בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ראשון בתולה נשאת · דף ג:
בתוס' ד"ה ובשני לא יכנוס ונראה לר"י דמילתא באפי נפשי' הוא וכו'. לכאורה נראה דלר"י בהא דנהגו לכנוס בג' דה"ה בב' מותר וא"כ קשה מאי מקשה הש"ס בג' מיהו לכנוס הא אין חילוק בין ג' לב'. ולכן נראה דהיה קשה לר"י אפירוש ריצב"א שפי' דהך ואם מחמת אונס היינו שיש סכנה אף ביום הג' א"כ מאי מקשה הש"ס בג' מיהו לכנוס הא הסיפא קאי ארישא לפי דעת המקשה דהיינו שיש סכנה בד' ויש אונס גם בג' לזה פי' הר"י דאפי' לדעת המקשה בשני לא יכנוס מלתא באפי נפשיה הוא ולא היה יכול להקשות מרישא אסיפא כיון דברישא לא קתני בהדיא דאסור בב' דאף דמסברא כל שאפשר בג' אסור בב' מ"מ ניחא ליה יותר למיפרך מהתם נהגו דפריך מנהגו דתני בהדיא ולא מרישא ומסברא וממילא ל"ק דליפרוך מרישא לסיפא:
בתוס' ד"ה איספרווא אין לתמוה וכו'. לכאורה קשה דהא ברישא ליכא סכנה כלל בג' משא"כ הכא דאיכא בג' אונס דאיספרווא. ולכן נראה דס"ל להתוס' דכמו דיש לחוש שהאיספרווא יקחו הסעודה בשביל שר הצבא כמו כן יש לחוש שהאיספרווא יקחו הכלה בשביל שר הצבא משא"כ תבעל לטפסר לא שייך זה דעל כל בתולה שתנשא באיזה זמן הי' הגזירה כמ"ש התוס' בד"ה בתולה ע"ש: