בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שס
סעיף א'. אבל תקנו חכמים כו'. לק' סי' שס"ו סעי' א' מחלקים הפוס' בין בא להחזיר מעצמו לבין כפוהו להחזיר וכאן סתמו משמע דבכל גונא איכא תקנת השבים כאן. ומש"כ בהגה דלא עשו תקנת השבים בקרקע וכתב המבי"ט דאם נעשה של"מ עשו תק"ה והמלמ"ל השיג עליו מובא בפת"ש. והנה המלמ"ל לא כתב טעמו וסברתו וראיתי בס' נר למאור שכתב בטעמו דעיקר תקנת מריש שתיקנו ליטול דמיו הוא דוקא בגזלן משום תק"ה דלא ימנע מלעשות תשובה אבל בבעה"ב בעלמא שלא נחשד בגזילה דלאו בתורת גזילה בא לידו לא תיקנו בזה. אבל מש"ס סוכה ל"א בעובדא דסבתא ל"מ כן דהא ר"נ לא ידע דעבדיו גזלי וכעובדא דמבי"ט ואעפ"כ אמר אין לה אלא דמי עצים בלבד. והנה מזה י"ל דאין ראיה די"ל כמ"ש המחנ"א הל' גזילה סי' ז' בשם הכ"מ דכל היכא דלא ידע וסבר שהוא שלו לא תשיב גזלן משעת הגבהה כיון דאינו מכוון לקנותו שהרי סבר שהוא שלו משא"כ בההיא דלקת מן הגנב שאעפ"י שאינו יודע אם הם גזולים מ"מ הרי נתכוון לקנותו ולהוציאם מרשות בעלים וכן בההיא דר"נ דנתכוין לקנות בתורת מכר. אבל נ"ל ראיה ממה שהק' בתוס' חולין קל"ד ע"א דבמאי פליגי אי אית להו דר"ת כו' וקושייתם מוסב גם על הא דב"ק קט"ו בפלוגתת רב ור"י דבמאי פליגי כמ"ש המחנ"א. והא נ"מ דאי מדר"ח דהוי גזלן עשו בו תקנת מריש ואי כדרב"ח נהי דצריך להחזיר אבל אין בו תקנת מריש וע"כ אף באינו גזלן יש בו תק"ה. אבל בגוף דברי התוס' י"ל דלא כהמחנ"א וקושית התוס' הוא רק על סוגיא דשם דל"ש תקנת מריש במתנות כהונה אבל בבב"ק י"ל באמת נ"מ זו דמטעם גזלן יש בו תקנת מריש ואי לא הוי גזלן לית בו משום תקנת מריש. והשעמ"ש תלי לה במחלוקת שבסי' רס"ד. ולכאורה היה א"ל דבקרקע ל"ש תקנה זאת משום דאין אונאה לקרקעות דשוה כל מה שנותנים. אבל בטור סי' רע"ד מחולקים ג"כ בלקוץ סוכו אף די"ל דשוה לו הרבה. אמנם יפה העיר חותני זצ"ל בעובדא דר"ע ב"ב מ"א דא"ל זיל אהדר משמע דליהדר הקרקע עצמה ויסתור הבנין אף דבנו שלא מדעתו וכן בעובדא דר"כ שם דא"ל זיל אהדר (לגירסת הראשונים) תרתי מגו חלת. והנה הב"ח אור"ח סי' תרל"ז כתב בדעת בעל העיטור דאם אינו רוצה בכך יכול לומר א"א בתקנת חכמים וכן מצאתי שכתב הרשב"א בחי' סוכה ל"א מיהו כתב דלאחר שעמד בדין ופסקו ליתן לו דמים וקיבל עליו שוב אינו חוזר בו. ומש"כ המחבר אפי' גזל קורה וכן הוא לשון הרמב"ם. לכאורה י"ל דהא בש"ס פריך עליה פשיטא ושני דמ"ד משום דלא שכיחי והו"ל להמחבר לאשמעי' זאת. ובפ"ה מסוכה כתב הרמב"ם נסרים ע"ש בלח"מ והמחבר באור"ח סי' תרל"ז לא כתב מזה ועיי' כפ"ח בסוגיין וצ"ע. ומש"כ המחבר אבל אחר החג כו' כתב הרשב"א בחי' סוכה היינו שלא קיבל עליו בב"ד עד אחר החג או שרוצה להמתין עד אחר החג או שלא נתכוין לגזול עד אחר החג הלא"ה אף שלא פרעו עד אחר החג כבר קנאו ודמים בלבד הוא חייב לו וכדמוכח מעובדא דר"נ שלא חייבו לפרוע לאלתר ושלא כפירוש רש"י. ול"י כונתו במש"כ דלא כרש"י דמרש"י אין מוכרת דחולק ע"ז לפמש"כ הטור אור"ח שם בדעתו ואף הב"י הסכים לזה דגלוי דעתו נראה דאף דאינו משלם יוצא בה ועיי' חירע"א שם ראיה מר"נ וכוון לדברי הרשב"א, ומדברי הרמב"ם בפי' המשנה גיטין פ"ה נראה דל"ד מריש אלא ה"ה כל דבר שיש בו פסידא אית בה משום תק"ה וז"ל וע"ז הדין תעשה היקש בכל דבר גזול כשעשה בו הגזלן מעשה שא"א להסירו אלא בהפסד מרובה הרי הוא נותן דמי זה הדבר שגזל בלבד. ומש"כ המחבר ולא בנאה בטיט ונראה מדברי הסמ"ע דהוא משום תקנת השבים וכן נראה מדברי הה"מ מובא בבאה"ג וכ"נ מפרש"י שם ושלא כהכפ"ת בסוגיין דמפרש דחיבור בטיט הוא משום שינוי ועיי' מש"כ בסעי' ה'.
והנה הא"מ סי' כ"ח ס"ק נ"ג מביא ראיה דמהני קנין הגוף לשעה לענין אתרוג מהא דש"ס וה"מ בגו שבעה כו' והמצוה משוי לה כל שבעת הימים לבנין קבע כמ"ש רש"י ומבואר דאע"ג דלא הוי קה"ג רק עד לאחר ז' ימים. ולכאורה הוא תמוה דהא אם לא תבעו בתוך התג קני לה לגמרי ונותן דמים כמ"ש הרשב"א והוי קה"ג לעולם. וע"כ צ"ל דהראיה הוא לפירוש רש"י המובא ברשב"א דאם לא נתן לו דמים עד אחר ז' הדרא בעינא. ובזה י"ל במש"כ הברכי יוסף אור"ת סי' תרל"ז חקירה בנתחייב לשלם דמי עצים ועדיין לא שילם ונפלה הסוכה אם הנגזל יכול לתבוע העצים עצמם א"ד כיון דכבר נתחייב בתשלומין אע"ג דהשתא נפלה אין לנגזל אלא דמיהן. דתליא בשני הפי' דלרש"י י"ל דמחזיר לו העצים עצמן ולהרשב"א אף בנפלה אין לו אלא דמים ועיי' שו"ת שמן המור מובא בפת"ש אור"ח שם: סעיף ג'. גזל ג' אגודות כו'. בש"ס ותנא תונא גזל חמץ כו'. והק' הפנ"י שם דילמא התם משום דחשיב מזיק בזה שלא מכרו קודם זמן איסורו וכן הק' בחי' אבן העוזר סי' תמ"ג ואולי מזה ראיה למש"כ הקצוה"ח והנתי' סי' שנ"ד מדברי התוס' דגזלן לאו שומר הוא ופטור מפשיעה והחיוב הוי אשעת גזילה:
סעיף ה'. כיצד הגוזל עצים כו'. ואבנים וקבען בבנין מחלוקת רש"י ותוס' עיי' קצוה"ח ודעת הרמב"ם פ"ז משאלה כרש"י. והנה התוס' הקשו מהגוזל צ"ו וכתב בש"מ לתרץ בשם הגאון דקביעת אבן בבנין חשיב שינוי טפי דבטיל אגב ארעא וחשיב כקרקע. ותמה בנחלת דוד ממריש דהוי שינוי החוזר אף דמחובר הוא. ולמש"כ הקצוה"ח לחלק בין מריש לגזל אבנים דמריש שמו עליו ניחא. ובעיקר קושית הקצוה"ח ל"ל תקנת מריש דהוי שינוי אולי י"ל דצריך התקנה לכשלקח המריש מבנין חבירו ובנאה בתוך ביתו. ומש"כ הקצוה"ח ראיה לענין גזל נסכא ועביד זוזא והדר נסכא מתוס' צ"ה. נ"ל דל"ד דנסכא ועביד זוזא כתב הרשב"א וכ"פ הטור דהנגזל מחזיר את השבח או משלם ושם דלר"ז דנתעברה דל"ק הוי הולד כגזילה חדשה דשל נגזל הוי והוי כגזל פרה מעוברת וילדה דהוי שינוי אבל הכא דהשבת הוי לגזלן והגזילה היתה רק נסכא ונסכא ועביד נסכא לא הוי שינוי למאי דקיי"ל כר"פ דקנה העובר:
סעיף ו'. אא"כ נשתנה שם הגזילה כו'. והק' בקצוה"ח מגיטין נ"ג ע"ש דמעיקרא לחם והשתא לחם ולא נשתנה שם הגזילה. לכאורה נראה דהוי שה"ש גמור דהשתא הוי לחם של איסור ול"ג מנחלקה התיומת שכתב רש"י כיון דפסול תשיב נמי שינוי לענין קנין. ואולי י"ל דעכ"פ שם מינכר קצת פיסולו ובחמץ לא מינכר כלל ועיי' פת"ש רס"י שס"ג. והנה בגמ' ע"ט גנבה קטעה ומכרה כו' והק' הרש"ש ת"ל דהוי שינוי ותירץ עפ"י התוס' דבעינן נמי שינוי השם. אבל למש"כ הקצוה"ח כאן דסגי בשה"ש כ"ד עכ"פ שם נמי ניכר ת שנקראת קטועה. ונראה לחלק דבעומדת לטביחה ל"ת הקטיעה שינוי דבעומדת להתחלק והוי כנחסר חלק מן הבשר ובעומדת לחרישה הוי שינוי גמור דמעיקרא לחרישה ועתה לטביחה:
סעיף ח'. גזל דקל מחובר כו'. ובש"ס מ"ט מעיקרא דיקלא מיקרי השתא נמי. והק' הגר"י העלער ת"ל בלא"ה לא הוי שנוי כיון דקודם שקצץ דהוי מחובר לא יצויר בו גזילה. ואין הספר עמודי אור בידי. ואולי י"ל בעציץ נקוב. ובזה מדויק לשון הש"ס ואע"ג דשדיה מארעא לארעא דידיה דמיותר הוא. אלא דגזלו עם מקרקעי וכן נטעו בארעא דידיה עם הקרקעי וחותני זצ"ל תירץ בדקל יבש שא"צ לקרקע דהוי כמטלטלין שנגזלים. ועיי' בס' נ"ח על ב"מ ד' ס"ה:
ש"ך ס"ק ג'. תימא דבש"ס כו'. המאירי בש"מ ב"ק צ"ג ע"ב מביא מחלוקת המפ' בזה אי מדמינן זה לדינא דראשית הגז ע"ש וא"כ לק"מ על המחבר: