אור ברסלב
בית יעקב (טבשונסקי) חו"מ › סימן שלט

בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי

חו"מ · סימן שלט

סימן שלח

סעי' א'. אבל על שכר קרקע כו'. עיי' פת"ש ובפי' התוס' עה"ת הביאו דברי הת"כ וכתבו ומכאן יש ללמוד דהשוכר בית כו' ומשהה שכרו עובר על בל תלין ותלמוד שלנו אינו מזכיר קרקעות. ועיי' עין זוכר להחיד"א מערכת ש':

סעי' ד'. שכיר שעות כו'. בגמ' אמר ר"א אפי' לא בצר אלא אשכול אחד. והפוס' השמיטו. ואולי משום פי' הראב"ד בש"מ דר"ל אפי' שכרו בפחות משו"פ עובר עליו ולכן השמיטוהו דהוי ככל ד"מ דבפרוטה. אבל הריטב"א כתב דאף בפחות משו"פ עובר. והנה מזה כתב השאג"א בשו"ת החדשות לענין הלנת המת אם מת בתוך הלילה דעובר משום ב"ת. ותמוה דלא הזכיר ממ"ש תוס' ב"מ ק"י ע"ב ד"ה יצא ע"ש. ועיי' שו"ת רדב"ז מובא בפת"ש יור"ד סי' שנ"ז. והנה לכבוד המת מותר להלינו כמ"ש שם בשו"ע והרא"ש מוע"ק פא"מ סי' ג' כתב דהתירו הלנת המת משום פסידא דהכנת הסעודה. והיינו משום דניח"ל להמת בזה ואף שאין זה משום כבודו. מזה נראה דבמש"כ שם בשו"ע דמשום קרובים שיבואו מותר להלינו דגם אם יש כאן קרובים מותר להלינו כשיבואו עוד קרובים דניח"ל להמת בזה, וזה שי"ל בכונת הט"ז שם בשם רש"ל שכתב וה"ה להמתין על קרוביו. ותמה בנקוה"כ דהא מפורש כן בשו"ע ומה חידש. וי"ל דמשו"ע משמע שאין כאן קרובים כלל דזהו עיקר כבוד המת לכך חידש אף אם יש כאן קרובים מותר להלינו כדי שיבואו עוד קרובים דניח"ל להמת בריבוי קרובים. ותמיה ראיתי שם בגליון רש"א שכתב וקצת משמע דלהלין ביום החול עד למחר מפני שהקרובים אינם בעיר שרי דדומה לארון. ופלא שלא הזכיר מהשו"ע שכתב או כדי שיבואו קרובים.

ואולי כונתו ע"ד שכתבתי. ובפתחי ספרים ראיתי בשו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' צ"ה שפסק דאסור להלין להמתין עד שיבואו עוד קרובים ולדעתי נראה כמש"כ. עוד כתב שם דכל דמותר להלינו לכבודו הוא רק לינת לילה אבל להשהותו כ"ד:

שעות אסור. ולא משמע כן מתשו' הרדב"ז המובא בפת"ש שם ס"ק ב' ע"ש ועיי' ישועי"ק שם:

סעי' ו'. כ"ז שהטלית כו'. בפת"ש הובא דברי הר"י בש"מ ומ"ש קצוה"ח ע"ז. והנה בקצוה"ח ר"ל מתחילה כן וחזר ונתן טעם אחר משום דכ"ז שהוא תח"י לא הגיע עוד זמן הפרעון. וצ"ע דבדברי הר"י מוזכרים שני הטעמים וז"ל אבל אם נתן לו בחצי היום תיכף נתחייב בשכירותו. ולפי"ז למה צריך לטעם דמשכון. וברמ"ך שם נסתפק בא"ל גמרתיו בא וטול אותו והבא מעות אי אמרי' דכמאן דאהדריה ניהליה דמי א"ד כיון דלא שקליה לא עבר ודעתו נוטה להצד הב'. והנה לכאורה דעת הר"ן כהצד הא'. דלהצד הא' ע"כ צ"ל דמ"ש בש"ס אהדריה ניהליה ל"ד אלא א"ל בא וטול. והנה הר"ן פ' הא"מ כתב ועוד דבפ' המקבל אמרי' למ"ד דאין אומן קונה בש"כ עובר משום ב"ח ואילו היה קנוי ליה בקנין משכון ודאי שלא היה עובר.

ותמה הקצוה"ח דהא בהדיא תני כ"ז שהטלית ביד האומן אינו עובר עליו נתנה לו כו' עובר וכיון דאינו עובר אלא בשנתנה לו תו ליכא למשכון גביה. ואם דעתו כהצד הא' א"ש דע"כ צ"ל דל"ד נתנה לו:

סעיף ז'. אין שום אחד מהם עובר. הק' הב"ח דהא שלוחו כמותו בכ"מ וכבר הק' כן הריטב"א והרבה תירוצים נאמרו בזה עיי' מפ'. ואולי י"ל דאף דמעשה השליח הוי כמותו אבל אינו מוכח מצווי המשלח דהשליח יאמר שכרכם על בעה"ב אולי היה כונתו שישכרם סתם ושכרם על השליח והוא יחזור על הבעה"ב ובזה אינו עובר ועיי' פירש"י באלפס. ובשכרו לעשות בדבר הפקר כגון ללקוט מציאות אי עובר עיי' שו"ת ראשי בשמים סי' ע' העלה דאינו עובר ועיי' מע"ח. וראיתי בשומ"ש תנינא ח"ב סי' מ"ב כתב באחד שנתן בגד לבע"מ לעשות לו עבורו דהיינו לבע"מ עצמו במתנה וגם הבטיחו ליתן לו שכר מלאכה אינו עובר. ויש להעיר ממ"ר ואתחנן בטענת משה על השכר שהקב"ה עובר על ב"ת והא פעולת אדם הוא לעצמו כי אם צדקת מה תפעל לו וי"ל:

סעיף ח'. עבר זמנו כו'. ובלאו דלא תבוא בשכיר לילה דליכא יתירא מחולקים בזה הראשונים עיי' ש"מ:

ש"ך ס"ק ב'. לשון ס"ת כו', והא דבש"ס קי"א אימא להו שכרכם על בעה"ב והול"ל אתני בהו. די"ל אולי לא ירצו למחול ועשה אופן שלא ידעו דבאופן זה אינו עובר. וצ"ע להטור מובא בפת"ש ס"ק ד' דאיסורא איכא מאי תיקנו דסו"ס איכא איסורא וכן קשה ממ"ז ומאמימר שבש"ס שם ע"ש. והנה בס' חב"י הק' בראיית הס"ת דהתם לא חייבתו תורה מזונות ומשום תנאי שיחזור בו. אבל כאן דעיקר השכר אינם מוחלין ממילא איכא ב"ת דהוי כע"מ שלא תשמיטנו שביעית. וא"ל דהכונה שימחלו השכר דהא הוי דשלבל"ע. ונ"ל דקיצור לשון הוא בס"ח והכונה כן היא תחנה עמו באיזו אופן שיהיה כדי שלא תהא בב"ת ור"ל תתנה שלא יתבעך ובזה אינו עובר, ומש"כ ואין בזה כו' אין זה נחינת טעם על התנאי אלא ר"ל דלא יהיה נראה נגד רצון התורה שיבואו על שכרם ואליו הוא נושא נפשו והוא עושה טצדקי למיפטר מזה וזה כתב דאשכחן דשרי כה"ג דשם אף דחייב מחמת התנאי ליתן להם מזונות עכ"ז רשאי להתנות עמם ליפטר מהחיוב:

סעיף י'. ולא הי"ל מעות כו'. אבל אינו עובר כשאינו מוכר המטלטלין והא דפ' מפנין קכ"ז שמא פרגמטיא בזול כו' דמשמע דא"ע יש לדחות דאולי קנה ונתן מעות ולא משך עוד דהוי ברשות מוכר. שו"ר בחא"ג שם שהק' זה ונדחק מפני שהיה עיוכ"פ ולא היה קונה באותה שעה ותמיה שלא הביא מש"כ הה"מ דדוקא מעות. אבל הריטב"א כתב דסחורה העומדת למכירה מחויב למוכרה. וי"ל בזה לשון הש"ס שם פרגמטיא בזול ר"ל דלא הוי עת המכירה דכשלוקחין בזול לוקחין להשהותן על שעת היוקר והנה החינוך כתב דאם א"י לפורעו ברחבה אא"כ יאבד הרבה לא חייבו התורה בכך. וזה לכאורה כהסוברים דעל ל"ת שאב"מ אינו מחויב לבזבז כל ממונו עיי' יור"ד סי' קנ"ז ובאחרונים שם. ומש"כ בפת"ש בשם השעמ"ש מזוהר קדושים. לענ"ד התוס' ב"ב מ"ח ע"ב ד"ה נתנה לא ס"ל כן שכתבו וא"ל נמי כו' דמ"מ חזקה כו' ואי יש עדיין איסור עדיין נשאר החזקה. וגם מוכח לכאורה דלא כהס"ח בש"ך ס"ק ב' דא"כ הו"ל לשנויי דא"ל התניתי עמו. מיהו אין ראיה דלא ס"ל כן כהזוהר דהתוס' אזלי לשיטתם שם קי"ג שהק' על רש"י ד"ה ולעולם דהא חזקה דאין משהה כו' וב"ח א"ע כו' ואף דגם מבוקר א' יש לאו מדברי קבלה כדאיתא ק"י ע"ב וע"כ דס"ל דרק חזקה דא"ע על ב"ת דאורייתא אבל לא באיסור דרבנן ורש"י ע"כ ס"ל דאף בדרבנן אמרי' כן:

הלכות שאלה:

תוכן העניינים

בית יעקב (טבשונסקי)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה