אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן תיא

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן תיא

סימן תי

סעיף א'. אבל אם נתקל באבן כו'. כן הוא דעת התוס' ורא"ש וכן מורין פשטות דברי הרמב"ם פי"ג מנז"מ שכתב נתקל בקרקע ונחבט בתקלה זו וכ"כ הש"ג בדעתו. אבל הלח"מ כתב דאפשר דלרבותא כתב כן דאע"ג דתחילת ההיזק לא עשאו אלא הקרקע חייב וכ"ש כשנתקל בתקלה ונחבט בקרקע דחייב שעיקר הנזק עשה התקלה. אמנם כוון לדברי הנמוק"י שכתב כן מכש"כ וכן הוכיח הרמב"ן במלחמות מירושלמי פ' המניח שכתב הניח אבנו סכינו ומשאו ברה"ר ובא אחר ונתקל בהם וצלוחיתו בידו בין שנתקל באבן ונחבט בקרקע ובין שנחבט באבן ונתקל בקרקע חייב על נזקי אדם ופטור על נזק הצלוחית. ובנחי"ר כתב דהתוס' ורא"ש גרסי בירושלמי בין שנתקל באבן ונחבט באבן בין שנחבט באבן ונתקל בקרקע [המחבר לא ראה שכן הק' הרמב"ן] וגם דעת הרשב"א כהרמב"ן. אלא מה שכתב שם ואני תמיה למ"ד נתקל פושע הוא למה יתחייב כשנתקל בקרקע ונשוף באבן והרי הוא ניזוק בפשיעתו ונ"ל מכאן דאפי' למ"ד נתקל פושע הוא לאו פושע גמור קאמרי' אלא לאפוקי שאינו אנוס ולא בפשיעה שחייב עליה ש"ח. צ"ע דהא בסו"פ האומנים מוכת דלמ"ד נתקל פושע הוי פושע גמור וחייב ש"ח עליה. והנה הסמ"ע ס"ק ב' כתב לאפוקי שור כו' והב"ח כתב לאפוקי לרב דבלא אפקרינהו משורו למדנו דאינו חייב מתחילתו נ"ש אלא לאחר שנעשה מועד בג' פעמים. ותמהו עליו דהוא נגד דברי התו' ג' ע"ב שכתבו דבאבנו וסכינו ל"ש לחלק בין תם למועד דל"ש אלא בבע"ח [עיי' שוש"י וכ"י] אמנם בירושלמי פ"א איתא ואי הוי ילפינן בור משור הו"א דבור משלם ח"נ כשור הרי דאף באינו בע"ח יש לחלק כן. ודברי הירושלמי צ"ע דבתוס' ד"ה כתבו דבור לא אתי מחד מינייהו ובמכילתא משפטים עביד ג"כ צריכותא דלא יליף בור משור:

סמ"ע ס"ק ט'.

מ"מ כיון דבדידיה הוי כו'. והקשה בתו"ת דהא אמרי' שם בסמוך גללים אפקור מפקר להו. ולכן כתב טעם אחר דלא ממעטינן ולא שור בור אלא במילתא דלא שכיחא כחפירת בור דלא הו"ל לאסוקי אדעתיה אבל רבץ גללים פושע קרינן בו דהוי ממש כאילו הוא עשאה. והנה תמוה דהא כבר כתבו כן הראשונים לחלק הבעה"מ ריש פירקין כתב כן וכ"כ הראב"ד בש"מ דהוי כנפלה גמלו ולא העמידה ע"ש:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה