אור ברסלב
בית יעקב על כתובות פרק אחד עשר אלמנה ניזונת › דף צז.

בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא

פרק אחד עשר אלמנה ניזונת · דף צז.

דף צו:

רש"י ד"ה אם נטלן במתנה ואת הנמכר לכתובה לא תודיע מפני הלקוחות וכו'. לכאורה תמוה כיון דנכסי בחזקת יתמי קאי טענינן ללקוחות שלכתובה מכרה דהא בשטר כשקיבל פרעון בפני עדים כשאומר סטראי איתרע שטרא כמבואר בסי' נ"ח. וליישב זה נראה וגם ליישב קושית תוס' על רש"י ז"ל ד"ה ור"י סבר נלענ"ד דהא דא"י לטעון סטראי דוקא בחוב שא"י מטעם שכתבו הפוסקי' דהפרעון ודאי והחוב ספק ואין מניחין ודאי מפני הס' וכן בחוב ידוע כתב הרא"ש הטעם דאין אדם פורע החוב שבע"פ קודם לחוב שבשטר וע"ש בתומים בח"מ סי' נ"ח וזה שייך בחובות שחייב לשלם שניהם אמרינן שפרע זה תחילה אבל ביורשים שאין חייבים לשלם רק ממקרקעי שהניח להם אביהם ולפ"ז אם לא הניח להם אביהם רק כדי פרעון אחד ושני חובות הם ידועים מה להן ליורשי' על איזו שקיבלם המלוה והמלוה ודאי שקיבלם על החוב הגרוע ודאי דנאמן המלוה לומר על איזו חוב מקבלם וגם אין שייך לומר מדשתקה נטעון ללקוחות שבודאי פרעו היתומים דלמה הי' להם ליתומים לפרוע כשלא נשאר להם רק כדי חוב אחד וקל וחומר בן בנו של ק"ו מחזקת ת"ז דלא חיישינן לפרעון ולפ"ז אם מכרה האלמנה כל הקרקעות שהניח אביהם השווין מאתים וידוע שהי' מגיע לה כתובה מאתים ובעד מזונות מאתים ודאי שנאמנת לומר שהפרעון ר' שקיבלה מדמי מכירת הקרקעות שקיבלה על פרעון מזונות דלמאי ניחוש לה דאי לשמא פרעו היתומים דמי מזונות וקיבלה הר' מדמי מכירת הקרקעות על הכתובה זה ודאי ליכא למיחש דלמה הי' להן לפרוע מה שאינן חייבי' ודוקא כשנשאר קרקע והיא באה לגבות מהיתומי' הקרקע הנשאר יכולין לומר פרענו לך המזונות משלנו או המטלטלין לפטור הקרקע משיעבוד שלך שיהיה לנו רשות למכור הקרקע ולפ"ז א"ש דברי רש"י כפשוטן שתקנו שמכירתה יהיה תמיד בסתם ושדה הראשונה שמוכרת למזונות כשנשאר עוד שדה לשיעבוד כתובה ותוכל למכור בפני עדים למזונות ושדה האחרונה שמוכר' תמכור בסתם שאם תצטרך המעות למזונות תאמר למזונות מכרתי והכתובה תטרוף ממשעבדי שמכר הבעל דהא יכולה לנתק המעות למזונות ולא טענינן ללקוחות דלמא פרע לך המזונות ולכתובה מכרת שדה שני' כיון שמוחזק לן שלא נשאר מאביהם קרקעות רק אלו שני השדות למה הי' להם לפרוע משלהן דמי מזונות שתמכור השדה לכתובה דהא הן אין חייבים ליתן לה רק אותן הקרקעות שנשארו מאביהן ומה להן ליתומים אם תמכרם לכתובה או למזונות הלא הן א"צ ליתן יותר וזה שסיים רש"י שאותן שתמכור לכתובה לא תודיע כו' כלומר שאותן האחרונים שמוכרת לכתובה לא תודיע כי אולי תמצא לגבות משעבדי דבעל ותנתק המכירה ההיא כיון דליכא חשש פרעון מיתמי ותטרוף ממשעבדי משא"כ בשדה הראשונה שנשאר עדיין שדה כשיעור כתובה נאמנים היורשים לומר ששדה ראשונה מכרה לכתובה והן פרעו לה דמי כל המזונו' שתפטור השני' מן השיעבוד דליהוי כיתומים שגבו קרקע המשועבדת לכך כתב רש"י שצריך עדי' כשמוכרת שדה ראשונה למזונות. ומיושב נמי קושית התוס' דלעיל על פירש"י דלעיל הוי ס"ד דר"י סבר דעל אלמנה להביא ראיה וא"כ הסתם יפה לה בפשיטות שאם יכלו נכסי היתומים דהיינו שישתדפו הנכסים של יתומים שאז ודאי דאם היה נכסי בחזקת יתמי שטענינן ללקוחות אולי פרעו לך היתומים למזונות קודם שנשתדפו השדות לפטור השיעבוד מהקרקעות שהניח להן אביהן וממילא שטענינן ג"כ כך ללקוחות ולזה הוצרך לומר דר"י סבר דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ושוב א"א לטעון ללקוחות טענת פרעון ונאמנת לומר למזונות מכרתי ותוכל לטרוף מהן ומכ"ש לענין שתוכל לטרוף ממה ששיעבדו האחין שצריכין לנכסי בחזקת אלמנה קיימי וא"ל דאפי' נכסי בחזקת יתמי קיימי מ"מ יפה הסתם מטעם שכתב רש"י הכא שהאלמנה בעצמה תמכור בכל הנכסים שהניח אביהם דאז נאמנת לומר לכתובה מכרתי מטעם שכתבתי לעיל די"ל דהיה קשה לו קושית התוס' דא"כ הלקוחות יאמרו לה הנחתי והתירוץ שכתבו ד"ה כאשתדיף ב"ח לא היה ידוע בהס"ד והתרצן משני ליה כדאביי קשישא כלומר מאביי קשישא מוכח הך סברא דאפי' אי מכרה בעצמה כל הנכסים למזונות דיכולה לטרוף מהלקוחות כשא"י לטרוף מהנכס' שמכרה בעצמה ד"ה כאשתדיף מדאמר רצה במתנה נוטלין רצה בחובו נוטלין ואם במתנה נוטלין לא כך כחו יפה (ומקודם נפרש דבריו דמה זה שהקדים שרצה בחובו רצה במתנה כיון שכחו יפה רק במתנה הוי ליה למימר שיטלם במתנה וכך כחו יפה. ולזה נראה דלכל א' יש לו מעלה וחסרון דאם יטלם במתנה כשימצא אח"כ אצל היתומים מטלטלין לא יהיה יכול לגבות בחובו מהמטלטלין דיתמי דלא משתעבדי משא"כ אם יטול הקרקעות בחובו יהיה יכול לגבות מהמטלטלים במתנה דמתנת שכ"מ קונה אפילו במטלטלין וכן אם יטול הקרקעות בחובו יש ריעותא שלא יהיה יכול לטרוף ממשעבדי וזהו שאמר אם במתנה נוטלן לא כך כחו יפה כלומר אם יטלם במתנה ג"כ יש צד שכחו יפה לענין משעבדי) וכיון דאמר דכחו יפה שהיה יכול לטרוף ממשעבדי אף שנטל כבר קרקע ומכרו לגבות המתנה ונאמן לומר שקיבל אותו במתנה ולטרוף ממשעבדי ולא חיישינן לפרעון מיתומים כיון שמוחזק לן שלא הניח אביהם נכסים אחריו ואין הלקוחות שלקחו באחריות יכולין לומר כשבאו לטרוף מהן בחובו הנחתי לך מקום לגבות וע"כ הטעם דכיון שמוכר לגבות מתנתו וקיבל עליו אחריות דנפשי' הוי ליה כאשתדיף ויכול לגבות מהן וממילא שנוכל לומר ג"כ כחו יפה אי בחזקת יתמי וכמש"ל:

הרא"ש הביא בשם הירושלמי וז"ל שאם יבא בע"ח בשטר תאמר לכתובה מכרתי ואם בא בע"ח בע"פ תאמר למזונות מכרתי ע"ש והוא תמוה וסוף דברי הירושלמי תמוהין יותר וז"ל הירושלמי בסופו ואפי' בא בע"ח בע"פ מוכרת למזונות וחוזרת וטורפת לשלם כתובה ולא אמרינן חוי זבינך תפתר שהוקר המקח ע"ש. ואין לו ביאור. ולפרש דבריו נראה דהתוס' דף צ"ז ד"ה וסמוך כתבו וז"ל דאם ניסת אחר שמכרה הלוקח לא יתן רק [אחר] ל' יום ולא תוכל לגבות מהן לכתובה דהא מטלטלין נינהו וכו' ע"ש ולפ"ז א"ש דאם יבוא בעה"ש אחר שמכרה והמעות עדיין בידה שאם תאמר שמכרה למזונות שהמעות נעשה מטלטלין בידה ויש בשטר שיעבוד מטלטלין אג"ק שהבע"ח יכול לגבות מהמעות כי הנך זוזי נחשב זוזי דיתמי דהמעות הן רק חוב על היתומים יום ויום ואם תנשא או תתבע כתובה אזי דיתמי אינון הרי הבע"ח שיש לו מטלטלין אגב קרקע ימרפם והיא לא תוכל לטרפם להנך זוזי לכתובה דליכא אגב בכתובה ולכך תאמר לכתובה מכרתי והיא מוקדמת לבע"ח והמעות הן שלה ואם יבא בע"ח בע"פ ויהי' עוד קרקע בני חרי תאמר למזונות מכרתי. ומ"ש בירושלמי שאפי' אם בא מע"פ מוכרת למזונות וחוזרת וטורפת פי' דאפי' בא מלוה ע"פ יכולה להקדים לעצמה ולמכור למזונות וע"ז הקשה הירושלמי ולא אמרינן לה חוי זבינך פי' מה תרויח במה שתמכור כשתמכור למזונו' ממילא יהיה מעות עדיין ביד לוקח וא"כ נהי דתטרוף מלוקח שלקח מבעלה לכתובה מ"מ הלוקח יטרוף מכח אחריות שלו השדה שמכרה למזונות מצד האחריות שלה ובודאי הלוקח שלקח השדה שמכרה למזונות והמעות עדיין ת"י וגבה ארעא בעד מעותיו כדי שיהי' יכול לחזור ולטרוף בעד אחריות שלו כדאמרינן בפ' הכותב דף פ"ח אי פיקח הוא מגבה להו ארעא ליתמי והדר גבה לה מזונות ולא תרויח במה שתמכור למזונות וזהו שאמר בירושלמי חוי זבינך כלומר ראה מקח השדה שמכרת אם תוכל לגבות המעות למזונות דהא ודאי דלא תוכל לגבות מדמי מכירת השדה למזונותיך. ועוד נלענ"ד שאפילו כשיהי' כבר המעות בידה יחזור הלוקח עליה על המעות שת"י ותצטרך להחזיר המעות דהני זוזי דמי מכירת השדה זוזי דיתמי נינהו ובודאי כשיתומים מוכרין השדה של אביהן לצורכן ואח"כ טרפו בע"ח שצריכין להחזיר המעות דלא שייך גבי' למימר מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבע"ח דהני זוזי לא שביק אביהן דודאי דחשיבא כמטלטלין דמיניה דאילו לא מכרו הקרקע והי' הבע"ח טורף הקרקע מהן לא הי' להן מעות הללו שקיבלו מהלוקח. ועוד דחשיב קצת כמקח טעות וממילא שיאמרו לה הב"ד החזר דמי זבינא שלקחת ומשני שפיר תפתר שהוקר המקח פי' כגון שהלוקח קנה מהבעל שדה בעד מנה והוקר ושוה עכשיו אלף וכשתטרוף לכתובה שיש לה על אלף כל השדה לא יהי' יכול לחזור ולטרוף רק על מנה כי התת"ק זהובים שהוקר הן שבח שאין טורף ממשעבדי וגם מהמעות דמי מכירת הקרקע לא יכול לטרוף מצד האחריות דיתומים שמכרו הקרקע המעות מטלטלי הן ולא משעבדי לבע"ח דהמעות מדמי מכירת הקרקע של יתומים נצמח וממילא תרויח זהובים והיינו שתוכל לטרוף הכתובה ממשעבדי ותשאר מקצת הכתובה בידה כדי שתוכל ליקח מעות מהשדה שמוכרת למזונות:

בגמ' מוכרת למזונות מהו שתחזור ותטרוף לכתובה. קשה דתפשוט ליה מדר"י דאמר שהסתם יפה לה והיינו שיכול לטרוף ממשעבדי והקשו התוס' דף צ"ו בד"ה ור"י הא הלקוחות יכולין לומר הנחתי ותירצו דהוי כמו אשתדיף וכו'. ואי אמרת שתוכל לחזור ולטרוף לא חשיב כמו אשתדיף ואי נימא דהסתם יפה לה משום אותן הלקוחות גופיה שתוכל לטרוף מהן כשתאמר למזונות מכרתי זה אינו דנגד אותן הלקוחות שלקחו לכתובה ודאי דחשיב אונאה של שקר דלא שייך תי' התוס' שתי' כיון דמן הדין גם למזונות היה לה לגבות ממשעבדי וכו' ע"ש וכנגד אותן הלקוחות שלקחו ממנה לכתובה ודאי דלא תוכל לטרוף מהן אותה שדה למזונות דהכתובה היא מוקדמת למזונות וכמו שמבואר בח"מ סי' ק"ד במכרו לצורך בע"ח מוקדם ואפ' אי נימא דכתובה ומזוני דמן שוה מ"מ ודאי אם מכרו לצורך ב"ח אחר אין השני אף שזמנו ביום אחד עם אותו שמכרו לצרכו אין יכול לטרוף אותו השדה כיון דזמניהם שוים אם קדם וגבה מה שגבה גבה וצריך לומר דהעיקר כתי' השני שבתוס' שם והתוס' שכתבו תי' ראשון הוא רק להמסקנא ולהסלקא דעתך באמת צ"ל כתי' השני כנלע"ד:

תוכן העניינים

בית יעקב על כתובות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה