אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן שעד

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן שעד

סימן שעג

סעיף א'. נתקימה ביד הלוקח. ואם הלוקח אינו רוצה במקח ורוצה במעותיו כתב השוש"י שיכול לחזור בו והוכיח כן ממש"כ המלמ"ל פ"ט מגזילה דבלא הכיר בה ואח"כ ידע ובא לתבוע מעותיו קודם שיטרפוה ממנו דשומעין לו וממילא אף שכבר טרח וקנה כ"ז שלא גילה הלוקח דעתו שנתרצה למעשיו יכול הלוקח לחזור בו כיון שאינו אלא מדין שליחות של הלוקח ומבואר בסי' קצ"ה סעי' ג' דמקח שאפשר שאינו חפץ לקנות לא קנה. ואין הענינים שוים דשאני התם דא"צ להחזיק המעות כ"ז שלא לקחה עדיין משא"כ בשכבר לקחה הגזלן אולי א"י לחזור. ועיי' מע"ח שהוכיח דיכול לחזור כיון דמכר שא"ש ול"ג משאר מק"ט. ועיי' ברא"ש מבואר דאין שומעין לו ואם הגזלן יכול לחזור בו עיי' נתי' לעיל סי' ר"ז ס"ק ד' בשם המלמ"ל ובסי' ס' ס"ק י"א בשם הבעה"ת. ומש"כ עוד השוש"י לתמוה על חילוק הראב"ד מובא בב"י לפרש דעת הרמב"ם בין מיד ללאחר זמן וחמה דאיזה שיעור נערוך לו והכריח מזה דהשיעור:

הוא בידע הלוקח ונתרצה במקחו. לא ראה תשו' ר"י מגש מובא בש"מ דהשיעור הוא בכדי שנאמר שלא נתחדשה לו חרטה אמנם אם עבר זמן אחר הקניה ואח"כ זבנה י"ל שלא כיון בקנייתה אלא לאוקמי קמי לוקח ואח"כ נתחרט וזבנה והואיל כשקנה אותה אדעתא לאוקמי קמיה לוקח שוב אין במעשיו האחרונים כלום ומש"כ הב"י כאן בתירוץ הב' לחלק דגם הגזלן עצמו יכול אח"כ לערער והדרישה הק' עליו ממש"כ הטור בריש הסימן ומחלק דמיד יכול לומר כן עיי' רמב"ן בש"מ דאף מיד א"י לומר כן דהנגזל מקנה לו ותיכף נקנה לו. ומש"כ המחבר והתחיל ב"ד להכריז כו' ובש"ס עד שעת העמדה בדין ופירש"י הלוקח להגזלן על האחריות וכן פירש הרשב"א בש"מ אבל מ"מ עד שעת העמדת הנגזל להלוקח בדין והמחבר לא ביאר. והנה הקצוה"ח לעיל סי' ל"ז ס"ק ח' תירץ קושית הע"ז שם על הסמ"ע שכתב דבמטלטלין ל"ש דליקריה גזלן דאולי לקחה מגזלן דא"כ לישני בש"ס ב"מ הנ"מ במטלטלין וכתב הקצוה"ח כיון דאמרו בש"ס עד שעת העמדה בדין ובמחוסר העמדה בדין א"י הנגזל למכור דהוי דשא"ב. משמע דמפרש דהעמדה בדין קאי אנגזל עם הלוקח ותמוה דלא הביא פירש"י ובאמת הא כתב הר"י בש"מ חזר ולקחה מבעלים הראשונים אחר חודש או שנה כשטרפה הנגזל מהלוקח ול"ש דשא"ב. ובעיקר קושית הט"ז לענ"ד אין כדאי בזה לדחות דברי הסמ"ע דהא לשיטת המפ' דמיירי בהכיר בה וכתב הריטב"א דבלא הכיר בה ל"ש טעם דהאמינו א"כ הא יש נ"מ פשוטה בלא הכיר דמשום דלא נקריה גזלן פשיטא דבלא הכיר שייך עוד יותר טעם זה. ולשיטת התוס' דמיירי בלא הכיר בה י"ל דהא משום תק"ה הא נוטל דמים מהנגזל ול"ש דלא ניקריה גזלן ואף דבגנב מפורסם אין תק"ה אבל סתמא דש"ס מיירי בכל גונא. אבל לעיל סי' ר"ט סעי' ה' בהגה מבואר להדיא דאף במטלטלין שייך דין זה וע"ש בט"ז ופת"ש בשם האחרונים מש"כ בזה:

סעיף ב' וכן אם נפלה כו'. והוא בעצמו טורפו מיד הלוקח ונותן דמים כמ"ש רש"י והיינו אף בפירש שלא באחריות ול"ד לההיא דכתובות צ"א דאחריות דנפשיה קביל עליה דכתב הריטב"א דאין כאן מכר כלל ובשו"ת א"מ חקר בזה ולא ראה כל מש"כ הראשונים בזה בש"מ ע"ש. ומש"כ בהגה וכ"ז כו' אבל כו' זהו דעת רש"י. ולכאורה הול"ל קנאה הלוקח שני שכן הוא לדעת רש"י כמש"כ בטור. ולולא יראתי הייתי אומר שבדיוק כתב כן הרמ"א דבאמת אף לדעת רש"י אינו ברור אם הלוקח שני קונה דהריטב"א כתב בדעתו דלגבי לוקח ראשון הא לא בעי לאוקמי דהא הדר אקני ליה לאחרים ולהלוקח הב' לא בעי לאוקמי כיון דלא אחזקיה בגויה ולא סמכה דעתו ולגבי דידיה הוי כההיא דלק' שאמרו מה שאירש מאבא מכור לך הרי דגם הלוקח הב' לא קנה ודעת קצת רבותיו הביא דכל כה"ג אי חד מיניהו הוי נחית בה לקמיה בעי לאוקמי ואפי' הוי קמא ואי חד מיניה לא נחית בה בתרא הוא דזכי בה. והטור דייק לשון רש"י שכתב ל"ק הלוקח ראשון ומשמע דהב' זכה וכן דייק הרמב"ן בש"מ כונת רש"י והשיג עליו דזה וזה ל"ק. אבל הרמ"א לא הכניס עצמו בזה וכתב סתם כלשון רש"י ל"ק הלוקח ראשון ואם הלוקח הב' קונה תליא במחלוקת המפ' בכונתו.

ומה שהק' הגרע"א בתשו' מובא בפת"ש על שלא הביאו דברי הר"ש תמיהני אטו הר"ש לחודא סובר כן הא גם בעה"ת חולק ע"ז מובא במלמ"ל ובש"מ כתב שכן דעת רש"י ג"כ ועיי' מש"כ הגר"א בשם הרמב"ם רק דרוב הפוס' לא ס"ל כן:

סעיף ד'. שאילו לא טרח כו'. מלשון הרמב"ם. ומשמע דמיירי בכל גונא אף בנתנה הנגזל להגזלן אחר שטרפה מהלוקח והוא לתירוץ הה"מ דמטעם ודאי הוא שכתב דמתנה כמכר אבל למש"כ הב"י בתירוץ הב' דהרמב"ם ס"ל כהרמ"ה דהלוקח מוחזק ולפי"ז באחר שטרפה מהלוקח תו לא הוי מוחזק ולפי"ז צ"ע דלא הו"ל להרמב"ם לסתום כמ"ד בש"ס דמחנה כמכר ודאי ועיי' בפסקי רמ"ך בש"מ שכתב דאף לאחר טריפת הנגזל מהלוקח אמרי' כן וגם על השו"ע צ"ע דהשמיט מחלוקת הרא"ש והמפרשים בסמוכה למיצר שלו וכה"ג ופסק בב"י כן ועיי' מלמ"ל פ"ב משכנים הל' י"ב בזה. והנה הראב"ד בש"מ הק' דגזלן ל"ק לה והא אמרי' אי לאו דאודי כו'. ונ"ל די"ל בפשוט כגון דכתב לו אחריות. ועוד י"ל עפ"י תירוץ הא' שבב"י סי' ר"ה על הא דסיקריקין דדוקא כשנאנס על שדה זו אבל באנסו סתם והוא נתן לו שדה זו כדי ליפטר מהאונס ל"א כן ועיי' פח"ש שם בשם מהרמ"ש שמסכים לתירוץ זה וה"נ י"ל דלכן אנסו שיתן לו שדה זו. שוב לאח"ז ראיתי שהמגיה לבהגר"א העיר קצת מזה. אגב ראיתי שם מפלפל בקושית הטו"א המובא בפת"ש. ונ"ל דחלוקים המה זמ"ז דמאן דאסר כאן משום דס"ל אף דהוי באמת הנאה לשאר דברים אבל הכא כיון דההנאה כבר עברה במה תיפקע קדושתה דאין להקדושה על מה לחול וכמ"ש שם הרמב"ן ושם בבב"מ מודה כיון דהיה לו הנאה מעולם מקנהו וכן מאן דשרי כאן אף דס"ל דהוי הנאה לפקע הקדושה עי"ז אבל הנאה דממילא הוי ואינו מוכת לשם דבעינן גילוי דעת לזה דשם דייק טרח וארצי קמיה דבעינן גילוי דעת שמקנהו:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה