בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק חמישי אף על פי · דף ס.
בתוס' ד"ה גונח יונק חלב בשבת ותירץ דהתם מיירי בצער של רעב וכו'. ולכאורה תמוה לפי מה דמשמע בא"א סי' תק"ה דחלב מוקצה אפי' בעומדת לאכילה משום דמעיקרא אוכל והשתא משקה דא"כ קשה אמאי התירו בגונח דנהי דהתירו כלאחר יד משום צער רעב אטו מותר לאכול ביצה שנולד ביו"ט משום צער רעב ואפילו לחולה שאין בו סכנה ודאי דלא הותר מוקצה ונולד והאי חלב הוי מוקצה לפי מה דמשמע בסי' תק"ה באו"ח וא"כ אפילו בגונח בצער של חולי יש לאסור דהא ודאי דמוקצה ונולד אסור לחולה שאין בו סכנה. לכן נראה דחלב לא דמי לביצה דחלב אינו מוקצה דמאתמול דעתי' עלי' כיון דלמחר ודאי אתי ואילו הי' מותר לחלוב ביו"ט לא הוי בחלב איסור מוקצה כלל וכן מוכח בעירובין דף מ' בתוס' ד"ה כ"ש דה"ל נולד ע"ש רק כיון דאיסור הוא משום מוקצה מחמת איסור כיון שאסור לחלוב משום מפרק תדע דהא בשל עכו"ם התיר הרשב"א כמבואר בסי' תק"ה ואילו הי' שייך בחלב איסור נולד משום דמעיקרא אוכל והשתא משקה ודמי לביצה ואף בשל עכו"ם אסור א"ו דלא הוי מוקצה רק משום איסור מפרק ומש"ה בגונח ממילא לא הוי מוקצה כיון דמפרק כזה שרי לגבי חולה דמי להא דמבואר בסי' שי"ח גבי השוחט לחולה דמותר אפילו לברי ואפילו חלה בשבת ע"ש ומיירי בעז העומד לאכילה אף דבשבת העז מוקצה מחמת איסור שחיטה מ"מ לא הוי מוקצה כיון דמ"מ תורת אוכל עליו רק איסור שבת רבע עליו אבל בעומדת לחלבה אסור דלאו שם אוכל על העז כמ"ש הר"ן רפ"ק דביצה. ודעת הרמב"ן שהביא הר"ן בפ' חביות אפילו בעומדת לחלב שרי ע"ש. ומ"ש המ"א בסימן תק"ה דבשל עכו"ם אפילו בעומדת לגדל חשוב כעומדת לאכילה לא נהירא דדוקא כשמביא לשחיטה אף שמתחילה היתה עומדת לגדל מותר דאין גבון בשל עכו"ם אבל כשהעכו"ם עדיין מחזיקה לגדל רק שמוכר החלב נראה דהחלב חשוב נולד גמור כיון שמבטל מבהמה שם אוכל דהא עדיין מחזיקה לחלבה נתבטל שם אוכל מהעגל והוי מוקצה. ואפשר כיון שמחזיק החלב לאכילה ולא לגבן ודעתיה עליו לא חשוב נולד וכדעת הט"ז שם: