בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן שה
סעיף א' במקום שעדים מצויים כו'. אף דבכ"מ עד מסייע, פוטר משבועה הכא בעינן שני עדים כ"כ הרא"ש בש"מ ב"ק י"א. והיינו משום דהוא מתורת בירור ולפי"ז י"ל אי מהני כאן קרובים או פסולים ועיי' שו"ת משכן בצלאל ובהג' חש"ש ב"מ פ"ג:
סעיף ב'. נגנבה כו'. עיי' סמ"ע מש"כ בזה. ולענ"ד ל"י הכרח מרש"י די"ל בכונת רש"י דגם הוא מפרש עושה דין היינו השומר עם הגנב וכן מצאתי ברש"י אלפס שכ' להדיא כן. והנה לעיל סוס"י רצ"ד פירש בסמ"ע דנקט ל"מ משום כפל והש"ך השיגו דאין הכפל לשומר אלא באמר הריני משלם. ול"י דהא הסמ"ע כתב מפורש באר היטב וכונתו אם שילם השומר לבעליו ובזה כתב שפיר. אבל אין זה הכרת דהא י"ל כמ"ש הראב"ד בש"מ לפירוש רש"י שמתפשר עם הבעה"ב והוא ילך עם הגנב וישלם לו הכפל. מיהו בעיקר הפירוש צדקו דברי הש"ך שם דמשום ש"ש נקט ל"מ וכ"פ בב"ח וכן פירשו בתוס' שאנץ בש"מ. ומש"כ הש"ך שם ס"ק ח' דאף לרש"י וטור היינו דוקא כשלא יהיה לו הפסד מזה. הנה אין זה פשוט כ"כ ומצאתי בש"מ בפסקי הר"מ שכתב באינו נשבע אי לא מצי לאפוקי מגנב אי ש"ש הוא אפסיד הנפקד ובש"ח אינו מפסיד ובנשבע לא פסיד שומר דהא נפטר בשבועה וחוזר ונוטל מיד המפקיד מה שנתן לו והמחבר השמיט בזה דברי הטור אולי משום דאין זה ברור בדעת רש"י. ובעיקר דברי המחבר כאן למה נשנה דכבר כתבו בסוס"י רצ"ד י"ל דבאמת יש מהמפ' שדעתם דבנשבע קודם שהוכר הגנב מיפטר אף ש"ש ובש"ס בנשבע אחר שהוכר הגנב מיירי עיי' בש"מ דכן הוא דעת המאירי והר"י. אלא דכ"ז הוא לפירוש רש"י דמשלם לבעלים י"ל כיון דנשבע ויצא בפטור מהבעלים תו אין עליו חיוב תשלומין אבל להרמב"ם דאין כאן משום תשלום אלא טירחא ודאי אין לחלק בין נשבע קודם שהוכר או אחר שהוכר דסברא הוא דמוטל עליו הטירחא לצאת ידי השבה מעליא עיי' בש"מ. וא"כ שם בסי' רצ"ד שכתב לשון הרמב"ם אין זה חידוש לדידיה. אבל כאן שכתב כלשון הטור והוא לפירש"י והו"א כהי"מ דבנשבע קודם שהוכר פטור מתשלום לכך אשמעי' כאן ואפי' אם נשבע כבר ונפטר קודם שהוכר הגנב כו' והוא יפרע לבעה"ב דזהו חידוש לפרש"י דלא כהי"מ:
ש"ך ס"ק ד'. וקשה כו' וכן הק' בבאה"ג:
אולי לכן כתב הרמ"א הוי"א בדברי הרמב"ם משום דדעת הרמב"ם אינו מוכרת כמ"ש הכ"מ די"ל דדעתו כדעת רש"י. ומה שהק' שם המלמ"ל בהבנת אשאילני ואשמור לך חמוה שלא הביא מש"כ הטור כאן והמפ' עיי' ב"ח ולח"מ. והד"מ כתב בשם הנמוק"י מהראב"ד שפירש כרש"י ולפנינו בנמוק"י אין מביא בשם הראב"ד רק לפרש אשאילני ואשאילך שאינו נעשה שואל משום דאין כל הנאה שלו אבל באינך בבא אין מבואר דעתו כרש"י. ומה שהק' הד"מ בסתירת תשו' מהר"ם ראיתי בהג' אלפס שמחלק דאשאילני ואשאילך ודאי לא הוי שאילה בבעלים ומעשה דעגולים לא הוי אלא משום דנתאכסנו ביחד וא"א שלא אמר לחבירו אשקיין מיא וכן ההיא עובדא דש"ס דאחד אריך ואחד גוץ מיירי נמי בכה"ג. ותמוה דא"כ האיך מביא הרא"ש בתשו' ראיה משם לענין שאלה בבעלים לפטור אם שם מטעם אחר הוא. ומש"כ כאן הנתי' ס"ק ב' ע"ש הוא תמוה מאוד ונראה שהוא ט"ס וצ"ל על הי"א הב"י. והנה הקצוה"ח חקר באומן בבעלים וגנב אי מפסיד שכרו והנתי' השיגו מב"מ נ"ח. והקצוה"ח הא מחלק דבאומן עיקר שכרו על אומנתו ושמירתו הוא ממילא ובשליח שכירתו על שמירתו נמי מלבד שליחותו כמ"ש רש"י שם וי"ל בזה: