אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק אחד עשר אלמנה ניזונת › דף צז:

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק אחד עשר אלמנה ניזונת · דף צז:

דף צז.

ברש"י ד"ה משום חינא שיהיו בעליהן לחן בעיניהן כו'. אף דארוסה לא תיקנו לה כלל כתובה רק בשכתב לה וחשיב כמתנה בעלמא מ"מ כיון דהוצרכו לתקן באלמנה מן הנשואין במקום שאין לה מזונות שתמכור לכתובה שלא בב"ד משום חינא ובארוסה בשכתב לה ודאי דעל דעת שיהיה דין הכתובה כדין כתובת נשואה כן נראה לי:

ברש"י ד"ה מגורשת ואינה מגורשת ומן האירוסין וכו'. הא דלא פי' רש"י מן הנשואין הוא משום דאי מן הנשואין א"כ מוכח ממילא דגרושה לא תמכור דאי גרושה מוכרת שלא בב"ד לכתובה מכ"ש מגורשת ואינה מגורשת שהיא ספק אלמנה וא"כ סיפא למה לי לכך פירש"י מן האירוסין ואין להקשות דהא מן האירוסין בלא"ה אין לה מזונות די"ל דמיירי בהגיע זמנו ולא נשאה שכבר נתחייב במזונות אח"כ מצאתי בס' הפלאה שכתב כן ואף שמת ואין לך אונס גדול מזה דהא כתבו התוס' לקמן דף ק"ז ד"ה עמד בדין כשחלה קודם שהגיע זמן אבל כשחלה אחר שהגיע הזמן חייב וה"נ במת וכ"ה בר"ן ס"פ נערה גבי הא דבעי ארוסה יש לה מזונות בהדיא דהגיע זמן ומת שהיורשים חייבים וקמ"ל דמגורשת ואינה מגורשת דהיורשין פטורין דסד"א הא דבעלה חייב הוא משום דחשיב כמו ס' פרעון וא"כ היורשים ג"כ חייבים קמ"ל דהא דבעלה חייב הוא משום דמעכב להינשא וממילא כשמת ששוב אינה מעוכבת היורשין פטורין וכן ל"ק דל"ל הא דגרושה לא תמכור הא מוכח מהא דמכרה מקצתה דאפשר לאוקמי דמכרה כתובה ג"כ דאיירי בארוסה שהגיע זמן דל"ל סן והוא רק משום מזונות ולכך במכרה מקצת דל"ל מזונות לא תמכור אבל גרושה מן הנשואין מוכרת משום חן קמ"ל והא דכל שאין לה מזונות אצטריך למגורשת ואינה מגורשת דאין לה מזונות מן היתומים:

בתוס' ד"ה בבתוליה כדרכה אבל בבתולה בלא י' הוי איכא למימר עד דמעטינן וכו'. עיין בדברי אא"ז מהרש"א לפענ"ד דהתוס' סמכו עצמם אתירוצם דבסמוך בד"ה בתולה שלימה שכתבו דבעולת בעל דבעל עושה וכו' דכתיב גבי א"א ונלמוד לקנס ע"ש בדבריהם וא"כ ה"ה דיש ללמוד משם לענין כהן גדול דלא נעשית בעולה בביאה ש"כ מאחר ולפ"ז א"ש בהא דר"א ור"ש ממעטין שלא כדרכה היפוך מר"מ דלר"א ור"ש א"א לומר דבא לרבות שלא כדרכה ולמעט בוגרת שהוא במקום בתולה כמו ר"מ דא"כ לכתוב רק בתולה ונלמד שלא כדרכה מבעולת בעל וכן אי אפשר לומר לפסול הכל דא"כ היו"ד של בתוליה מיותר דלא ה"ל למיכתב רק בבתולה:

בתוס' ד"ה בתולה שלימה אמאי אצטריך למיכתב גבי קנס נערה וכו'. הא דלא מקשי מנערה המאורסה דהוי מצינן למימר דס"ל כהנך תנאי בסנהדרין דף ס"ו דקטנה מאורסה פטור הבעל וא"כ יש לומר דנערה למעוטי קטנה משא"כ בקנס מקשי שפיר דאפי' מאן דפוטר יליף מקרא אחריני לעיל דף מ' מקרא ולא תהיה לאשה במהוה עצמו מקשי שפיר. ולזה מקשי אח"כ מהאי תנא דס"ל דבתולה משמע רק נערה וממעט בוגרת וקטנה קשה הא בכ"מ דהיינו אפי' בנערה מאורסה דכתיב נערה בתולה ל"ל נערה כנ"ל. ובעיקר קושית התוס' יש לתרץ דלעיל דף ט' כתבו התוס' ד"ה האומר פ"פ בשם רב"ח שמפרש הירושלמי דכל בוגרת פתחיהן נעולו' ויש בוגרת שיש להם ג"כ דם הרי מבואר דיש בוגרת שכל הבתולים יש לה ולזה י"ל דממעט הכא לכה"ג לישא בוגרת שכלו בתוליה כלומר דאסור בבוגרת שכלו בתולי' וממילא אסור כה"ג בכל בוגרת דאימר כלו בתולי' ואסורה לכתחילה כיון דרוב בוגרות כלו בתולי' ולזה שפיר אצטריך למעט בוגרת מקנס מקרא דנערה באותה בוגרת שנאנסה וראינו שיש לה כל הבתולים ולא כלו כלל בתוליה ואפ"ה פטור מקרא דנערה וכן גבי נערה המאורסה בעינן קרא דנערה בכה"ג:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה