אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן שמ

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן שמ

סימן שלט

סעי' א'. ואפי' היא קלה ממנה. עיי' סמ"ע וט"ז. ותמיה דסתם הב"י כהה"מ והא הריטב"א פירש שם דלא שכיח להכביד במלאכתו וכן פי' הר"י בש"מ שלא היית חוטב עצים ע"ג אבנים והיפטר. ומ"ש בסמ"ע ס"ק א' על הלבוש ול"ד כו' הא נ"מ בטעם זה דאפי' קנו מיניה עיי' סי' ש"א סעי' ד':

ש"ך ס"ק ה'. וכ"כ הרשב"א כו'. טעם הרשב"א אחר הוא ממש"כ הרמב"ן עיי' נמוק"י. והמחנ"א סי' ד' משו"פ שהרמ"ה ס"ל כטעם הרשב"א והרא"ש שדחהו ס"ל כהרמב"ן. ובאמת שני הטעמים אינם מספיקים לכל המקומות דבשונרא המובא בש"ס ל"ש טעם הרשב"א משום כחשא ואפ"ה קרי לה ממ"מ וכן טעם הרמב"ן אינו מספיק לאם עבד בה המשאיל מתחילה כמה ולא ממ"מ. ועוד וכי המשאיל מחויב לבדוק הבהמה קודם השאלה. וע"כ צ"ל כמ"ש החינוך דשמב"ב דעל הבעלים היה לשומרו ואפ"ה בכ"מ ל"ש טעם זה וע"כ דרק על עיקר הפטור נתן טעם ואף דבפרטים ל"ש טעם זה והכא נמי. והמחנ"א כתב טעם אחר דהוי שאלה בטעות שאילו ידע שתמות מחמת מלאכה לא היה שואלה. ואין זה ענין למחלוקת הרמ"ה והרא"ש דהא יש לתלות ג"כ במזלא דשואל שאין גריעות הבהמה גורם אונס זה וכמ"ש הש"ך ס"ק ה'. וצל"ע לדעת הרמב"ם דדוקא בשעת מלאכה מתוספתא ב"מ פ"ת שכרה ושאל בעלה עמה ומתה או נשברה אעפ"י שהבעלים עומדים וחורשים במק"א נפלה ומתה פטור. וקשה ליפטור מטעם ממ"מ כפי ביאור הריב"ש בדעת הרמב"ם שכל בשעת מלאכה אין אנו תולין בסיבה אחרת ועי' לח"מ. ובש"ס ר"פ השואל שאמר ומתה י"ל בסיבה אחרת אבל בתוספתא דקתני נפלה ומתה ל"ל כן. ואולי י"ל דהרמב"ם ס"ל טעם הפטור דממ"מ משום ביטול מקח כמ"ש המחנ"א ול"ש אלא במידי דל"ש ובמידי דשכיח הו"ל לאסוקי אדעתיה וס"ל דזה הוי מידי דשכיח שתתיגע הבהמה ותמות אח"כ וע"ז אסיק אדעתיה ושתמות בשעת מלאכה הוי מילתא דל"ש והוי בט"מ. והרמב"ן והרשב"א החולקים אולי אזלי לטעמם שכתבו טעמים אחרים בפטור דממ"מ. ומלבד זה הא הרמב"ן ס"ל דטריפות דסירכא אף דהוי מילתא דשכיחי מבטל המקח כסי' רל"ב סעי' י"ב. אלא שהב"י שם דייק דהרמב"ם ס"ל נמי בזה כהרמב"ן. והנה בעיקר מחלוקת הרמ"ה ורא"ש כתב בשו"ת פמ"א מובא בפת"ש דע"כ ל"ק הרמ"ה אלא דוקא בעובדא דידיה בבאו ליסטים בדרך דאנן קיי"ל דליסטים מזויין אונס הוא אלא דבשואל חייב גם בזה מטעם גזה"כ הילכך אמרי' דדוקא שלא בא האונס מחמת המלאכה אבל כשלא היתה האבידה באונס אלא ע"י גנבים שלא מחמת האונס א"ל דבכה"ג להרמ"ה נמי חייב דכיון שהוא שואל מוטל עליו לשמור שלא יבא לידי כך ול"ד לל"מ דשם אין בידו להציל מהם. ובזה היה מיושב קושיות המע"ח פ"א ע"ב לשיטת הרמ"ה מעובדא דשם שטפוה מיא לסדיניה ומשמע באונס מדפריך שאלה בבעלים היא ואי בפשיעה הו"ל לאסוקי הניחא למ"ד פשיעה בבעלים פטור כדלק' צ"ז א"כ כששאלה לעבור בה ושטפה נהר יהיה פטור בלא"ה משום ממ"מ. ולחילוק הפמ"א א"ש דהו"ל לשמור שלא ישטפוהו המים. ובשעהמ"ל פ"ז מחובל בעובדא ששאלה אשה משכנתה קדרת בשר של חרס ובעודה מבשלת תחבה כף חולבת ולא היה במאכל ס' באופן שנאסרה הקדירה אם היא חייבת לשלם וכתב בסוה"ד ומטעם אחר נ"ל דפטורה כיון דבהיותה עוסקת במלאכה נאסרה הו"ל כממ"מ ועפ"י דעת הרמ"ה ואף להרא"ש דחולק היינו מטעמא דל"ת ממ"מ:

כיון שאף בלא מלאכה אפשר היה שתאנס ממנה ובניד"ד כיון דמסיבת אותה מלאכה דהיינו הבישול ומגרמה באה לו ההיזק דאלו לא היתה מבשלת לא היתה נאסרת אף הרא"ש מודה. משמע דלא ס"ל חילוק הפמ"א וכן נראה מהקצוה"ח כאן במה שמביא ראיה מרש"י ב"ק ד' ע"ש משמע דלא ס"ל חילוק זה וכן דחה שם הפמ"א עצמו חילוק זה ולא ברור לו. כעת נדפס ס' שו"ת אבן שתיה וראיתי שם בסי' ז' בנידון אחד שהיה לו טלית שהציצית לא היו מהודרים כ"כ ושאל מחבירו טלית יפה ונגנב והביא דברי הפמ"א ותיזק חילוק זה מש"ס ע"ש ועיי' נתי' כאן ס"ק ה' מש"כ בזה. ובשו"ת מהרשד"ם סי' חל"ה חיזק דברי הרמ"ה ור"ל דגם הרא"ש מודה להרמ"ה. [ובעיקר השאלה חקר שם אם אמרי' ניח"ל לאינש לקיים מצוה בממונו בהידור מצוה עפ"י שו"ת בית יעקב דבמצוה דרבנן ל"א ניח"ל כו' והכא בהידור מצוה יש סוברים דהוי דרבנן. ולהבית יעקב לא הו"ל להזכיר מהידור מצוה דהא לדידיה קשה מעיקרא דדינא דשו"ע סי' י"ד מותר ליקח טלית חבירו בלי ידיעתו דהא שיטת הרז"ה דבזה"ז שאין לנו תכלת כל הטליתות הוי דרבנן ולענין ספק ברכה הו"ל להחמיר. וגם היאך מותר בלולב בסי' תרמ"ט ליקח של חבירו ביו"ט ב' דאינו אלא מדרבנן. וגם בסי' י"ד דפסק דמותר ליקח תפילין של"מ וסתם ומשמע דאפי' אינו אלא בהידור כגון תפילין דר"ת. ומה שמתרץ שם בזה קושית הישועי"ק אור"ח סי' י"ד בהא דסוכה מ"א בתוס' שכתבו שדעת ר"ג היה מתחילה שלאחר שיצאו כולם יחזירו לידו ואמאי ל"א כן אף בסתמא משום דניח"ל לקיים מצוה בממונו דהתם הוי הידור מצוה כמ"ש הנחל"י שם. בלא"ה לק"מ עפ"י מש"כ השער אפרים דל"א כן רק כשהוא עצמו עושה המצוה ולא כשחבירו עושה המצוה. ובס' ח"ה חידש דטעם זה ל"מ רק שלא יהא גזל ולא שיהא שלו ול"מ בלולב ועוד י"ל. ובעיקר הדין לא ראה מש"כ הנתי' בזה לעיל סי' רמ"א ס"ק ט' ועיי' דברי גאונים כלל צ"ו סי' ט"ו בשאלה זו בשם הגאון מהרש"ק]:

ש"ך ס"ק ח'. ועוד העליתי לעיל כו'. עיי' קצוה"ח כאן ובסי' ע"ב ס"ק ד'. והמחנ"א הל' שו"פ סי' ג' הק' על תשו' הר"ן דלא בעי כל הנאה שלו. ותמוה דסותר למש"כ הוא עצמו בהל' שומרים סי' כ"ת דבעינן דוקא כל הנאה שלו:

שם ס"ק י'. א"כ קשה על הרמ"א כו'. המע"ח הק' על הש"ך דהא התוס' ד"ה כך מחלקין בין ש"ת לש"ש שחייבים אפי' בהנח לפני ושואל דוקא במשיכה וה"ה דהכישה במקל אינו חייב באונסין למאי דפסקו כשמואל. ואולי דברי הש"ך נמשכין עפ"י מש"כ הב"י סי' ש"ז בשם התוס' דגם שואל מתחייב בהנח לפני לחוד. והמחנ"א הל' שומרים סי' ז' כתב דבתוס' שלפנינו ל"מ כן ואולי הוא התוס' שמביא הרא"ש בשמם דל"פ רב ושמואל והכישה במקל הלכה היא וממילא חייב בהנח לפניו ועיי' פ"ח ברא"ש פ' השואל ומש"כ בזה לעיל סי' רצ"א ועיי' ירושלמי פ"ז דעירובין הל' ו' ובשגן שם: סעיף ח'. שלחה ביד עבדו הכנעני כו' אם מתה בדרך חייב. בשו"ת שם אריה כתב דדוקא בשואל משכח"ל דין זה דחייב באונסין אבל בשאר שומרים בגנו"א פטור אע"ג דהוי שואל כיון דצוה לו למסור לזה הרי הוא פטר אותו מלשומרו עוד ואין לו דין שומר. וכן מש"כ הרמ"א וי"א כו' חייב הוא דוקא בשואל דהוי ברשותו גם לענין אונסין ואפי' באונס ביד"ש דלא תליא מידי בשמירה ובשמחזיר לאשת המשאיל נהי דכבר נסתלקה שמירתו מ"מ באונס שאינו תלוי בשמירה כלל חייב כמקודם כ"ז שלא השיב ליד הבעלים עצמם ולכך בסי' רצ"א בשאר שומרים כתב דפטורים דנסתלק חיוב דגנו"א כשהחזיר לאשתו:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה