בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שו
סעיף א'. כל האומנים כו'. כתב החוו"ד סי' קע"ז ס"ק ז' דלפמש"כ הש"ך סי' ש"ג דדוקא שכר שוה פרוטה א"כ הכא בעינן דהמלאכה תהא יותר מפרוטה דהנאה תהא שו"פ ועיין קצוה"ח לעיל סי' רע"ה בשם ריטב"א וי"ל ועיין מש"כ רס"י ש"ג מזה. ומש"כ בפת"ש בשם המחנ"א מדוע לא הביא מש"כ המלמ"ל בזה פ"י משכירות ע"ש. ומש"כ מענין בע"ג עיין בזה בשו"ת ראשי בשמים סי' צ"ה ובשו"ת שאילת שלום מ"ת סימן קצ"ג:
סעיף ד'. בשכר חייבים. וכתב הפנ"י אע"ג דאנוס הוא מ"מ כיון דנוטל שכר על שחיטתו וכל שנשחט שלא כהוגן לא קיים שמירתו המוטלת עליו ודמיא למתנה ש"ח להיות כשואל. ובשו"ת הוע"ר סי' ל"ג הק' עליו דא"כ לא יתחייב אלא בשמשך דשומרים אינם חייבים אלא במשיכה. אבל הרמ"ה כתב בש"מ ב"ק דלהכי בעינן הקדמת דינר לטבח משום דלא מסר לו אלא לשחוט בלבד וזימנין דלא צריך למימשכה או להגביה הילכך אי אקדים ליה דינר משתעבד אע"ג דלא משך ולאו לאוקמי ברשותיה לנטורי אלא למיעבד ליה עבידתא בעלמא קמשתעביד והו"ל כשכיר בעלמא דמשתעבד בדמים ואם משך או הגביה ע"מ ליטול שכר קיימא ברשותיה לנטורי ואע"ג דאכתי לא שקל אגרא מחייב בכל החיובים דמחייב ש"ש. ומש"כ בש"ך ס"ק ז' מיקרי מומחה כו' וכ"כ הת"ת. בא לאפוקי מפי' הש"ג שמביא בסמוך דפירש מומחה היינו שאומנתו בכך וא"כ אין זה ענין לרוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם. והה"מ פ"י משכירות מובא כאן בב"י כתב דהרמב"ם יליף שולחני מטבח בק"ו אם בטבת דרוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם אמרי' ליה אייתי ראיה ק"ו בשולחני. ולפי' הש"ג אין זה ענין לרוב מצוים כו' דהא אפי' ודאי מומחה נמי לא מהני לפוטרו ואין כאן ק"ו וכ"מ מרש"י דפירש ד"ה טבת הואיל ואינו בקי הרבה וכ"מ ממאירי בש"מ:
ובשו"ב דמתא שקילקל. דעת השומ"ש מהד"ג ח"ב סי' י"ת נוטה לפטרו מטעם שמירה בבעלים כלק' סי' שמ"ו ברב עם תלמידים וכ"כ בספר ערך שי על יור"ד סי' י"ז. אבל עדיין י"ל בזה דאולי שם מזיק עליו. כעת נדפס שו"ת מחת ידו יור"ד וראיתי שם בסי' כ"ו האריך בזה. ולא ראה דברי המחנ"א ה' נז"מ סי' ה':
סעיף ה'. בד"א כו'. בשו"ת א"ת חקר באם לא בדק הריאה אי חייב דאולי תמצא טריפה ולא הפסיד ובערוך השולחן יור"ד סי' ל"ט כתב דשוחט שלא בדק חייב כמפגל וכדומה רק אם היה אנוס דהוי כמו נאבדה הריאה. ומש"כ הש"ך ס"ק ט' בשם תשו' הרמב"ן לא מצאתי מזה בתשו' הרמב"ן וכדומה שצ"ל הרמב"ם וכן ראיתי בפחד יצחק אות אומן בשם תשו' רמב"ם ואח"כ מצאתי ברדב"ז חלק א' סי' ר"פ בשם הרמב"ם:
סעיף ז'. עליהם להביא ראיה. וכתב הש"ך יור"ד סי' א' דלא אמרי' כה"ג רוב מצוים אצל שחיטה מומחים הם והסביר הפרמ"ג משום דרוב מומחים אינם מקלקלים וע"כ הוא ממיעוטא וא"כ דילמא הוא ממיעוט זה דאינם מומחים והק' בחי' הגרע"א א"כ אחר שקילקל פעם אחד לא יהא רשאי עוד לשחוט. וחותני זצ"ל בס' תפארת יעקב כתב לתרץ דהטעם הוא כמו דאמרי' בשומר דלא מיפטר בשבועה אלא כשאין ראיה אבל ביש עדים יביא ראיה ומיפטר הרי דבמקום שיוכל לברר מוכרח לברר ולא מהימן בשבועה ה"נ בשוחט דהוי כשומר דאומן ש"ש הוא ולעולם יכול לברר אם הוא מומחה וצריך להביא ראיה. והנה כן מצאתי בשו"ת רע"א החדשות שהשיב הגאון בעצמו כן. ולי נראה דבלא"ה לק"מ דכונת הש"ך דבממון לא סמכינן ארובא כבשחיטה דבשחיטה הוי מוחזק לשחוט כיון דשחט ג' עופות קטנים כמש"כ הש"ך בשם רש"ל ואילו בממון בעינן דוקא מוחזק לאותו דבר כמ"ש המאירי בש"מ דאף בהוחזק לבהמות מ"מ בעינן שיהא מוחזק גם לעופות מדאמר ליה זיל אייתי ראיה דמומחה לתרנגולין אתה ואפטרך:
סעיף ח'. והסופר שטעה כו'. כתבו התוס' ב"ב כ"א ע"ב ד"ה סופר לא כמשפ"י בקונ' כותב ס"ת בטעות דאין זה פסידא דלא הדר דיכולין להגיהו. ובשו"ת בנ"ע כתב דהא משכח"ל גם בס"ת פסידא דלא הדר כגון בשמות הקדושים ובש"מ מפרש עוד כגון דהרבה בטעותים והגר"א משכיל לאיתן כתב דמשכח"ל בתפילין ומזוזות דפסולין שלא כסדרן והוי פסידא דלא הדר בנמצא בהם פסול. וע"כ צ"ל בכונת התוס' דק"ל ממ"נ אם הוא פסול דאפשר לתקן הרי יכול להגיהו ואם א"א לתקן הרי צריך לשלם עיי' שם, ד"ה שחלא ובנ"י ובמהרש"א שם. אך מ"מ צ"ע דהא גם בס"ח אפשר להיות פסידא דלא הדר כמו בהני כגון שעי"ז נתבטל מלהתפלל בעשרה ויש לו בושת בזה, וצ"ל דהבעה"ב פשע בזה דכל ס"ח חדשה אינה מוחזקת שלא בטעות ולא היה לו לקבצם. והנה בח"ס חיור"ד סי' רנ"ט כתב להוכיח מדברי התוס' דטעות בשם מותר לקלוף דאל"כ מאי הקשו הא משכח"ל בטעות בשם ונגרע ערכה במטלית וע"כ דמותר לקלוף ורש"י ס"ל דאסור. אבל בשו"ת בנין ציון ח"ר סי' קס"ד דחהו בדעת רש"י די"ל דכונתו דהרבה בטעות ואין תקנה להגיה כמ"ש במנחות כ"ט. והוא כמ"ש בש"מ:
שהבאתי. והעלה בפסק הרמ"א כאן דבשמות הקדושים מדרך הסופרים לשמור מטעות שמעוות שלא יוכל לתקן הוא וגם כיון שצריך כונה לקדשו ל"ש שיטעה. ועיי' תוספתא ב"ב פ"ד המוכר ס"ת ונמצא טעות בין דף לדף אינו מכור ואינו מובא בפוס'. ומש"כ המחבר שני פירושים במלמד עיי' מ"מ ויש עוד פירושים מובא בנמוק"י ב"מ ק"ט דמחי לתינוק יותר מדאי או דלא איכפת ליה אי לא צייתי ליה ועיי' ש"מ בשם הר"ן ולדבריו נתכוין המ"מ. ומש"כ המחבר הואיל והעמידו אותו הציבור עליהם. והוא דעת הרמב"ם.
והראב"ד וטור השיגו עליו דאפי' ביחיד יכול לסלקו וראיה מרוניא ורבינא. ובשו"ת שם אריה חחו"מ כתב די"ל דהא דכתב הרמב"ם כן קאי על מש"כ קודם עד שישתדלו במלאכתם דאם הם משתדלים במלאכתם ואינם מקלקלים אין מסלקין אותם משום הואיל דהעמידו אותם מהציבור לכך אינם רשאים לסלק אותם מהמינוי שלהם כדין כל המנויין מהציבור אבל כשמקלקל גם הרמב"ם מודה דאפי' ביחיד יכול לסלקו ומה שהק' בקצוה"ח בתשו' הרא"ש ע"ש. י"ל עפ"י מ"ש סי' ע"ה סעי' י"ט א"י כמה אבל לפחות הלויתיך שתי כסף דהוי משואיל"מ ובין סחורה טובה לרעה ודאי איכא שתי כסף. ומש"כ כאן הקצוה"ח ונתי' בישוב קושית הפנ"י גיטין בכתיבת קטן לגט הנה דברי הנתי' אינם מספיקים בישוב זה וכבר כתבו בזה בשו"ת עיי' פת"ש אהע"ז סי' ק"כ ובס' חקר הלכה אות גט:
הלכות שוכר: