בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שנג
סעיף א' בהגה. וי"ח. הש"ך מביא ראיה דמהני ש"ר ואח"כ יאוש מפ"ב דב"מ ולמש"כ שם בש"מ דמה שנתן נתן משמע דהוי נתינה לאלתר ניחא דקשה אף להרמב"ם דהא לא שמענו עוד היאוש וע"כ ל"כ הרמב"ם אלא דכשמתיאש אח"כ מהני למפרע אבל קודם היאוש ל"מ וכ"כ בשו"ת עונג יו"ט סי' כ"ט ועיי' מע"ח רפ"ב דב"מ עוד ישובים נכונים בזה. שו"ר לאח"ז שכן תירץ השעהמ"ל פ"ה מגניבה הל' ג' ומש"כ הש"ך ואפשר הרמב"ם מחלק בין מכר למתנה ג"כ תמוה דהא הרמב"ם כתב להדיא בין שמכר או נתן ומש"כ השעהמ"ל דדברי הרמב"ם מובאים בשו"ע ליתא דבשו"ע לא הזכיר מזה והסמ"ע פירש כן לדעת הרמב"ם. ומש"כ הש"ך בס"ק ו' לדחות דברי הב"ח ע"ש בשעהמ"ל דדברי הב"ח נכונים הם ואין מקום לפרש כהש"ך בדברי הב"י:
סעיף ד'. אין נקרא ש"ר כו'. מתנה עמ"ל הוי ש"ר. ואי פקדון הוי ש"ר עיי' ב"י סוס"י שס"א בשם המרדכי דלא הוי ש"ר, והיש"ש פ' מרובה כתב דהוי ש"ר. וכן פסק המקנה בקו"א סי' כ"ת וכ"מ בנתי' רס"י שנ"ח. ומכירה לזמן הוי ג"כ ש"ר דל"ג מפקדון. והשומ"ש מ"ק ח"ב סי' כ"ת כתב דמתנה עמ"ל לא הוי ש"ר וראיתו הוא מלק' סי' שס"א דמכירה באחריות לא הוי ש"ר. ול"ד דהכא לשעתו יוצא מרשותו לגמרי ועיי' תומים סי' ל"ז ס"ק י"ג ובשו"ת אבן שתיה סי' פ"ה. והנה הקצוה"ח כתב בישוב דברי הרשב"א מובא בב"י והח"ס בחי' פ' לולב הגזול מתרץ קושית הרשב"א על הראב"ד דניחא לישראל לקיים מצוה בממונו וניח"ל דליקני בקנין גמור. ותמוה דהרשב"א בתשו' מובא באחרונים פירש דסתם עכו"ם גזלי ארעתא מעכו"ם. ובפשוטו י"ל דשיוי האסא הוא מועט ורק לצורך מצוה משלמים עבורה יותר משויה וגם להעכו"ם ניח"ל דיקנה הלוקח ויתן לו דמים אחר החג דאם יחזיר לו בחג יפסיד מזה. אולם בעיקר קושית הגי"ת על הרשב"א הנה דברי הראב"ד שמביא הרשב"א הוא לא הראב"ד בעל השגות שמשיג על הרמב"ם בדין זה אלא ראב"ד אתר מובא דבריו בש"מ והעתיקו השעהמ"ל פ"ה מגניבה וכונתו הוא באופן אחר שכשהבעלים נותנים ממון מחויב להחזירו ולא קני לו אלא לענין שהבעלים מחויבים ליתן ממון וא"ש דברי הרשב"א: