בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן תכה
סעי' א' בהגה. ואם ידוע כו'. הנה הרמב"ם פ"ט מגניבה אינו מחלק בין יום ללילה אבל הראב"ד ורמב"ן מחלקים בזה. ויש להק' מש"ס ב"ק ד' קי"ד ע"ב דפריך ומי אמר רב הכי והאמר רב כו' לישני דהכא מיירי ביום מיהו י"ל דפריך דרב אדרב דמוקי למתני' כגון שבאו כו' והפגין בלילה כו' אבל באמת דעת הראב"ד והרמב"ן תמוה דהוא נגד דרשת המכילתא משפטים מהיקש דלא תחלק בין יום ללילה:
אבל בהתו"ה שם משוה דעת הרמב"ם להראב"ד ולכו"ע אין עיקר החילוק לחלק בין יום ללילה אלא העיקר לחלק בין יש רואים לאין רואים ואפי' ביום במקום אין רואים אין לו דמים ולהיפוך בלילה במקום שיש רואים יש לו דמים וה"נ כונת המכילתא. מיהו גם בל"ז קשה דלוקי שם באב על הבן וכדומה וצ"ל דבל"ז שפיר משני שם. והרמ"ה בש"מ שם מפרש דהא דפטור במחתרת מתשלומין ה"ד בעייל מעיקרא אדעתא דמיגנב אבל מאן דעייל לחצר בעה"ב מדעתו לשם לינה והדר חתר מחתרת וגנב כלים כיון דמעיקרא לאו אדעתיה דהכי אתא לא מתחייב בנפשו וחייב בתשלומין. וכתב עוד הרמב"ם שם דאם הקיפוה בנ"א או עדים י"ל דמים. והקשו ע"ז מאבנר ועמשא ופשוט י"ל דגבור מלחמה שאני שאינו חת מכל ואף במקום בנ"א הורג. עוד כתב שם וכן הגנב שגנב ויצא או שלא גנב ומצאו יוצא מן המחתרת הואיל ופנה עורף ואינו רודף י"ל דמים. וכתב הר"מ דפשוט הוא. אבל המהר"ן הק' ע"ז מירושלמי סנהדרין פ"ח דתני ר"ת במחתרת אין לו דמים חוץ למחתרת י"ל דמים ורשב"י תני אפי' חוץ למחתרת אין לו דמים לפי שממונו של אדם חביב עליו כנפשו חטי ליה אזיל בעי מיסב ממונא מיניה וקאים עליה וקטליה ר"ה אמר נטל הכיס והפך את פניו לצאת והלך לו ועמד עליו והרגו אין ההורגו נהרג. הרי דרשב"י ור"ה ס"ל דגם בחוץ אין לו דמים, אבל טעם רבינו הוא דפסק כר"ח דחוץ למחתרת י"ל דמים. אבל קשה לומר כן בדעת הרמב"ם דהא שם בהל' ט' כתב לשון רשב"י משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו והיאך סתר א"ע וצ"ע. והנכון מש"כ בס' ח"ת דזה הוא כונת הראב"ד שם שכתב בורח ר"ל כונתו לפרש דעת הרמב"ם דמיירי כשברח הגנב אז אסור להורגו דכיון שברח בודאי לא בא על עסקי נפשות ובכזה מודו גם רשב"י ור"ה. אם כי גם זה דוחק קצת דהרמב"ם אינו כותב מדעתו ולשונו מורה דהיא מלשון הירושלמי. עוד כתב הרמב"ם כל גנב שיש לו דמים אם נפל עליו גל בשבת מפקחים עליו ואם שבר כלים בביאתו חייב בתשלומין אבל מי שאין לו דמים ששבר כלים בביאתו פטור. והנה בש"ס איתא אר"ש לא נצרכה אלא לפקח עליו את הגל ופירש רש"י אבל אם בא על עסקי נפשות כו' גברא קטילא הוא כו' והרמב"ם השמיט זה. ויותר צ"ע על המג"א אור"ח סי' שכ"ט שכתב איתא בסנהדרין הבא במחתרת בענין שמותר כו' אם נפל עליו גל בשבת אין מפקחין עליו דגברא קטילא הוא וכ"כ הרמב"ם בהל' גניבה. ותמוה דבש"ס אין מפורש כן רק רש"י פירש כן וגם הרמב"ם אין מביא זה. ובטעם השמטת הרמב"ם י"ל דבאמת בש"ס שם דקאמר בשלמא אין לו דמים כו' איצטריך סד"א מ"ד אהרוגי ב"ד כו'. ולכאורה למה לא אמר דאין מפקחין עליו הגל אלא דזה פשיטא להש"ס כיון דג"ק פשיטא דאין מפקחין וקאמר גם לחידוש סד"א מ"ד אהרוגי ב"ד וכבר עלה על דעת המלמ"ל בפכ"ד משבת לחלק כן דבשבת לא ניתן להצילו בנפשו ותפסו עליו מש"ס דילן עיי' מנ"ח וא"כ הרמב"ם שאין דרכו לכתוב רק מה דמפורש בש"ס לא אשמעי' זה וכתב כלשון הש"ס וממילא מובן כן ורש"י דמפרש הוא כתב לפרש כן. וזה נראה כונת המג"א שכתב דמש"ס ורמב"ם משמע כן אלא דקיצר כדרכו. וראיתי מי שהק' בש"ם דאמר והוכה בכל אדם כו' סד"א בעה"ב הוא כו' דהא האי דרשא ידעינן לה מדרשא דאין לו דמים דמחייב לו בין בחול בין בשבת עפ"י מש"כ המג"א סי' שכ"ט דאפשר כיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישינן שמא יעמוד אחד נגדו ויהרג ולכן מחללין אבל באדם יחיד יניח ליקח ממונו ולא יחלל שבת. ולפי"ז גם הכא בשמעתין דמרבינן לחלל שבת ולהרוג אח הבא במחתרת ע"כ קאי רק אאינש דעלמא דלאו בעה"ב וכטעמו של המג"א דמכיון דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו חיישי' שמא יעמוד בעה"ב נגדו ויבא לידי פקו"נ. אבל בעה"ב עצמו מחויב להניח לגנב ליקח ממונו ולא לחלל שבת כמ"ש הרמ"א יור"ד סי' קנ"ז שחייב ליתן כל ממונו ולא יעבור על ל"ת וא"כ ממילא שמעינן דכל אדם מותרים להורגו ול"ד בעה"ב עצמו ול"ל דרשא דוהוכה בכ"א. וי"ל דמשבת לא הוי ידעינן דהא י"ל בהיו הבעלים שנים או יותר דחיישי' שמא יעמוד אחד נגדו ועוד י"ל ואכ"מ. ועיי' ח"ס חו"מ סוס"י קע"ז ותמוה שלא הביא דברי המג"א: סעי' ב'. מפני שהוא כרודף. הרבה כתבו האחרונים בזה עיי' תורע"א אהלות סופ"ז ובמנ"ח מצוה רצ"ו מש"כ בדבריו ועיי' תפאר"י בפירוש החדש שם. ומש"כ המחבר ואם הוציא ראשו. מפירוש הרע"ב במשנה שם משמע דאף רוב ראשו ועיי' לעיל סי' רע"ז ובאחרונים שם ואף דבלשון הרמב"ם איתא יצא ראשו וכן העתיק משנה זו בש"ס סנהדרין מ"מ י"ל דלדינא ל"פ: