בית יעקב (טבשונסקי)· רבי יעקב טובטשנסקי
חו"מ · סימן רצג
ש"ך ס"ק א' בא"ד. ונראה כו' יכול לכופו כו'. כן כתב המאירי ורמ"ך בש"מ ב"ק וכ"מ מרי"ף שם. ומש"כ עוד וגם באבידה כו' ובתומים סי' ע"ד ס"ק א' השיגו. וי"ל דנ"מ לענין מעות מותרים וכ"כ הרמ"ך להדיא. שו"ר בנתי' שכתב כן מדעתו:
סעיף ב'. ה"ה באחריותך. ובסמ"ע דגם הרמב"ם ס"ל כן. מוכח מזה דלא כמ"ש המאירי בש"מ הטעם דלא יחזיר לו במדבר מפני פחד הדרך או טורח המשאוי דלפי"ז אפי' קיבל הנפקד אחריות א"צ לקבל ובב"י סי' ע"ד מביא תוספתא דמחזירו בשיירא ודלא כמאירי:
עיף ג'. נפטר מאחריות שמירתו. אינו מבואר אי בש"ח או אף בש"ש וכן אינו מבואר אי דוקא אחר זמנו או אפי' תוך זמנו ומדסתים משמע דבכל גוני מניח בב"ד ועיי' מחנ"א הל' שומרים סי' י"ת:
סעיף ד'. אלא שהיה רגיל כו'. הקצוה"ח תמה מאוד על חיוב האחריות. והנה לפמש"כ התומים סי' קכ"ה ס"ק ה' דהה"מ מיירי באותו העיר ובש"ס מיירי כשהשליח אוחז בדרך ולכך חייב באחריות. י"ל דהכא מיירי ג"כ בדרך ועיי' תומים סי' קכ"א ס"ק ד'. אבל תמוה לי שלא ראה שכבר עמד בזה המלמ"ל פ"ד משאלה הל' ח' והעלה דבר זה במחלוקת הראשונים ע"ש: