אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק ראשון בתולה נשאת › דף ז.

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ראשון בתולה נשאת · דף ז.

דף ו:

בגמ' מתוך שהותרה הבערה וכו'. הפ"י הקשה להרמב"ם דפסק דחובל חייב משום מפרק ולא משום נטילת נשמה ולא תולדה דשוחט הוא ומפרק לא הותר ביו"ט ע"ש והנה קיצר בלשונו דעיקר קושיתו הוא דהא מפרק לא הותר בשחיטה דכל שוחט לא לדם צריך משא"כ הכא דלדם צריך והוי תולדה דמפרק ומפרק לא הותר. והנה להרמב"ם דפסק דמלאכה שא"צ לגופה דחייב עליו ורחמנא התירו בשוחט אמרינן מתוך. ויותר נלפענ"ד דלפמ"ש הר"ן הובא בב"י בא"ח סימן תצ"א דחכמים לא אסרו מלאכה ביו"ט רק אותן שרובן מלאכתן בב"א על ימים רבים ע"ש והא דהותר שחיקת תבלין אף שהוא תולדה דטוחן וטחינה לא הותרה הוא מטעם כיון שאין דרך טחינת פלפלין בריחיים שלהם כדרך טחינת חטים לימים רבים וכן צ"ל גבי מגבן ביו"ט דאי לא דגבינה יבישה מעליא טפי הוי מותר כמבואר במ"א סימן תצ"א דטעם האיסור משום דדרך לעשותו על ימים רבים מוכח דאילו לא היה דרך לעשות גבינה לימים רבים הוי מותר אף דמגבן תולדה דבונה ולא הותר בנין ביו"ט וע"כ ג"כ הוא מטעם שכתב הר"ן דכל שהוא באוכל נפש ואין מדרך לעשות המלאכה באופן זה לימים רבים דמותר ואפילו למאן דס"ל דשאר מלאכות אסורין מדאורייתא הוא ג"כ מטעם כל שדרכו לעשות על ימים רבים נקרא מלאכת עבודה וכ"כ בש"מ בפ' אין צדין בהדיא בשם הרמב"ן ע"ש וכ"כ הרשב"א בספר עבודת הקודש שהיא מדאורייתא רק שנמסר לחכמים איזה נקרא מלאכת עבודה ואמרו דכל שדרך מלאכה זו לעשות לימים רבים מלאכת עבודה הוא ואין חילוק בין הר"ן להרשב"א רק שהר"ן סובר שמלאכה שדרך לעשותה לימים רבים הוא רק מדרבנן ולרשב"א מדאורייתא ונמסר לחכמים ומה שאסור להר"ן מדרבנן אסור להרשב"א מדאורייתא וגם מה שמותר להר"ן מדרבנן גם להרשב"א מותר. ולפ"ז א"ש ג"כ קושית הפ"י הנ"ל כיון דביאה נקרא שוה לכל נפש ואין שייך בחבורה זו לומר שדרך לעשותו על ימים רבים ומותר באוכל נפש וכיון דמותר באוכל נפש מלאכה כזו שאין דרך לעשות לימים רבים ממילא מותר בצורך היום קצת מטעם מתוך. וכן מכשירין שא"א לעשות מעי"ט אין מותר רק שפוד שנתקלקל לתקן שאין דרך לעשות מלאכה כזו לימים רבים מה שא"כ לעשות כלי מכשירי אוכל נפש חדשים ואף שהיום ביו"ט נשרפו כל כליו אפ"ה אסור כיון שעשיית כלים חדשים דרכן לעשותן על ימים רבים:

בגמרא מאי דעתך מתוך שהותרה וכו'. הקשה המהרש"א דילמא הטעם בשבת משום שמא ישחוט דביו"ט לא שייך זה ע"ש. ולפעד"נ דלק"מ דהא הא דהותר ביו"ט ע"כ בלא סעודה דסעודת נשואין אסור במועד מדכתיב ושמחת בחגך ולא באשתך כמבואר במ"ק ד"ח ועיין בתוס' כתובות דמ"ז בד"ה דמסר לה וז"ל דאין היתר רק בלא סעודה ע"ש וע"כ כשאסר בשבת היינו אף בלא סעודה כגון ביו"ט שחל בשבת וכיוצא בזה אסור בשבת ומקשה שפיר:

בתוס' ד"ה מתוך דאסור לשרפו מדרבנן משום מוקצה וכו' ע"ש. קשה לי כיון דכתבו התוס' בביצה דף כ"ח וז"ל דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש ע"ש וא"כ אפי' אי הוי מוקצה אסור בטלטול מדאורייתא והי' מותר לצורך אוכל נפש והיה מותר בכל דבר צורך היום קצת מטעם מתוך ומכ"ש בדבר שאין איסור רק מדרבנן שי"ל מתוך ועוד דהא מוקצה בטלטול אינו רק משום גזירת הוצאה והוצאה גופה מותר בצורך היום קצת מטעם מתוך ומה"ת יאסר בטלטול:

בתוס' ד"ה א"ל אלא דבר הצריך לכל נפש וקשה לר"י דאמר בסוף ביצה מהו לכבות הנר מפני דבר אחר וכו'. וכוונת קושייתם דהא כיבוי מותר לצורך אוכל נפש ושייך ג"כ מתוך כגון בישרא אגומרא וכן שלא יתעשן הקדירה כמבואר באו"ח סי' תקי"ד:

בגמרא והא אמר רב נחמן אמר ר"ה מנין לברכת חתנים בי' שנא' ויקח בועז וכו'. וקשה להרא"ש דפסק שלברכת אירוסין בעינן עשרה דא"כ מאי מקשה הש"ס הא בועז אלמן שנשא אלמנה הוי דהא ודאי לענין ברכת אירוסין שהיא ברכת המצות אין חילוק בין בתולה לאלמנה א"כ י"ל דבועז ברכת אירוסין לבד בירך. והא דהונא בר נתן לומד ברכת נשואין מבועז דהיינו בבתולה בעי עשרה י"ל דיליף ברכת נשואין מברכת אירוסין כמו שהרא"ש לומד ברכת אירוסין מברכת נשואין. אלא ודאי דברכת אירוסין שהוא רק ברכת המצות א"צ עשרה וצ"ע גדול:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה