בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רצה
סמ"ע ס"ק א'. נקט תרתי כו'. ולפי"ז לשון הטור שכתב שאינו מצוי בשוק לקנותו אינו מדוקדק וצ"ל כלשון הרמב"ם המובא בשו"ע ועיין תומים סי' ע"ב ס"ק כ"ט. ומש"כ בס"ק ב' וי"ל דאם אינו משלם כו'. י"ל נ"מ עוד לענין גילגול דאין מגלגלין על הספק כמ"ש לעיל סי' צ"ד סעיף ג'.
ומש"כ בס"ק ה' והט"ז השיגו. בתוס' הרא"ש מובא בש"מ ב"מ ו' ע"א ד"ה שלש משמע כסמ"ע:
ש"ך ס"ק ח'. כתב הרשב"א דאם היה עדים כו'. הריטב"א הק' ע"ז מב"ק ק"ח ע"ב דאפי' נשבע ואח"כ שילם קונה הכפל וזה הוי ג"כ לא שכיח דישלם אחר שנשבע ומחמת זה דאפי' מצי פטר נפשיה בשיקרא מקני ליה כפילא. וי"ל לדעתם דשם ג"כ הוי שכיח דהמפקיד חושב אולי יחזור בו מפני שנשבע לשקר ואדעתא דהכי מקני ליה הכפל ואף דרש"י פירש שם דלפמשה"ד משלם כ"ז להנפקד אבל המפקיד סובר בלבו דנשבע לשקר ועוד דשכיחו אינשי דמתחרטים אח"כ על שבועתם אף דנשבע באמת ומשלמים. שו"ר בחירע"א מביא בשם חכ"א לדייק מדברי רש"י מדנקט ש"ח ולפמשה"ד משמע דעבור זה מקני לו הכפל ולא ראה דברי הריטב"א. אלא דעצם סברת הרשב"א א"מ כ"כ הן אם היה תנאי בתחילה עם השומר שפיר הוי אמרי' דעל זה לא עלתה על דעתו ולא אקני ליה בכה"ג. אבל כל הענין כאן הוא מתורת אומדנא דאנן אמדי' דעתו דאדעתא דהכי אקני ליה ורוצה להיות בטוח במעותיו ובכל אופן משלם לו. וראיתי במע"ח שמפרש דהירושלמי לא אמר אלא כשפטרוהו ב"ד עפ"י עדים ונסתלק ממנו לגמרי ואח"כ שילם מדעתו. אבל אם יש לו עדים ולא הביאם עוד לב"ד מודה הירושלמי. וכ"מ קצת מנמוק"י אבל ל"מ כן בירושלמי ע"ש. והמחוור מש"כ המראה"פ שם דהך סברא ל"ש אלא באמר הריני משלם אבל אם שילם בכל גונא מקני ליה כפילא ובזה מיושב הך דב"ק ק"ח. ומש"כ עוד הש"ך בשם הרשב"א דאף בבאו עדים שפשע מקני לו הכפל והש"ך הק' דמשמע בש"ס דדוקא במגו דאי בעי פטר נפשיה ובשואל דליכא מגו דוקא עד שישלם. וחמה המע"ח דא"כ בשילם אמאי קנה. ולמש"כ המאה"פ הנ"ל לק"מ. אלא דלמש"כ הנמוק"י בהסבר דברי הרשב"א דבשעת הפקדון גומר בלבו לאקנויי בכל ענין היכא דלא אטרחיה משום דאיכא צדדין דאי בעי פטר נפשיה פירוש כגון בליכא עדים וכ"כ הגרע"א בשם הש"מ. א"כ לק"מ משואל כיון דמח"מ לא שכיח א"כ ליכא שום צד למיפטר נפשיה. משא"כ הכא י"ל דאקני ליה הכפל כשירצה לשלמו ולא יצטרך להדר אתר עדים ואף אם מתרמי שבאו עדים ובזה מיושב כל מה שהק' שם המראה"פ. ומש"כ הש"ך דבירושלמי שלנו ליתא כן. הנה לפנינו הוא בעיא בירושלמי ולא איפשטא. וכפי הנראה היה להראשונים גירסא אחרת בירושלמי לפי שמובא הלשון בריטב"א הבעיא דיש עדים דפשע בה קודם הבעיא דאונסין ולפנינו הוא בהיפוך וגם שם אינו מביא ספיקת הירושלמי למי משלם כמו שלפנינו רק יש עדים שנגנבה בפשיעה ה"ז בכלל שילם ולא רצה לישבע ר"ל דקונה השומר כמו במתני'. וראיתי בהג' יפ"ע ב"מ השערה מדעתו שנתחלפו השורות בירושלמי והנכון כמש"כ. ובזה ראיתי שם דבר נכון בטעם השמטת השו"ע דברי תלמידי הרשב"א בשם הירושלמי ביש עדים שנאנסה די"ל דהירושלמי לטעמו דס"ל דהך דשילם ולא רצה לישבע כו' הוא מגזה"כ ולא מסברא, ולא ס"ל סברת ש"ס דילן דהוי כמקנה לו כו' והכתוב לא זיכה כ"א לשומר שיש עליו קצת חיוב. משא"כ ביש לו עדים שנאנסה יצא מחיוב שומר וה"ה כאיש אחר. אבל לש"ס דילן דהוי כאומר לו מעכשיו כו' ויש לו זכיה גם ביוקר נכלל גם הכפל והוא ע"ד שכתבתי. אלא די"ל בזה מסי' דלעיל סעי' ו' ע"ש בהג"ה ובש"ך. והנה בחי' הגרע"א כתב דבשמירה בבעלים לכו"ע לא מקני ליה כפילא דבכל ענין פטור והוי כמתנה בעלמא ולמש"כ הנתי' סוס"י רצ"א דחייב מיהא שבועה שאינו ברשותו י"ל דחייב גם בכה"ג:
שם ס"ק י"א. מש"כ לדחות ראיית תלמידי הרשב"א עיין גליון אלפס מש"כ בזה. ומש"כ ומדברי התוס' כו' לכאורה גם מש"ס מוכת כן דאין לפרש באופן אחר. ואף שהריטב"א רצה לפרש דא"צ קנין כלל כבכורות י"ח הוא רק להס"ד אבל להמסקנא אנו מוכרחין לפרש דמקנה הפרה לכפילא. אלא דבאמת גם מדברי התוס' אין הכרח דקונה גוף הפרה לחלוטין די"ל דלא הקנה לו הפרה רק עד זמן כדי שיקנה ע"י הכפל ובהגיע זמן מציאת הגניבה תחזור לבעליה ועיין לעיל סי' רי"ב סעיף ד' מהרמב"ם. וי"ל עוד דהכא עיקר הקנין הוא מתורת אומדנא ואומדנא דמוכח מבטלת מקח כלעיל סי' ר"ז ואנן אמדינן לדעתו כדי שיהא בטוח במעותיו שיקנה גוף הפרה לשעה כדי שיקנה הכפל אבל הפרה עצמו לא הקנה לו לחלוטין. והנה המפ' הק' במתני' למי משלם למי שהפקדון אצלו דהול"ל לשומר [עיין תפא"י משניות] וגם הלשון למי משלם הוא שפת יתר לגמרי [עיין מעיי"ח] וי"ל עפ"י מה שהק' הראב"ד מובא בש"מ מדאמרי' דבעל הבהמה מקני כפילא לשומר אלמא לשומר לא קרינן בו מבית האיש א"כ לבעלים אמאי משלם והא הו"ל כגונב אחר הגנב דפטור. ותירץ דפקדון היכא דאיתא ברשות בעלים איתא ומבית הבעלים קרינן בו (כן הוא להדיא בירושלמי שבועות מובא בקצוה"ח סי' שמ"ט וכ"כ תוס' ב"מ ו' ע"א ע"ש]. וזה שדייק המתני' למי משלם היינו קושית הראב"ד לבעלים לא דהא אקני לשומר ולשומר לא דלא הוי מבית האיש וע"כ אמר למי שהפקדון אצלו כמ"ש רש"י דהשומר קונה אותה בתשלומין ונקרא בעל הפקדון. עוד י"ל דלכך תני בלשון בעל הפקדון לאפוקי ממה שרצו המפ' לומר בדעת הרמב"ם דהפרה חוזרת לבעליה ולא קניה אלא לכפל בלבד דא"כ הול"ל לשומר לכך תני בעל הפקדון דקניה לגמרי והוא הבעלים וכמ"ש הש"ך כאן. עוד י"ל בדברי הרמב"ם הנ"ל עפ"י מש"כ הגרע"א דלמ"ד דס"ל שיעבודא דאורייתא י"ל שמוכר לו אם יתחייב הגנב כפל וישתעבדו נכסיו מוכר לו את השיעבוד ודעת הרמב"ם הוא דשיעבודא דאורייתא עיין לעיל סי' ל"ט במפ'. והנה הראב"ד הק' עוד דלר"ש דאמר דהגל"מ כממון דמי כיון דהשומר חייב באחריות ליחשביה כבעלים ותירץ דלא דמי חיוב שמירה לאחריות דאחריות בכל אנפי חייב ובשמירה איכא אנפי דלא מיחייב. והשוש"י הק' דהא חזינן לל"ק דר"פ בשואל דלא הו"ל במה ליפטר נפשיה ולא קני כפילא אף ששילם ולהראב"ד בזה ראוי בלא"ה להיות הכפל שלו כיון דכל האחריות חל על השומר. ולק"מ דגם בשואל אין התחייבות גמורה דגם בו יש אופני פטור כמו ממ"מ ועשו"ק. אבל קשה ע"ז מש"ס ב"ק ע"א ע"ב דמוקי להא דר"מ דמחייב דו"ה בשור הנסקל כר"ש ובשומר ולהראב"ד לא הוי דהגלמ"מ בשומר. וראיתי שהק' כן בשו"ת ראשי בשמים סי' י"ד וכתב דכונת הראב"ד הוא רק לתרוצי הא דלא פליג ר"ש אמתני' ע"כ מתרץ דבהא גם ר"ש מודה דהא השומר יכול ליפטור עצמו בשבועה כיון שכבר נגנבה וש"ח פטור מגנו"א והו"ל כמי שהחזיר הפקדון לבעלים אלא דלא נאמן רק בשבועה ובזה עולה תירץ הראב"ד יפה דכיון דאי בעי פטר נפשו בשבועה לא דמי לאחריות שמחויב בהחלט. אלא דמש"כ שם בתחילה ליישב עפ"י הראב"ד למה לא פליג ר"ש אבבא דגונב מן הגנב דהא הגנב חייב באחריות והוי גורל"מ וכמ"ד דהא אין הגנב מתחייב בכל אנפי ובהיזק שא"נ קיי"ל דאומר לו הש"ל משא"כ באחריות דקדשים דחייב באחריותה בכל אופן. יש גם צד בגנב דחייב באחריות ואינו בקדשים כגון בכחשא דלא הדר ב"ק צ"ו ובקדשים ודאי רשאי להקריבו:
והנכון מש"כ בתרומת הכרי סי' שס"ג דר"ש חולק גם ע"ז וכ"כ בשו"ת תרומת יד סי' כ"ג: