אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן תכו

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן תכו

סימן תכה

או שישכור אחרים כו'. והנה הרא"ש כתב דאם יש לו חייב לשלם לו מובא בסמ"ע. ואם אין לו לפי שעה ויש לו אח"כ אם מחויב לשלם לו כשיעשיר עיי' ש"ך יור"ד סי' רנ"ג ס"ק ט' בשם הרי"ו ולזה רמז הש"ך כאן. ובדברי הירושלמי המובא בסמ"ע כאן האריכו האחרונים הרבה בזה עיי' פת"ש ובמנ"ח מצוה רל"ז. [מש"כ שם בקומץ המנחה דאם אחד מאבד עצמו לדעת ויכול אחד להצילו דאינו מוזהר על הלאו יש לפקפק בזה ועיי' נתי' לעיל סי' רס"א מש"כ על הרמב"ם בענין אבידה מדעת]. ובפת"ש יור"ד סי' רנ"ט ובמג"א או"ח סי' קנ"ו ס"ק ב' ובחירע"א שם. ובשו"ת יד אלי' סי' מ"ג ובש"ת בית שלמה יור"ד סי' צ"ט ועיי' משבצות אור"ח סי' שכ"ח ס"ק ז' ובא"ר אור"ח סי' שכ"ט בשם או"ה. וחותני זצ"ל העיר מהא דמשה הרג את המצרי ונכנס בספק סכנה עבור ישראל ופשוט דיש לחלק דלהציל רבים שאני ועיי' רש"י תענית י"ח ע"ב ד"ה בלודקיא. וכן הא דאסתר נכנסה בספק סכנה היתה להצלת רבים וכן דרחב"ד ברכות ל"ג דהק' הרש"א היאך הכניס עצמו בסכנה. דהצלת רבים שאני.

כעת ראיתי באו"ה הנדפס מחדש עם הג' זר זהב ושם בכלל פקו"נ האריך בזה ועיי' מהר"ם שיק על מצות מצוה רל"ח ועיי' עוד תפא"י משניות יומא פ"ת ופרמ"ג אור"ת סי' שפ"ח מש"כ בזה. וראיתי בתפא"י מכות פ"ב הק' גבי רוצח דא"י משם לעולם אפי' לפיקו"נ ואמאי לא יצא אף דהוי ספק סכנה מ"מ מחויב להציל חבירו מודאי אבל ברמב"ם פ"ז מרוצח משמע דרשות בידו לצאת אם ירצה אלא שהתיר עצמו למיתה. והנה בשו"ת צ"צ כתב דיש לכוף לקרובו של הנרצח להעמידו בדין כי מצוה מוטלת על גואל הדם להמית הרוצח ומובא בפת"ש. נראה דזה אינו אלא לענין למוסרו לדין כופים אותו ב"ד אבל לכופו בזמן הבית להרוג אח הרוצח לא היו כופים דהא החוו"י בתשו' סי' קמ"ו מפקפק גם בעיקר ההיתר בבא לישאל אם מורין כן די"ל דרק אם הרג הרוצח אין נהרג עליו אבל לא לכתחילה ועוד דהא המלמ"ל חקר בעמד הרוצח והרג הגואל הדם אם נהרג עליו וכתב דמסתברא דאין נהרג עליו. וכן הוא מפורש בילקוט פ' מסעי ע"פ ומצא אותו פרט למצוא הוא גואל הדם ופירש הזית רענן דסד"א דמותר להרוצח להרוג לגואל הדם משום הבא להורגך השכם כו' קמ"ל.

ומוכח דאם הרגו אינו נהרג עליו דהיאך הו"א דשרי להורגו לכתחילה אלא ודאי דאם הרגו אינו נהרג עליו ומ"מ אומר הספרי דלכתחילה אסור להורגו אלא אם נתאמץ והרגו אינו נהרג עליו הרי כהמלמ"ל. וא"כ היאך נכוף אותו להרוג את הרוצח ויפקיר דמו באופן שאם יהרגו אינו נהרג עליו. ומש"כ עוד הצ"צ ועד היכן מיקרי גואל הדם וקרוב וכתב דאין שיעור לדבר אלא כל שאין קרוב יותר ממנו. הנה החו"י שם כתב דפירוש גואל הדם לא איתברר לן אם כל קרוב לנרצח מצי לרדוף ולהרוג הרוצח כי יחם לבבו. ותמוה שלא הביא דברי הרמב"ם פ"א מרוצח הל' ב' שכתב דכל הראוי לירושה הוא גואל הדם. ואף שהכ"מ לא הערה מקורו כתב בס' כתר המלך כמו גבי ונמכר מאחוזתו דרשינן ובא גואלו דהקרוב קרוב קודם והוא הראוי לירושה כמו בקדושין כ"א ה"נ מיקרי גואל הדם מי שראוי ליורשו. ומש"כ החוו"י דהרמב"ם השמיט מ"ש בסנהדרין מ"ה שאם אין לו גואל הדם שב"ד מעמידין לו גואל הדם ותמה ע"ז. הנה הרמב"ם פ"א מרוצח כתב לא רצה גואל הדם כו' ב"ד ממיתין אח הרוצח בסייף והוא מהספרי וז"ל שיכול אין לי אלא שיש לו גואל הדם מי שאין לו גואל הדם מנין ח"ל גואל הדם מ"מ. וזה כלשון הרמב"ם שכל אחד נעשה גואל הדם ואף שבש"ס דריש כן מבפגעו בו והספרי דרש כן מימות את הרוצח י"ל. ועיי' הג' רש"ש שכתב דדריש בש"ס כן מהוא ימיתנו דמיותר. ואולי הוא ג"כ כונת הירושלמי מכוח פ"ב הל' ה' מנין שאפי' אמר שאינו יכול להקבילו ת"ל בפגעו בו הוא ימיתנו ומובא בילקוט:

ופירשו המפ' מניין שאפי' אינו יכול לפגוע בו מיד שמצוה על גואל הדם לחזור עליו ת"ל בפגעו בו הוא ימיתנו דמשמע הוא ימיתנו מ"מ. והוא דחוק מאוד. וי"ל כונת הירושלמי כדרשת ש"ס דילן שאם אמר אינו יכול להקבילו ר"ל להורגו מי שפוגע בו הוא ימיתנו ומש"כ רש"י בחומש פסוק י"ט בפגעו בו אפי' בתוך ערי מקלט ונדחק שם בש"ת. ומלבד זה תמוה דרש"י לא הביא דרשת רז"ל סנהדרין ע"ז. ואולי מזה ראיה למה שכתבתי דלא דריש כן בש"ם מפגעו בו רק מהוא ימיתנו. אמנם לולא יראתי הייתי אומר דנתחלפו הציונים ברש"י וקאי על בפגעו בו שבפסוק כ"א ונסמן בטעות ע"ש:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה