אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן שמא

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן שמא

סימן שמ

סעיף א' בכל עת שירצה. עיי' חגיגה כ"ב ע"ב מנא לז' יומי לא מושלי אינשי שו"ר שהעיר מזה הפר"ח בהג' מים חיים מכות והגרי"ש ביד שאול הל' מזוזה. ואי יש בזה חילוק בלשון לעז עיי' אב"מ סי' כ"ח סעיף י"ט: סעיף ב'. כדי שילך ויחזור. הסמ"ע נדחק לחלק ממש"פ ביור"ד סי' ש"מ וע"ש בש"ך ובאה"ג מש"כ. והנכון מש"כ בזה לחלק כמ"ש בתוספתא דביור"ד איירי באבל שלו שמחויב להתאבל עליו וכאן איירי באבל של אחרים וכן מבואר להדיא בתוספתא ב"מ פ"ח. שו"ר שלזה רמז הגר"א כאן:

סעיף ג'. הניח להם אביהם כו'. בהג"מ כתב הטעם דיתומים שאני דכל המפקיד ע"ד אשתו ובניו הוא מפקיד והמחנ"א סי' י"ט משכירות תמה עליו דהתינח היכא דהניח בנים אחריו אבל אם מת בלא בנים וירשו אחרים ול"ש ה"ט יראה דלא יזכו לאישתמושי בה והפוס' לא חילקו. ומשום זה אין תימא דהא נראה מדברי הפוס' דל"ד ב"ב וה"ה אחרים דרגיל בהו עיי' מש"כ בזה לעיל סי' רצ"א. ומש"כ הנתי' דהכא דוקא בבנים הסמוכים על שולחנו. הנה מדברי הרשב"א המובא במחנ"א שם ל"מ כן ודברי הרשב"א מובא גם בב"י בסי' שלאח"ז. ומש"כ הסמ"ע ס"ק ו' ול"ד למקבל כו'. ותמה הנתי' מפלגא מלוה. נראה שהבין דכונת הסמ"ע להק' ממקבל עיסקא אבל בדרישה כתב להק' מסי' שכ"ט ממקבל שדה וכ"כ הב"ח. והנה הב"י הביא מש"כ הנמוק"י בשם הראב"ד דהיכא דרצו להשתמש בה בתורת שאלה אחזיקו בה ומתה חייבים באונסיה והכא מיירי במתה באגם. ופלא שלשון הראב"ד מובא בש"מ ממש להיפך דאפי' אשתמשו בה פטורים מאונסין:

סעיף ד'. וטבחוה כו'. בש"מ כתב דזה דוקא בבשר אבל בפת וכדומה ל"ש זה ועיי' ש"ג פ' השואל דדוקא טבחוה אבל אם הפסידוה ואבדוה בידים פטורים. ומ"ש בש"ך ס"ק ו' ונ"ל שטעמם כו' צ"ל דזה הוי פשיעה כו'. אינו מוכרח דהרמ"ה כתב טעם אתר משום דאדעתא דהכי טבחוה. ומש"כ וע"כ דיקדק הרמב"ם כו'. תמוה דהרמב"ם כתב פטור אף מכפל ועיי' לח"מ. ובס' נת"ע מובא גירסת הראשונים בסוגיא מובא בתשו' הגאונים איכא דאמרי אפי' אסיפא והיינו דר"פ וא"ד ארישא ופליגא דר"פ ורב האי גאון גריס א"ד ארישא אבל אסיפא לא והיינו דר"פ. וי"ל דהרמב"ם היה לפניו אחד משני גירסות האלו ועולה לפי"ז פסקו כהוגן. ועיי' נתי' ס"ק ט' וביותר ביאור במנ"ח ריש מצוה מ"ב:

סמ"ע ס"ק ט"ו. ובדרישה כתבתי כו'. שם מביא מהנמוק"י דעת האחרונים דבמשיכה לבד סגי והק' עליהם א"כ מאי קאמר והוא דקנו מיניה. ול"י מאי ק"ל דהא כן כתב הריטב"א להק' לרש"י דס"ל דקנו מיניה צריך להחזרה ע"ז הק' דבמשיכה לבדה ג"כ לא מבטל הקנין בחזרה. ומ"ש הנתי' להק' על האחרונים דהא הו"ל משוך ולא תקנה עד לאחר ל' יום הא הריטב"א דהק' כן דבאותה משיכה הוא קונה לאותה שעה ולכל השעות שהוא צריך לו כו' ואין זה דומה למשוך בהמה ולא תיקני עד לאחר ל' יום והחזרה אינה מבטלת הקנין:

שם ס"ק כ"א. בטור כתב אפי' א"ל כרמים סתם כו'. וכתב הנתי' דלפי"ז צ"ל דהטור מחלק כחילוק התוס' משום מוחזק. הנה כן כתב הד"מ כאן דהטור ל"ל חילוק הה"מ בשם הרשב"א וכ"כ הלח"מ. אבל אינו מוכרח דוקא לחילוק התוס' דהא הרבה חילוקים נאמרו בזה עיי' נמוק"י ב"ב שם ובתוס' והט"ז כאן כתב לחלק באו"א ופלא שלא הביא דזהו חילוק הב"ח בסי' רי"ח ע"ש. אבל באמת ל"י מנין להו חילוק זה דשם פותח המוכר וכאן דוקא השואל והפוס' סתמו:

סעיף ח'. להשקות ממנה כל שדותיו או כל בהמותיו. להשקות נראה דאינו אלא לשנה זו כמ"ש המחבר בסעי' שלפני זה. אבל בהמותיו צ"ע השיעור דפשוט דמשום פ"א לא יטרח לבנות. וכן צ"ע בבית השלחין שצריכה תמיד להשקאה. והנה הנ"י כתב בשם הריטב"א דדוקא בקונה ע"מ לזכות בכל השדה והמחבר השמיט וכן השמיט לעיל סי' קצ"א דעת הרשב"א דאף במכר ולא נתן מעות מהני כשפירש דיקנה כולם וכן הק' שם הנתי' ס"ק ה' על הרמ"א ע"ש:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה