בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שנד
סעיף ג'. היתה שוה כו' משלם כשעת העמדה בדין. והק' בהג' רש"ש לפי"ז בכתובות ל"ד ע"ב היה גדי גנוב לו כו' שכבר נתחייב בגניבה כו' דהא רבה גופא אמר תברה או שתיה משלם ד' ופירש"י דכל דאיתא בעיניה ברשותו דמרא קיימא. ולא ראה מה שביאר בזה הבית אפרים חחו"מ סי' ה' דאף דהגזילה היא בשעת תבירה מ"מ נקנית לו למפרע ובשעת הגניבה מתחייב שיחזור החפץ או אם יאנס ויאבד ישלם דמי שויה והחפץ יהא קנוי לו באותו שעה שהוציאו מבית בעלים וכשנשבר רמי חיובא למפרע על הדמים ובשאיכא חיוב מיתה פוטרתו מחיוב תשלומין וחיזק סברא זאת מסנהדרין ע"ב ע"ש:
סעיף ה'. ואם רצו הבעלים כו'. עיי' ב"ת ובהגר"א. וקצת ראיה י"ל מהא דפריך בש"ס ב"ק י' השתא היכא דא"ל כמה נבילות כו' דילמא צריך קרא להיכא דהניזק רוצה הנבילה מחויב המזיק ליתן וע"כ דפשוט הוא ול"צ קרא להכי וה"ה לגנב וגזלן ומש"כ הש"ך להק' על הרמ"א מיישב היטב בנתי"ר עפ"י הירושלמי המובא בב"ח דנראה סותרים זא"ז ונראה לרמ"א ליישב דאף לשיטת רש"י ורא"ש דנותן לו כלי שלם או דמים זהו דוקא היכא דאית לו דמים אבל היכא דא"ל דמים נותן לו השברים כשוין עכשיו ובהכי מיירי הירושלמי בקדושין דמשמע שם דלענין הפחת הוא דאין שמין אבל נותן לו השברים כפי ששוים עכשיו כיון דאין דמים:
סעיף ו'. גנב או גזל כו'. הקצוה"ח הק' על התוס' רי"ד מסוגיין ס"ט. וי"ל דהתוס' רי"ד ל"כ כן אלא במכירת מעשר דלא חסר אלא ידיעת הדין וכשמודיעים לו הדין שאסור במכירה שוב לא יעכב דאין לו שום טענה על עצם המכירה ולהמוכר מחזקינן בחזקת כשר וכשיודע שהוא אסור ודאי יחזיר. ובלקט אף לאחר שיודעין הדין דג' אינו לקט יעכבו ג"כ ויאמרו אולי כשראית אותנו לוקטים ג"ג הפקרת ועתה הדרת בך וכן לוקח מגנב צריך בירור דלא נתיאש ביד הגנב וכל דבעי בב"ד טענות ובירורין שוב לא הוי בידו גם להתוס' רי"ד ועיי' קצוה"ח לעיל סי' רי"א. והנה הקצוה"ח רמז לעיין במה שכתב לעיל סי' ל"ז ושם הק' בההיא דב"ב מ"ג ליסלקו תרי מיניהו ולידיינו כו' דהא גזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו וה"ה להפקירו א"י ומה יועיל סילוקו אם הס"ת אינו ברשותו. וי"ל ל"מ לדעת הרמב"ם מובא בסי' רי"ב סעי' ז' דדשלבל"ע מחויב אח"כ מטעם נדר וה"נ הא מקדיש חלקו לכל בני העיר ומהם עניים. ואף להחולקים עליו מ"מ כתבו דאם אמר כשתלד בהמתי או יוציא אילן זה אתננו חייב לקיים דבריו מטעם נדר וה"נ יכול לסלק וכשיגיע לידו מהני הסילוק. וראיתי מביאין ראיה מכאן להע"ש מובא בסמ"ע סי' ל"ז דנוגע פסול מטעם קרוב ולא משום חשש משקר דמשני שאני ס"ת דלשמיעה קאי ופירשב"ם דנהנה בשמועתו ואי משום משקר היתכן שיעבור כעת על עדות שקר כדי לקיים אח"כ מצוה דרבנן שמיעת קה"ת. ולמש"כ שם הש"ך בשם ר"י הלוי לתרץ דעיקר כונתו לצאת ידי הבריות ואינו חושש על העבירה וה"נ מגונה נגד הבריות שלא לשמוע קה"ת. ובתומים סי' ל"ו הק' להרמב"ם דבראיה לחוד אף בלי הגדה בטל העדות בנמצא אחד מהם קאו"פ וא"כ מאי אהני עדות של בני עיר אחרת הא בני אותה העיר ג"כ ראו ונצטרפו ונפסל כל העדות.
ולק"מ דאם הראיה הוא ראית גניבה ודאי משכח"ל שבני עיר אחרת ראו והם לא ראו ואם ראיה שהוא משלהם כמ"ש הרשב"ם בכי הא ל"ש לומר עדותן בטילה דאינו אלא בירור שהיא שלהם ולא גרע בזה שהבעלים ג"כ יודעים. ומש"כ בפת"ש ס"ק ד' בשם הח"ס בישוב קושית הקצוה"ח ושם בתשו' מסיים דהתם צריך הלוקח ליטול המעות מיד הנגנב וצריך לישבע כמה הוציא ויטול או יביא עדים ומחוסר נתינת מעות ללוקח לזה לא הוי כפקדון ע"ש. ואינו מספיק דשני הקושיות של הריטב"א הם מרב ורב ס"ל בב"ק קט"ו דלא עשו תק"ה וצריך הלוקח להחזיר לבעלים בלי דמים ועיי' שו"ת פורת יוסף סי' ל"ו: