בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שצ
סעיף א' או בשערה. או בקרנה דרך הילוכה כ"כ הרשב"א. ולשון הטור והשו"ע קשה דל"כ בשערה דרך הילוכא כמו בש"ם ולא כלשון הרמב"ם שהזכיר דרך הילוכא בחמור במשאוי. ומה שנדחקו הב"ח והסמ"ע בלשון הטור והמחבר או במשאוי שעליה. כונת הטור והמחבר תמור במשאוי וקמ"ל כמש"כ התוס' י"ז ע"ב וכן הוא לשון הרמב"ם פ"א מנזק"מ הל' י'. ומש"כ או פירות וטינפום ע"כ ברגלה מתולדה דרגל או שנתגלגלו להנאתן מחולדה דשן עיי' רשב"א. ומש"כ המושכת בקרון ה"ד שמושכת מעצמה אבל באדם מנהיגה עיי' סוס"י שע"ת. ול"י למה מביא פי' הברטנורא על שליף הלא כן פירש גם רש"י ריש פ"ב:
סמ"ע סוס"ק ז'. דשאני הכא כו'. עיי' ט"ז. וקרוב לחלק כמ"ש הסמ"ע דבקנס ל"ש הממ"נ. ואולי כונת הסמ"ע עוד למש"כ הנתי' בכללי החפיסה סי' כ"ה דש"ה דשני עניני תשלומין הם דחם אינו משלם אלא מגופו ואין על הבעלים שום שיעבוד אף לשמירה בעלמא ול"ד לסי' ר' ע"ש ואף שדחוק הוא בלשון הסמ"ע מ"מ י"ל כן:
סעיף ג'. משלם מהיפה שבנכסיו. הלח"מ פ"ב מנז"מ הק' דלהמסקנא דאמר לפוטרו ברה"ר נימא דל"פ ומנליה דמעלייה משלם. ותמוה שהרי כבר עמד בזה הרשב"א בחי' וכתב דהדין דמשלם מעלייה הוי פשיטא להו בלא"ה וניחא להו לאוקמי הא דר"פ כהילכתא ועיי' שמ"ק מש"כ בזה עוד:
סעיף ד'. וכן חזיר. כתבו התוס' דקמ"ל בזה צרורות דשן. אבל הרי"ף, והרמב"ם והרא"ש השמיטו זה. וצ"ל לדידהו דהוי חולדה דרגל כיון דההיתוז אין בו הנאה. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ט' פי' אעפ"י כו' כו'. וזה דלא כמ"ש הגרצה"ח בהג' הש"ס דהלמ"מ נאמרה בזה רק על כלל הדין ולא על סדר התשלום ועיי' רש"י ורא"ש ריש מכילתין ועיי' מש"כ בשם הרמב"ן בסי' רפ"ג:
סעיף ד' דרסה על הכלי כו'. לפי' התוס' במתני' ע"ש הו"ל להפוס' לבאר ולא לסתום וע"כ דמפרשים כפי' הרשב"א בחי' והנמוק"י:
סעיף ח'. וכגון דדחיק לה עלמא. רש"י הוסיף במשלשלת והטור והמחבר לא הזכירו מזה וע"כ כמ"ש רש"י לדחות דעת רבותיו. והנה בש"מ מובא שו"ת ר"י מגש ושם מבואר חילוק בין גללים לחים דהוי חולדה דשן ויבשים הוי צרורות. ובחי' רשב"א מביא פירש"י ופיר"ח ונראה מדבריו שכונת רש"י לפרש דחיק לה עלמא היינו משלשלת וא"מ כלל היכן משמעו ופירש"י לפנינו הוא כפיר"ח וצ"ע:
סעיף ט'. ותקע בו ושברו. הרשב"א פירש בדעת הרי"ף דלמסקנא לא הוי משום צרורות אלא הוי כגופא מובא בבהגר"א. וצ"ל לפי"ז בהא דהש"ס קדושין כ"ד הוכיח מזה דקלא מילתא היא ע"כ דהראיה היא מסוס שצנף וחמור שנער. וצ"ע בב"י יור"ד סי' קי"ג סוסע"י ה' שהוכיח מכאן דניפוח בפה חשוב כמעשה וכן בשו"ת שבסו"ס מנחת יעקב סי' י"ג כתב מזה לענין אי שרי לנפות נוצה מעל בגדי אשתו נדה והוכיח מכאן ועיי' מארה"פ בירושלמי כאן ובנתי"ר מש"כ עליו: