אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק ראשון בתולה נשאת › דף ה:

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק ראשון בתולה נשאת · דף ה:

דף ה.

בתוס' ד"ה מהו לבעול אע"ג דתניא ומפרישין חתן מן הכלה לילי שבת וכו' ובעי היכא הילכתא דאיכא למימר דפליגי בי' ר"י ור"ש. ויש בזה הרבה תמיהות. א' קושית המהרש"א וז"ל מיהו למאי דבעי למימר את"ל הלכה כר"י מקלקל הוא אצל הפתח או מתקן הוא קשה אכתי מה דבעי לי' ע"כ מתקן הוא דאי מקלקל א"כ הך ברייתא כמאן. ב' קשה מ"ש התוס' דא"ל דפליגא בי' ר"י ור"ש מ"מ קשה האיך ס"ד לומר דדם מיפקד פקיד הא בהדיא קתני בברייתא דלעיל מפני שהוא עושה חבורה. ג' קושית רש"י בד"ה ואת"ל הלכה כר"י על הגירסא ישנה שבש"ס עד שהוצרך למוחקה ע"ש. ד' דקאמר לפתח הוא צריך למה צריך הוא לפתח הא בתולה חשובה מן הבעולה כמ"ש רש"י בהדיא בד"ה ואת"ל הלכה ר"י. ה' קשה בתוס' ד"ה את"ל הלכה כר"י שכתבו וז"ל פי' דר"מ א"ל מקלקל בחבורה פטור קושיות המהרש"ל ומהרש"א ע"ש מה שדחקו. ולתרץ כל הנ"ל נראה דהנה התוס' ד"ה לדם הוא צריך כתבו דאפשר בהטי' להוציא דם ולא לעשות פתח. ועיין בש"מ שבהטי' כזו אין הכל בקיאין ויש הטי' אחרת שלא יעשה פתח ולא יוציא דם. ע"ש בש"מ והנה הסברא זו שכתבו התוס' דאפשר בהטי' להוציא דם ולא לעשות פתח הוא רק אי דם מיפקד פקיד אבל אי אמרינן דם חבורה מיחבר שא"א להוציא דם רק בעשיית חבורה ע"כ א"א לעשות חבורה בלא עשיית פתח וכן משמע מהרשב"א שהביא הש"מ ע"ש ומבואר הוא דתקנ"ח הוא שתנשא בד' בשביל ט"ב והתוס' כתבו דלדם הוא צריך לראות שהיא בתולה ומבואר הוא דבטענת בתולים הוא ע"י דם או ע"י פ"פ וטענת פ"פ הוא יותר טובה מט"ד דדם אפשר ממשפחת דורקטי היא א"נ אפילו יש דם יש לחוש לדם ציפור או דם צדדין. והנה ודאי פשיטא שאם ירצה לבעול ביום ד' בהטי' שלא להוציא דם ולא לפתוח פתח ודאי דאסור דמבטל תקנות חכז"ל שתיקנו הנשואין ביום ד' בשביל ט"ב ולפ"ז האיבעי' הוא כך דם מיפקד פקיד וממילא יכול להוציא דם בתולים אפילו בלא חבורה וממילא אפשר לעשות הטי' ולהוציא דם אף שלא לעשות פתח ובלא חבורה אבל ודאי אם בועל בעילה גמורה לעשות פתח ואז ודאי דעושה חבורה ומוציא דם חבורה ג"כ רק שאי אמרינן דם מיפקד פקיד אפשר ג"כ להוציא דם בלא עשיית פתח וחבורה או חבורה מיחבר כלו' שא"א כלל להוציא דם בלא פתח וחבורה. והנה אם נאמר מיפקד פקיד ואפשר לדם לבוא בלא חבורה א"כ אפילו אם בועל בעילה גמורה שעושה חבורה לאו פסיק רישא הוא אבל אי חבורי מיחבר פ"ר היא ואת"ל מיפקד פקיד בעי אם לדם הוא צריך כלומר מה הוא צריך לתקנות חכמים שתקנו ביום ד' שיהי' יכול לטעון ט"ב וכן במקום שאין ב"ד קבועין שאשה ניסת בכל יום ואפילו בשבת יכול לבוא לב"ד כמבואר ברא"ש ופוסקים אי סגי כשיהי' יכול לטעון ט"ב בט"ד וא"כ יכול לבעול בהטי' כזו שיוציא דם בלא פתח או לפתח הוא צריך היינו שחכמינו ז"ל תיקנו שיהי' דוקא ביאה גמורה לעשות פתח שיהי' יכול לטעון ג"כ טענת פ"פ כי הבועל בהטי' א"א לידע זה כמבואר בדף י' שאמר לו שמא הטית וא"כ אם לפתח הוא צריך לתקנת חכמים וצריך שיתכוין לבעול ולעשות פתח ופתח א"א לבוא בלא חבורה חייב משום חובל כיון שמתכוין לעשות חבורה וכיון שאפילו לפתח הוא צריך אם האיסור רק מטעם חובל א"ש הגירסא ישנה שמחקו רש"י ואת"ל מקלקל הוא מקלקל בחבורה הוא דאפילו אי מיפקד פקיד כשבועל בעילה גמורה עושה חבורה ולמ"ד בחבורה חייב אסור וא"כ בכל צדדי האיבעיא תלי' בפלוגתא דר"י ור"ש וסבירא לתנא דברייתא כר"י דאוסר בדבר שאינו מתכוין וכר"ש דמקלקל בחבורה חייב וגם תני שפיר מפני שהוא עושה חבורה דבכל צדדי האיבעיא עושה חבורה כשבועל בעילה גמורה ואינו פטור רק מטעם דבר שאינו מתכוין למאן דמיתסר או למאן דפוטר מקלקל בחבורה וא"ש ג"כ קושית מהרש"ל ומהרש"א בד"ה את"ל הלכה כר"י וק"ל. ולפ"ז אפשר לתרץ קושית התוס' דהא התוספות הקשו נהי דמקלקל פטור הא מ"מ אסור מדרבנן ותירצו דמותר משום מצוה ולפ"ז במקום שהאשה ניסת בכל יום שיכול לטעון טענת בתולים למחר לכך אף משום מצות נשואין יכול לבעול בהטי' דרוב בקיאין הן וחבורה לאו מצוה היא מ"מ בעילה גמורה ג"כ מצוה היא דהא כשיבעול בהטי' לא יהי' נאמן לטעון ט"ב למחר וא"כ בעילה גמורה ג"כ מצוה היא. וא"ל כיון דהשתא קיימינן דלדם הוא צריך וא"כ אפשר לבעול בהטי' כזו להוציא דם בלא פתח. דז"א דהא כתב הש"מ דאין בקיאין בהטי' זו ולכך התירו סתם ביאה משא"כ אחר תקנות עזרא שאינה ניסת רק בד' ועבר ולא בעל בד' שאין לו בד' בשבת שאז הבעילה גמורה לאו מצוה היא כלל דהא אפשר למיבעל בהטי' שהכל בקיאין שלא להוציא דם ולא לעשות פתח כיון דא"צ לט"ב וכיון דאין בהבעילה גמורה שום סרך מצוה ואסורה בשבת לכך אסרו אפילו יחוד דמחמת בעילה ראשונה שיצרו תקיף יש לחוש שיבוא לבעילה גמורה וא"ש הכל:

בתוס' ד"ה דם מיפקד פקיד אבל גבי מילה משמע דאיכא איסורא דאורייתא וכו'. עיין פ"י שהקשה דהי' להם להוכיח מדאצטריך קרא למשרי מילה ע"ש. ולפעד"נ דלק"מ דבגוף המילה יש בו ג"כ איסור תולש מהמחובר כשחותך חתיכת עור דלא גרע מעוקר שער ואח"כ מצאתי בש"מ שכתב בהדיא דחייב משום תולש ע"ש. ולזה הוצרכו להוכיח ממציצה. אך קשה דה"ל להתוס' להוכיח מהא דשבת ק"ו למאן דס"ל דמילה לא הוי מתקן ומוכח מדאצטריך קרא למישרי מילה דמקלקל בחבורה חייב מוכח דמילה חייב מטעם חובל דאי מטעם תולש ודאי דמקלקל פטור אפשר לומר דבכל המלאכות שנעשו ע"י חבורה מקלקל חייב ודוחק א"נ כיון דאפי' לפי תי' עיקר הוכחת הש"ס ממציצה כמ"ש בסמוך לכך נקטו ההוכחה ממציצה:

בתוס' ד"ה לדם הוא צריך ואע"ג דהוי מלאכה שא"צ לגופה וכו'. לכאורה קשה דאי נימא דזה הוי אצ"ל כיון שא"צ להדם רק בשביל שלא יתלכלך א"כ קשה הא דאמר במציצה הוא מלאכה דאורייתא הא מלאכה שא"צ לגופה היא דא"צ להדם רק כדי שלא יסתכן הולד. ולפמ"ש הריב"ש סימן רצ"ד א"ש דבכל שבנטילה הוא משביח הדבר כגון נטילת צפרנים שנתייפה הדבר בנטילתן חייב דבמשכן הי' ג"כ גוזז השער להשביח העור ע"ש שהאריך. ולפ"ז א"ש דבמציצה כשנוטל הדם משביח בריאות התינוק חייב משא"כ הכא אינו משביח אותה מה שנוטל הדם ממנה דכל שהיא בתולה משובחת ואדרבה מקלקל אותה:

בגמרא במקלקל הלכה כר"י. בספר הפלאה הקשה הא בשבת כ"ו אמרינן דמילה הוי כתיקון דמה לי לתקן מילה ומ"ל לתקן כלי ע"ש בתוס' דתיקון מצוה הוי תיקון א"כ גם בעילת מצוה הוי כתיקון. ולפעד"נ דל"ק כלל דשא"ה דגוף החבורה הוא המצוה כמו המילה והבער' בת כהן מיחשב תיקון משא"כ הכא נהי דהביאה היא מצוה מ"מ החבורה לאו מצוה היא דהא אפשר בהטי'. ואפשר דכוונתו כשבועל במקום שאשה ניסת בכל יום דהחבורה ג"כ מצוה לידע שהיא בתולה שיהא מותר לדור מעה:

בתוס' ד"ה את"ל הלכה כר"י דטעם שניהם דפטורין בשאר מלאכות שבת הוי משום דבעינן מלאכת מחשבת וכו'. ולכאורה קשה הא מלאכה שא"צ לגופה ג"כ אינו פטור רק במלאכת שבת ולא בשאר איסורין וע"כ מטעם מלאכת מחשבת ואפ"ה פטור מלאכה שאצ"ל בשבת אפי' בחבורה ועכצ"ל דהטעם במלאכה שאצ"ל לאו משום דבעינן מלאכת מחשבת רק משום דלא הוי דומיא דמשכן ולא חשיב מלאכה כלל:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה