בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שעה
סעיף ג'. שמראה שדעתו נוטה כו'. עיי' ב"י מש"כ לתרץ קושית הרא"ש דמאי הדר תו א"ל זיל שום לו ותירוץ הב"י דחוק הוא כמ"ש הפ"ת ברא"ש ע"ש ותמיהני על הב"י שלא הביא מש"כ הנמוק"י דרב לא ידע אי השדה עשויה ליטע אי לא ולכך אמר סתם זיל שום לו. ומש"כ בהגה מיהו כו' אעפ"י שחוזר בעל השדה. והק' הגר"א מסי' כ"ב דדוקא בנשבע א"י לחזור צל"ע דהא הנמוק"י לטעמיה דס"ל גם שם דבב"ד א"י לחזור בו כמ"ש שם הב"י והסמ"ע. ואולי כונת הגר"א כמ"ש הנתי' בחידושים דביצא חוץ לב"ד או לאחר שעסוקים באותו ענין א"י לחזור ועיי' תומים שם. ומש"כ בסמ"ע ס"ק ה' רש"י פירש כו' ולא כע"ש כו'. לכאורה נ"מ לדינא ברוצה לשלם לו בעד הכחשא. ואפשר דאפי' משלם לו ל"מ דקשה לשום שויה דכחשא ויכול לומר לדידי שוה יותר. ובסמ"ע ס"ק ד' יש ט"ס וכצ"ל וכתב הב"י שכן דעת הרמב"ם כו':
סעיף ה'. והשותף. המהרי"ט ח"א סי' ק"ו העלה דלדברי האומרים דאף בשדה העשויה ליטע יכול לומר עקר אילנך גם השותף יכול לומר כן ולא נתיפה כחו אלא לענין זה כשגילה דעתו שרוצה בכך נוטל אף בשדה שאינה עשויה ליטע כבשדה העשויה ליטע וכ"ש לדעת האומרים דאינו נוטל לעולם אלא כשיעור הוצאה מובא ברמ"א לעיל סי' קע"ח והוא טוען דיותר נוח לו בחצר הו"ל לדידיה הוצאה יתירה על השבת ועיי' מע"ח בסוגיין וי"ל בזה: סעיף ו'. ואם אמר בעל הבנין כו'. וכתב בערוך השולחן דמשמע מגמ' ופוסקים דאפי' דהבעלים רוצים לשלם לו בעודף אין יכולים לכופו כשרצונו ליעול את שלו. אבל מצאתי ברדב"ז חלק ה' סי' שני אלפים רנ"ו שכתב דאם אמר טול עציך ואבניך כפי אשר ישומו השמאים כדי שלא תפסיד שאר הבנין ויתרוע היסוד וכ"ש אם א"ל טול עצים כעציך ואבנים כאבניך דכופין אותו ע"ז. ומש"כ הסמ"ע ס"ק י"ב דבנין ע"ג קרקע ל"ש כחשא דארעא עיי' ירושלמי גיטין פ"ה הל' ו' ובמראה"פ שם ובש"ך שם שהאריך בסתירת הסוגיות דבבלי וירושלמי בזה והרש"ש כאן לא ראה כל זה ועיי' עוד ירושלמי ב"ק פ"ט הל' א' ובס' נחי"ר שם. ומש"כ עוד בס"ק י"ג והטור בשם הרא"ש כתב כו'. מפרש דהרמ"א קאי אסיפא על טול מה שבנית אבל השבו"י ח"ב סי' קי"ב דחהו ופירש דהרמ"א קאי ארישא על אם אמר בעל הבנין עצי ואבני אני נוטל וכ"מ בבהגר"א ס"ק ט"ז ע"ש:
סעיף ח'. כל מי ששמין כו' עד שישבע בנק"ח. בזה צלע"ג דברי הרי"ף בתשובה סי' קכ"א וז"ל שאלה מי שירד לחצר חבירו שלא ברשות ובנאה ע"י שליח ישבע ויטול או אומר את מהימנת לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה. תשובה אין שבועה כלל לא עליו ולא על השליח לפי שאמר ההלכה שמין לו וידו על התחתונה או על העליונה אבל שבועה אין כאן ודוחק לומר דהרי"ף חולק בזה דהא דברי הרמב"ם נובעים מש"ס כמ"ש הה"מ ועיי' ר"ן כחובות שם וצ"ע: