בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ראשון בתולה נשאת · דף ה.
בגמ' אבל משום אקרורי דעתא וכו'. [התוס'] לעיל דף ב' בד"ה ותינשא בא' בשבת הוכיחו מכאן דמשום ברכה לא מיקרי עבריין כו' דאלת"ה מה נ"מ ע"ש. ולפעד"נ לתרץ דהא נ"מ ביש אונס בד' כגון שהי' פתו אפויה כמבואר לעיל דף ג' דאשה ניסת בכל יום דהא מוקי הא דקתני ובשני לא יכנוס ואם מחמת אונס מותר בפתו אפויה אלמא בפתו אפויה מותר בשני משום דא"א להמתין עם המת עד יום ד' א"כ ה"נ אם היה פתו אפויה ומת ביום א' מותרת להינשא מיד ביום א'. ולפ"ז יש נ"מ בכה"ג בניסת ביום א' משום אונס דאי איכא משום אקרורי דעתא ממתינין עם קבורת המת עד לילה ונבעלת בליל ב' שילך ביום ב' לב"ד. ואי ליכא חשש אקרורי דעתא לא משהין המת ונבעלת ביום א' שילך לב"ד ביום ב' כיון דליכא חשש אקרורי דעתא:
בתוס' ד"ה אי הכי פי' בשלמא. ולפעד"נ לתרץ דמקשה א"ה ממתניתין דמתניתין אלימא לי' לאקשויי ולכך מקשה ממתניתין דקתני ואלמנה ליום ה' ומקשה בשלמא אי חיישינן לאקרורי דעתא וברכה דנקט לא חשיבא כלל א"ש המשנה דבתולה נישאת ברביעי היינו רק הנשואין דהביאה הוא בלילה משום אקרורי דעתא וממילא הא דנקט במשנה ואלמנה ביום ה' היינו רק הנשואין והביאה בו' משום ברכה דאדם אבל אי נימא דל"ח לאקרורי דעתא קשה ממתניתין אי ברכה דדגים לא חשיבא א"כ ע"כ בתולה ניסת ביום ד' היינו שבועל גם בד' א"כ אלמנה ליום ה' היינו ג"כ שתבעל בה' מה"ת תשתנה אלמנה מבתולה כיון דברכה דדגים לא חשיבא דהא הר"ן כתב דלכך עשו יום קבוע באלמנה משום דעשו יום קבוע בבתולה וא"כ היה להם לקבוע כמו בבתולה יום ד' או שלא לקבוע יום כלל ועכצ"ל דברכה דדגים חשיבא ובתולה דנישאת ליום ד' דקתני ע"כ לבעול בה' ומקשה שפיר א"כ אלמנה משום ברכה דדגים תינשא בד' כמו בתולה ומשני ברכה דאדם עדיפא: