בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק ראשון בתולה נשאת · דף ג.
בתוס' ד"ה אשה ניסת בכל יום ונ"ל דמשום ברכה לא היה קובעים יום וכו' לכאורה קשה דהא בד' וה' אמר מאי איכא בין ברכה לשקדו וקאמר אדם בטל וא"כ מ"ש היכא דנעקר טעם דשקדו כגון היכא דטריח ליה א"צ לישא בד' ולבעול בה' משום ברכה דדגים ומ"ש באלמנה באדם בטל דנתבטל דין שקדו ואפ"ה לא נתבטל התקנה משום ברכה ואפשר לחלק דבשלמא באלמנה נקבע יום ה' שלא להקדים וגם לא לאחר משום שקדו ולכך תקנו הכניסה ביום ה' משום שקדו שתבעל בו' משום ברכה ולכך אף באדם בטל דנתבטל דין שקדו מ"מ נשאר יום הקבוע ולא עקרוהו וצריכה להנשא בה' כיון שלא נתבטל טעמא דברכה אבל בבתולה דתקנת שקדו אין לה יום קבוע דאחר יום ג' מותרת בכל יום משום שקדו וכיון שלא היה שום יום קבוע משום שקדו ולכך כשנתבטל שקדו כגון דטריח ליה לא קבעו יום משום ברכה. ואין להקשות דהא יום ד' היה קבוע משום אקרורי דעתי' דזה אינו די"ל דבאותו מקום שאין ב"ד יושבין בכל יום לא היה לעולם התקנה משום אקרורי דעתא דודאי אילו היה נתפשט תקנת עזרא בכל ישראל לא היה רשות לשום אדם לבטלה: