בית יעקב על כתובות· רבי יעקב לורברבוים מליסא
פרק אחד עשר אלמנה ניזונת · דף צו:
תוס' ד"ה נכסי בחזקת אלמנה קיימי ואמאי מהימני יתמי למימר פרענו במלוה ע"פ כו'. והא דלא הקשו בתוס' מיניה גופי' דאמאי מהימן לוה גופיה למימר פרעתי במלוה ע"פ נראה דמיניה י"ל כיון דשיעבוד נכסים הוא רק מטעם ערבות של שיעבוד הגוף וכל היכא שא"י לתבוע שיעבוד גופו אף הערב וכן הנכסים נפטרו כמבואר בח"מ סי' מ"ט גבי יב"ש קנה שדה מיב"ש ע"ש א"כ ה"נ כיון דמלוה ע"פ יכול לטעון פרעתי לפטור נפשי' משיעבוד הגוף גם שיעבוד נכסים פקע משא"כ ביתומים כיון שמת בלא"ה פקע שיעבוד הגוף ומ"מ לא נפקע שיעבוד נכסים מטעם שכתב הסמ"ע בסי' ס"ו ס"ק נ"ה דזהו ענין ערבות כשימות הלוה יהי' ערב נכנס תחתיו בשיעבוד גופי' וכמו כן כשמת הלוה נעשו הנכסים משועבדים ועיקר שיעבוד עלי' כמו בשאר ערב כשמת הלוה ומקשי התוס' שפיר במת הלוה ועדיין לא פרעו תיכף כשמת נכנסו תחתיו בשיעבוד להמלוה ונעשו בחזקת הבע"ח וכשהיורשי' פורעין כקנו יתמי נכסים דמי ומקשי התוס' שפיר אמאי נאמני' לטעון פרעתי להוציא מחזקתו:
בא"ד מיהו היכא דאיכא עדי' שנשרפה וכו'. לכאורה קשה ממ"נ אי נשרפה בפשיעה אין לך ריעותא גדולה מזו ואי נשרף באונס חשוב כעדיין השטר בידו דהא העדים שראו השריפה יכולין לכתוב אחרת כדאמרינן בב"ק גבי השורף שט"ח אי דאיכא עדים ליכתבו ליה שטרא אחרינא ולא קשה כלל די"ל דמיירי שנשרפה בפשיעה תחת בעלה א"נ שהיתומים טוענין שפרעו אחר שידעו ששרף דליכא ריעותא דשטרא ומקשי שפיר דבכה"ג לא יהיו יתומים נאמנים לומר פרעתי משום דנכסים בחזקת אלמנה קיימי. אך קשה לאביי בב"מ דף י"ז דמייתי סייעתא לר"י דאמר הטוען אחר מעב"ד לא"כ ממתני' דהוציאה גט ע"ש. וקשה מנ"ל דילמא בכתובה הטעם משום דנכסי בחזקת אלמנה קיימי ואביי גופיה מוקי למתני' שנשרפה בעדים כמ"ש התוס' בכתובות דף פ"ט הטעם ונהי דליכא למימר דמיירי דנשרפה באונס דליכא ריעותא דא"כ תיקשי מאי קמ"ל הא באונס חשיב כשטר בידה מ"מ קשה דנימא דמיירי בנשרפה בפשיעה תחת בעלה וכו' ולפמ"ש ל"ק דהוציאה גט מיירי אפי' נגד בעל וכשהבעל קיים לא שייך לומר נכסים בחזקתה מטעם שכתבתי לעיל וגם אין להקשות מהא דהוכיח אביי מאלמנה מן אירוסין ופי' התוס' שם שמקשה למה לא תיקנו באלמנה מן אירוסין כתובה כיון דע"כ גם מן הנשואין תיקנו בשביל העיקר למאן דלא ס"ל הטוען אחר מעב"ד ואם נאמר דגם בכתובה נכסים בחזקתה ודאי שאפי' למ"ד אמר כלום לא הוצרכו לתקן כתובה בשביל העיקר משום דנכסים בחזקתה י"ל דמ"מ מקשה שפיר דמכח טעם זה נכסים בחזקתה דלא מהני כשיש ריעותא בשטר י"ל שתיקנו כדי שלא יצטרך הבעל לשמור שוברו דכשלא יהיה הכתובה בידה יהיה נאמן לומר פרוע אבל למאן דס"ל הטוען אחר מעב"ד לא"כ אפי' כשיש ריעותא דשטרא לשיטת תוס' ודאי דלא היה צריך לתקן שטר כיון דאפי' לא יהיה שטר בידה תגבה אפי' כשיש ריעותא דשטרא ע"כ לא תיקנו רק משום תוספות ומקשה שפיר דאי אמר כלום א"כ הוצרכו לתקן גם משום העיקר כמש"ל א"כ אפילו מן האירוסין הוי ליה לתקן כתובה משום העיקר:
בא"ד שאני כתובה דמיד שנפרעה נסתלק וכו'. לכאורה קשה דא"כ לאנשי יהודא דהרשות ביד היתומים לסלק הכתובה ולפטור ממזונותי' א"כ דמי לכתובה אך יש לחלק דבשלמא בכתובה כשכתובתה מנה והנכסים שוים אלף א"א כלל שיהיה מנכסים שלה יותר ממנה משא"כ במזונות אפי' לאנשי יהודא אפשר שיהיה כל הנכסים שלה שאם לא יסלקו לה הכתובה אפשר שתאכל כל הנכסים אך הא קשה דאם לא נשאר רק שדה אחת שאינו שוה אפי' כדי כתובה אפ"ה לא חשיבא מוחזקת ונאמנים היתומים לומר פרענו ובמזונות אם אינו שוה רק כסף המזונות שעברו חשיבא מוחזקת אף שבשניהם כשפורעין דמי שווי השדה נסתלקה ונראה שמזה ראיה שבע"ח יכול לומר ליתומים כשאין השדה שוה דמי החוב לדידי שוה לי כל חובו ולכך בכתובה לא חשיב מוחזקת דמיד כשנפרעה סך כתובה נסתלקה מהשדה משא"כ במזונות א"א להוציא כלל השדה מידה אפילו יתנו לה כמה שהאלמנה יכולה לומר לדידי שויא לי השדה כ"כ ע"ס מזונות של כל ימי חייה:
בתוס' ד"ה נשאת דנתקבלה או דתבעה וכו'. והטעם דכשניסת יצאו לגמרי אף מרשותה אבל בתובעת כתובתה או בנתקבלה דשוב מיד שפרעה נסתלקה מ"מ כיון שלא יצא מרשותה לגמרי שיכולה למכור עדיין שלא בב"ד ומקודם הי' לגמרי בחזקתה לכך חשיבא מוחזקת:
בתוס' ד"ה ור"י סבר והכא לעולם יש ללקוחות לאסוקי אדעתא משום כתובה להניח מבע"ח כשיעור כתובה כו'. לכאורה תמוהין דבריהם דמה בכך שהשאירו שדה כשיעור כתובה הא כשתמכור כל השדות למזונות תחזור עלי' ונראה דכוונתם דודאי כל לוקח קונה באחריות דלא שדי אינש זוזי בכדי וא"כ אין ללוקח הפסד כשישאר שדה שיעור כתובה דאז אפי' תמכור השדה למזונות מ"מ כשתטרוף היא השדה לכתובה ילך הלוקח ויטרוף הקרקע שמכרה למזונות אך מ"מ מקשי התוס' שפיר שאונאה של שקר הוא כיון שבאמת מכרה לכתובה וכבר נפרעת ומן הדין אין לה לטרוף ממנו כלל ומה בכך שהלוקח יכול לטרוף שדה אחר בעד אחריות הלוקח לא ניחא ליה בחלופין שרוצה אדם בקב שלו ולזה כתבו התוס' שפיר דהא דאין טורפין למזונות מלקוחות הוא משום תיקון העולם ששום אדם לא ירצה לקנות שדה שיהא ירא שאשה תטרוף ממנו בעד המזונות ולא יהי' לו על מי לחזור משא"כ הכא שיש לו על מי לחזור כשישאר שדה כדי כתובה שאף אם תמכור למזונות יהי' לה מקום לחזור ולטרוף ולא שייך תיקון העולם ולכך ליכא אונאה
בתוס' ד"ה דר"י סבר נכסי בחזקת יתמי וכן הכא יכולה היא לכתוב וכו'. ולפ"ז א"ש מה שהקשו המפרשים על פירש"י ד"ה מאי לאו כו' דמה בכך שמפרשת למזונות מכרתי היתומי' לא יאמינו למה שתכתוב ולפמ"ש בתוס' א"ש דכשמפרשת דלמזונות מכרה שייך שוב סברא דמה הועילו ונאמנים מטעם הטוען אחר מעב"ד: