידך מ"ד שם בסנהדרין ע"ש והא דלא נקט התוס' ביליד בית שנשתחרר דהוי גר מן התורה דהא יכול לשחררו בע"כ נראה משום דהוא גר כזה שאינו יורש ממון דאינו יורש את אמו השפחה:
בגמרא אביי לא אמר כרבא. הקשו המפרשים מאי קושיא הא אביי הקשה ממתניתין דהכא. ונראה לתרץ דלכאורה קשה דהא א"ל דמתניתין דהכא קתני דכתובה מאתים ויש לה ט"ב דמיירי דניסת כשהיא קטנה דא"כ אמאי יש לה ט"ב הא מבואר בדף ל"ו דחרשת ושוטה אין לה ט"ב אליבא דר"ג דטענינן לה מ"ע. ונראה דה"ה בקטנה יתומה דג"כ שוטה היא ואינה מראה לאמה ואי לענין איסור קשה דהא ט"ב אין איסור רק באשת כהן או באשת ישראל פחותה מג' ובגיורת א"כ לא משכחת דכהן אסור לישא גיורת כמבואר בקידושין דף ע"ח ובא"י בקטנה מותרת היא דפיתוי קטנה אונס הוא וע"כ מיירי בניסת בגדלות והנה בספר הפלאה הקשה דכיון דקיי"ל תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים וקיי"ל ג"כ ביו"ד סימן רס"ח דמכח דמי לא טבלה לנדתה דהוי גיורת וא"כ הרי גיירה עצמה בגדלות בשעת טבילתה לנדות ושוב אינו יכול למחות. וליישב זה עכצ"ל דהקושיא היא או מטעם כיון דסתם משנה היא ומשמע דאתיא אפילו לר"י דס"ל דאפילו החרשת והשוטה יכול לטעון ט"ב וממילא דה"ה בקטנות יכול לטעון ט"ב ומקשה שפיר או דהקושיא היא למאן דס"ל דלא מהני מה שטבלה לנדותה ולא אתי הקושיא אליבא דכ"ע ושפיר מקשה הש"ס אמאי לא מקשה ממתניתין דקנס שקשה אליבא דכ"ע: